פעולת אלכסנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת הגהה, בנוסף יש להחליף את "כותרות המשנה" המודגשות לאורך כל הערך בטקסט רציף.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פעולת אלכסנדריה
מערכה: הזירה הימית במלחמת ששת הימים
מלחמה: מלחמת ששת הימים
INS TaninAtSea.jpg

צוללת חיל הים אח"י תנין (צ-71) אשר ביצעה את החדירה לאזור הנמל והשטת הלוחמים.
תאריך התחלה: 15 במאי 1967
תאריך סיום: 7 ביוני 1967
משך הסכסוך: 3 שבועות ו-3 ימים
קרב לפני: איברהים אל-אוול 31 באוקטובר 1956
קרב אחרי: קרב רומני (קרב ימי) 11 ביולי 1967
מקום: נמל אלכסנדריה ומבואותיו
31°11′27″N 29°51′28″E / 31.190833°N 29.857778°E / 31.190833; 29.857778 קואורדינטות: 31°11′27″N 29°51′28″E / 31.190833°N 29.857778°E / 31.190833; 29.857778 
הצדדים הלוחמים

חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי

מפקדים

ישראלישראל רס"ן אברהם דרור

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)מצרים עבד אל-מונעים צדיק

כוחות

צוללת אח"י תנין (צ-71)
8 לוחמי שייטת 13

הפריגטה "טארק"
מערך ההגנה של הנמל, יחידות הצי המצרי

אבידות

ששה לוחמי שייטת 13 נפלו בשבי

כלי
שיט אזרחיים נפגעו, אין אבדות

פעולת הצוללת אח"י תנין (צ-71) והצוללים בנמל אלכסנדריה במלחמת ששת הימים ליל 5–6 יוני 1967[1].

פעולת אלכסנדריה הייתה פעולה של חיל הים הישראלי במלחמת ששת הימים, במסגרתה חדרו לנמל אלכסנדריה שלושה זוגות צוללים משייטת 13, שיצאו מהצוללת "אח"י תנין (צ-71)".

המבצע תוכנן להתחיל לפני המלחמה, אך התקיים כ-12 שעות לאחר תחילתה[2]. הפעילות בנמל הייתה ערה וסירות משמר הטילו מטענים נגד צוללים בקצב גבוה. הצוללים הצליחו לפעול בנמל מבלי להתגלות לכוחות המצריים אך בטווח הפעולה של הצוללים נמצאו רק מטרות לא צבאיות והן חובלו.

הצוללת המתינה בנקודת ההורדה כ-2.5 קילומטר משובר הגלים, ומעליה המתינו צוללים סמנים שסימנו לצוללים השבים מהפעולה את מיקום הצוללת. עקב תנאי ים גלי ותקלות ציוד (הן של הצוללים החודרים והן של הסמנים), הצוללים שחזרו מהפעולה לא מצאו את הצוללת ובהתאם לתוכנית חזרו לחוף על מנת לאתר מחבוא לשעות היום. לאחר ששהו במהלך היום במערה, הצוללים התגלו על ידי אזרחים מצרים והועברו לשבי המצרי.

משבוששו הצוללים לחזור בשעה המיועדת, הצוללת עזבה את נקודת ההורדה במטרה לחזור למחרת. בשעות הבוקר הצוללת תקפה בטורפדו פריגטה מצרית שסיירה במבואות הנמל. הפריגטה לא נפגעה ואף ביצעה תקיפת נגד בפצצות עומק. הצוללת ספגה נזקים אך לא הוטבעה. בלילה שלמחרת נשלחה הצוללת לניסיון נוסף לחילוץ הצוללים אך כשנודע כי אלה נפלו בשבי, קיבלה הוראה לחזור לישראל.

