פסטום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו, כולל האתרים הארכאולוגיים בפסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
שני המקדשים ששימשו כמקום פולחן לאלה היוונית הרה
שני המקדשים ששימשו כמקום פולחן לאלה היוונית הרה
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4
קואורדינטות 40°25′12″N 15°00′20″E / 40.42°N 15.005555555556°E / 40.42; 15.005555555556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבט מלמעלה על שנים מהמקדשים

פסטוםאיטלקית: Paestum[1]) הייתה עיר יוונית עתיקה לחופי הים הטירני ביוון הגדולה. חורבות העיר ידועות בשל שלושת המקדשים היוונים מהסדר הדורי שנבנו בין השנים 600 לפנה"ס ו-450 לפנה"ס ושומרו במצב טוב עד היום. חומות העיר והאמפי תיאטרון שומרו ללא פגע ושרידי קורות של מבנים רבים נוספים, בנוסף למספר דרכים מרוצפות, נשארו עד היום. האתר פתוח לציבור הרחב וכיום מכיל מוזיאון לאומי ובו ממצאים מהאתר היווני העתיק פוסה דל סלה (אנ').

לאחר הקמת העיר על ידי מתיישבים יוונים בשם פוסידוניה (ביוונית עתיקה: Ποσειδωνία) העיר נכבשה על ידי לוקאנים איטלקים מקומיים ולאחר מכן על ידי הרומאים. הלוקאנים קראו לעיר פאיסטוס ולאחר מכן העיר קבלה את שמה הנוכחי מידי הרומאים.[2] העיר נעזבה בימי הביניים המוקדמים ונשארה חסרת מתיישבים ומבקרים עד המאה ה-18. כיום שרידי העיר נמצאים באזור פראציונה שבקומונה קאפציו (אנ') בנפת סלרנו שבדרום איטליה. הקומונה המודרנית נמצאת דרומית לאתר הארכאולוגי, והיא מאופיינת בחופים גדולים ומשמשת כאתר נופש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על העיר משנת 1769

לפי המלומד היווני סטראבון העיר הוקמה בשם פוסידוניה Poseidonia על שם אל הים היווני פוסידון. העיר נבנתה על ידי אכאים יוונים שהגיעו מסיבאריס (אנ'). המתיישבים בנו ביצורים סמוך לחופי הים אך לאחר מכן עברו לתוך פנים הארץ בחיפוש אחר נקודה גבוהה יותר.[3] הביצורים ככל הנראה נבנו מדרום לעיר על צוק, היכן שנמצאת העיר אגריפולי (אנ') כיום. על פי המסורת העיר נקראה על שם מקום פולחן לפוסידון שנבנה באזור. התאריך המדויק בו נבנתה העיר אינו מצוין במקורות היסטוריים עתיקים אך הממצאים הארכאולוגים מתארכים את שנת בניית העיר לאזור 600 לפנה"ס. [4]

על פי סברות שונות, ייתכן שהמתיישבים הראשונים כלל לא היו אכאים אלא טרויזנים. אריסטו כתב כי קבוצה של טרויזנים גורשה מסיבאריס על ידי האכאים.[5] גאיוס יוליוס סולינוס קרא לעיר "מושבה דוריאנית"[6] וסטראבון הזכיר שטרויזן נקראה בעבר פוסידוניה.[7] כתוצאה מכך נטען שהעיר נבנתה על ידי טרויזנים.[8] סברה נוספת אומרת כי העיר נבנתה על ידי סיבארים ודוריאנים גם יחד. [4]

התקופה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות ארכיאלוגיות ממאות השנים הראשונות בהן נבנתה פסטום מראות כי העיר שגשגה ונבנו בה מקדשים, דרכים ומאפיינים אחרים של ערים יווניות באותה העת. סוג המטבע ועדויות ארכאולוגיות נוספות מהמאה ה-5 וה-6 מראות על קשרים קרובים עם העיר מטאפונטו (אנ').[9]

ככל הנראה העיר שמשה מקום מחסה לפליטים מהעיר סיבאריס כשהעיר נכבשה על ידי קרוטון בשנת 510 לפנה"ס. בראשית המאה החמישית על המטבע ששומש בעיר היה חרוט אותו השור שהופיע על גבי מטבעות סיבארים וגם משקל המטבעות היה אותו הדבר, היסטוריון בשם א. גרהאם סובר שככל הנראה הערים היו מקושרות באופן כלשהו וייתכן שהן תפקדו כפוליס אחת או שהייתה להן סוג של אזרחות משותפת.[10][11][12]

התקופה הלוקאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור פרסקו לוקאני על גבי אחד הקברים

רק בסוף המאה החמישית לפני הספירה סטראבון מציין כי העיר נכבשה על ידי הלוקאנים. על פי העדויות הארכאולוגיות, נראה ששתי תרבויות - יוונית ואוסקנית (אנ') חיו זו לצד זו. ציורים על מצבות רבות מראים רכיבה של סוסים, דבר המאפיין את הלוקאנים מהמעמד הגבוה.

