פסטיבל הזמר והפזמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת התקליט "פסטיבל הזמר והפזמון" 1970

פסטיבל הזמר והפזמון הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל מ-1960 עד 1980.

את התחרות יזמה מחלקת הטקסים שהייתה חלק ממשרד ראש הממשלה, בראשו עמד באותם ימים טדי קולק. עם השנים נוצרה מסורת של קיום הפסטיבל במוצאי יום העצמאות, ובפועל הוא נעל את אירועי היום.

במקור, נשלחו השירים המועמדים לקחת חלק בפסטיבל למארגני התחרות בעילום שם. בשלב מוקדם נבחרו השירים על ידי ועדה שכללה מוזיקאים מקצועיים, אשר קבעה קריטריונים לבחירת שיר לשלב הסופי. אחד מהם היה "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ועד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו" (מתוך תקנון הפסטיבל).

בתחילה שודר הפסטיבל בשידור חי ב"קול ישראל" עם אחוז האזנה כמעט מרבי. לאחר פתיחת שידורי הטלוויזיה הישראלית ב-1969 הוחל בשידורי הפסטיבל גם בטלוויזיה. גם אז היה אחוז הצפייה גבוה, מה שהוסיף יוקרה לפסטיבל ודחף עוד יותר יוצרים להיכנס למעגל התחרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסטיבל הראשון נערך ב-1960 בהיכל התרבות בתל אביב, במוצאי יום העצמאות. את הרעיון לקיום הפסטיבל העלה איש קול ישראל ישראל דליות, אשר ביסס רעיונו על פסטיבלי זמר דומים בארצות שונות באירופה. הפסטיבל אורגן על ידי קול ישראל והוועדה לחגיגות יום העצמאות, אשר מונתה על ידי מנהל ההסברה של משרד ראש הממשלה. למיון ולסינון של השירים המתחרים מונתה ועדת שופטים בראשו של שר הבריאות ישראל ברזילי, חבר קיבוץ נגבה אשר פעל גם כמנצח מקהלות. בין חברי הוועדה היו המלחין פאול בן חיים, המשורר יהודה עמיחי והמעבד המוזיקלי יצחק גרציאני. מתוך מאות שירים, בחרה הוועדה תשעה שישתתפו בפסטיבל.

הפסטיבל הועבר בשידור חי בקול ישראל, ולווה בתזמורת קול ישראל בניצוחו של גארי ברתיני. את הפסטיבל הנחה יצחק שמעוני, אשר המשיך להנחותו מדי שנה עד 1971. כפי שהוסבר בתוכניית הפסטיבל, על מנת לתת לכל השירים סיכויים שווים, בוצע כל שיר פעמיים- על ידי זמר ועל ידי זמרת. במקום הראשון זכה השיר "ערב בא" שכתב עודד אבישר והלחין אריה לבנון, אשר בוצע על ידי שמעון בר ועליזה קאשי. לשלושת הזוכים במקומות הראשונים ניתנו פרסים בשווי 1,500 לירות, 1,000 לירות ו-500 לירות בהתאמה, שסכומיהם חולקו בין הכותבים. את הפרסים העניק שר החינוך אבא אבן.

מתכונת פסטיבל הזמר הראשון נמשכה גם בפסטיבל השני ב-1961, אשר גם בו שימש ישראל ברזילי כראש ועדת השופטים. במקום הראשון באותה שנה זכה השיר "שאני עימך" שביצעו אסתר עופרים וגדעון זינגר.

ב-1962 לא נערך הפסטיבל, וב-1963 נערך במקומו המופע "אנו נהיה ראשונים", אשר סימן 80 שנה לעלייה הראשונה. במופע זה הופיעה לראשונה חבורת רננים, אשר הקים גיל אלדמע.

