ביהביוריזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּיהֶבְיוֹרִיזְםאנגלית: Behaviorism; בתרגום לעברית "התנהגותנות", מהמילה Behavior, התנהגות) היא גישה פילוסופית-מדעית, הטוענת שאת התנהגותו של האדם ושל שאר בעלי החיים ניתן לחקור באופן מדעי. הגישה נוסדה בתחילת המאה ה-20 כתגובה לפסיכולוגיית המעמקים ולשאר התאוריות המסורתיות, שלא הצליחו לגבש הסבר מדעי מספק אודות ההתנהגות האנושית.

לעומת ההשקפות המסורתיות, הטוענות שסיבותיה של התנהגות אדם נמצאות בנפשו, תודעתו, הרגשותיו, צרכיו, מחשבותיו, אישיותו, קוגניציה, וכן הלאה, הביהביוריזם טוען שהסיבות להתנהגות נמצאות בהשפעות הסביבה החיצונית, ואותם מושגים המתארים מצבים פנימיים הינם רק מילים נרדפות להתנהגויות או לתהליכים התנהגותיים חיצוניים שניתנים לתצפית, מחקר ומדידה וכך גם להשגת מסקנות מדעיות.

המדע העומד מאחורי הגישה הוא ניתוח ההתנהגות הניסויי (אנ') - אסכולה בפסיכולוגיה הניסויית שנוסדה על ידי ב. פ. סקינר, הידוע בניסוייו בחקר ההתנהגות האופרנטית ופיתוח פילוסופיית הביהביוריזם הרדיקלי. סקינר הושפע מעבודותיהם של חוקרים שונים כגון איוואן פבלוב, ג'ון ב. ווטסון, צ'ארלס דרווין ועוד. ניתוח ההתנהגות הניסויי מתמקד בחקר היחסים בין התנהגות של יחיד לבין ההשפעות הסביבתיות בתנאי מעבדה מבוקרים.

לביהביוריזם ישנו גם תחום יישומי, המשתמש בעקרונות ההתנהגותיים שנתגלו בתנאי מעבדה למען פתרון בעיות חברתיות, הנקרא ניתוח התנהגות יישומי.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהביוריזם מתודולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ב. ווטסון (1958-1878), החוקר והפסיכולוג האמריקאי, היה האדם שביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. הוא פרסם את המניפסט המפורסם שלו "Psychology as the behaviorist views it", בשנת 1913, שבו הוא מנסה לשנות את הפסיכולוגיה מתחום פילוסופי ולא מדויק לתחום מדעי אובייקטיבי.

שורשיו של הביהביוריזם, כתחום מדעי אמפירי, נמצאים עוד במחקריו של הפיזיולוג הרוסי איבן מיכאלוביץ' סצ'נוב (אנ') (1829—1905) שהרחיב את הידע על הרפלקס והציע לראשונה להפוך את הפסיכולוגיה לתחום מדעי. עוד גילוי שתרם להיווצרות הביהביוריזם (וייסוד מדע-ההתנהגות) היה הגילוי של אדווארד תורנדייק בשם "חוק האפקט" (הוא חקר התנהגויות מסוימות של חתולים, גורי כלבים ואפרוחים בתוך כלובים. הוא בדק את כמות הזמן שלקח לבעלי החיים ללמוד ללחוץ על דוושה מסוימת כדי לצאת החוצה ולקבל אוכל. לאחר הניסויים שלו הוא ביסס את החוק הבא - "אם התגובות (ההתנהגות) גורמות להיווצרות של תוצאה מספקת או נעימה בסיטואציה מסוימת, ההסתברות שהן יתרחשו בעתיד עולה. תגובות שמובילות לתוצאות לא נעימות - הסתברות הופעתן בעתיד יורדת").

עוד פיזיולוגים ומדענים שמחקריהם תרמו להתבססות הביהביוריזם - צ'ארלס סקוט שרינגטון, רודולף מאגנוס (אנ'), ולדימיר בכטרב, ז'אק לוב (אנ'), צ'ארלס דרווין.

במשך החצי הראשון של המאה ה-20 ג'ון ב. ווטסון פיתח את הביהביוריזם המתודולוגי, דחה את שיטות האינטרוספקציה של וונדט בגלל האי-מדעיות שלהן, וניסה לחקור את ההתנהגות בפיתוח של מתודולוגיה מדעית המבוססת על תצפית של התנהגות גלויה. הביהביוריזם המתודולוגי לא החשיב את האירועים הפנימיים (תהליכים מנטאליים ותודעה) כתחום מחקר אובייקטיבי. הוא התמקד רק על התנהגות גלויה ופיזיולוגיה.

ביהביוריזם רדיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב. פ. סקינר, מייסד ניתוח ההתנהגות האקספרמנטלי

בהמשך ב.פ. סקינר, אשר נחשף לעבודותיו של איבן פבלוב ולרעיונותיו ומחקריו של הביולוג והפיזיולוג הגרמני ז'אק לב (1859–1924) על יצירת מדע חדש על התנהגות של האורגניזם-כשלם ללא הפניה לעולם הנפש או למערכת העצבים, ערך מחקרי מעבדה במשך כעשור, ולאחר גילויים רבים בתחום ההתנהגות האופרנטית פיתח את המתודולוגיה הביהביוריסטית ויצר את תחום ניתוח ההתנהגות.

ביחס לג'ון ווטסון, סקינר טען שמדע התנהגות צריך לחקור גם את האירועים הפנימיים של הנפש. הוא ביסס את עמדתו החדשה וכינה בתור "ביהביוריזם רדיקלי" וטען שהמצבים הנפשיים הם מצבים גופניים, ושיש לחקור אותם גם כפי שחוקרים התנהגות גלויה. כך למשל, על פי סקינר, כאשר אדם מדווח ואומר "אני רעב", הוא אינו מודיע רק על מצב פנימי מורגש, אלא מדווח גם על ההיסטוריה הסביבתית שלו - לומר "אני רעב", זה גם לומר: "לא אכלתי זמן-מה", או "אם תביאו לי אוכל, סביר להניח שאוכל אותו". סקינר טען שאת המושגים אשר מפנים אותנו אל עולם הנפש, ניתן לפרש גם בתור הפניות אל מדדים פיזיים והסתברות, ולכן גם האירועיים הפנימיים ניתנים למדידה ומחקר מדעי.

ההתנהגות בראי הביהביוריזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשורשה של הגישה עומדים כמה מושגים מרכזיים, אשר נצרכו על מנת להגדיר את מרחב המחקר. ראשית הגדירו הביהביוריסטים את ההתנהגות ככל מה שהאורגניזם עושה - חושב, מרגיש, זז וכו'. ההתנהגות מתאפיינת בתנועה של האורגניזם במרחב, ותוצאותיה בדרך כלל הם שינוי הסביבה החיצונית. נוסף לכך הוגדרה הסביבה - כתנאים הפיזיים בהם קיים האורגניזם. הסביבה משפיעה על ההתנהגות בעיקר על ידי שינוי דינאמי ותמידי של הגירויים.

התנהגות תגובתית (רספונדנטית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל בני האדם ובעלי החיים הבריאים נולדים עם יכולת צפויה להגיב לכל מיני גירויים ללא התניה (למידה) מוקדמת. האורגניזמים נולדים עם אוסף רפלקסים, שהם התוצאה של הברירה הטבעית והאבולוציה של המין.

