פסיכולוגיה פוליטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכולוגיה פוליטית היא תחום מחקר רב תחומי המנסה להבין את הפוליטיקה, הפוליטיקאים ואת ההתנהגות הפוליטית מזווית פסיכולוגית. הנחת המוצא היא שהקשר בין פוליטיקה לפסיכולוגיה הוא דו כיווני; הפסיכולוגיה משמשת כעדשה להבנת הפוליטיקה והפוליטיקה משמשת כעדשה להבנת הפסיכולוגיה. כתחום אינטרדיסציפלינרי, פסיכולוגיה פוליטית חולשת על מגוון רחב של תחומים אחרים, כמו אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, יחסים בינלאומיים, כלכלה, פילוסופיה, תקשורת, עיתונות והיסטוריה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיה הפוליטית שואפת להבין את האינטראקציות בין יחידים והקשרים ביניהם המושפעים מאמונות, מניעים, תפיסות, קוגניציה, אסטרטגיות למידה וחיברות. תיאוריות וגישות פסיכולוגיות פוליטיות יושמו בהקשרים רבים, כגון תפקיד המנהיגות; קביעת מדיניות פנים וחוץ; התנהגות בסכסוכים אתניים, מלחמה ורצח עם; דינמיקה קבוצתית וקונפליקט; התנהגות גזענית; הצבעה ועמדות פוליטיות, הצבעה ותפקיד התקשורת, לאומיות וקיצוניות פוליטית. פסיכולוגים פוליטיים חוקרים את היסודות, הדינמיקה והתוצאות של התנהגות פוליטית תוך שימוש בהסברים קוגניטיביים וסוציולוגיים.

אישיות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר האישיות בפסיכולוגיה פוליטית מתמקד בהשפעות של "אישיות מנהיגותית" (leadership personality) על קבלת החלטות, ובהשלכות של "אישיות המונית" (mass personality) על גבולותיה של המנהיגות הפוליטית. גישות אישיויות מרכזיות בפסיכולוגיה פוליטית הן שלל תאוריות פסיכואנליטיות, תאוריות מבוססות-תכונות ותאוריות מבוססות-מניע.

ריבוי מהפכות במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרת והעיתונאית אן אפלבאום, הסבירה על בסיס מחקריה של חוקרת הפסיכולוגיה הפוליטית קארן סְטֶנֵר (אנ') ועל בסיס ספרה של אפלבאום "דימדומי הדמוקרטיה" (אנ') את ריבוי המהפכות במדינות דמוקרטיות במאה ה-21. לדבריה: אנשים נמשכים לרעיונות סמכותניים כי מורכבוּת מערערת אותם. הם סולדים מפלגנות בחברה, ומעדיפים אחדות. לדבריה, כשהם נחשפים פתאום ברשת לגיוון של דעות וחוויות זה מכעיס אותם. הם מחפשים פתרונות בשפה פוליטית שגורמת להם להרגיש בטוחים. כך היא הסבירה בקצרה את ריבוי המהפכות לאחרונה במדינות דמוקרטיות כמו הונגריה, פולין, ארצות הברית ועוד[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתנאל שלומוביץ. "איך מרסקים דמוקרטיה?" הארץ, מוסף גלריה, 27/3/2023 עמ' 4.