לאחר שנתיים של הפסקה, חידש הפסטיבל את פעילותו ב-1964. ועדת המיון כללה את המוזיקאים משה וילנסקי, פרנק פלג, יחזקאל בראון וגיל אלדמע. למקום הראשון הגיע השיר "ילדתי אמרי" אשר ביצעו ביחד בני אמדורסקי ונחמה הנדל, ולאחריהם מקהלת רינת. למקום השני הגיעה נעמי לוי, שהייתה אז רק בת 14, עם השיר "דברים של לא כלום" שכתבו חיים קינן ושמעון כהן. באותה שנה הוחרם הפסטיבל על ידי איגוד המלחינים של ישראל, שביקש מחבריו להימנע מהשתתפות בתחרות, וזאת בעקבות רמתו הירודה של הפסטיבל. לאחר האירוע התפרסם בעיתונים מכתב מאת עמנואל עמירן, אשר שימש כמפקח המחוזי על הוראת המוזיקה במשרד החינוך. במכתב זה תקף עמירן את רמת השירים ואת העריכה המוזיקלית של פסטיבל הזמר. חרף טענותיו של עמירן, בפסטיבל באותה שנה בוצעו כמה שירים הנחשבים לפנינים בזמר העברי, דוגמת "במשעול רדום" של שמעון בר, "ליבבתיני" של מוני אמריליו בביצוע שושנה דמארי, "הרחק בלילה" של אריק איינשטיין ו"אותך" של שלישיית גשר הירקון.

ב-1965 עבר הפסטיבל מספר חידושים. שמו שונה ל"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי", מיקומו הועבר לבנייני האומה בירושלים, והוא לווה בתזמורת הסימפונית של רשות השידור, בניצוחו של משה וילנסקי. בין חברי ועדת המיון היו פאול בן חיים, חיים אלכסנדר, יחזקאל בראון, נעמי פולני, אליהו גמליאל ואהרון מגד. במקום הראשון זכה השיר "איילת החן" שביצעו אריק איינשטיין ויפה ירקוני למילותיו של עודד בצר ולחן של נתן שחר. במקומות השני והשלישי זכו השירים "הגביע" ו"ליל קרב", אשר בוצעו שניהם על ידי שלישיית גשר הירקון ונחמה הנדל. חידוש נוסף באותה שנה היה לאחר ההפסקה, כאשר במקום הופעת זמר אורח כמקובל, נערכה שירה בציבור בהנחייתו של אפי נצר. לשירה בציבור הצטרפה נחמה הנדל, והיא אף הונצחה על גבי תקליט.

המתכונת החדשה נשארה גם בשנת 1966, בה זכה במקום הראשון השיר "ליל סתיו" של חיים צור וחיה כהן שביצעו אריק איינשטיין ויפה ירקוני. שירים בולטים נוספים באותה שנה היו "לא פעם, בקיץ" של רחל ושולמית ליפשיץ בביצוע עדנה גורן ואריק איינשטיין, "ריח תפוח ואודם שני" שביצעו הפרברים ושלישיית גשר הירקון, "בואי ילדה" של גשר הירקון ועדנה גורן, "מגדים" של עליזה עזיקרי וחדווה ודוד.

בשנת 1967, בנוסף לשירים אשר התחרו בתחרות, הזמין ראש עיריית ירושלים טדי קולק חמישה שירים מחמישה מלחינים שונים, אשר בוצעו בהפסקה בזמן ספירת הקולות. השירים הוזמנו מדובי זלצר, שרה לוי-תנאי, סשה ארגוב, מרדכי זעירא, ונעמי שמר, כאשר המפורסם ביותר מביניהם היה "ירושלים של זהב" שכתבה והלחינה שמר. את השיר ביצעה הזמרת הצעירה שולי נתן, אותה שמעה שמר בתחרות כשרונות צעירים ברשת א'.

ב-1968 לא התקיים הפסטיבל, ובמקומו נערך המופע "פזמון חוזר, מצעד שירי עשרים השנה", לציון 20 שנה למדינת ישראל.