התנהגות תגובתית מאופיינת בדרך כלל על ידי רפלקס. הרפלקס מופעל על ידי גירוי ביולוגי (אנ') ומוביל לתגובה (response) באופן אוטומטי. הוא מורכב מגירוי שמגיע מהסביבה החיצונית או הפנימית, ותגובה.

הגירוי מאופיין ככמות כלשהי של אנרגיה מהעולם הפיזי שמשפיעה על הקולטנים של האדם. הוא נמדד על ידי אפיוניו החיצוניים ומדדיו הפיזיים.

הרפלקס הועבר בתורשה אצל בעלי חיים שהגיבו מהר ומדויק לגירויים מסוימים, ולכן האפשרות להתרבות ולשרוד אצלם הייתה גבוהה יותר מיצורים אחרים. לדוגמה, חיות שמפחדות ובורחות כתגובה לרעש מסוים יכולות להינצל מהטורף, ורפלקס ה'פחד' נותן להם יתרון על בעלי חיים שמגיבים בצורה איטית יותר. בדרך הזאת הרפלקסים עוברים תהליך של ברירה במשך ההיסטוריה ההתפחותית של המין ותורמים להישרדותו.

דוגמאות לרפלקסים בלתי מותנים אצל בני אדם - התכווצות של האישון כתגובה לאור, התכווצות שריר הרגל כתוצאה ממכה עם פטיש בברך, בהלה כתגובה לרעש חזק ופתאומי וכדומה. ישנם רפלקסים יותר מורכבים, רפלקסים מולדים, ורפלקסים מותנים, שנחקרו בעיקר על ידי הפיזיולוג הרוסי איוואן פבלוב אשר גילה את מנגנון ההתניה הקלאסית, ועל ידי הפסיכולוג האמריקני ג'ון ווטסון שייסד את הביהביוריזם.

הרפלקסים המולדים הם התוצאה של הפילוגנטיקה של האורגניזם. אך במהלך חייו של הפרט, תחת השפעות הסביבה נוצרים רפלקסים חדשים, שאינם היו ברפטואר ההתנהגות המולד של הפרט (זהו תהליך של אונטוגנטיקה). בתהליך זה בעל החיים אינו לומד תגובות חדשות, אלא מגיב באותה הדרך לגירויים נוספים.

התניה תגובתית (המוכרת גם כהתניה פבלובית או קלאסית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוגמה המוכרת - הכלבים של פבלוב ורפלקס הפרשת הרוק. כאשר מגיע אוכל (גירוי בלתי מותנה) לפה של כלב הוא גורם להפרשת רוק (תגובה בלתי מותנת) מנגנון התנהגותי זה עוצב במשך תהליך האבולוציה. את הרפלקס הזה נסמן במשוואה הבאה (המספר 1 מסמל שהרפלקס ומרכיביו הם בלתי מותנים):

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק מבלוטות הרוק

כעת, נוסיף עוד גירוי למשוואה. קצת לפני שמופיע האוכל, ישמע צלצול של פעמון. צליל הפעמון אינו גורם לתגובה משמעותית מסוימת, ובעיקר לא גורם להפרשת רוק. נסמן את זה במשוואות הבאות:

גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשת רוק

גירוי 0: צליל פעמון ← תגובה 0: (שום דבר משמעותי לא מתרחש)

כעת, נתחיל להצמיד את הגירויים - להציג אותם מול הכלב קרוב מבחינת הזמן, ונעשה את זה כמה וכמה פעמים. לאחר מספר אירועי התניה, יווצר רפלקס חדש. כעת אם נשמיע לכלב רק את צליל הפעמון (הגירוי הנייטרלי במשוואה) - הכלב יפריש רוק. מה שאומר, שיצרנו רפלקס חדש, והעלנו את כוחו:

[גירוי 0: צליל פעמון תגובה 1: הפרשת רוק]

הקשר הרפלקסיבי שנוצר הוא זמני, ועם כל אירוע בודד של התניה נוכל למדוד את השינויים בהתנהגות ובסביבה באופן מדויק, לדוגמה, ההרץ של הצליל, הדציבלים של הצליל, וכמות הרוק שהכלב הפריש.

אם נרצה שהכלב יפסיק להפריש רוק למשמע צליל הפעמון, עלינו להתחיל להשמיע את הצליל ולהפסיק להגיש אוכל. עם כל השמעת צליל, כמות הרוק המופרש תפחת, ובסופו של דבר הרפלקס המותנה יעלם. תהליך זה נקרא הכחדה רספונדטית.

ההתניה הרספונדטית הרבה יותר מורכבת בחיי האדם. בכל התניה כזאת בדרך כלל מעורבים גירוים רבים. רגשות כגון: פחד, אהבה, כעס אשר מופיעות באירועים שונים יכולות להיות מוסברות על ידי תהליכים של ההתניה הרספונדנטית. כאשר גירוי בלתי מותנה שמעורר תגובת פחד (כגון, רעש חזק ופתאומי) מוצמד עם גירוי נייטרלי (למשל הימצאות בחדר מסוים), האדם בעתיד יכול לפחד מהגירוי הנייטרלי. מגע של אם גורם לתינוק הרגשה נעימה, ולכן מתפתח תהליך של התניה רספונדנטית: פני האם (גירוי נייטרלי) מוצמד ביחד עם המגע הנעים (גירוי פיזיולוגי בלתי מותנה) הקשר שנוצר במוחנו בין מילה מסוימת לבין האובייקט שמופיע במציאות, גם הוא יכול להיות מוסבר באמצעות מנגנונים מורכבים של התניה רספונדנטית.

ההתניה הרספונדטית היא תהליך התנהגותי-פיזיולוגי עימו נולד האורגניזם. זהו תהליך שהשתלשל בפיזיולוגיה של האורגניזמים עקב תרומתו להישרדות המין. ההתניה הרספונדנטית בדרך כלל יותר קשורה לפעילות הפיזיולוגית של האורגניזם, מהסיבה שהאיברים הפועלים בה הם בעיקר השרירים החלקים ובלוטות ההפרשה.

התנהגות אופרנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה בתוך תיבת מחקר אופרנטית

בעלי חיים, שהתנהגותם מורכבת אך ורק מאוסף של רפלקסים מולדים או יכולת לרכוש רפלקסים מותנים, יתקשו לשרוד בסביבה ששונה מהסביבה שבה חיו אבותיהם. ההתנהגות הרספונדנטית עוזרת לאורגניזם ללמוד להגיב לגירויים חדשים כאשר יש מקרים בהם צריך לשרוד, אבל לא מאפשרת לו לפתח התנהגות חדשה ויותר אפקטיבית לסביבה. אורגניזם שהתנהגותו לא משתנה לאחר התוצאות המיידיות, לא יוכל להסתגל לתנאים חדשים של הסביבה שתמיד משתנת. ההתנהגות האופרנטית מאפשרת לאדם ללמוד תגובות יותר מורכבות, כדי להגיב לעולם הנמצא בשינוי תמידי.

