פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין
 | |
 | |
| סוג |
פסטיבל קולנוע, אירוע שנתי  |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה |
| מיקום |
ברלין |
| מועדים | |
| תאריכי פעילות |
6 ביוני 1951 – הווה (75 שנים) |
| קואורדינטות | 52°31′N 13°23′E / 52.52°N 13.38°E |
|
www | |
 | |
  | |
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין (בגרמנית: Internationale Filmfestspiele Berlin או בקיצור: Berlinale) הוא פסטיבל קולנוע המתקיים בברלין מדי שנה בחודש פברואר, ונחשב לאחד מפסטיבלי הסרטים החשובים בעולם.[1]
פסטיבל הסרטים בברלין מושך את קהל הצופים הרחב בעולם ובין הוותיקים שבו, כאשר הפסטיבל הראשון התקיים בשנת 1951 (אז זכה בו הסרט "ארבעה בג'יפ") והתקיים באופן רציף מאותה שנה. הפסטיבל מציג סרטים מכל רחבי העולם, כאשר בשנים רבות זוכים סרטים שאינם דוברי אנגלית או גרמנית.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שיא המלחמה הקרה בשנת 1950, הציע אוסקר מרטאי, קצין סרטים בסניף שירות המידע של נציב האמריקני בגרמניה שהוצב בברלין, את הרעיון של פסטיבל קולנוע בברלין. ההצעה הועברה באמצעות ועדה שכללה חברי הסנאט של ברלין ואנשים מתעשיית הקולנוע הגרמנית ב-9 באוקטובר 1950. באמצעות מאמציו והשפעתו, שוכנע הממשל הצבאי האמריקני לסייע ולתת הלוואות לשנים הראשונות של פסטיבל הקולנוע הבין-לאומי בברלין.[3] את המהדורה הראשונה של הפסטיבל, שהתקיימה בין התאריכים 6–17 ביוני 1951 בטיטיאנה-פאלאסט בשטגליץ, פתח הסרט "רבקה" של אלפרד היצ'קוק. היסטוריון הקולנוע ד"ר אלפרד באואר היה המנהל הראשון שלו, תפקיד אותו מילא עד 1976.[4]
בשנותיו הראשונות שימש הפסטיבל לא רק כאירוע תרבותי, אלא גם ככלי בעל משמעות פוליטית במסגרת המאבק האידאולוגי בין המערב לבין הגוש הקומוניסטי. הקמתו בברלין המערבית ביטאה את רצונם של ארצות הברית ובעלות בריתה לחזק את תדמיתה של העיר כ"חלון ראווה של העולם החופשי" בלב אירופה המחולקת. בהתאם לכך, בשנים הראשונות הוצגו בעיקר סרטים ממדינות המערב, בעוד סרטים מהגוש המזרחי נעדרו מן התוכנית הרשמית.[4]
במהדורה החמישית, בשנת 1955, זכה הסרט הראשון מגרמניה המערבית בפרס דוב הזהב: הסרט ״Die Ratten״ (עברית: החולדות) של רוברט סיודמק.[5] בשנת 1956 הוכר הפסטיבל כפסטיבל ״דרגה A״ על ידי הפדרציה הבינלאומית של איגודי מפיקי הסרטים (FIAPF) - ציון דרך משמעותי בהתבססותו כפסטיבל בינלאומי מרכזי. באותה שנה הונהגה שיטת שיפוט חדשה: במקום בחירת הזוכים על ידי הקהל, הוקם חבר שופטים בינלאומי שהחל להעניק את פרס "דוב הזהב" לסרט הטוב ביותר.[6] בשנת 1957, נפתח קולנוע ה-Zoo Palast שאירח את הפסטיבל עד למעברו ל-כיכר פוטסדאם בשנת 2000.[7]
בשנים שקדמו להקמת חומת ברלין, הוקרנו סרטים מובחרים מהפסטיבל גם בקולנוע במזרח ברלין. לאחר מכן, בשנת 1963, הוקם ״גשר טלוויזיוני״, תוכנית מיוחדת יומית שנועדה להתגבר באופן סמלי על חלוקת העיר, בכך ששידרה חלק מתוכנית הפסטיבל לתושבי מזרח ברלין.[8]