הפסטיבל חידש את פעילותו ב-1969, ולראשונה שודר בשידור חי בטלוויזיה. מבין השירים שנשלחו לתחרות לא נמצאו שירים הולמים, ובמקום זאת הוחלט להזמין 12 שירים מבכירי המלחינים בישראל. לראשונה אף פוזרו חמש נקודות הצבעה ברחבי הארץ, בנוסף להצבעות הנוכחים באולם. באותה שנה זכה יהורם גאון בשני המקומות הראשונים, עם השירים "בלדה לחובש" במקום הראשון ו"עץ האלון" של מוני אמריליו ויורם טהרלב במקום השני. בעקבות נושאו של השיר "בלדה לחובש" הושמעו טענות לגבי הכללתו בפסטיבל, לא כל שכן בימי מלחמת ההתשה. בשנים לאחר מכן נמנעו תחנות הרדיו מהשמעת השיר.

גאון אף יועד לבצע את השיר שזכה במקום השלישי ב-1969, "בדרך חזרה", אך ויתר עליו לאבי טולדנו, שעלה על הבמה לבוש מדים. בפסטיבל זה בלטו גם השירים "בהר הגלבוע" בביצוע צמד הפרברים, "שיר בארבעה בתים" בביצוע אילנית ו"על כפיו יביא" של יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום בביצוע רבקה זוהר, אשר זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. שיר נוסף באותה שנה היה "פראג" של שלום חנוך בביצוע אריק איינשטיין, אשר הגיע למקום השביעי אך זכה להצלחה לאחר הפסטיבל. הייתה זו הופעתו האחרונה של איינשטיין במסגרת פסטיבל הזמר.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 הורחבה ועדת המיון לעשרה חברים, ביניהם יחזקאל בראון, אריה לבנון, נועם שריף, אלברט פיאמנטה, יעקב שבתאי, שאול ביבר, דני ליטאי ושלמה ניצן. גם באותה שנה השתתפו חיילים, ביניהם שלמה ארצי, סולן להקת חיל הים, אשר זכה במקום הראשון עם השיר "פתאום עכשיו פתאום היום" ("אהבתיה") של יעקב הולנדר ותרצה אתר. במקום השני נבחר השיר "רבי עקיבא" של מוני אמריליו ודליה רביקוביץ בביצוע סולנית להקת חיל הים לשעבר רבקה זוהר, ובמקום השלישי "אהבתה של תרזה דימון" של לאה גולדברג ונורית הירש בביצוע אילנית. אחת ההופעות הזכורות ביותר מאותה שנה היא של שלישיית הגשש החיוור, עם שירם "מים לדוד המלך" שכתב עקיבא נוף. השלישייה הייתה לבושה בבגדי חיילים רומאים, וכאשר הרימו ידיהם בפזמון השיר, נראו תחתוניהם. ההופעה התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל, ובתום השיר הזכיר המנחה יצחק שמעוני כי "ההצבעה היא על השיר ולא על ההופעה". מדי שנה נהוג היה להוציא תקליט של שירי הפסטיבל, אך בשנה זו, עקב בעיות של אמנים שונים מחברות תקליטים שונות, יצאו שני תקליטים - אחד של הד ארצי ואחר של קולומביה רקורדס. כך למשל, את השיר "פתאום עכשיו פתאום היום" ביצע בתקליט של קולומביה רקורדס מוטי פליישר, בעוד את השיר "כוכבים בדלי" של אורה סופר ועקיבא נוף שביצעה בפסטיבל צילה דגן מבצעת בתקליט של הד ארצי עדנה גורן.