התנהגות אופרנטית (אופרנט) - זוהי התנהגות שמשפיעה ישירות על הסביבה החיצונית ומובילה לשינויים. תדירותה נקבעת על ידי תוצאותיה המיידיות. התנהגות האופרנטית ראשונית מופיעה באופן ספונטני ובתדירות שונה בתנאים כלשהם. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית) ישפיעו על תדירות הופעת ההתנהגות בתנאים דומים בעתיד. האופן שבו גירוי ישפיע על ההתנהגות מבוסס על הגנטיקה של המין ועל ההיסטוריה הסביבתית של היחיד (לדוגמה, מים זהו חיזוק בלתי מותנה, אבל שבח, או כסף הם חיזוקים מותנים). לעומת ההתנהגות הרספונדטית, שקבועה מראש על פי הגנטיקה, ההתנהגות האופרנטית הרבה יותר גמישה ואין גבול לשינויים שהיא יכולה לעבור (אמנם גם תהליך זה מבוסס על הגנטיקה והאבולוציה של המין).

התניה אופרנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזוק חיובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוק ששוכב במיטתו ומכה עם ידיו בצעצועים אשר תלוים מעליו, מבצע פעולה, 'אופרציה', ומשפיע על האפיונים של הסביבה החיצונית. הוא משנה את הגירויים בסביבה (לאחר החבטות שלו הצעצועים זזים, משמיעים קולות ומפעילים אורות), ואם הוא ממשיך לבצע את ההתנהגות הנתונה, סימן שהתרחש תהליך שנקרא התניה אופרנטית. תזוזת הצעצועים, הופעת הצלילים והאורות יחשבו כגירויים מחזקים חיוביים (Positive reinforcement) של ההתנהגות.

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה שהתינוק מזיז את הצעצועים, והשינוים שמתרחשים גורמים ללא להפסיק לשחק, (לדוגמה, התינוק הפגין תגובת פחד או בהלה) - זהו תהליך התניה שנקרא ענישה (Punishment). בניסויי מעבדה השפעות ענישה נבדקו על חולדות - חולדה הותנתה ללחוץ על דוושה (התנהגות) לקבל אוכל (גירוי מחזק), לאחר מיכן הנסיין שינה את תיבת הניסויים, כך שכל לחיצה תוביל למכת חשמל חלשה. לאחר מיכן קצב לחיצות על הדוושה הופחת, מכת החשמל הוא היא גירוי מעניש בלתי מותנה.

הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדוגמה אחרת, אם הצעצועים לפתע מפסיקים לעבוד כראוי (אינם מאירים יותר ואינם משמיעים צלילים) והתנהגות המשחק של התינוק מתחילה לדעוך בהדרגה, אזי מדובר בתהליך אשר נקרא - הכחדה (Extinction) אופרנטית. חוק ההכחדה טוען: הסרה של חיזוק חיובי מהתנהגות אופרנטית שחוזקה בעבר, גורמת להפחתה בקצב ההתנהגות בעתיד.

חיזוק שלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחשפות לגירוי לא נעים או מסוכן תחזק כל התנהגות שתגרום לאדם להימנע או לברוח מאותו הגירוי. כך, למשל, התנהגות של הדלקת המזגן על קור תהיה מחוזקת בתנאים של חום גבוה. התנהגות של לקיחת תרופה תהיה מחוזקת אם התרופה עזרה להיפטר מהכאב. גירויים שמחזקים התנהגות לאחר הסרתם נקראים מחזקים שליליים (Negative reinforcement).

גירוי מבחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב המקרים בהתנהגות האדם, התנהגות אופרנטית מתרחשת תחת תנאים מסוימים של הסביבה. במחקריו הראשונים של ברס סקינר, הוא תכנן תיבה עם מנגנון שכאשר דולק אור בתיבה, החולדה לוחצת על הדוושה ומקבלת אוכל, וכאשר הנורה אינה דולקת, החולדה תילחץ על הדוושה, אך האוכל לא יופיע. תופעה כזאת נקראת התנהגות אופרנטית תחת שליטה של גירוי מבחין (Discrimnative stimulus). בדוגמה זו, הנסיין יוצר שני תהליכים: חיזוק חיובי של אופרנט (לחיצה על דוושה) כאשר הנורה דולקת, והכחדה כאשר חשוך. לאחר תקופה לא ארוכה של אימונים, החולדה לוחצת על הדוושה רק כאשר יש אור (וכאשר היא רעבה), ולא לוחצת על הדוושה כאשר חשוך.

כיום מקובל להסתכל על ההתניה האופרנטית כשרשרת המורכבת משלושה אירועים: האירוע המקדים שגרם להתנהגות, ההתנהגות עצמה, ותוצאותיה. כאשר הטלפון מצלצל (גירוי מבחין), אנו מרימים אותו (אופרנט), ומישהו עונה לנו (תוצאה שיכולה להיות מחזקת, או מענישה, או מכחידה, או שילוב כלשהו). הגירוי המבחין גורם לנו 'להבין' שכעת התנאים של הסביבה מתאימים לקבלת חיזוק אחרי ההתנהגות, מפני שתליויות אלו התרחשו בעבר.

תנאיי מוטיבציה

משתנים בלתי תלויים נוספים המשפיעים על ההתנהגות הם רמות החסך והרוויה מגורמים מסוימים. אם אדם לא יאכל או ישתה זמן מה, ההסתברות שאדם ינקט בפעולות מותנות או בלתי מותנות של שתייה או אכילה תעלה. חסך בשינה ישפיע על ההסתברות שאדם ינצל את ההזדמנות הראשונה להירדם. תפקידם הביולוגי של תהליכים התנהגותיים אלה מבחינת משק הפנים של הגוף מובן מאליו.

גירויים מחזקים בלתי מותנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירויים מסוימים בסביבה הם בעלי תפקיד מחזק בלתי מותנה. זאת אומרת, שהאדם נולד עם רגישות לחיזוקים אלה. חלק מהגירויים הם מים, מזון, מין, שתייה. הרגישות לחיזוקים התפתחה במהלך האבולוציה של המין, עקב החשיבות של גירויים אלה להישרדות. ההתניה האופרנטית היא תהליך פיזיולוגי מולד.[1]

גירויים מחזקים מותנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירויים שבעבר היו נייטרלים יכולים לקנות כוח של מחזקים לאחר שהוצמדו פעמים רבות לגירויים מחזקים בלתי מותנים. גירויים כאלה יקראו בשם גירויים מחזקים מותנים. תינוק שלאחר לחיצה על כפתור יקבל כסף, סביר להניח שהתנהגותו לא תתרחש לעיתים תכופות יותר, אך אדם שנחשף לתרבות בה אפשר להמיר כסף לחיזוקים אחרים יותנה להיות מחוזק על ידי משכורת ותשלום.

ההבדל בין תגמול לחיזוק חיובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגמול זהו מושג עממי פשוט שמשמעותו היא פרס כלשהו, שניתן לאדם שנקט בפעולות מסוימות. וחיזוק - זהו מושג טכני, אשר מסמל גירוי מסוים, שהופיע לאחר שאדם ביצע התנהגות כלשהי, ושתדירות ההתנהגות הזאת עלתה בעתיד, כתוצאה מהגירוי הזה החיזוק מתאר תהליך של קשר פונקציונלי בין שינוי בתדירות של התנהגות לבין הופעת אירוע כלשהו בסביבה החיצונית. לכן אפשר להסיק שתגמול לא תמיד יחזק התנהגות, וחיזוק לא תמיד יחשב כתגמול בעיני החברה. למשל, מדען שמסופק מעבודות המחקר שלו, מקבל 'הנאה' רבה מהגילויים המדעיים (חיזוקים שמשפיעים על התנהגותו) ויכול בנוסף לקבל תגמול כספי. אם הפרס הכספי לא יהווה חשיבות בעיני המדען, לא יהיה אכפת לו מהכסף, אז הפרס הכספי בתנאים אלה לא יחשב כגירוי מחזק. אלא אם כן, לאחר קבלת הפרס הכספי, המדען 'מחליט' לכוון את התנהגותו ואת מחקריו כך, על מנת שוב לזכות בפרס כספי כלשהו. במקרה זה הכסף יחשב כגירוי מחזק.

