פסח אוירבך
פסח אוירבך (לעיתים אוירבוך, אורבך; כ"ה בטבת תרל"ח; 31 בדצמבר 1877 – י"ד בניסן תש"ה; 28 במרץ 1945) היה מחנך, סופר וחוקר טבע, איש העלייה השנייה. כתב וערך ספרים רבים, בהם ספרי מדעי הטבע וספרי לימוד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוירבך נולד בשנת 1877 בקישינב למשה אריה ופייגה אוירבך. קיבל חינוך מסורתי והשכלה כללית. ב-1897 החל להורות בבית ספר עברי בקישינב. באותה תקופה הצטרף לתנועה הציונית, ובין השאר שימש מזכירו של ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן ב"לשכת הדואר"[1] והיה אחראי על כתיבת המכתבים בעברית. הוא פרסם רשימות ומאמרים בעיתוני התקופה, ובהם "המליץ" ו"הצפירה". בזמן פרעות קישינב שהה בעיר ותיאר ברשימותיו בעיתונים את המאורעות הקשים. סייע לחיים נחמן ביאליק, שבא לקישינב כשליח ועד העזרה, בגביית העדויות ועיבוד החומר.[2] ב-1908 ניהל בית ספר יהודי בניקולייב למשך מספר חודשים, ובאותה שנה עלה לארץ ישראל. מיד עם עלותו החל להורות בבית הספר לבנים ביפו מיסודה של חברת עזרה. בין השאר היה מורה לטבע, שהיה אחד מתחומי התעניינותו המרכזיים. בשנת 1913 עבר לשמש כמורה בבית הספר לבנות ביפו, שנוסד על ידי ההסתדרות הציונית. בשנת 1919 התמנה למנהל בית הספר העירוני בתל אביב (שלימים נקרא אחד העם), והחזיק בתפקידו עד מותו.
אוירבך היה פעיל בהסתדרות המורים הארצישראלים ומעורכי כתב העת "החינוך". במשך עשרות שנים עסק בכתיבתם ועריכתם של ספרי לימוד לבתי הספר, ובכללם ספרי לימוד בנושאי טבע. הוא גם חיבר מספר ספרי טבע וספרי ילדים, וכן פרסם סיפורי טבע ומעשיות לילדים בעיתוני הילדים "עולם קטן", "השחר", "מולדת" ו"דבר לילדים". חלק מסיפוריו פורסמו תחת שמות העט 'א. ברוך' ו'פלוני אלמוני'.
במקביל לעבודת ההוראה, היה אוירבך מחוקרי הטבע בארץ ישראל ופעל לזיהויים של צמחים ובמיוחד צמחי ארץ ישראל. יחד עם עמיתו מרדכי אזרחי ערך את "ילקוט צמחים", שיצא על ידי ועד הלשון העברית.
אוירבך היה נשוי לרבקה, אחייניתו של מאיר דיזנגוף (בת אחיו צבי). נפטר בערב פסח תש"ה, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מחיי הצמחים, 2 חוברות, יפו: הוצאת לעם (חוברות 7–9, 21) (דפוס א' אתין), תרע"א.
- תֻּרכיה: גאוגרפיה של ממלכת תרכיה האסית והאירופית; מעבדת על פי מקורות שונים, יפו: קוהלת, תרע"ב.
- תורת החי: ספר למוד לבתי-ספר עממיים, יפו: קוהלת, תרע"ה. (קיצור ספרו הגדול של ישראל אהרוני) (מהדורה נוספת ("חִבֵּר: י. אהרני; ערוך על ידי פ. אוירבך"): תרפ"ג)[3]
- שיחות על גוף האדם: (עם ציורים): לעם ולתלמידי בתי הספר; על פי הפרופ’ וגנר, פידלר-הלמן ואחרים, יפו: דפוס ס. שושני, תרע"ו. (מהדורה ג מתוקנת: תל אביב: (דפוס הרצליה), תר"ץ; מהדורה ד מתוקנת: תל אביב: (דפוס גוטנברג), תרצ"ו)
- אלברט שטוצר (גר'), תורת הזִבּוּל: בהרצאה מצומצמת ... לחקלאים מעשיים ולתלמידי בתי-ספר חקלאיים; מתורגם על ידי פ’ אוירבך, 2 כרכים, יפו: ספריה חקלאית (יו"ל על ידי יצחק וילקנסקי), כרך ב–ג (דפוס סעדיה שושני), תרע"ז–תרע"ח. (בסוף הספר: מונחון)
- שיחות על חיי הצמחים; חִבֵּר על פי מקורות שונים: פ. אוירבך, פרנקפורט: אמנות, 1923.