ב-1971 נערך הפסטיבל במתכונת דומה. בין חברי ועדת המיון היו יחזקאל בראון, אריה לבנון, רפי בן משה, יאיר רוזנבלום ויפה ירקוני. במקום הראשון זכה השיר "רק הירח" של שמרית אור ודני עמיהוד בביצוע אילנית, ובמקום השני "ומתוק האור בעיניים" של מוני אמריליו ורחל שפירא בביצוע ששי קשת. בהפסקה נערכה הופעה של שתי להקות צבאיות ושל יהורם גאון. באותו פסטיבל השתתפה גם זמרת אלמונית בשם תמר רוזנפלד שביצעה שיר בשם "טיול בגשם", למילים של לאה גולדברג וללחן של אליעזר פארלי. השיר שודר אחר כך בארצות הברית.

ב-1972 שונתה מתכונת הפסטיבל, ובמקום לפתוח את התחרות לקהל הרחב, הוזמנו השירים המתחרים אצל מחברים. בחירת המחברים נעשתה באופן שרירותי על ידי עורכי ומפיקי הפסטיבל. באותה שנה צורפה לתזמורת רשות השידור תזמורת צה"ל. למקום הראשון הגיע השיר "טוב לי לשיר" של הטוב הרע והנערה, ולמקום השני "חייך וחיי" של בעז שרעבי. שירים נוספים שבלטו היו "אחרי שנסעת" של מתי כספי שכתב אותו עם שלמה גרוניך, "שיר על ארץ סיני" של מוני אמריליו ורחל שפירא בביצוע שלמה ארצי ו"בלדה על נערי שגדל" של סשה ארגוב ותרצה אתר בביצוע אילנה רובינא. בחלק האמנותי של הפסטיבל הופיעה שלישיית הגשש החיוור, עם השיר "יש לי חג". את הפסטיבל הנחו רבקה מיכאלי ויוסי בנאי עם פרישתו של יצחק שמעוני לאחר שנים רבות.

בשנת 1973 חגגה מדינת ישראל 25 שנה להקמתה, ומחברי השירים התבקשו להגיש שירים בעלי ביטוי לחגיגות חצי היובל. כך הופיעו באותה שנה השירים "את ואני נולדנו בתש"ח" של עדנה לב שזכה במקום הראשון, "יליד הארץ" של אלי מגן ו"אצלך כמו תמיד" של סילבן ויאיר. את הפסטיבל הינחתה לראשונה לבדה רבקה מיכאלי, אשר המשיכה בתפקיד זה בכל הפסטיבלים בשנים שלאחר מכן. שירים רבים מן הפסטיבל באותה שנה הפכו ללהיטים, ביניהם "שיר בבוקר בבוקר" ("פתאום קם אדם") בלחן של גידי קורן ושלמה ארצי למילים של אמיר גלבע, בביצוע שלמה ארצי, "רכבת העמק" של מוני אמריליו ויורם טהרלב בביצוע דורית ראובני, "ליל חניה" של יאיר רוזנבלום ונתן אלתרמן בביצוע חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר "יעלה ויבוא" של גידי גוב, "שיר כלולות" של נסים אלוני ועודד לרר בביצוע יזהר כהן, "שיר לערב חג" של יעקב הולנדר ותרצה אתר בביצוע מירי אלוני, ו"תנו לנו יד ונלך" של יעקב הולנדר וצביקה זליקוביץ בביצועה של עירית דותן. את השיר "נצח ישראל לא ישקר" של יאיר רוזנבלום ודן אלמגור אמורה הייתה לבצע רותי נבון, אך בעקבות תאונת דרכים נבצר היה ממנה להופיע על בימת הפסטיבל, ואת השיר ביצעו שתי השלישיות המלוות, שוקולד מנטה מסטיק ואף אוזן גרון.

לאחר ההפסקה באותה שנה, הושמעו חמישה שירים אשר נבחרו על ידי הציבור כמייצגי חמש תקופות בתולדות המדינה, כל אחת בת חמש שנים: "באב אל ואד", "הוא לא ידע את שמה", "דבר אלי בפרחים", "כל הכבוד" ו"גבעת התחמושת". מאחר שלא ניתן היה להביא את כל חברי להקת פיקוד מרכז אשר ביצעו במקור את "גבעת התחמושת", בוצע במקום השיר מה אברך, אשר נבחר במקום השני כמייצג תקופה זו. השיר "ירושלים של זהב" נבחר כ"שיר כל הזמנים".