לאחר למעלה מ-8 חודשי שבי הוחזרו הלוחמים במסגרת חילופי שבויים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיפת נמל אויב על ידי צוללים מובלים בצוללת הייתה שיטת פעולה מועדפת של שייטת 13. אנשי השייטת התאמנו בכניסה ויציאה מצוללת בצי הצרפתי. אנשיה למדו את הפעולת של השייטת העשירית האיטלקית במלחמת העולם כדוגמה והיו מודעים גם לסיכון המומחש בנוכחות שבר הצוללת האיטלקית שירה שהוטבעה בפתח מפרץ חיפה כאשר ניסתה להוריד צוללים לתקיפת הכח בריטי בנמל חיפה.
ציוד הצוללים היה בחמצן מערכת ספיגת בועות הפליטה. בצלילת חמצן קיימת מגבלה לא לרדת לעומק מעל 10 מטר. הצוללת על מנת שלא תתגלה חייבת לרדת לפחות לעומק 30 מטר. לצוללות מסדרת S לא היו סידורים מיוחדים לנשיאת צוללים. היציאה והכניסה במעבר בין אויר ומים נעשו דרך ביתן העלייה לגשר שניתן היה להידחק אליו רק שני צוללים בכל פעם.
מפקד חיל הים יוחאי בן נון היה מודע היטב למגבלות. ונושא הוצאת צוללים מצוללת היה אחד השיקולים ברכישת הצוללות מסדרת T שם נבנה חלל מיוחד לצוללים וגם אפשרות לנשיאת חזירים. אך בפעולת אלכסנדריה עוד לא הייתה אפשרות כזאת.
איסוף לאחר ביצוע נושא שבשונה מבציים אחרים הוגדר בחיל הים הישראלי כעיקרון. לכך משמעות רבה בזמן המוקצה לפעולה. ציוד קשר ואמצעים לקיום מפגש בים עוד לא היו. הצוללת תעלה צוללים סמנים לפני הים ואלה ינצנצו באור אינפרא אדום. הצוללים צוידו במשקפת לכך. איתור הצוללת וחזרה אליה היו מותנים בהזדהות בחוף ולמעשה בסבירות נמוכה מאוד.

הצוללת יכולה להתקרב בשיט מתחת למים מוסתר, אך מגבלותיה רבות מאוד. מהירותה על פני המים כ-10 קשרים ובצלילה כ-5 קשר. בהפעלת צוללת יש לתת זמן רב להיערכות. צוללת בסיור קרבי תעשה כל שביכלתה שלא להתגלות. התנאים בזירת הים התיכון מאפשרים זאת. תנוע בשקט תימנע משימוש בפריסקופ יותר מדקה בכל פעם ותימנע משידורי אלחוט וגם לא תפעיל מכ"ם. ציוד הגילוי העיקרי של הצוללת היה הסונר בו הייתה שומעת את המדחפים של כלי השיט מסביבה. בצלילה היה זה המקור היחידי למידע.
חימוש 6 צינורות טורפדו בחרטום ועוד 4 מוכנים לטעינה חוזרת. היה הטורפדו דגם 8 מתוצרת אנגליה השט במהירות כ-40 קשר ושומר את הכיוון בו נורה באמצעות גירוסקופ ושומר את עומק השיט לפי התקנה במתקן הידרוסטטי השולט על הגה העומק. בראש הטורפדו מיכל חומר נפץ של כ-250 ק"ג עם מרעום הקשה וללא מחוש ביות.
הטורפדות היו בדרך כלל אמינים, שמרו קורס בדיוק של מעלה אחת, מהירות ועומק בדיוק של מטר אחד. אף כי טווח שיוט היה כ-8 ק"מ הרי על מנת להשיג פגיעה הטווח היעיל נחשב כ-2 ק"מ. פגיעה מטורפדו בתחתית האנייה הייתה מביאה אותה למצב מסוכן ביותר ואף לטביעה.