- קרל אולד (אנ'), האלמוגים; תרגום: פ. אורבך, תל אביב: קֻפַּת הספר (חוברת ב), תרפ"ב.
- פ. אוירבוך, אגדות של צדיקים: מעשה בבת מלך שאבדה; י. ל. פרץ, השר הנאמן, תל אביב: קֻפַּת הספר (חוברת לו) תרפ"ד.
- האדריכלים בממלכת העוף; עִבֵּד על פי מקורות שונים: פ' אוירבך, תל אביב: קֻפַּת הספר (חוברת ע–עא), תרפ"ו.
- ילקוט צמחים (מִלוני ועד הלשון העברית, ב); מסודר על ידי חברי ועד הלשון פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), תל אביב: דפוס הארץ, תר"ץ.
- אל ירכתי הצפון: (על פי מקורות שונים), תל אביב: אמנות ('מגִלוֹת לבתי-הספר', חוברת קז), תר"ץ.
- גמל-שלמה; על פי ז'ן הנרי פבר, תל אביב: אמנות ('מגִלוֹת לבתי-הספר', חוברת קכו), תרצ"א.
- הצלצל; על פי ז'ן הנרי פבר, תל אביב: אמנות ('מגִלוֹת לבתי-הספר', חוברת קכז), תרצ"א.
- פ. אוירבך, מ. אזרחי וי. יחיאלי, כרמנו: ספר-קריאה לשנת הלמודים, 5 כרכים, תל אביב: דביר, תרצ"ד.
- פ. אוירבך ואנדה פינקרפלד (עורכים), ספרי הראשון: ספר-קריאה לשנת-הלמודים הראשונה, 2 כרכים; מצֻיַּר בידי ח. גליקסברג, תל אביב: דביר, תרצ"ח. (חוברת העבודה מצוירת על ידי בינה גבירץ) (מהדורה חדשה ומתוקנת: תש"ג 1942)
- אמא, ספרי לי: אגדות ומעשיות; הציורים מאת נ. גוטמן, תל אביב: יבנה, תש"ג. (הדפסה נוספת: תשט"ז)
- ז'ן הנרי פבר, מעולם החרקים; מעֻבַּד לבני-הנעורים על ידי פ' אוירבך, תל אביב: עם עובד ('שחרות'), תש"ה.
- אמא, ספרי לי עוד!; העִטורים: אן נוימן, תל אביב: עם עובד ('ספריה לילד'), תש"ז. (יצא לאחר מותו)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'אַוֵירבַּך, פסח', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 26–27. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של פסח אוירבך, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי פסח אוירבך בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "פסח אוירבך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 683
- י. יציב, אנדה פינקרפלד, פסח אוירבך (ליום השלושים), דבר, 29 באפריל 1945
- דרכו האחרונה של פסח אוירבוך, ז"ל, הצופה, 1 באפריל 1945
- אנדה פינקרפלד, לזכר נעדרים: פסח אוירבוך (במלאות שנה למותו), דבר, 17 באפריל 1946
- פסח אוירבך, באתר האקדמיה ללשון העברית
- פסח אוירבך (1877-1945), דף שער בספרייה הלאומית
- פסח אוירבך, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בשנותיה הראשונות של התנועה הציונית המאורגנת נבחר ד"ר ברנשטיין-כהן להיות אחד מארבעת הנציגים של יהדות רוסיה בוועד הפועל הגדול והוא מונה לעמוד בראש לשכת הדואר, אחת מארבע הלשכות שהיו אמורות להנהיג את התנועה.
- ^ פסח אוירבוך, ח. נ. ביאליק בעיר ההריגה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, "הארץ", כ"א בתמוז תרצ"ה (מובא בתוך: חיים שורר (עורך), הפוגרום בקישינוב: למלאת 60 שנה, תל אביב 1963).
- ^ ביקורת: יצחק ספיבק, "תורת החי", הפועל הצעיר, 11 במאי 1923.