במהלך שנות ה-60 התמודד הפסטיבל עם מתחים פוליטיים ותרבותיים, אשר שיקפו את השינויים בחברה האירופית ואת השפעות המלחמה הקרה. שיאו של משבר זה התרחש בשנת 1970, כאשר מחלוקת חריפה סביב הסרט האנטי-מלחמתי "o.k." של הבמאי מיכאל ורהובן הובילה להתפטרות חבר השופטים, חלוקת הפרסים בוטלה והפסטיבל עצמו הסתיים בפתאומיות, אירוע שכמעט והעמיד את עתידו בסכנה.[9][10] בעקבות המשבר הוחלט לשלב את ״הפורום הבינלאומי לקולנוע צעיר״ אשר עד אז התקיים כאירוע נפרד מהפסטיבל אל תוך מסגרת הפסטיבל להציג יצירות חדשניות וניסיוניות, לאתגר את הקהל ולהרחיב את גבולות השיח הקולנועי במסגרת הפסטיבל.[11]
בעקבות שינוי גישה פוליטית כלפי מדינות הגוש המזרחי שהוביל לפתיחה תרבותית, הוכנס לראשונה בשנת 1974 סרט סובייטי, ״With you and without you" של הבמאי רודיון נאחאפטוב ובשנת 1975 סרט מגרמניה המזרחית, ״יעקב השקרן״ של פרנק באייר לתוכנית הפסטיבל.[12]
לאחר איחוד גרמניה בשנת 1990 נכנס הפסטיבל לתקופה של התחדשות והתרחבות בינלאומית. בשנת 2000, במסגרת חגיגות 50 שנה להיווסדו, הועתק מרכז פעילותו של הפסטיבל לאזור כיכר פוטסדאם, אשר נבנה מחדש על קו הגבול שבין מזרח ומערב ברלין. מעבר זה סימל את הפיכתה של ברלין לעיר מאוחדת ואת מקומו של הפסטיבל כאירוע בינלאומי מרכזי בעיר.[13]
ניהול הפסטיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניהול פסטיבל הסרטים הבין־לאומי בברלין השתנה לאורך השנים ושיקף את התפתחותו ממוסד מקומי לאירוע תרבות בינלאומי מרכזי. מנהלו הראשון, אלפרד באואר, שכיהן בין השנים 1951–1976, עיצב את אופיו הראשוני של הפסטיבל והוביל אותו בתקופת המלחמה הקרה.[4]
בדיעבד, התברר כי עברו של באואר מעורר מחלוקת היסטורית: בשנת 2020 חשף העיתון הגרמני ״די צייט״ כי תפקידו של באואר בתקופת גרמניה הנאצית היה משמעותי יותר מכפי שהוצג בעבר. מחקרים מעמיקים העלו כי שימש בתפקיד במנגנון הפיקוח על תעשיית הקולנוע, אשר פעל במסגרת משרד התעמולה של יוזף גבלס. עוד עלה כי לאחר המלחמה הסתיר באואר את פעילותו באופן שיטתי, ומקורות תיארו אותו כ"איש אס-אה נלהב". בנוסף מצאו כי באואר הצטרף לארגונים נאציים שונים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הפרשה הובילה לבחינה מחודשת של תולדות הפסטיבל ושל הקשר בין מוסדות תרבות גרמניים לבין עברם בתקופת הרייך השלישי.[14][15]
לאחר פרישתו של באאור בשנת 1976 כיהנו מנהלים אחדים לתקופות קצרות יחסית, ובהם וולף דונר, עד למינויו של מוריץ דה האדלן בשנת 1980. דה האדלן עמד בראש הפסטיבל במשך למעלה משני עשורים (עד 2001) וחיזק את מעמדו הבינלאומי. בשנת 2001 נכנס לתפקיד דיטר קוסליק, אשר כיהן עד 2019 והרחיב את פעילות הפסטיבל ואת פתיחותו לקהל רחב.[16]
בשנת 2019 הונהגה לראשונה מבנה ניהולי כפול, במסגרתו מונו קרלו צ’טריאן למנהל האמנותי ומרייטה ריסנבק למנכ״ל. השניים הובילו יחד את הפסטיבל בין השנים 2020–2024.[17] מבנה זה נועד להפריד בין ההיבטים האמנותיים לבין הניהול הארגוני והכלכלי של האירוע, אך לאחר מספר שנים הוחלט לשוב למודל של הנהגה יחידה ומשנת 2024 מנהלת טרישה טאטל את הפסטיבל.