ירי טורפדו - אך הסיכויים לפגיעה היו קטנים. ככל שהמטרה שקועה יותר במים ומציגה רוחב זוויתי גדול יותר כך עלו סיכויי הפגיעה. הצוללת שאפה להיערך לפני רחבית המטרה כך שנתיב הטורפדו יפגוש בניצב את נתיב המטרה. לשם יצירת מגע בין הטורפדו לגוף המטרה מחשב הירי היה צריך לפתור משולש גאומטרי. הנתונים המוזנים למחשב היו כיוון למטרה מהפריסקופ. זווית על החרטום ומהירות המטרה לפי הערכת מפקד הצוללת. טווח למטרה היה מתקבל ממד טווח אופטי הזווית האנכית בין צלב התורן לקו המים. לפי נתון מודיעין של גובה התורן מהמים. החלק של הערכת מפקד הצוללת היה קריטי. הישגי אח"י תנין (צ-71) בירי טורפדו אימונים היו לא גבוהים.

התנהגות כלי שיט נגד צוללות - שובל הטורפדו נראה באור היום ובלילה בהיר. כלי שיט מלחמתי מקיים תצפית ערנית ועלול להבחין בטורפדו ולהפנות אליו את החרטום כדי להוות מטרה צרה ככל האפשר. כלי השיט נגד צוללות מצוידים במכשיר גילוי צוללות סונארי השולח פולסים בכיוון מוגדר ומקבל הד מגוף הצוללת. בתנאי הים התיכון טווח גילוי מקסימלי כ-2000 מטר. הפריגטה טארק שסיירה ונפגשה עם הצוללת לא הפעילה מכשיר גילוי צוללות.

בחירה לא אופטימלית - במסגרת תכנונים מבצעיים הוכנו בשייטת 13 תוכניות שונות לתקיפת נמל אלכסנדריה גם לזמן רגיעה וגם ולזמן מלחמה. לקראת המלחמה התברר, לאור זירת הפעולה ומגבלות אמל"ח, כי אפשרות התובלה היחידה האפשרית לביצוע תהיה הובלת פלגת צוללים בצוללת. מבין התוכניות שהוכנו נחשבה שיטה זאת לגרועה ביותר, מאחר שהייתה מוגבלת בכל הנוגע למרחב ולא אִפשרה גמישות לגבי מקום הוצאת הצוללים, נתיבי השחייה והצלילה או התקיפה באזורים השונים של הנמל.
מגבלות הצלילה -התוכנית הייתה מוגבלת גם מבחינת אפשרויותיה של הצוללת, וגם מבחינת הזמן שעמד לרשות הצוללים בעת ביצוע משימתם. לא היה ברור אם הצוללת תוכל לבצע את משימתה בגלל מחסור בחשמל ואם לצוללים יהיה מספיק זמן להיכנס לנמל, לבצע המשימה ולסגת חזרה לצוללת. כחצי שנה לפני המלחמה ערך איתן ליפשיץ כמפקד פלגת הצוללים צ-1 תכנון לכניסה וחבלה בכלי שיט במעגן הצי המצרי בנמל אלכסנדריה. חישוב המרחקים והפעילות הנדרשת הראה צורך של תשע שעות חשיכה לביצוע הפעולה. זמן החשיכה שעמד לשימוש הצוללים בליל ה-5–6 ביוני היה שבע שעות בלבד. לכן הנמל הצבאי כמו מקומות אחרים ירד מהפרק ואזור החיפוש הוגבל למטרות שימצאו בעגינת כוננות בקרבת שובר הגלים.

מודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזור יחידות הצי המצרי בנמל אלכסנדריה בתקופת הזירה הימית במלחמת ששת הימים.