התקופה הרומאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 280 לפנה"ס לאחר מלחמת פירוס העיר נהפכה לעיר רומאית. במהלך הפלישה הקרתגית בפיקודו של חניבעל, העיר נשארה נאמנה לרומאים ולאחר המלחמה כאות תודה השלטונות אפשרו לעיר להטביע את המטבעות שלה בעצמה והעיר שגשגה בתקופת האימפריה הרומית.

העיר ננטשה בימי הביניים, ככל הנראה בשל מלריה ופשיטות שבוצעו על ידי פיראטים סרצנים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1943 חופי העיר שמשו כמקום נחיתה לחטיבה 36 של חיל הנחתים של ארצות הברית במהלך פלישת בעלות הברית לאיטליה, במהלך מבצע בשם "מבצע סופת השלג". כוחות גרמנים ניסו להדוף את המתקפה, דבר שהוביל ללחימה הזה בעיר ומחוצה לה ולאחר תשעה ימים הגרמנים נסוגו. כוחות בעלות הברית והצלב האדום הציבו את אוהלי הלינה שלהם ליד המקדשים ובתוכם, בעיקר מכיוון שגם הגרמנים הסכימו שהמקדשים הם "מחוץ לתחום" ולא הפציצו אותם.[13]

מבנה האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש הראשון של הרה
המקדש השני של הרה
המקדש השני של הרה בלילה
מקדש אתנה

האטרקציות המרכזית באתר כיום הם שלושת המקדשים היוונים העתיקים שנבנו בין השנים 550 לפנה"ס ו-450 לפנה"ס שנבנו בצורה אופיינית לתקופה. המקדשים בעלי אכסדראות רחובות וקמורות שנבנו בשיטת האנטזיס כך שהן נעשות רחבות יותר ויותר ככל שהן מתקרבות לקרקע. האכסדראות הן בעלי כותרות רבות המדמות פטריות הפוכות.

מבין שלושת המקדשים אך ורק המקדש השני של הרה נשאר בעל אנטבלטורה מעל האכסדראות, כשלשני המקדשים האחרים נשאר רק הארכיטרב.

המקדשים הוקדשו להרה, אתנה ופוסידון. שני המקדשים שהוקדשו להרה נמצאים זה ליד זה בעוד שהמקדש שהוקדש לאתנה נמצא בצידו השני של האתר. ישנם מקדשים רומים ויוונים אחרים באתר אך הם פחות משומרים משלושת המקדשים המרכזיים. בשונה ממקומות אחרים, במקדשים כמעט ולא נמצא שיש ונמצאים בהם מספר תבליטי אבן. בנוסף לתבליטים נשמרה גם פיסת טרקוטה שנמצאת כיום במוזיאון.

העיר העתיקה של פסטום משתרעת על שטח של 120 הקטאר לערך, רק ב-25 הקטאר מכלל השטח של האתר נערכו חפירות ארכאולוגיות, השטח בו נערכו החפירות כולל את שלושת המקדשים המרכזיים וכן מבנים מרכזיים אחרים, 95 ההקטאר הנותרים לא נחקרו בכלל. העיר מוקפת בחומת הגנה באורך 4750 מטרים, עוביה בין חמישה לשישה מטרים וגובהה הוא כ-15 מטרים. בחומה נמצאים 24 מגדלי שמירה מרובעים ועגולים. ייתכן שבעבר היו 28 מגדלים אך הם נהרסו במהלך עבודות לבניית כביש ראשי במאה ה-18 שחילקו את האתר לשניים.

שלושת המקדשים היוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש הראשון של הרה שנבנה באזור 550 לפנה"ס על ידי מתיישבים יוונים, הוא המקדש העתיק ביותר בפסטום. ארכאולוגים מהמאה ה-18 קראו למקדש "הבזיליקה" כיוון שחלקם חשבו שמדובר במבנה רומאי.

