פסיכולוגיה יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ערך זה זקוק לעריכה נוספת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פסיכולוגיה יהודית הן שיטות תאורטיות וטיפוליות העוסקות במבנה נפש האדם, מגדירות מהו האיזון הנפשי אצל האדם ומתחקות אחר הסיבות והגורמים לערעורו והדרכים להשבת האיזון הנפשי על כנו, על פי מקורות יהודיים ובהתאם לרוחם.

הקשר בין יהדות ופסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור בין הפסיכולוגיה ליהדות איננו חיבור חדש. הדת וההגות היהודית לדורותיה נגעה פעמים רבות בנושאים הקשורים לנפש האדם[1].

מרדכי רוטנברג טוען בספריו שלא יכולה להתקיים מציאות של ואקום רוחני, והפסיכולוגיה מוכרחה לינוק מתאולוגיה כלשהי. לטענתו הפסיכולוגיה הכללית לשלל שיטותיה השונות נובעת ויונקת כולה מן התאולוגיה הנוצרית.

העיסוק בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיסוק בנושא יחס היהדות והפסיכולוגיה ניתן לחלק באופן כללי לשניים: מצד אחד היו כאלו שניסו להראות עקרונות פסיכולוגיים הקיימים ביהדות אם מתוך שלילה של הפסיכולוגיה המערבית ואם מתוך קבלה שלה. ומהצד השני - אלו שניסו לקבל מהיהדות עקרונות שיעזרו לפתח את הפסיכולוגיה המערבית. ההבדל הוא בנקודת המוצא - האם אתה עוסק בעיקר ביהדות או בפסיכולוגיה.

על הנושא נכתבו ספרים רבים מאוד. בין הספרים שניסו לדבר על הגישה היהודית לפסיכולוגיה ניתן למצוא את הרב אבינר, הרב יובל פרוינד, יאיר כספי שהשוו את הפסיכולוגיה עם ההגות היהודית העכשווית יותר. בנוסף, קיימים גם ספריו של פרופ' אליהו רוזנהיים שעוסקים בפסיכולוגיה היוצאת מהגותם של התנאים והאמוראים.

בשנות האלפיים, פיתחו את הפסיכולוגיה היהודית פרופ' מרדכי רוטנברג, שכונה "אבי הפסיכולוגיה היהודית"[2], ותלמידיו ד"ר ברוך כהנא וד"ר מיכאל אבולעפיה.

יסודות הפסיכולוגיה היהודית וייחודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' מרדכי רוטנברג טוען בספריו שהפסיכולוגיה הכללית לשלל שיטותיה השונות נובעת ויונקת כולה מן התאולוגיה הנוצרית, ומשמעות התאולוגיה הנוצרית היא דטרמיניזם, פסימיות, ובסופו של דבר - ייאוש. ובניגוד לכך הפסיכולוגיה היהודית, יונקת מן התאולוגיה היהודית, שבסיסה המרכזי הוא בחירה ויכולת ההשתנות של האדם, ולפיכך תקווה ואופטימיות. לטענתו, הדברים מתחילים בשורשם מעניין הצמצום, בריאת העולמות והחרבתם ובניית עולמות טובים ומשוכללים מהם על ידי הבורא.

הרב יחיאל יעקבסון טוען כי ישנו הבדל מהותי בין הפסיכולוגיה היהודית לפסיכולוגיה הרגילה בשיטת הטיפול. הטיפול בפסיכולוגיה היהודית מבוסס מצד אחד על התפיסה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"; ומצד שני על התפיסה ש"הדעות הן שורש המידות" (כמו שמאריך הרמב"ם במקומות רבים[דרוש מקור]). כלומר, שיטת הטיפול צריכה לשלב בין שני גורמים: הדעה (המחשבה והתפיסה), והעברת הדברים למעשה (התנהגות) באופן מדורג. לפיכך, לטענתו הפסיכולוגיה היהודית משלבת בין שתי אסכולות שונות המנהלות ויכוח נוקב בשדה הפסיכולוגיה הכללית - האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית. עם זאת, נטען כנגדו כי גם בפסיכולוגיה ה"רגילה" ישנו טיפול שמשלב את האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית - טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

נקודה נוספת שעומדת ביסוד הפסיכולוגיה היהודית כתפיסה היא שלאדם יש בחירה תמידית ויכולתו לשנות את דרכי מחשבתו, מעשיו וצורת חייו, קיימת תמיד ואינה נשללת בשום אופן. בנוסף הבחירה עומדת תמיד בין טוב לרע, או בצורה מדויקת יותר בין אמת לשקר. האדם תמיד מקושר לרוח ואידאולוגיה מסוימת, בכל רגע. בכל מעשה, מחשבה, אקטיבי או פסיבי. של עצמו או של אחרים. ולכן עיקר הבחירה וממילא יכולת ההשתנות של האדם היא לפני הירידה לפרטים הקטנים, בצמתים מרכזיים בהם הוא בוחר לאיזה כוח הוא מתקשר בדרכי חייו. דבר הבא לידי ביטוי באופן מיוחד בצריכה תרבותית של ספרים, סרטים, וכדומה.