נמל אלכסנדריה משתרע על פני שטח רחב מאוד אורכו מדרום מערב לצפון מזרח כ-6 ק"מ ומשובר הגלים הצפוני לרציפים בדרום מערב כ-3 ק"מ, הוא הנמל המסחרי העיקרי של מצרים והבסיס הראשי של חיל הים המצרי. ובו רוכזו רוב יחידותיו. הגנת אזור הנמל התבססה על מערכת התרעה של מערכות מכ"ם וסיורי אויר, סיורי כלי שיט, מערכת תותחי חוף ומערכת הגנה פנימית בכלי שיט המסיירים בתוך הנמל.
בזמן חירום היה נוהג להכריז על אזור סגור לשיט מטווח 30 מייל מהנמל בשעות החשיכה. באלכסנדריה היו לצי המצרי כ- 15 כלי השיט עם ציוד לגילוי צוללות. ולמעשה מרבית כלי השיט הקטנים נשאו עליהם פצצות עומק ויכלו להוות מטרד.
סיורי אוויר - סיורי אוויר (שהופעלו בזמן חירום) נערכו פעמיים ביום: בשעות הבוקר ואחרי הצהריים. קו הסיור היה מקביל לחוף, כ-100 מייל ממנו, בדרך כלל בקו אלכסנדריה-פורט סעיד. המטוסים שערכו את סיורי האוויר היו מסוג איל-28 ואיל-11
סיורים ימיים במבואות הנמל ערך חיל הים המצרי סיורים הגנתיים במקביל לחוף: צוללת בתחום עד 20 מייל ימי, משחתת עד 10 מייל ימי מהחוף. סמ״ר נצ״ל או מקשת, קשור למצוף בפתח הנמל, בכוננות ליציאה מידית.
מיקוש הגנתי - בידי המצרים הייתה כמות גדולה של מוקשים בכללם מוקשי מגע ומוקשי השפעה מגנטית מתוצרת רוסית, שנועדו ברובם למיקוש מבואות הנמלים. ביצוע תוכנית המיקוש חייב את קידום המוקשים לאזור הנמל, אך עד ערב הפעולה טרם אותרה פעילות להנחת שדות המוקשים. .

ההגנה הפנימית של הנמל התבססה על רשתות נגד צוללים, סיורי סירות חמושות, הטלת מטעני עומק, בדיקת תחתיות כלי שיט, תותחים נגד מטוסים וזרקורים והגברת השמירה על כלי השיט והרציפים. פתח הנמל הנמצא בגבולו המערבי ביותר נשמר במיוחד. התאורה - הייתה תאורה חזקה לאורך רציפי הנמל. נראה כי טרם הופעלה האפָלָה כללית בנמל או בעיר עצמה.

פריסת יחידות הצי המצרי מרבית יחידות הצי המצרי התבססו באלכסנדריה. בתקופת ההמתנה כדי לממש את סגירת מצרי טירן או כתוצאה מפעילות הונאה ישראלית, נשלחו מספר צוללות משחתות ומקשות דרך תעלת סואץ לים האדום. הפריסה הרגילה של יחידות הצי הייתה באזור ראס אל-תין בצפון מזרח הנמל. היה צפי שבמצבי חירום יתפרסו כלי השיט של הצי באזורי הנמל השונים: מספר סט״רים וסטי״לים נקשרו בבריכת הדלק שבכניסה לנמל, שתי משחתות דגם סקורי וצוללת בבריכת הפחם, פריגטה וקורבטה בבריכת ה"ארסנל", שני סטי״לים או ספינות משמר נגד צוללות עשויים להמצא קשורים למצופים מול הארמון בדרום הנמל. מקומות אפשריים נוספים לפריסה היו: רציף הניטרטים, הרציף המרכזי ורציף הנוסעים.

תוכנית הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

תוכנית הפעולה התגבשה בתקופת ההמתנה למלחמה תוך כדי שהצוללת נמצאת בים. ב-20 במאי 1967 נשלחה הצוללת אח"י תנין בפיקוד רס"ן אברהם דרור לנקודת המתנה כ- 50 מיל ימי מחיפה בלב ים. בנוסף ל-60 אנשי צוות, היו עליה שמונה צוללים משייטת 13 בפיקוד איתן ליפשיץ ורופא. יעד הפעולה מתוך 4 אפשרויות : לטקיה, מינת אל-בידה, טרטוס ואלכסנדריה טרם נקבע. הצוללת חזרה ב-23 במאי לתספוק ותדרוך ויצאה שוב למחרת כאשר פניה לאזור אלכסנדריה. ב-31 במאי חזרה לנמל חיפה. ב-1 ביוני יצאה פקודה עדכנית ל'מבצע רוגל 4' . ובה הוגדרו כוונות המפקדה – "הימצאות הצוללת בכוננות לתקיפת כלי-שיט בים ובמעגן אלכסנדריה ודיווח על תנועת כלי-שיט של האויב וכלי-שיט ניטראליים." והוטלה המשימה " אח״י ״תנין" תשמיד בטורפדו אניות מלחמה של האויב במבואות אלכסנדריה. צוללים לוחמים יפעלו בתוך הנמל."