ההקדשות ופסלי הטרקוטה מרמזים על כך שהאלה שלכבודה נבנה המקדש היא הרה. מאוחר יותר, מזבח התגלה בחפירות ליד המקדש באזור המצוי מתחת לכיפת השמיים, דבר האופייני למקדשים יוונים. שיטת הבנייה הזו אפשרה למאמינים להקריב קורבנות בלי להיכנס לסלה (אנ') או למקום קדוש פנימי אחר.

העמודים עליהם נתמכים המקדשים הם בעלי אנטזיס או אלמנט קימור אנכי דומה לאורכם, דבר המעיד על בנייה קדומה יותר ממקדשים אחרים. חלק מהכותרות בראש העמודים שימרו את צבעם המקורי עד היום.[14] קירות המקדש עבים יותר ממקדשים אחרים, ככל הנראה כיוון שישנם שתי דלתות ושבעה עמודים הממשיכים עד למרכז הסלה, דבר שאינו אופייני למקדשים יוונים בדרך כלל.[15]

המקדש השני של הרה נבנה בין 450 לפנה"ס ו-460 לפנה"ס צפונית למקדש הראשון. בעבר הדעה הרווחת הייתה כי המקדש יועד לפוסידון ולא להרה. לעמודי המקדש אין את עשרים התלמים האופיינים לעמודים אחרים אלא 24 תלמים, העמודים במקדש השני של הרה גם רחבים יותר מעמודים אחרים והמרווח בין כל עמוד ועמוד קטן יותר. בנוסף להרה, המקדש שימש בעבר כמקום פולחן לזאוס וישות נוספת שזהותה אינה ידועה. בצידו המזרחי של המקדש ניתן לראות שרידים של שני מזבחות, האחד גדול והשני קטן יותר. המזבח הקטן הוא תוספת רומאית שנבנתה כאשר הדרך המובילה לפורום נסללה ועברה דרך המקדש הגדול. סברה אחרת אומרת שייתכן שבעבר המקדש הוקדש להרה וגם לפוסידון ומספר פסלים הנמצאים סביב המזבח יכולים להעיד על כך.

בנקודה הגבוהה ביותר באתר, במרחק מה משני המקדשים שהוקדשו להרה, נמצא המקדש השלישי של אתנה. המקדש נבנה באזור 500 לפנה"ס ובעבר הדעה הרווחת הייתה שהמקדש נבנה לצרס (אלת החקלאות הרומית) (אנ').[16] שלושה קברים נוצריים הנמצאים תחת רצפת המקדש מראים כי בעבר המקדש ככל הנראה שימש ככנסייה נוצרית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריטי אמנות מהעיר המוצגים במקומות שונים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריטי אמנות מהמוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסטום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Paestum". מילון קולינס. HarperCollins. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2019. 
  2. ^ Lesky, Michael (Tübingen); Muggia, Anna (Pavia) (אוקטובר 2006). Cancik, Hubert; Schneider, Helmuth, eds. "Poseidonia, Paistos, Paestum.". Brill's New Pauly. בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2013. 
  3. ^ סטראבון, Geographica 5.4.13
  4. ^ 4.0 4.1 Cerchiai, Jannelli & Longo 2004, p. 62.
  5. ^ אריסטו, Politics (Aristotle)|Politics, 5.1303a.20
  6. ^ סולינוס, De mirabilibus mundi 2.10
  7. ^ Strabo, Geographica 8.6.14
  8. ^ Hall, Jonathan M. (2008). "Foundation Stories". in Tsetskhladze, Gocha R. Greek Colonisation: An Account of Greek Colonies and Other Settlements Overseas 2. Leiden: Brill. עמ' 391. ISBN 978-90-04-15576-3. 
  9. ^ Ammerman, Rebecca Miller (1 בינואר 2002). Il Santuario Di Santa Venera a Paestum (באנגלית). University of Michigan Press. עמ' 48. ISBN 978-0472108992. 
  10. ^ Graham, A. J. (1999). Colony and Mother City in Ancient Greece. Manchester, England: Manchester University Press. עמ' 114. ISBN 978-0-7190-5739-7. 
  11. ^ Diodorus Siculus (2006). Green, Peter, ed. Books 11–12.37.1: Greek History 480-431 B.C., the Alternative Version. Austin, Texas: University of Texas Press. עמ' 173. ISBN 978-0-292-71277-5. 
  12. ^ Rutter, N. K. (1970). "Sybaris—Legend and Reality". Greece and Rome 17 (2): 168–176. JSTOR 642759. doi:10.1017/S0017383500017836. 
  13. ^ Photo
  14. ^ "Le meraviglie di Paestum, 1:32-1:38"
  15. ^ "The early temple of Hera, known as the ‘Basilica’"
  16. ^ "The temple of Athena"