מבנה הפסטיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2026, הפסטיבל מחולק למגוון מסגרות לצד התחרות המרכזית, שכל אחת מהן מוקדשת לסוגים שונים של יצירה קולנועית וליעדים אמנותיים וקהלים מגוונים. המבנה הרב־מסגרתי של הפסטיבל משקף את שאיפתו להציג מגוון רחב של קולנוע – מן הזרם המרכזי ועד לקולנוע ניסיוני ואוונגרדי, וכן לקדם יוצרים חדשים לצד במאים מבוססים.[18]
מסגרות הפסטיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחרות המרכזית- (Competition) המסגרת המרכזית של הפסטיבל, הפועלת מאז הקמתו בשנת 1951. מוצגים בה בדרך כלל כ־20 סרטים באורך מלא מרחבי העולם, המתמודדים על פרסי "דוב הזהב" ופרסי "דוב הכסף״.[19]
Berlinale Special - מסגרת הקרנות מיוחדות מחוץ לתחרות, הכוללת סרטים בעלי פרופיל ציבורי גבוה, הקרנות גאלה ויצירות בולטות מבחינה תרבותית; היקפה משתנה משנה לשנה וכולל עשרות סרטים. סרטים המוצגים ב-Berlinale Special יכולים להיות מועמדים לפרס הסרט התיעודי של הפסטיבל.[20]
Perspectives - מסגרת תחרותית המוקדשת לסרטי ביכורים עלילתיים ומטרתה לעודד ולשים את הזרקור על יוצרים בראשית דרכם. כל שנה מוצגים עד 14 סרטים מתוכם אחד נבחר כזוכה פרס Best First Feature Award (במימון GWFF) על ידי חבר שופטים.[21]
Panorama - מסגרת ותיקה בפסטיבל המציגה קולנוע עכשווי, עצמאי ונועז בעל אמירה. Panorama היא אחת המסגרות הפופולריות בפסטיבל. היא יוצרת מרחב מפגש למחבבי קולנוע, בין אם הם חלק מהקהל, יוצרים, אנשי תעשיית הקולנוע או עיתונאים, ומעניקה את פרס חביב הקהל ואת פרס טדי.[22]
Generation - מסגרת המתמקדת בקולנוע לילדים ולנוער. היא הוקמה בשנות ה־70 וכוללת את שתי התחרויות Generation Kplus ו-Generation 14plus. מוצגים בה מדי שנה עשרות סרטים באורך מלא וסרטים קצרים. הפסטיבל עובד בשיתוף פעולה עם בתי ספר ומציע הנחות מיוחדות על מנת לאפשר לתלמידים, לקבוצות ולמשפחות להשתתף בפסטיבל.[23]
Berlinale Shorts - תחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל, הכוללת עד 25 בכורות עולמיות מדי שנה ופתוחה לכל הז'אנרים, הסגנונות והנושאים.[24]
Forum ו־Forum Expanded - התוכנית העיקרית של הפורום, שנוסד בשנות ה-70, כוללת בדרך כלל כ-30 סרטים ומתמקדת בהפקות קולנוע בינלאומיות עכשוויות תוך שאיפה לאתגר, לגוון ולהרהר בקטגוריות פורמליות קונבנציונליות. Forum Expanded כולל גם מיצבים, אמנות מדיה ומופעים, ומקדם דיון אסתטי וחברתי רחב.[11]
Berlinale Classics ו־Retrospective - תוכנית הרטרוספקטיבה מופעלת בשיתוף ה-Deutsche Kinemathek ומוקדשת להיסטוריית הקולנוע. במסגרת Berlinale Classics מוצגות יצירות מופת ולעיתים גרסאות משוחזרות דיגיטלית באיכות גבוהה.[25]
שוק הסרטים האירופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-European Film Market (EFM), יריד סרטים המתקיים במקביל לפסטיבל, הוא אחד המפגשים המובילים של תעשיות הקולנוע והמדיה הבינלאומיות. ביריד מבקרים אלפי מפיקים, קניינים וסוכני מכירות ומפיצים מדי שנה.[26]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרס המרכזי של הפסטיבל הוא דוב הזהב (Goldener Bär), המוענק לסרט הטוב ביותר, והוא אחד הפרסים החשובים ביותר בקולנוע העולמי. מאז 1977, מוענק מדי שנה גם דוב זהב של כבוד למפעל חיים. לצד דוב הזהב מוענקים פרסי דוב הכסף (Silberner Bär) במספר קטגוריות מרכזיות, ובהן פרס הבמאי הטוב ביותר, פרסי משחק, פרס התסריט ופרס חבר השופטים. פרסים אלה ניתנים על ידי חבר שופטים בינלאומי המורכב מיוצרים ואנשי קולנוע בולטים, ומשקפים את ההישגים הבולטים בתחומים השונים של העשייה הקולנועית.[27]
