פסולי עדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, פסולי עדות הם כינוי לקבוצת אנשים שאין לדון או לפסוק על פי עדותם במשפט העברי.

זהות הפסולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם מונה עשרה סוגים של פסולי עדות מהתורה:

עשרה מיני פסלות הם, כל מי שנמצא בו אחד מהן הרי הוא פסול לעדות. ואלו הן: הנשים והעבדים והקטנים והשוטים והחרשים והסומים והרשעים והבזויין[1] והקרובין והנוגעין בעדותן הרי אלו עשרה

ישנם פסולי עדות נוספים, כגון מפריחי יונים, סוחרי שביעית, ומשַחקים בקובייה (מהמרים), וכן שקרנים, רועי בקר (שיש חשד שרועים בשדות אחרים) ועבדים – שקיים חשד קטגורי לגבי יושרם המוסרי. פסולים אלו אינם פסולים מדאורייתא (כפסולים שהוזכרו לעיל) אלא רק מדרבנן.

אישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה פסולה לעדות מהתורה, מגיזרת הכתוב לפיה רק שני עדים גברים כשרים להעיר. לדעת הרמב"ם הדבר נלמד מלשון הפסוק: "על פי שנים עדים" לשון זכר ולא לשון נקבה[2].

יש מהאחרונים שכתבו הסברים שונים לסיבת הפסול של נשים[3].

מקרים שבהם אישה יכולה להעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה יכולה להעיד במספר נושאים, ובהם:

  • כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנו, נאמנת היא להעיד לגביו[4].
  • עדות האישה מתקבלת גם בנושאים חמורים, דוגמת התרת אשת איש להינשא, כגון להעיד על נעדר שאינו בין החיים, ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה, והיא רשאית להינשא לאחר[5].
  • האישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד, שהם ענייני איסור והיתר, ובהם: כשרות, שחיטה, הפרשת חלה ומעשר, שבת, נידה[6].
  • האישה כשרה להעיד בענייני ייבום וחליצה[7].
  • האישה נאמנת להעיד בעניינים שבינו לבינה[8].
  • האישה כשרה להעיד על אישה שנשבתה שלא נאנסה בידי שוביה, וממילא היא מותרת להינשא לכהן[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.