ב-1974 נשמרה המתכונת מן השנה הקודמת, ובמקום הראשון באותה שנה זכה שלמה ארצי, עם שירו "הבלדה על ברוך ג'מילי". ברוך ג'מילי ישב בקהל, ובעת חלוקת הפרסים קם ונופף בגאווה. בעקבות השיר היו שביקרו את ארצי על עידוד ונדליזם. שירים בולטים נוספים באותה שנה היו "אם ייפול הכוכב שלי" של יאיר רוזנבלום בביצוע אילנית, "שיר היונה" של מתי כספי ושמרית אור בביצוע נתנאלה, "נוח" של מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק לטקסט של יורם טהרלב ו"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" של יאיר רוזנבלום ויורם טהרלב בביצוע בעז שרעבי. בחלק האמנותי הופיעו שלישיית הגשש החיוור, עם השיר "אף אחד לא קם".

במקום פסטיבל הזמר ב-1975, נערך המופע "אנחנו שרים לך", אשר סיכם את סדרת הטלוויזיה "שרתי לך ארצי". פסטיבל זמר חלופי נערך באותה שנה, בו זכה ניסים סרוסי עם השיר "שיר פרטי", אך התחרות לא שודרה בטלוויזיה. בין השירים הנוספים של הפסטיבל ניתן למנות את "שירים הם חברים" בביצוע שוקולד מנטה מסטיק, "היורדת" של הנשמות הטהורות ו"רנדוו בתל אביב" של ציפי שביט. ב-1976 נערכה במקום הפסטיבל "חגיגת הזמר העברי" בהנחיית מיקי קם, במסגרת לא תחרותית. כל משתתף באותה שנה שר שיר אחד מוכר שלו, בנוסף לשיר אחד חדש. מהשירים החדשים באותה שנה היו להיטים כ"הללויה" ("אדם חוזר וקציר יומו ...") של הגבעטרון, דורית ראובני ודודו זכאי, "שיר של יום חולין" של יאיר רוזנבלום ורחל שפירא בביצוע אילנית, "החגיגה נגמרת" של הכל עובר חביבי, "ברית עולם" של מתי כספי, "ערב קיץ ויונים" של מוני אמריליו ותרצה אתר בביצוע רוחמה רז, "שוב" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ ו"שלג בלבנון" של שלמה ארצי.

המתכונת התחרותית חודשה ב-1977, כאשר באותה שנה הועבר הפסטיבל מיום העצמאות לשושן פורים. במקום הראשון זכה השיר "רקפת" של מוני אמריליו ותלמה אליגון בביצוע רוחמה רז. גם בשנה זו הניב הפסטיבל להיטים רבים, ביניהם "סליחות" של לאה גולדברג ועודד לרר בביצוע יהודית רביץ, שאמנם הגיע למקום השביעי בלבד בפסטיבל, אך זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. שירים בולטים נוספים היו "בתוך" של יאיר רוזנבלום ויעל טבת בביצוע רביעיית הזמר של חיל האוויר עם הסולנית דפנה ארמוני, "אותך" של הזמרת הצעירה אילנה אביטל ו"פתאום נפל עלי אביב" של גידי קורן בביצוע האחים והאחיות.