השיטה הצוללת תימצא באזור ההמתנה תקיים האזנה תתקדם לאזור היעד ותיערך להגיע לנקודת הוצאת הצוללים עד שעה 18:00 ביום הביצוע. בדרכה תתקוף בטורפדו כל מטרה צבאית המזדמנת לה גם אם הדבר יבטל את פעולת הצוללים. הצוללים ידביקו מוקשים לכלי שיט צבאיים שיפגשו תוך מתן עדיפות לכלי שיט גדולים משחתות וצוללות
ציוד מיוחד –מכשיר צלילה בחמצן ושני מוקשי עלוקה לכל צולל. ציוד למפגש חרצית ומכשיר קשר מיוחד לחילוץ 'שרה' בכל זוג צוללים.
איסוף הצוללים באותה נקודה באותו הלילה. או בלילה ע+2 במקום שיקבע מפקד הפעולה עם הצוללים.
הוראות נוספות – במקרה של היעדר קשר, קליטת הודעה בקול ישראל על פרוץ פעולות האיבה בין ישראל ומצרים, דינה כדין פקודת ביצוע.

תכנון מפורט במהלך ההפלגה ערך מפקד הצוללים איתן ליפשיץ תוכנית מפורטת בכתב להפעלת הצוללים. התוכנית נבנתה בהתייעצות עם הצוללים ובאישור אברהם דרור שבעברו היה איש שייטת 13. התכנון המפורט לא הוצג למפקד שייטת 13 דב שפיר לפני היציאה האחרונה לים. התכנון המפורט כלל חלוקה לארבעה זוגות: זוג צוללים סמנים שישאר מעל הצוללת כדי לאותת לצוללים החוזרים מהפעולה ושלושה זוגות צוללים חודרים עם חלוקה לגזרות פעולה. לא תוכננה חדירה לתוך המעגן הצבאי מתוך הערכה שהזמן לא יספיק לכך וגם לא תנועה לאזורים הדרומיים בנמל עקב מגבלות המרחק ולוח הזמנים.

הצוללת תתיישב על הקרקע מול מרכז הקטע הצפון-מזרחי של שובר הגלים בטווח 1.6 ק"מ. הצוללים יוצאים כל זוג בנפרד ושוחים לנמל. כ- 150 מטר מהשובר עוברים לצלילה ופורצים את השובר תוך כדי תצפית לאיתור מטרות, צלילה למטרות, חזרה לשובר ולצוללת.

אח"י תנין (צ-71) תוציא את הסמנים משעה 20:30 ובאם לא יווצר מפגש עם הצוללים החוזרים יכנסו הסמנים בשעה 03:00. באם לא נוצר קשר או חסרים צוללים. ינצנצו הסמנים באור אדום, בעשר הדקות האחרונות.

עדכון לתוכנית – היות שלא נתקבל דוח מטרות ימיות בנמל אלכסנדריה הוכנס שינוי בתוכנית. על הזוגות להתקבץ מעל הצוללת ולנוע יחד עד השובר ולצפות על הנמל. שינוי זה חל מפני שלצוללים לא היה מידע לגבי מיקום מטרות בנמל.
לפני היציאה סוכם סופית עם מפקד הצוללת, שאם הצוללים לא ייאספו באותו הלילה, תעזוב הצוללת ותחזור יומיים מאוחר יותר לאותה נקודת ישיבה.