לסיכום - חיזוק זהו מושג טכני שמתייחס לקשר הפונקציונלי בין תדירות של התנהגות לבין שינויים של אירועים בעולם החיצוני (בסביבה). הגירויים עצמם אינם בעלי 'אפיון אוניברסלי' של חיזוק או ענישה. אותו גירוי יכול להיחשב כחיזוק בתנאים כאלה ובתור ענישה בתנאים אחרים.

ברירה על ידי התוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקינר התנהגות האדם היא סכום של: "(1) תגובות ההישרדות, שאחראיות על הברירה הטבעית של המין, ו-(2) תגובות מחוזקות, שיוצרות רפרטואר של כל אינדיבידואל במין, שמכילות גם, (3) תגובות מסוימות, שמעוצבות תחת השפעה של החברה. (בסופו של דבר גם סעיפים (2) ו-(3) הם תוצאות של הברירה הטבעית, מהסיבה שההתניה האופרנטית היא תהליך שעוצב על ידי האבולוציה, ומנהגים מסורתיים, הם רק מקרים ספציפיים של התניה אופרנטית.)"[2]

ב.פ. סקינר ראה את הפסיכולוגיה כתחום שעוסק בחקר התנהגות האורגניזמים. מנקודת מבט זו - הפסיכולוגיה היא חלק של הביולוגיה. עקרונה הבסיסי של הביולוגיה כיום הוא תורת האבולוציה והתפתחות המינים דרך הברירה הטבעית. סקינר הרחיב את העיקרון הזה לברירה על ידי התוצאות. הברירה על ידי התוצאות פועלת בשלושה רמות:

1. ברירה בדורות הגנים שקשורה להיתרבות והישרדות (הברירה הטבעית והאבולוציה).

2. ברירה על ידי התוצאות של התנהגות האינדיבידואל (ההיסטוריה האינדיבידואלית של החיזוקים).

3. ברירה של תרבויות (מנהגים, מסורות, טקסים, שפות).

בכל שלב מתבצעות ברירות של תדירויות גנטיות, התנהגותיות ותרבותיות על ידי הסביבה. תהליך הברירה הוא התהליך הסיבתי שמאפיין יצורים חיים.

ניתוח ההתנהגות כמדע טבעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחום המדעי שעומד מאחורי הפילוסופיה הביהביוריסטית נקרא ניתוח התנהגות. זהו תחום מדעי טבעי כגון הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה שחוקר התנהגות של אינדיבידואלים[3].

החוקרים בתחום נקראים מנתחי התנהגות והם חוקרים את הקשרים התפקודיים בין ההשפעות הסביבתיות לבין ההתנהגות של הפרט. לאחר שסקינר פרסם את ספרו הראשון בו הוא מתאר מתודולוגיה מדעית חדשה לחקר ההתנהגות אשר נבדלת מהמיתודות של עמיתיו - ווטסון ופבלוב -, הוא יצר את האסכולה של ניתוח ההתנהגות הניסויי. הביהביוריזם של סקינר ספג ביקורות רבות, מכיוון שאת רוב מחקריו סקינר ביצע על חולדות ויונים והסיק מיהן על שאר האורגניזמים המפותחים כולל בני אדם. אך מאוחר יותר, נערכו מחקרים רבים גם על בעלי חיים אחרים (עזים[4], סוסים[5], דגים[6], תמנונים[7], חתולים[8], ברווזונים[9], תרנגולות[10], קופים[11]), וגם בני אדם, ביניהם בעלי פיגור שכלי קשה[12], חולים פסיכוטיים[13], ילדים עם מערכת עצבים תקינה[14], מבוגרים[15]. היום כתב העת Journal of Applied Behavior Analysis, כולל יותר ממאות מחקרים ישומיים בפתרון בעיות חברתיות. נתונים אלה מציגים שגם בני האדם, אף על פי שמערכת העצבים שלהם מפותחת יותר, כשאר בעלי חיים מסתגלים מבחינת ההתנהגות לסביבות חדשות דרך ההתניה הקלאסית והאופרנטית. בכל המחקרים שנעשו על בעלי חיים בתחום ניתוח ההתנהגות, נתגלה אותו סדר של עלייה בתדירות ההתנהגות האופרנטית לאחר השפעות של חיזוק חיובי, מה שמראה שהתניה אופרנטית היא תהליך פיזיולוגי גנטי המשותף לכל בעלי החיים המפותחים.

ניסויים

דבר נוסף שבאמצעותו ניתוח ההתנהגות נבדל משאר האסכולות והגישות הפסיכולוגיות הוא השימוש בניסויים להשגת מידע. הניסוי הוא השיטה העיקרית של מדע טבעי לגבש מידע והסבר אודות התופעות בטבע. הנסיין מארגן תנאים בהם הוא מבצע מניפולציות על שינוי המשתנה הבלתי תלוי (בתחום חקר ההתנהגות זה מתאפיין בשימושים בחיזוקים חיוביים, גירויים מענישים, תנאי רעב וכו') ועוקב אחר השינוי של המשתנה התלוי (תדירות של התנהגות אופרנטית, זמן תגובה, משך התגובה, כמות התגובות ועוד). זה מאפשר לגבש חוקי טבע ולמצוא סדר בהתנהגות.

עמדות תאורטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרגשות, מחשבות ואירועים פנימיים - משגה נפוץ לגבי הביהביוריזם מציג טענה, על פיה הגישה הביהביוריסטית מזניחה או מכחישה את הקיום של המצבים הנפשיים או הרגשיים של הפרט ומתמקדת אך ורק בתופעות חיצוניות הניתנות לתצפית ומדידה. טענה זו אינה נכונה. סקינר טען שמדע התנהגות מלא חייב לקבל ולחקור גם את אותם המצבים הפנימיים[16]. ביחס להשקפות אחרות על ההתנהגות, הביהביוריזם טוען שאירוע חיצוני, סביבתי, גורם גם להתנהגות וגם למצב מורגש נלווה. כאשר אדם מדווח: "אני צמא", הוא אינו מתאר רק מצב פנימי, אלא גם מתאר את ההיסטוריה הסביבתית שלו, הרי שתחושת הצמא היא מצב גופני שנגרם לאחר כמות מסוימת של זמן מאז השתייה האחרונה (משתנה שניתן למדוד). צמא ניתן גם להגביר באמצעות פעילות גופנית (גורם חיצוני שניתן למדידה), באמצעות הוספת מלח לאוכל ועוד. ההרגשות הינן מצבים פנימיים, והם שייכים לתחום הפיזיולוגיה. הביהביוריזם שם דגש על שליטה בהתנהגות, ומכיוון שקשה מאוד לשלוט על ההתנהגות דרך גורמים מתווכחים בתוך מערכת העצבים או בעולם הנפש, מצבים אלה אינם תורמים לניתוח פונקציונלי של ההתנהגות. לכן, הביהביוריזם לא מזניח את מצבים אלא, ולא מכחיש את קיומם, אלא מבטל את תפקידם הסיבתי בהתנהגות ומשאיר אותם לאלו, שברשותם יהיו כלים מדעיים לחקור אותם.