הרב זאב חיים ליפשיץ מגדיר את עיקרי שיטתו כגישה חיובית-יצירתית המתמקדת בחלק העליון שבאדם ותפיסת האדם כצומת ליצירה, המעבד ומעצב ומפגיש שמים וארץ, יחיד וחברה. מכאן הצורך לחקור את מקומה של הרוחניות, של החברה, ושל הצרכים האינדיבידואליסטים בכפיפה אחת, שהיחיד הוא המנצח על כולם ומטביע את חותמו כישות עצמאית ומקורית. השקפה זו גם מביאה לצורך לחקור את השפעת התרבות והדת על ההתנהגות האנושית, שיטה שהמכון אותו מנהל ליפשיץ הוא חלוץ ומוביל בה. כמו כן, ליפשיץ מדגיש את מקומה של האשה כישות בעלת איכויות מקוריות משלה, ללא צורך להידמות לגבר, ותפיסת המינים כמשלימים זה את זה, בעוד שבעבר הקרוב, שלטה במערב הגישה הרואה בהם מתחרים. לגישות מקוריות אלו השלכות מכריעות בבעיות יסוד כיחסי הזוגיות במבנה המשפחה, והיחסים העקובים מדם בין הדתות.

השפעתו של ז'אן פיאז'ה, שהרב ליפשיץ היה תלמידו במשך כשש שנים בתקופת לימודיו באוניברסיטת ז'נבה, מתבטאת בתפיסה הסטרוקטוראלית השואפת לאיזון בין הניגודים. עקרון האיזון בין ניגודים הוא דומיננטי בתפיסת העולם והאדם ביהדות, אך בהבדל בעל משמעות: בעוד שפיאז'ה הולך בעקבות התפיסה המערבית ומחפש את האיזון בין שני צדדים. דוגלת היהדות במבנה תלת ממדי בו שולט ממד הגובה כמורה כוון, כמארגן וקובע מטרה. היהדות מייחסת חשיבות לארגון יותר מן האיזון. הארגון כקו מנחה לפסיכולוגיה יהודית. אין הרב מסתפק בתאוריה, והוא פיתח שיטת הדרכה נקודתית ושיטתית ושיטות אבחון מקוריות.

לימוד ויישום בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הראשונה שנפתחה בישראל ללימודי פסיכולוגיה יהודית היא "פסיכולוגיה ביהדות" שהוקמה על ידי ד"ר יאיר כספי, באוניברסיטת תל אביב בשנת 1997, פועלת מאז ברציפות, והפכה, בשנת 2007 למרכז לימודים עצמאי בתל אביב.

קורסים ללימודי פסיכולוגיה יהודית נפתחו על ידי הרב שמואל טל, בתורת החיים - בית הספר להעצמה אישית ולהכשרת מטפלים. בהקמת בית הספר הסביר הרב טל כי לתורה יש אמירה ברורה בכל הרמות של הפסיכולוגיה, ויש לה ספרות רחבה ועמוקה המכילה שיטות עבודה ברורות. לדבריו, מדובר בתחום קדוש ופנימי ביהדות ולכן לא ייתכן שאנשים דתיים יפנו לפסיכולוג חילוני או ילכו ללמוד פסיכולוגיה חילונית. בתחילת דרכו של בתי הספר, לימד בו גם הרב יחיאל יעקבסון.

מכון נוסף ללימודי פסיכולוגיה יהודית בשם "סדנת אנוש" הוקם בירושלים על ידי הרב זאב חיים ליפשיץ.

בשנת 2006 ייסד מרדכי רוטנברג את "מרכז רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית" לקידום תפיסת הפסיכולוגיה היהודית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר ומכונים לפסיכולוגיה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוגמה לחיבורים העוסקים בנפש כנושא עיקרי הם חובות הלבבות, ספר התניא ושמונה פרקים.
  2. ^ פסיכולוגיה יהודית: אמנות הצמצום וההתפשטות
  3. ^ פרק המבוא של הספר