בנוסף לפרסים המרכזיים, הפסטיבל כולל מערכת רחבה של פרסים ייעודיים במסגרת המשנה השונות. בין אלה ניתן למנות את פרסי Generation לסרטים המיועדים לילדים ולנוער, את פרסי Berlinale Shorts לסרטים קצרים, וכן פרסים בתחום הקולנוע התיעודי והקולנוע הניסיוני. מסגרות אלו מאפשרות מתן הכרה למגוון רחב של סגנונות קולנועיים וקולות חדשים.[28][29]
לצד הפרסים הרשמיים המוענקים על ידי הפסטיבל, פועלים במסגרת הפסטיבל גם גופי שיפוט עצמאיים המעניקים פרסים נוספים. בין הידועים שבהם ניתן למנות את פרס טדי (Teddy Award), המוענק ליצירות העוסקות בנושאים להט"בים, ואת פרס חבר השופטים האקומני, המוענק לסרטים בעלי ממד ערכי, חברתי או רוחני. פרסים נוספים ניתנים על ידי ארגונים בינלאומיים, איגודי מבקרים וגופים מקצועיים, והם מהווים נדבך חשוב במעמדו של הפסטיבל כפלטפורמה מרכזית להכרה קולנועית.[30]
עם השנים עברו קטגוריות הפרסים שינויים ועדכונים, בהתאם להתפתחויות בתעשיית הקולנוע ובמדיניות הפסטיבל. כך למשל, בשנים האחרונות אומצה שיטה נייטרלית מגדרית בפרסי המשחק, במטרה לשקף תפיסה שוויונית יותר של הישגים אמנותיים.[31]
מערכת הפרסים של פסטיבל ברלין משקפת את אופיו הייחודי, המשלב בין קולנוע אמנותי, תכנים פוליטיים וחברתיים ופתיחות לקשת רחבה של יוצרים. בכך תורם הפסטיבל לביסוס מעמדו של הקולנוע ככלי ביטוי תרבותי רב־השפעה בזירה הבינלאומית.[32]
בשנת 2017, זכה סרטו של הבמאי הפלסטיני ראאד אנדוני, ״ללכוד רוחות רפאים״ (״اصطياد أشباح״ מתורגם גם כ"ציד הרוחות") בפרס לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל.[33]
בשנת 2020, בוטל פרס דוב הכסף באופן זמני, לאחר שאלפרד באואר, שהיווה לו השראה נחשף כנאצי.[34]
קולנוע ישראלי בפסטיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקולנוע הישראלי נוכח בפסטיבל זה עשרות שנים, ומשתתף בו באופן קבוע במסגרות התחרותיות והלא־תחרותיות. לאורך השנים הוקרנו בפסטיבל עשרות סרטים ישראליים באורך מלא וסרטים קצרים, ורבים מהם זכו להכרה בינלאומית, לפרסים ולהפצה מחוץ לישראל.[35]
הישג בולט של הקולנוע הישראלי בפסטיבל נרשם בשנת 2019, כאשר סרטו של נדב לפיד ״מילים נרדפות״ זכה בפרס דוב הזהב – הפרס המרכזי והיוקרתי ביותר של הפסטיבל. זכייה זו תרמה להגברת החשיפה הבינלאומית.[36][37]
בשנת 2007 זכה הבמאי יוסף (יוסי) סידר בדוב הכסף, על הבימוי של סרטו ״בופור״.[38]
| פרס | במאי/ת | סרט | שנה | |
|---|---|---|---|---|
| דוב הזהב – הסרט הטוב ביותר | זכייה | נדב לפיד | מילים נרדפות | 2019 |
| דוב הכסף – הבמאי הטוב ביותר | זכייה | יוסף (יוסי) סידר | בופור | 2007 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | יהונתן סגל | אודם | 2011 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | עמוס קולק | חסר מנוחה | 2008 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | דני רוזנבגר | דון קישוט בירושלים | 2005 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | יהונתן סגל | קשר עיר | 1999 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | יוסף פיצ'חדזה | לנגד עיניים מערביות | 1997 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | שמואל הספרי | שחור | 1995 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | אסי דיין | החיים על פי אגפא | 1993 |
| דוב הכסף – הישג אמנותי יוצא דופן | זכייה | אלי הכן | הקיץ של אביה | 1989 |
