פסולי עדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, פסולי עדות הם אנשים שאסור להשתמש בעדותם במשפט העברי.

מקרי הפסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם[1] מונה עשרה סוגים של פסולי עדות:

  1. קטנים
  2. עבדים
  3. נשים
  4. סומים
  5. חרשים
  6. רשעים
  7. בזויים (אנשים שאוכלים בשוק בפני כל העם, אין להם בושת פנים ואינם חוששים להעיד שקר)
  8. שוטים
  9. קרובים – מטעם גזירת הכתוב[2]
  10. נוגעים בדבר.

יש פסולי עדות נוספים, כגון מפריחי יונים, סוחרי שביעית, ומשַחקים בקובייה (מהמרים), וכן שקרנים, רועי בקר (שיש חשד שרועים בשדות אחרים) ועבדים – שקיים חשד קטגורי לגבי יושרם המוסרי.

פסול אישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה פסולה לעדות המצריכה שני עדים. לפי הרמב"ם המקור לכך הוא לשון הפסוק: "על פי שנים עדים" לשון זכר ולא לשון נקבה[3].

בטעם הפסול נכתבו טעמים שונים:

מקרים שבהם אישה יכולה להעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה יכולה להעיד במספר נושאים ובהם:

  • כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנו, נאמנת היא להעיד לגביו[6].
  • עדות האישה מתקבלת גם בנושאים חמורים, דוגמת התרת אשת איש להינשא, כגון להעיד על נעדר שאינו בין החיים, ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה, והיא רשאית להינשא לאחר[7].
  • האישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד, שהם ענייני איסור והיתר, ובהם: כשרות, שחיטה, הפרשת חלה ומעשר, שבת, נידה[8]
  • האישה כשרה להעיד בענייני ייבום וחליצה[9].
  • האישה נאמנת להעיד בעניינים שבינו לבינה[10].
  • האישה כשרה להעיד על אישה שנשבתה שלא נאנסה בידי שוביה, וממילא היא מותרת להינשא לכהן[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסופת מאמרים בנושא פסולי עדות, באתר אסיף
  • גרשון הולצר, "עדות אישה במשפט העברי", מתוך סיני, גיליון ס"ז, 1971.
  • ירון זילברשטיין, 'מפריחי יונים פסולים לעדות, זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירים לה, נטועים כב (תש"ף), עמ' 1- 9.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.