חופש - הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. על פי הניתוח הביהביוריסטי גם אדם חופשי יהיה כפוף לשליטתה של הסביבה, אך השליטה תהיה מסוג אחר של התניות עם חיזוק חיובי.

אישיות - על פי ההשקפות המסורתיות, האישיות היא מכלול התכונות הנפשיות הנרכשות והמולדות המכתיבות את ההתנהגות, המחשבות והתחושות של הפרט במצבים בהם פרטים אחרים לא בהכרח יתנהגו, יחשבו ויחושו כמותו. לאישיות מייחסים תפקיד של סוכן יצירתי של גורם ההתנהגות. בגישה הביהביוריסטית האישיות של הפרט אינה שוכנת בתוכו ואינה מהווה את הגורם לפעולותיו והרגשותיו, אלא, היא נתפסת ככל סוגי התגובות שאותם מסוגל לבצע הפרט בתנאים שונים. סיבות התגובות הללו אינן שוכנות בנפשו, אלא בגורמים סביבתיים חיצוניים.

אחריות - ההשקפות המסורתיות מטילות את האחריות על המעשים על הפרט עצמו. על פי ב. פ. סקינר, הניתוח המדעי מטיל את האחריות על הסביבה[17]. אך אין משתמע מכך שאפשר להצדיק התנהגויות פוגעניות, אלימות או לא הולמות שמפריעות לתפקוד החברה, אלא שבאמצעות טכניקות התנהגותיות ניתן למנוע מהתנהגויות אלה להיות מעוצבות ומחוזקות.

סביבה - בגישה הביהביוריסטית הסביבה נתפסת כהעולם הפיזי בו קיים האדם, וכתהליך דינאמי של שינוי אשר משפיע ישירות על האדם. כל אדם חי בסביבה אינדיבידואלית אשר משתנה מרגע לרגע, ואשר מעצבת את התנהגותו. קיימות סביבות כלליות עם אפיונים דומים שמשפיעים על כל אדם שנמצא בסביבה הזאת - לדוגמה אקלים, תרבות, מדינה, שפה ועוד. כך למשל, תאומים, אשר זהים מבחינה גנטית, מציגים התנהגות שונה עקב היחשפות לתנאים שונים ויחסים אינדיבידואלים עם הסביבה.

עיצוב תרבותי - סקינר השקיע זמן רב בניסיון להבין איך להשתמש בעקרונות של התגליות המדעיות שלו על מנת לפתור בעיות חברתיות. הוא רשם ספר בשם "הוולדן השני"(אנ') בו הוא מתאר קומונה, אשר חיה על פי עקרונות ניתוח ההתנהגות. סקינר הוציא ספר נוסף ב-1971 בשם "מעבר לחרות ולכבוד", שתורגם לעברית על ידי עמשי לווין בשנת 1976. בספר הוא מתאר את הבעיות החברתיות הנוכחיות ואת הקושי בהבנת ניתוח ההתנהגות. מהסיבה שחלק מהבעיות החברתיות המשמעותיות ביותר (עוני, פשע, עלית יתר בכמות האוכלוסייה, זיהום סביבתי ועוד) הן קשורות בראשונה להתנהגות אנושית, סקינר הציע לעצב תרבות חדשה, אשר תיצור תנאים שלא יחזקו התנהגויות אלה.

"האידיאל של הביהביוריזם להסיר את הכפייה: ליישם שליטה על ידי שינוי הסביבה בצורה שתחזק את סוג ההתנהגות שמביאה תועלת לכולם." כך ענה פעם סקינר למראיין.

הרלוונטיות של הגישה הביהביוריסטית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביהביוריזם כיום רלוונטי מתמיד. ניתוח ההתנהגות היישומי הוכיח את עצמו כיעיל ביותר בפתרון בעיות חברתיות וארגון סביבתי אפקטיבי. כתבי העת המובילים בתחום ממשיכים לצאת מדי שנה וכמות המאמרים והמחקרים ממשיכה לעלות. ניתוח ההתנהגות היישומי נתפס כשיטת טיפול יעילה ביותר בהפרעות מסוג הספקטרום האוטיסטי, אך מציג פרספקטיבה גדולה גם בתחומים אחרים[18].

המיתוס של ה"מהפכה הקוגניטיבית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם להשתמש במושג "מהפכה" כפי שפילוספים מדעיים כמו קון השתמשו בו, אזי לא התרחש אף אירוע היסטורי בפסיכולוגיה שמצדיק את השימוש במושג הזה. "מהפכה קוגניטיבית" זהו מושג ריטורי-חברתי. פסיכולוגים קוגניטיביים עשו שימוש במושג "המהפכה הקוגניטיבית" ללא אף השוואה או חישוב כמותני ב'דומיננטיות' של גישה כזאת או אחרת בעולם[19], על פי חוקרים בתחום הביהביוריסטי, עניין זה מציג לא כראוי את עמדת הביהביוריזם ומונע מסטודנטים לפסיכולוגיה לחקור ניתוח התנהגות ולהשתמש בעקרונותיו בעת הצורך.

במחקר סטטיסטי שנערך בשנות ה-80, חוקרים בדקו את כמות הציטוטים בכתבי עת נבחרים של פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה התנהגותית ופסיכואנליזה בין השנים 1979 ו-1988. נמצא כי אכן הייתה עליה בכמות הציטוטים בכתבי העת של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אך הייתה גם עליה בכתבי העת של הפסיכולוגיה ההתנהגותית ועליה נמוכה יותר בכתבי עת של הפסיכואנליזה. לכן, ההיבטים המוכרים אשר טוענים ש"הביהביוריזם הוחלף", או ש"כוחו ירד מאז המהפכה הקוגניטיבית" אינם רלוונטיים עקב חוסר ביסוסים סטטיסטיים[20].

הבנה מוטעית של הגישה הביהביוריסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלפי הגישה הביהביוריסטית קיימות הרבה אי-הבנות[21]. היא נחשבת כאסכולה המזניחה את תחומי ההרגשות, המחשבות והתחושות ומציגה את האדם כרובוט או כמכונה. בנוסף יש הטוענים שהגישה מזניחה את חשיבות מערכת העצבים והמוח. אך, על פי סקינר[22] תפיסות אלה שגויות והסיבה העיקרית של היווצרותן היא חוסר ההבנה של ניתוח ההתנהגות הניסויי והשימוש של המיתודות המדעיות. הביהביוריזם הרדיקלי אינו מזניח את ההרגשות, אלא מציג שיטות חדשות למחקר שלהן ותרגום תופעות התנהגותיות משפה מנטליסטית, ממוקדת בעולם הרגש, לשפה טכנית, היסתברותית של התנהגות אופרנטית[23]. הביהביוריזם אינו מציג את האדם כרובוט או כמכונה, אלא ההתנהגות האופרנטית מתארת את האדם כאורגניזם פעיל שמתפעל את סביבתו ומושפע מתוצאות התנהגותו[24]. ניתוח ההתנהגות אינו מזניח את חשיבות מערכת העצבים, אלא טוען שהיא אינה תחום המחקר שלו[25], אף על פי שישנם גם מנתחי התנהגות שחוקרים גם התנהגות ברמה הנוירולוגית[26].