| דוב הכסף – שחקן הטוב ביותר: קורטיז בפרס | זכייה | שמעון דותן | חיוך הגדי | 1986 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | שמעון דותן | חיוך הגדי | 1986 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | שמעון דותן | צלילה חוזרת | 1982 |
| דוב הזהב | השתתף בתחרות | משה מזרחי | אורח בעונה מתה | 1970 |
| דוב הזהב - הסרט התיעודי הטוב ביותר | זכייה | כריס מרקר | הצד השלישי של המטבע | 1961 |
מעבר לפרס דוב הזהב ודוב הכסף, סרטים נוספים זכו בקטגוריות השונות בפסטיבל, ביניהם:
בשנת 2025 זכה הסרט ״Holding Liat״ של ברנדון קריימר בפרס התיעודי של הפסטיבל.[39]
בשנת 2024 זכה ״אין ארץ אחרת״, סרט תיעודי של קולקטיב ישראלי-פלסטיני בפרס התיעודי של הפסטיבל.[40]
בשנת 2016 שני סרטים ישראלים זכו בפרס חביב הקהל Panorama Audience Award: ״ג'נקשן 48״, סרט דרמה ישראלי בביומי של אודי אלוני ו״ מי יאהב אותי עכשיו?״, סרט תיעודי ישראלי-בריטי של ברק הימן ותומר היימן.[41]
מעבר לפרסים, משמש הפסטיבל במה מרכזית לחשיפת קולנוע ישראלי ולקידום שיתופי פעולה בינלאומיים, במיוחד בתחום הקופרודוקציות האירופיות.[42][43]
סרטים ישראליים רבים מוצגים במסגרות כגון Panorama, Forum ו־Generation, וזוכים לתשומת לב ביקורתית ולחשיפה בינלאומית.[35]
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Kino International
Cubix Kino
Delphi Filmpalast
Berlinale Palast
Friedrichstadtpalast
Haus der Berliner Festspiele
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין (בגרמנית)
- אתר האינטרנט הרשמי של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין (בגרמנית ובאנגלית)
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ברשת החברתית פייסבוק
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ברשת החברתית X (טוויטר)
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ברשת החברתית אינסטגרם
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ברשת החברתית טיקטוק
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ברשת החברתית LinkedIn
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, סרטונים בערוץ היוטיוב- פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מתן שירם, הקולנוע הישראלי כובש את פסטיבל ברלין: 4 סרטים ואירוע הוקרה אחד, באתר גלובס, 10 בפברואר 2011
- אורי קליין, עוד קרע במסך הברלינאי, באתר הארץ, 20 בפברואר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ פסטיבל הקולנוע בברלין ייפתח בסרטו של הבמאי הגרמני טום טיקוור, "Heaven", באתר הארץ, 3 בנובמבר 2001
- ↑ Berlinale 2026: fascinating facts, www.deutschland.de, 2026-02-12 (באנגלית)
- ↑ | Berlinale | Archive, www.berlinale.de
- 1 2 3 How the Cold War shaped the Berlinale, dw.com (באנגלית)
- ↑ 5th Berlin International Film Festival, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ 6th Berlin International Film Festival, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ 7th Berlin International Film Festival, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ 13th Berlin International Film Festival, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ O.K., Arsenal Filminstitut e.V. (באנגלית בריטית)
- ↑ Variety Staff, Berlinale beginnings, Variety, 2012-02-08 (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 Forum & Forum Expanded, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Jacob the Liar competes at the Berlinale - History of the Berlin Wall and its fall, History of the Berlin Wall and its fall visualized with videos and images - rbb, 1975-07-08 (באנגלית)