הוראה לביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידום והמתנה ב-1 ביוני בשעה 20:00 יצאה אח"י תנין בשלישית בדרכה לאלכסנדריה. ובמהלך השבוע קיצרה טווח בהוראת המפקדה, עד שב-5 ביוני שעה 12:00 נתן הרמטכ"ל יצחק רבין אישור לפעולה שהועבר לאח"י תנין. " רשאי לתקוף כלי-שיט אויב בנמל ומחוצה לו. לאור מקום האויב ממליץ לתקוף בטורפדו, בהצלחה. 180 מטוסי אויב הושמדו. "[3]
בצהרי היום הועברה הודעת עדכון מהמודיעין הימי לאח"י יפו (ק-42) שיצאה לפעולת פורט סעיד (1967) על תנועת צוללות מאלכסנדריה לפורט סעיד. מפקד הכח אל"ם בנימין תלם נערך לקבל את פני הצוללת המצרית. הודעה זאת לא התקבלה באח"י תנין (צ-71).

מטאורולוגיה - בליל 5–6 ביוני היה לילה חשוך ביותר. הירח בין מולד לרביע ראשון, אין עננות והראות אפסית. נשבה רוח קלה צפון-מערבית. בים היו גלי גיבוה חזקים נשברים על שובר הגלים. באזור היה זרם קבוע מזרחי, שנעשה חזק למדי בקרבת שובר הגלים.

פעולת הצוללת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוללת החלה בהתגנבות לנקודת ההורדה. בשעות אחה"צ התגלתה משחתת סקורי מסיירת במקביל לחוף. הייתה זו מטרה ראויה ומועדפת אך עברה במרחק גדול מאוד ואח"י תנין (צ-71) המשיכה לעבר לנקודת הישיבה המתוכננת. לקראת אור אחרון, נראו בפריסקופ תרנים האופייניים למשחתת סקורי לכאורה עוגנת בקרבת שובר הגלים בתוך הנמל.

הוצאת הצוללים החלה בשעה 19:00 היא נעשתה בזוגות וארכה כשעה. לאחר המתנה של שלוש שעות הוצאו זוג הסמנים. מעל הצוללת בעת היציאה אבד אחד הפנסים. הים היה גלי. מגדלור רס אל טין לא עבד. הנצנץ הופעל באינפרא אדום אך לאחר חצות התקלקל. הסמנים נצנצו באור אדום רגיל. בדיעבד התברר כי בגלל הים הגלי הסיכוי שהצוללים החוזרים יבחינו בנצנוצי פנס בגובה פני הים היה אפסי.
יציאה - מאחר שלא נוצר מפגש, הורה מפקד הצוללת בשעה 06:03 לסמנים להיכנס והצוללת החלה להתרחק מהחוף בשינור. הסמנים תוחקרו בתוך הצוללת וסיפרו כי הנצנץ המיוחד לסימון מקום הצוללת לא עבד והם נצנצו חלק מהזמן באור אדום ואור לבן.

תקיפה והתגוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרבת הצוללת התגלתה פריגטה מצרית "טארק" בסיור, בפיקוד עבד אל-מונעים צדיק. הייתה זו פריגטה מדגם בריטי Black Swan שאחיותיה קצרו הצלחה רבה כנגד צוללות גרמניות במלחמת העולם. הייתה זו מטרה ראויה - באורך 92 מטר ושוקע של 4.3 מטר[4], ואברהם דרור החליט לתקוף אותה. חימוש הצוללת היה 6 טורפדות 21 אינץ' דגם 8 מתוצרת בריטית ללא מנגנון ביות והמרעום ללא מחוש קרבה.
פגיעה בכלי שיט בתנועה מחייבת את מפקד הצוללת לבצע הצצות בפריסקופ להעריך את הזווית על החרטום והמהירות של המטרה. הוצאת פריסקופ בקרבת כלי שיט צבאי צפויה להתגלות ולתגובת נגד חריפה. וגם הטווח נמדד בצורה אופטית ואינו מדויק. כדי להגדיל את סיכויי הפגיעה נורו ארבעה טורפדות מטווח שהוערך כ-3000 מטר. בעת הירי מאבדת הצוללת ממשקלה ועלולה להגיח מהמים ולהראות לאויב. קצין המכונה גבי קינן מיהר להשקיע אותה.