תקופת האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 שונה הפרס אשר ניתן לזוכה בתחרות לייצוג ישראל באירוויזיון. החלטה זו הביאה לשינוי קיצוני באופי השירים המתחרים, אשר הפכו לשירי פופ קלילים וקליטים יותר. במקום הראשון זכו יזהר כהן ולהקת אלף-בית עם השיר "אבניבי", והמשיכו גם לזכייה באירוויזיון. למקום השני הגיעה חדווה עמרני אשר לוותה בלהקת "פלפל לבן" עם השיר "בלב אחד". שני השירים קיבלו 66 נקודות, אך "אבניבי" זכה בתחרות מאחר שקיבל יותר הצבעות למקום הראשון. גם פסטיבל זה היה משופע בלהיטים, וכלל את "נסיך החלומות" של גלי עטרי, "למה לא" של שרי, "תן לי כוח" של אריאל זילבר, "מישהו" של יהודית רביץ, "כמו פעם" של ג'וזי כץ ו"שלוש בלילה בעיר" של גידי גוב.

הפרס של ייצוג ישראל באירוויזיון ניתן גם לזוכים בפסטיבל ב-1979, גלי עטרי ולהקת חלב ודבש עם השיר "הללויה". גם שיר זה המשיך לזכייה באירוויזיון, אשר נערך בירושלים. שירים בולטים נוספים בפסטיבל זה היו "אין לי איש מלבדי" של צביקה פיק, "שנינו יחדיו" של חדווה עמרני, "נולדתי לשלום" של סקסטה, "תודה רבה" של ריקי גל ו"לעולם בעקבות השמש" של שרי.

ב-1980 נערך פסטיבל הזמר האחרון. באותה שנה הוחלף הפרס של ייצוג ישראל באירוויזיון, מכיוון שישראל ביטלה את השתתפותה בתחרות באותה שנה מאחר שזו נפלה על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. במקום הראשון זכתה להקת האחים והאחיות עם השיר "פזמון חוזר". מפסטיבל זה זכורים השירים "אתמול היית שונה" של שימי תבורי, "על אהבות שלנו" של עפרה חזה, "אני עושה לי מנגינות" של סקסטה, "זה לא זה" של נורית גלרון ו"בלילה" של יצחק קלפטר ויעל לוי.

בעקבות שינוי פרס הזכייה בפסטיבל הזמר לייצוג ישראל באירוויזיון, ובעקבות שינוי אופי השירים המשתתפים כתוצאה מכך, הוחלט לאחר הפסטיבל של 1980 לבטל את התחרות, ולהחליפה בתחרות הקדם אירוויזיון.

רשימת השירים הזוכים בשלושת המקומות הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקום ראשון מקום שני מקום שלישי מנחים
1960 עליזה קאשי ושמעון בר - "ערב בא" רמה סמסונוב וגדעון זינגר - "העלמה" ג'ו עמר ולילית נגר - "ליל החג" יצחק שמעוני
1961 אסתר עופרים - "שאני עמך" אסתר עופרים - "נעמה" נחמה הנדל - "כאשר אני ואת" יצחק שמעוני
1964 בני אמדורסקי ונחמה הנדל - "ילדתי אמרי" נעמי לוי - "דברים של לא כלום" שושנה דמארי - "במשעול רדום" יצחק שמעוני
1965 אריק איינשטיין ויפה ירקוני - "איילת החן" שלישיית גשר הירקון - "הגביע" נחמה הנדל - "ליל קרב" יצחק שמעוני
1966 אריק איינשטיין ויפה ירקוני - "ליל סתיו" הפרברים - "ריח תפוח ואודם שני" חדוה ודוד - "השניים" יצחק שמעוני
1967 מייק בורשטיין - "מי יודע כמה" רן אלירן - "תמיד מחדש" הפרברים - "תרזה יפה" יצחק שמעוני
1969 יהורם גאון - "בלדה לחובש" יהורם גאון - "עץ האלון" אבי טולדנו - "בדרך חזרה" יצחק שמעוני
1970 שלמה ארצי - "פתאום עכשיו, פתאום היום" רבקה זוהר - "רבי עקיבא" אילנית - "אהבתה של תרזה די-מון" יצחק שמעוני
1971 אילנית - "רק הירח" ששי קשת - "ומתוק האור בעיניים" הדודאים - "לא נדע הלילה" יצחק שמעוני
1972 הטוב הרע והנערה - "טוב לי לשיר" בועז שרעבי - "חייך וחיי" עדנה לב - "קרן שמש קרן זוהר" יוסי בנאי ורבקה מיכאלי
1973 עדנה לב - "את ואני נולדנו בתש"ח" שלמה ארצי - "שיר בבוקר בבוקר" דורית ראובני - "רכבת העמק" רבקה מיכאלי
1974 שלמה ארצי ולהקת גברת תפוח - "הבלדה על ברוך ג'מילי" אילנית - "אם יפול הכוכב שלי" יגאל בשן - "יהיה פעם טוב" רבקה מיכאלי
1977 רוחמה רז - "רקפת" האחים והאחיות - "פתאום נפל עליי אביב" אילנה אביטל - "אותך" רבקה מיכאלי
1978 יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא - "אבניבי" חדוה עמרני - "בלב אחד" גלי עטרי - "נסיך החלומות" רבקה מיכאלי
1979 חלב ודבש וגלי עטרי - "הללויה" צביקה פיק - "אין לי איש מלבדי" חדוה עמרני - "שנינו יחדיו" רבקה מיכאלי
1980 האחים והאחיות - "פזמון חוזר" אריק רודיך ועדנה לב - "הלילות היפים שלנו" שימי תבורי - "אתמול היית שונה" רבקה מיכאלי