תרומותיו של ניתוח ההתנהגות היישומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרמים רבים בפסיכולוגיה ההתנהגותית מייושמים בתחום בריאות הנפש ומציגים הצלחה, ביניהם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, תרפיית קבלה ומחויבות, ניתוח התנהגות קליני (אנ'), פסיכותרפיה פונקציונלית-אנליטית (אנ'), הפעלה התנהגותית לטיפול לדיכאון (אנ') ועוד. בנוסף לגישה יש תחום נוסף המתמקד ביישום עקרונות התנהגותיים למען שיפור התפוקה והתנאים בארגונים ועסקים הנקרא OBM - Organizational behavior management (אנ').

ניתוח ההתנהגות היישומי, התחום הטכנולוגי של הגישה הביהביוריסטית, הוכיח עצמו כאפקטיבי גם בתחומים הבאים - הרגלי מניעה בהידבקות איידס[27], שימור של משאבי טבע[28], חינוך והוראה[29] (שיפור המשמעת בבתי ספר[30]), גרונטולוגיה [31] ועצות לאנשים זקנים לשפר את איכות חייהם[32], פיתוח הרגלים בריאים ושימור אורך חיים ספורטיבי[33], בטיחות בעבודה[34], למידת שפות[35], הימנעות מזיהום סביבתי[36], פרוצדורות רפואיות[37], חינוך ילדים[38], שימוש בחגורות בטיחות[39], טיפול בהפרעות נפשיות קשות[40], שיפור מיומנויות ספורטיביות[41], ארגון גן חיות וטיפול בבעלי חיים[42].

ביקורות על הביהביוריזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגישה הביהביוריסטית קמו מתנגדים רבים אשר בהמשך הביאו למיסודה המדעי של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. בין המרכזיים שבהם ניתן למנות את הבלשן נועם חומסקי אשר פרסם מאמר ביקורתי על ספרו של סקינר "התנהגות מילולית"[43]. עיקר טיעוניו התבססו על הצורך במערכת מולדת המאפשרת למידת שפה על מנת להסביר את הנתונים המדעיים על אופי הלימוד של מילים, של מבנה שפתי ושל תחביר המשפט. כתוצאה מכך, בין הגישה הקוגניטיבית ובין הביהביוריסטית החל ויכוח מדעי שגרר מאמרים ומאמרי נגד רבים. כמו כן הסופר אלפי קון בספרו "נענשים על ידי פרסים"[44] ביקר את הביהביוריזם רבות מבחינה אתית ומעשית.

פשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמת ההבדלים בהסברת התנהגות החולדה על פי Miller

לפי החוקר ניל מילר (אנ'), שורש הבעיה בביהביוריזם טמון בחוסר הנכונות לקבל אמצעים מתווכים להתנהגות. מכך מתחייב כי אם מופיעות תגובות מסוימת לפעולה, הפעולה עצמה חייבת לגרור אותם באופן ישיר. לדוגמה אירוע מפחיד גורם לנו גם להרגיש, וגם להתנהג בדרך מסוימת ואין הפחד גורם לנו להרגיש. לפי מילר הנחה זו גוררת סיבוך מיותר של תיאור הנתונים המתקבלים מתצפיות. על מנת להבהיר זאת השתמש מילר במשל על חולדה, אשר בלחיצת דוושה היא מקבל מים. קל לראות כי קצב הלחיצות משתנה בהתאם לחסך החולדה במים, אך גם נצפה בשינוי כתגובה להאכלה במזון יבש או בהזרקת מים ישירות למערכת הדם של החולדה. בנוסף לזאת את תגובות החולדה ניתן למדוד בעוד דרכים מלבד קצב הלחיצות. לדוגמה אפשר למדוד את כמות המים שהיא שותה וכן את נכונותה לשתות מים מרים. כדי להסביר מערכת גירוי תגובה זו, לפי דעתו של הפסיכולוג יונתן גושן, סקינר ייצטרך בקשירת קשר נפרד בין כל גירוי לכל תגובה כך שסה"כ ימצאו תשעה קשרים שונים[45], בעוד שלפי הנחת גורם מתווך כמו צמא, יש צורך בקשירת שלושת הגירויים אליו מכיוון אחד וקשירת שלוש התגובות מכיוון שני, סה"כ שישה קשרים. ולכן כפועל יוצא מהנחות הפרדיגמה המדעית מסיים מילר במסקנה כי יש להעדיף את התאוריה פשוטה יותר המניחה גורמים מתווכים[46].

למידה סמויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הביקורות המפורסמות מבוססת על מחקר חלוצי של החוקר אדוארד טולמן, אשר הראה כי חולדות יכולות ללמוד צורת מבוך אף אם אין שום תגובה חיובית או שלילית ישירה אשר מכווינה את הלמידה שלהם. דבר המעיד על גורם מתווך המייצג את המבוך במוח החולדות הסותר את גישת הביהביוריזם המתודולוגי של ג'ון ווטסון. בניסוי של טולמן היו שתי קבוצות חולדות אשר הסתובבו במבוך במשך תשעה ימים, כאשר במבוך הוצבה תיבת מטרה אשר יכלו הנסיינים לשים בה אוכל. החולדות חולקו לשתי קבוצות קבוצה אחת שוטטה במשך ששת הימים הראשונים במבוך, ורק בימים שבע עד תשע הוצב בתיבת המטרה אוכל. לקבוצה השנייה ניתן כל יום האוכל בתיבת המטרה, כאשר כל יום הזמן שלקח לחולדות אלו להגיע לתיבה התקצר באופן מתון. טולמן הראה כי ביום השמיני התקצר הזמן שלקח לחולדות של קבוצה אחת בצורה דרסטית, וביום התשיעי הזמן שלקח לכל אחת מן הקבוצות להגיע לתיבה השתווה. מכך הסיק טולמן שבזמן השוטטות למדו החולדות את מבנה המבוך, כך שיצרו ייצוג קוגניטיבי למבוך עצמו[47]. הגישה הקוגניטיבית המתבססת על ניסוייו של טולמן שמה במרכז את חקר התהליכים המתווכים הגורמים להתנהגות בעודה מסמנת את המשוואה הבסיסית להתנהגות כ: S->O->R כאשר האות O מייצגת את המילה אורגניזם, כלומר את התהליכים הקוגניטיביים המתרחשים אצל האורגניזם[48][49][50].

הטיות קוגניטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת נוספת לגישה הביהביוריסטית הגיעה דווקא מיישומי הפסיכולוגיה בשטח. במלחמת העולם השנייה בעת הסתכלות בראדר, טייסי המעצמות זיהו לפעמים הפרעות על אף שלא היו כאלה הפרעות במציאות. ממצא זה מנכיח את קיומן של הטיות קוגניטיביות הגורמות בעיות בשיפוטים אשר לא מוסברות על ידי תאוריות של גירוי-תגובה של ג'ון ווטסון[51] (אומנם, ב. פ. סקינר הצליח להסביר בדרך ביהביוריסטית תופעות מסוג זה[52]).

הנחות סמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ כופר ביכולתה של הפסיכולוגיה להשתייך למחקר הנעשה על פי המתודה המדעית, גם כאשר המחקר הוא של ההתנהגות בלבד ולא של הנפש.

