פעולות התגמול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פעולות התגמול הוא השם שניתן בישראל בשנות החמישים והשישים לפעולות הרתעה של צה"ל, שנעשו בעקבות פעולות טרור נגד תושבי ישראל ופעולות הטרדה של צבאות המדינות הגובלות בישראל.

המדיניות מאחורי פעולות התגמול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיפת תחנת המשטרה הירדנית בקלקיליה, 1956

המובילים של מדיניות פעולות התגמול היו ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, והרמטכ"ל דאז, משה דיין. ביסוד מדיניות זו הייתה גישה של "יד חזקה" כלפי הערבים, תוך הבהרה שכל פעולת חבלה או לחימה תזכה לעונש הולם, משום שדם יהודי אינו הפקר. מאחורי פעולות אלו עמדה אסטרטגיה של פגיעה באויב, כדי לגרום לו להפסיק את פעולות האיבה שלו. פעולות התגמול התבצעו כתגובה על פעולות הטרור של המסתננים.

ב-1959 הגדיר משה דיין את פעולות התגמול:

לא היה בידינו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה. לא היה בידינו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן. אך היה בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמינו, מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לישוב הערבי, לצבא הערבי, לממשלות הערביות לשלמו. משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה בהסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה את כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו פעולת עונש והתראה שאם אותה ממשלה לא תשתלט על תושביה ולא תמנע את פגיעותיהם בישראל יעשו הכוחות הישראלים שמות בארצה.

מיכה בר, קווים אדומים באסטרטגיית ההרתעה הישראלית, מערכות, 1990, עמ' 92.

את טיב האיזון שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי בקביעת פעולות התגמול תיאר מאוחר יותר אריאל שרון, שהופקד על ביצוען של פעולות התגמול, תחילה כמפקדה של יחידה 101, שהוקמה במיוחד למטרה זו, ולאחר מכן כמפקדו של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים, שיחידה 101 מוזגה לתוכה:

אפשר לומר שהאידאולוגיה של פעולות התגמול התגבשה במידה רבה ביחידות הצנחנים. חשוב לציין, שאת רוב היעדים שביצענו הצענו אנו למטה הכללי, וזאת בגלל היכרותנו המלאה את האזורים השונים ואת השטח והיעדים שמעבר לגבול, שבהם סיירנו ללא הפסקה. הביטחון והיכולת לבצע זרמו מלמטה למעלה. תפקידנו כלוחמים היה לרקוע ברגליים - מוכנים לקרב. הדרג המדיני בדרך כלל הוא זה שצריך למתן. הוא רואה את השיקולים כולם - שיקולים מדיניים ואחרים. מלמטה צריכה תמיד להיות רקיעה ברגליים, ואנחנו רקענו.

גישה זו הייתה הגישה הדומיננטית, אך לא היחידה. משה שרת, שכיהן אף הוא כראש ממשלה בתקופת פעולות התגמול התנגד לגישה זו, ולאחר טבח מעלה עקרבים כתב ביומנו: "מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה."

פעולות תגמול עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריל 1951 - אוקטובר 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לחללי מבצע שומרון, מזרח כפר סבא
  • מבצע שומרון: נערך ב-10 באוקטובר נגד משטרת קלקיליה בתגובה לשני מעשי רצח בישראל שנעשו על ידי מחבלים שבאו מירדן. 18 לוחמי צה"ל נפלו במבצע ו-68 נפצעו. לירדנים היו כ-88 הרוגים ו-15 פצועים.

ינואר 1960 - נובמבר 1966[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת סיני, שהחלה ב-29 באוקטובר 1956, סיימה את הפרק הראשון בפעולות התגמול. מדיניות התגמול נמשכה גם לאחר מבצע סיני, אך התמקדה בירדן ובסוריה, שהגבולות אתן היו פחות שקטים. בפעולות התגמול לאחר מלחמת סיני נכללו:

הנצחת פעולות התגמול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר המנציח את מורשת התגמול של הצנחנים ואת פעולות התגמול השונות נקרא אנדרטת "חץ שחור". אתר זה שוכן בנגב ליד בית שביתת הנשק (כביש 232 בין שדרות למפלסים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל 1956-1949, הוצאת עם עובד.
  • שאול ברטל, "הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון, 1956-1949", הוצאת כרמל, 2009.
  • Carl N. Raethner (ed.), Arab-Israeli Dispute: January 1 - July 26, 1956 (FRUS, XV), Washington D.C., 1989, 892 pp.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נורת' אמריקן P-51 מוסטנג, אתר חיל האוויר
  2. ^ מבצע הר געש
  3. ^ מבצע חרגול, מתוך אתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
  4. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 47.
  5. ^ יוסף ארגמן, "מלחמת הצללים: 25 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל", הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 330.
  6. ^ * אייל כפכפי, ‏פנינו במראה האמריקנית, קתדרה 67, מרץ 1993, עמ' 187-165