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולט מבין מארגני הפסטיבל לאורך עשרים שנותיו היה המפיק חנוך חסון, שהיה גם המנהל המוזיקלי של הפסטיבל. הוא הפיק וערך את כל פסטיבלי הזמר, למעט שניים. שני המנחים הבולטים של הפסטיבל אשר הפכו למזוהים ביותר עמו היו יצחק שמעוני, אשר הנחה אותו משנתו הראשונה עד 1972, ורבקה מיכאלי, אשר הנחתה את כל יתר הפסטיבלים עד 1980. מנצחי התזמורת הקבועים בפסטיבל היו גארי ברתיני, משה וילנסקי ויצחק גרציאני.

גיל אלדמע הצטרף לצוות הפסטיבל בשנת 1963, והיה אחראי לעבודת צוות השופטים שבחרו את 12 השירים שהשתתפו בפסטיבל. הפיק וערך את פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1967. המשתתפים הבולטים מכולם היו צמד "הפרברים", ששר 14 שירים בפסטיבלים השונים. המלחין מוני אמריליו והפזמונאי יורם טהרלב הם היוצרים שתרמו לפסטיבלים השונים שירים רבים יותר מעמיתיהם בהפרש ניכר. בין הכותבים והמלחינים הנוספים אשר תרמו שירים רבים לפסטיבל נמנים יעקב הולנדר שזכה שלש פעמים במקום הראשון, שמרית אור, יאיר רוזנבלום, אהוד מנור ואחרים. הזמרים נחמה הנדל ושמעון בר הרבו גם הם להשתתף באירוע. זמר נוסף שהשתתף בביצוע שירים רבים במסגרת הפסטיבל היה בני אמדורסקי, אך תמיד עשה זאת כחלק מהרכב (הדודאים, גשר הירקון, הטוב הרע והנערה) או דואט (לדוגמה עם נחמה הנדל או שולה חן). מוזיקאים אשר הרבו לעבד את השירים המשתתפים היו אריה לבנון, ד"ר חנן וינטרניץ, שמעון כהן, יצחק גרציאני, אלכס וייס, אלדד שרים וקובי אשרת.