יש סבורים, שאפשר ל"הציל" את "מדעיותה" של הפסיכולוגיה על ידי שיחרורה מן הגורם "הפסיכי": פסיכולוגיה "מדעית" נמנעת מלהשתמש בקטגוריות המתייחסות לאיכויות, שאין האדם מכיר אותן אלא הכרה סובייקטיבית מתוך הסתכלות פנימית בעצמו, והיא מגדירה את עצמה כמחקר "התנהגות". התנהגותו של אדם שייכת ל"רשות-הרבים" של ההסתכלות, התצפית, הבדיקה האובייקטיבית והניסוי, ולא זו בלבד, אלא שהיא מתגלית בעובדות ובתופעות הניתנות למדידה. לפיכך נראית פסיכולוגיה כזאת כמקיימת את תנאי-היסוד של מחקר "מדעי" (במובנם של מדעי-הטבע).[...] אולם השוואה זו של הפסיכולוגיה למדעי-טבע מסוימים - או למדעי הטבע בשלב מסוים של התפתחותם - נראית מוטעית ומטעה. התופעות התצפיתיות והניסוייות, המשמשות חומר למדעים הדסקריפטיביים (אסטרונומיה קינמאטית, כימיה קלאסית ודומיהן), הן-הן עצמן העובדות, שבהכללתן ובהסקת מסקנות מהן עוסק המדע ; ואילו תופעה התנהגותית אינה נעשית עובדה מוגדרת אלא על סמך פרשנות, המניחה - מדעת או שלא מדעת - גורמים "פסיכיים", לא-תצפיתיים ולא-ניסויים, לתופעות אלו. קפלר יכול היה לנסח את חוקיו על-סמך השוואה ישירה של מהלכי נוגה, מאדים, צדק ושבתאי, שהרי מובטח היה שאלה הם תופעות שוות סטרוקטורה, הניתנות להכללה. לעומת זה אין אני יכול למיין את התופעות הההתנהגותיות של בני-אדם אלא על-סמך הנחת גורמים נפשיים סמויים המשותפים להן, ואילו התופעות כשהן-לעצמן אינן ניתנות להכללות ולגזירת חוקים מאחר שאיני יודע - למרות הדמיון שבתופעות - אם אמנם סטרוקטורה אחת להן. [...] לפיכך אף פסיכולוגיה התנהגותית, בסופו של דבר, תלויה בקטגוריות שאין למדעי-הטבע אחיזה בהן.