הפריגטה המצרית 'טאריק' הבחינה בטורפדות שנורו לעברה[5], ופנתה מיד לעבר הטורפדות שעברו במקביל אליה ולא נפגעה. טאריק ביצעה התקפת נגד והטילה 3 פצצות עומק חזרה להתקפה נוספת והטילה 5 פצצות עומק. באח"י תנין (צ-71) לא נקלטו שידורי מכשיר גילוי צוללות במשך כל התקיפה. נראה שהפריגטה לא הצליחה לגלות את מקום הצוללת המדויק[6]. פצצות העומק התפוצצו בקרבה מהממת לאח"י תנין (צ-71) אך המבנה עמד בלחצים והנזקים לא היו קטלניים.

נזקים ותיקונם - אח"י תנין שרדה את ההתקפות אך מכשיר הסונאר הראשי יצא מפעולה. וגם הצינור המוציא את גזי הפליטה בעת השינור נבעו חורים. גזי הפליטה החמים הרתיחו את מי הים ועמוד אדים ריחף מעל הצוללת וסימן את מקומה למטוסים או כלי שיט כאשר ניסתה להפליג בשינור.
הצוללת, שמסתמכת בעיקר על השמיעה, נעשתה חירשת חלקית. אח"י תנין המשיכה במשך היום בצלילה, בשעות החשיכה עלתה לשינור והעבירה דיווח מסכם למפקדה[7]. אח"י תנין כבר הייתה במרחק רב מהחוף עלתה על פני המים. קצין המכונה גבי קינן ורס"ר יעקב לוי יצאו מחוץ לצוללת וביצעו בקרת הנזקים לצינור הפליטה. בידיעה ברורה שאם יגיע מטוס או כלי שיט אויב הצוללת תצלול ותשאיר אותם צפים בים.

פעולת הצוללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללי שייטת 13 שהו זמן רב באח"י תנין (צ-71) בתנאי צוללן ופחות מכך. כל אותה תקופה כמעט ולא ניתן היה לבצע תרגילי כושר שחיה וצלילה, פרט לזמנים שבהם הצוללת עלתה אל פני הים[2]. המתח לקראת הפעולה היה רב והרצון לבצע ולהצליח חזק מאוד. לאחר התמקמות אח"י תנין (צ-71) בישיבה על הקרקע התארגנו הצוללים למשימתם בשלושה זוגות. איתן ליפשיץ עם זאב בן-יוסף, דני ברעם וגדי פטיש, זוג שלישי אילן אגוזי עם גלעד שני.
יציאה מהצוללת ושחיה לנמל – תא המעבר כלל פתח תחתון ועליון ואפשרות למילוי וריקון מי הים. המקום היה צר מאוד להכיל שני צוללים עם מכשירי צלילה נשק ומוקשים. הכוונה להתקבץ יחד מעל הצוללת ולשחות ששת הצוללים לשובר הגלים ושם לחלק מטרות. אך תקלה בתפעול מגלול המצוף הסימון גרמה לשינוי משמעותי והכוונה לא מומשה. המצוף החל לעלות אך נעצר כמה מטרים מתחת לפני המים. בצלילת חמצן אין לרדת מתחת ל-10 מטר החבל הסתבך וליפשיץ חשש שהתעסקות עם תוף החבל בעומק תגרום להרעלת חמצן. החליט להמתין מעל הצוללת מבלי להחזיק בחבל הסימון. על פני המים התגלו גלי גיבוע גבוהים וארוכים ובלי חבל קשור לצוללת נמנעה אפשרות להשאר במקום. הזוג השני יצא וללא החבל לא פגש את הזוג הראשון. אף כי היו קרובים הגלים הגבוהים והחושך לא ראו אחד את השני. כך קרה גם עם הזוג השלישי. כל זוג המשיך לכיוון שובר הגלים מיד לאחר יציאתו. ולאחר כ-15 דקות המתנה יצא הזוג הראשון בשחיה לשובר הגלים[8].
חציית שובר הגלים - לאחר כשעה של שחיה – בדיעבד המרחק לשובר הגלים היה 2.3 ק"מ לעומת 1.8 שתוכנן. התקרב כל זוג בנפרד אל השובר. גובה שובר הגלים במקום היה כשני מטר. הגלים החזקים שטפו את שובר הגלים העלייה הייתה מסוכנת. לאחר כמה ניסיונות מצאו עצמם שהגל זרק אותם מעל אבני השובר והצוללים ספגו חבטות. לגלים הגבוהים היה צד טוב בכך שלא נמצאו דייגים על אבני השובר. דני ברעם חש בחילה אך לא הפסיק את פעילותו. כשעלה לשובר ראו את ראשיהם של ליפשיץ ובן יוסף כבר בתוך הנמל. גם הזוג של אילן אגוזי הוטל בגל גדול מעבר לשובר. בתצפית מהשובר הגלים התגלתה לצוללים תמונה מאכזבת. משחתת הסקורי שנצפתה שינתה את מקומה וצלליתה נראתה מרחוק בדרום הנמל. בטווח הפעולה הרלוונטי לצוללים לא נמצאו מטרות צבאיות. אלא רק מבדוק, מחפר ודוברה שמיועדים לעבודות נמל.
הדבקת מוקשים בירידה מהשובר התברר כי המים בתוך הנמל רדודים. כל זוג פנה לגזרה שהוקצתה לו בתכנון המפורט. אזור הנמל היה חשוך סירות מנוע סיירו והטילו רימונים נגד צוללים חלקם בקרבת הצוללים אך הם לא נתגלו ולא נפגעו. לאחר שלא נמצאו כלי שיט צבאיים הודבקו המוקשים למטרות אזרחיות.