הצלחת הפסטיבל והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי ששירים רבים מפסטיבלי הזמר נשכחו במרוצת השנים, רבים אחרים זכו להצלחה גדולה ולגרסאות כיסוי רבות, ומושרים עד היום. במצעדי הפזמונים השנתיים מ-1960 עד 1980 התברגו כמעט תמיד שירי הפסטיבל במקומות הגבוהים, לרבות "ערב בא", "איילת החן", "על כפיו יביא", "פתאום עכשיו פתאום היום", "סליחות" ו"הללויה", אשר זכו בתואר "שיר השנה" בקול ישראל וברשת ג'. כמו כן שימש פסטיבל הזמר והפזמון כבסיס לפסטיבלי זמר רבים אחרים בישראל, כדוגמת פסטיבל הזמר המזרחי, פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל שירי הילדים והפסטיגל.

בנוסף, היווה הפסטיבל עבור זמרים ויוצרים רבים "קרש קפיצה" לקריירה מצליחה, ביניהם שלמה ארצי, אשר פתח קריירת סולו ארוכת שנים עם זכייה בפסטיבל 1970. ארצי הוסיף להופיע במספר פסטיבלים בשנים הבאות, ואף זכה פעם נוספת ב-1974. דוגמה למלחין שהפסטיבל קידם את הקריירה שלו בצורה משמעותית הוא יעקב הולנדר. שירו הראשון בפסטיבל הזמר היה ב-1964, "ילדתי אמרי" בביצועם של בני אמדורסקי ונחמה הנדל, שזכה במקום ראשון. שירים נוספים פרי עטו שזכו במקום ראשון בפסטיבלים הם "פתאום עכשיו פתאום היום" בביצוע שלמה ארצי ו"מי יודע כמה" בביצוע מייק בורשטיין.

ניסיונות לחידוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 נעשה ניסיון להחזיר את פסטיבל הזמר במסגרת אירועי חגיגות הזמר העברי בערד, בהנחייתה של נעמי שמר ובניצוחו של דוד קריבושי אך בשל שביתה ברשות השידור הפסטיבל נדחה במספר שבועות והונחה על ידי דניאל פאר. הניסיון אמנם נכשל, אך השיר אשר זכה באותה שנה, "יונה עם עלה של זית" בביצוע להקת פיקוד דרום והסולנית חיה סמיר, הפך ללהיט. שיר נוסף שהצליח מאותו פסטיבל הוא "ספינת הזכרונות" ("את עדיין זוכרת את שבילי הסתיו") בביצוע נתנאלה שגם כתבה והלחינה את השיר . גם בשנים 2000 ו-2001 נעשה ניסיון להחזיר את הפסטיבל במסגרת אירועי יום העצמאות, אך גם ניסיון זה נכשל.

בשנת 2004 נעשה ניסיון על ידי חברת קשת לחדש פעם נוספת את מסורת הפסטיבל, הפעם תחת השם "פסטיבל השירים של ישראל". פסטיבל זה נערך פעמיים עד כה, בדצמבר 2004 עת זכה שי גבסו עם השיר "מישהו גדול", ובמאי 2006, בו זכתה להקת מלכה באיה עם השיר "אם את בעניין". בפסטיבל של 2006 התחרו מספר שירים שזכו להצלחה כאשר יצאו כסינגלים מאוחר יותר, כ"עיניים זרות" של רונה קינן, "So Far" של הבנות נחמה ו"עזרה בדרך" של נעם רותם. בשנת 2013 רשות השידור החליטה לנסות לחדש את הפסטיבל פעם נוספת ואכן, התחרות התקיימה ב-31 בינואר 2013 עם הופעת אורח של אסתר עופרים וזכה בה פאר טסי עם השיר ״תחזרי״.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שפרה פירסט, "פסטיבלי המוזיקה הפופולרית כראי של תמורות בחברה הישראלית", עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ט 1999. (העבודה באתר זמרשת)
  • נתן שחר, שיר שיר עלה-נא, הוצאת מודן, 2007, עמ' 156–160.
  • יובל ניב, "פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור: פופ בשירות המדינה", עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, 2015. (העבודה באתר הספרייה הלאומית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]