- ↑ 50th Berlin International Film Festival, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Berlinale founder had major Nazi-era role: study, dw.com (באנגלית)
- ↑ The Alfred Bauer Case, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Berlinale director Dieter Kosslick publishes memoir, dw.com (באנגלית)
- ↑ Mar 28, 2019 Berlinale 2020: Carlo Chatrian and Mariette Rissenbeek Announce the First Developments, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ The Berlinale Sections, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Competition, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Berlinale Special, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Perspectives, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Panorama, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Generation, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Berlinale Shorts, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Retrospective & Berlinale Classics, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ The European Film Market, Copro
- ↑ Prizes of the International Jury, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Awards and Juries in the Generation section, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Awards of the International Short Film Jury, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Further Prizes, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Aug 24, 2020 Berlinale 2021: Festival Planned as Physical Event / New: Gender-Neutral Performance Awards, www.berlinale.de (באנגלית)
- ↑ Berlinale 2026: Competition, profile and political ambition, www.deutschland.de, 2026-02-12 (באנגלית)
- ↑ גדי אלגזי, לזמן את רוחות הרפאים של הכיבוש, באתר "העוקץ", 22 בספטמבר 2017
ענת מטר, אומה שלמה בטראומה: האם באמת אפשר להשתחרר מהכלא הישראלי?, באתר "שיחה מקומית", 2 במרץ 2017 - ↑ גרדיאן, נירית אנדרמן, בוטל פרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין. הבמאי שהיווה לו השראה נחשף כנאצי, באתר הארץ, 1 בפברואר 2020
- 1 2 Israeli films that made waves at the Berlinale | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, 2022-02-20 (באנגלית)
- ↑ הסרט הישראלי "מילים נרדפות" זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, באתר מעריב אונליין, 16 בפברואר 2019
- ↑ שמוליק דובדבני, אינה טוקר, הישג קולנועי: סרטו של נדב לפיד זכה בפרס דב הזהב, באתר ynet, 16 בפברואר 2019
- ↑ קרן נתנזון, הניצחון של סידר, באתר ynet, 18 בפברואר 2007
- ↑ דורית אסרף מזרחי אלון פרוכטר, דוקו על ליאת אצילי זכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל ברלין, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 22 בפברואר 2025
- ↑
"אין ארץ אחרת" זכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל ברלין, באתר הארץ, 24 בפברואר 2024 - ↑ Israeli films win in Berlin | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, 2016-02-21 (באנגלית)
- ↑ Martin Blaney, German-Israeli Co-Production Fund launched in Berlin, Screen (באנגלית)
- ↑ משלחת של 5 סטודנטים יצאה לברלינאלה, פסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם בברלין!, באתר JSFS