י. ליבוביץ (1972),הפסיכולוגיה - מדע ? פורסם ב"מדע", ו'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., About behaviorism, New York,: Knopf; [distributed by Random House], [1st ed.], 1974
  2. ^ B. F. Skinner, Selection by consequences, Science 213, 1981-07-31, עמ' 501–504 doi: 10.1126/science.7244649
  3. ^ Behavior Analysis - Association for Behavior Analysis International, www.abainternational.org
  4. ^ Bernice M. Wenzel, Basil A. Baldwin, Robert D. Tschirgi, OPERANT CONDITIONING OF GOATS 1, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 7, 1964-05, עמ' 263–266 doi: 10.1901/jeab.1964.7-263
  5. ^ Robert D. Myers, D. C. Mesker, OPERANT RESPONDING IN A HORSE UNDER SEVERAL SCHEDULES OF REINFORCEMENT, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 3, 1960-04, עמ' 161–164 doi: 10.1901/jeab.1960.3-161
  6. ^ A. Valente, K.-H. Huang, R. Portugues, F. Engert, Ontogeny of classical and operant learning behaviors in zebrafish, Learning & Memory 19, 2012-03-20, עמ' 170–177 doi: 10.1101/lm.025668.112
  7. ^ P. B. Dews, SOME OBSERVATIONS ON AN OPERANT IN THE OCTOPUS, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 2, 1959-01, עמ' 57–63 doi: 10.1901/jeab.1959.2-57
  8. ^ D. N. Elliott, L. Frazier, W. Riach, A Tracking Procedure for Determining the Cat's Frequency Discrimination1, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 5, 1962, עמ' 323–328 doi: 10.1901/jeab.1962.5-323
  9. ^ N. Peterson, Control of Behavior by Presentation of an Imprinted Stimulus, Science 132, 1960-11-11, עמ' 1395–1396 doi: 10.1126/science.132.3437.1395
  10. ^ Harlan Lane, Operant Control of Vocalizing in the Chicken, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 4, 1961, עמ' 171–177 doi: 10.1901/jeab.1961.4-171
  11. ^ Takao Fushimi, A Functional Analysis of Another Individual's Behavior as Discriminative Stimulus for a Monkey, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 53, 1990, עמ' 285–291 doi: 10.1901/jeab.1990.53-285
  12. ^ Teodoro Ayllon, Jack Michael, THE PSYCHIATRIC NURSE AS A BEHAVIORAL ENGINEER 1, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 2, 1959-10, עמ' 323–334 doi: 10.1901/jeab.1959.2-323
  13. ^ Alexandra Rutherford, Skinner boxes for psychotics: Operant conditioning at Metropolitan State Hospital, The Behavior Analyst 26, 2003-10, עמ' 267–279 doi: 10.1007/BF03392081
  14. ^ Stephanie A. C. Kuhn, Dorothea C. Lerman, Christina M. Vorndran, PYRAMIDAL TRAINING FOR FAMILIES OF CHILDREN WITH PROBLEM BEHAVIOR, Journal of Applied Behavior Analysis 36, 2003-03, עמ' 77–88 doi: 10.1901/jaba.2003.36-77
  15. ^ Stephen B. Fawcett, L. Keith Miller, Training public-speaking behavior: an experimental analysis and social validation1, Journal of Applied Behavior Analysis 8, 1975, עמ' 125–135 doi: 10.1901/jaba.1975.8-125
  16. ^ PsycNET, psycnet.apa.org (באנגלית)
  17. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Beyond freedom & dignity, Indianapolis, Ind.: Hackett Pub, [2002]
  18. ^ Karola Dillenburger, Mickey Keenan, None of the As in ABA stand for autism: Dispelling the myths, Journal of Intellectual & Developmental Disability 34, 2009-06, עמ' 193–195 doi: 10.1080/13668250902845244
  19. ^ Sandy Hobbs, Mecca Chiesa, The Myth of the “Cognitive Revolution”, European Journal of Behavior Analysis 12, 2011-12, עמ' 385–394 doi: 10.1080/15021149.2011.11434390
  20. ^ Patrick C. Friman, Keith D. Allen, Mary L. Kerwin, Robert Larzelere, Changes in modern psychology: A citation analysis of the Kuhnian displacement thesis., American Psychologist 48, 1993, עמ' 658–664 doi: 10.1037/0003-066X.48.6.658
  21. ^ Camille S. DeBell, Debra K. Harless, B. F. Skinner: Myth and Misperception, Teaching of Psychology 19, 1992-04, עמ' 68–73 doi: 10.1207/s15328023top1902_1
  22. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., About behaviorism, New York,: Knopf; [distributed by Random House], [1st ed.], 1974, ISBN 0-394-49201-3
  23. ^ B. F. Skinner, The operational analysis of psychological terms., Psychological Review 52, 1945-09, עמ' 270–277 doi: 10.1037/h0062535
  24. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., About behaviorism, New York,: Knopf; [distributed by Random House], [1st ed.], 1974, עמ' 244, ISBN 0-394-49201-3
  25. ^ B. F. Skinner, The origins of cognitive thought., American Psychologist 44, 1989, עמ' 13–18 doi: 10.1037/0003-066X.44.1.13
  26. ^ Henry D. Schlinger, Alan Poling, Introduction to Scientific Psychology, Boston, MA: Springer US, 1998, עמ' 145, ISBN 978-1-4899-1895-6
  27. ^ Jane E. DeVries, M. Michele Burnette, William K. Redmon, AIDS PREVENTION: IMPROVING NURSES' COMPLIANCE WITH GLOVE WEARING THROUGH PERFORMANCE FEEDBACK, Journal of Applied Behavior Analysis 24, 1991-12, עמ' 705–711 doi: 10.1901/jaba.1991.24-705
  28. ^ Kevin J. Brothers, Patricia J. Krantz, Lynn E. McClannahan, OFFICE PAPER RECYCLING: A FUNCTION OF CONTAINER PROXIMITY, Journal of Applied Behavior Analysis 27, 1994-03, עמ' 153–160 doi: 10.1901/jaba.1994.27-153
  29. ^ Focus on behavior analysis in education : achievements, challenges, and opportunities, Upper Saddle River, N.J.: Pearson/Merrill/Prentice Hall, 2005, ISBN 0-13-111339-9
  30. ^ Vargas, Julie S., Behavior analysis for effective teaching, New York: Routledge, 2009, ISBN 978-0-203-87980-1
  31. ^ Stephen Michael Gallagher, Michael Keenan, INDEPENDENT USE OF ACTIVITY MATERIALS BY THE ELDERLY IN A RESIDENTIAL SETTING, Journal of Applied Behavior Analysis 33, 2000-09, עמ' 325–328 doi: 10.1901/jaba.2000.33-325
  32. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Enjoy old age : a practical guide, New York: Norton, 1997, ISBN 0-393-31651-3
  33. ^ Rayleen V. De Luca, Stephen W. Holborn, EFFECTS OF A VARIABLE-RATIO REINFORCEMENT SCHEDULE WITH CHANGING CRITERIA ON EXERCISE IN OBESE AND NONOBESE BOYS, Journal of Applied Behavior Analysis 25, 1992-09, עמ' 671–679 doi: 10.1901/jaba.1992.25-671
  34. ^ David K. Fox, B. L. Hopkins, W. Kent Anger, THE LONG-TERM EFFECTS OF A TOKEN ECONOMY ON SAFETY PERFORMANCE IN OPEN-PIT MINING, Journal of Applied Behavior Analysis 20, 1987-09, עמ' 215–224 doi: 10.1901/jaba.1987.20-215
  35. ^ Erik Drasgow, James W. Halle, Michaelene M. Ostrosky, EFFECTS OF DIFFERENTIAL REINFORCEMENT ON THE GENERALIZATION OF A REPLACEMENT MAND IN THREE CHILDREN WITH SEVERE LANGUAGE DELAYS, Journal of Applied Behavior Analysis 31, 1998-09, עמ' 357–374 doi: 10.1901/jaba.1998.31-357
  36. ^ Richard B. Powers, J. Grayson Osborne, Emmett G. Anderson, Positive reinforcement of litter removal in the natural environment12, Journal of Applied Behavior Analysis 6, 1973, עמ' 579–586 doi: 10.1901/jaba.1973.6-579
  37. ^ Louis P. Hagopian, Rachel H. Thompson, REINFORCEMENT OF COMPLIANCE WITH RESPIRATORY TREATMENT IN A CHILD WITH CYSTIC FIBROSIS, Journal of Applied Behavior Analysis 32, 1999-06, עמ' 233–236 doi: 10.1901/jaba.1999.32-233
  38. ^ Stephanie A. C. Kuhn, Dorothea C. Lerman, Christina M. Vorndran, PYRAMIDAL TRAINING FOR FAMILIES OF CHILDREN WITH PROBLEM BEHAVIOR, Journal of Applied Behavior Analysis 36, 2003-03, עמ' 77–88 doi: 10.1901/jaba.2003.36-77
  39. ^ Ron Van Houten, J. E. Louis Malenfant, John Austin, Angie Lebbon, THE EFFECTS OF A SEATBELT-GEARSHIFT DELAY PROMPT ON THE SEATBELT USE OF MOTORISTS WHO DO NOT REGULARLY WEAR SEATBELTS, Journal of Applied Behavior Analysis 38, 2005-06, עמ' 195–203 doi: 10.1901/jaba.2005.48-04
  40. ^ Stephen E. Wong, Jose A. Martinez-Diaz, H. Keith Massel, Barry A. Edelstein, Conversational skills training with schizophrenic inpatients: A study of generalization across settings and conversants, Behavior Therapy 24, 21/1993, עמ' 285–304 doi: 10.1016/S0005-7894(05)80270-9
  41. ^ Brandilea Brobst, Phillip Ward, EFFECTS OF PUBLIC POSTING, GOAL SETTING, AND ORAL FEEDBACK ON THE SKILLS OF FEMALE SOCCER PLAYERS, Journal of Applied Behavior Analysis 35, 2002-09, עמ' 247–257 doi: 10.1901/jaba.2002.35-247
  42. ^ Debra L. Forthman, Jacqueline J. Ogden, THE ROLE OF APPLIED BEHAVIOR ANALYSIS IN ZOO MANAGEMENT: TODAY AND TOMORROW, Journal of Applied Behavior Analysis 25, 1992-09, עמ' 647–652 doi: 10.1901/jaba.1992.25-647
  43. ^ Noam Chomsky, Review of Verbal behavior, Language 35, 1959, עמ' 26–58 doi: 10.2307/411334
  44. ^ Kohn, Alfie., Punished by rewards : the trouble with gold stars, incentive plans, A's, praise, and other bribes, Boston, Mass.: Houghton Mifflin Co, [Pbk. ed., 1999], 1999, 1993
  45. ^ י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, גרונאו נורית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002). עמוד מ-23.
  46. ^ Miller, N. E. (1959). Liberalization of basic SR concepts: Extensions to conflict behavior, motivation and social learning. Psychology: A study of a science, Study, 2, 196-292.
  47. ^ Tolman, E. C., & Honzik, C. H. (1930). Introduction and removal of reward, and maze performance in rats. University of California publications in psychology.
  48. ^ Lawson, R. B., Graham, J. E., & Baker, K. M. (2015). A history of psychology: Globalization, ideas, and applications. Routledge 229, 217.
  49. ^ Akdeniz, C., Bacanlı, H., Baysen, E., Çakmak, M., Çeliköz, N., Doğruer, N., & Yalın, H. I. (2016). Learning and Teaching: Theories, Approaches and Models. Cozum, Turkiye, 28.
  50. ^ י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, גרונאו נורית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002). עמוד מ-24.
  51. ^ גושן-גוטשטיין, יונתן, Goshen-Gottstein, זכאי, דן, Zakay, גרונאו, נורית, Gronau, . . . האוניברסיטה הפתוחה. פא"ר. (2002).עמוד 25מ-26מ.
  52. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., About behaviorism, New York,: Knopf; [distributed by Random House], [1st ed.], 1974, עמ' 91, ISBN 0-394-49201-3