הניסיון של איתן ליפשיץ לפגיעה במבדוק לא צלח היות שהמוקש לא נדבק לתחתית והצוללים עברו לחפש מטרות אחרות[9]. כאשר לא נמצאה מטרה ראויה החליט ליפשיץ לנטרל את המוקשים ולשמוט אותם בנמל. דני ברעם וגדי פטיש צללו לעבר הנמל הצבאי אך לא גילו מטרות. הזמן חלף בלית ברירה חזרו למבדוק ושם הצליחו להדביק מוקשים בחלק אחר של המבדוק. מאוחר יותר הגיעו למפקדת חיל הים ידיעות שהמבדוק טבע[10][2].
אילן אגוזי וגלעד שני יצאו לכיוון דרום מערב שם הדביקו מוקשים למחפר ולדוברה[11].
חיפוש הצוללת - הצוללים שהו כשעתיים במימי הנמל בדרכם חזרה נפגשו הזוג של איתן ליפשיץ עם הזוג של איתן אגוזי. הזוג של דני ברעם וגדי פטיש המשיכו בנפרד הצוללים יצאו מהנמל ושחו לאזור הצוללת אך לא הצליחו למצוא את חבריהם הסמנים. להערכת איתן ליפשיץ הגיעו הצוללים החוזרים לקרבת הצוללת, אך העיר אלכסנדריה לא הייתה מואפלת, ולא ניתן היה לראות נצנוצים על רקע אורות העיר[12].

תנועה לבסיס חוף -. לאחר כשעה של חיפושים החליט דני ברעם לרדת למחבוא בחוף כשני ק"מ מזרחה מהנמל. בדרכם התרחקו מדייגים ועברו ליד מעגן סירות. את ציוד הצלילה והחרצית הטביעו בדרך. עד שאיתרו אזור שקט לצאת מהמים. כבר האיר היום אך לא היה איש בסביבה. מבנה נטוש התגלה ומתחתיו מערה קטנה ונכנסו אליה. מפקד כוח הצוללים, איתן ליפשיץ אמר ללוחמים שלידו "הפסקנו להלחם מעכשיו המטרה הישרדות."[12] שחו כשני ק"מ מזרחה בדרכם הטביעו את ציוד הצלילה והחרצית. ובאור ראשון ירדו לחוף וחיפשו מחבוא. המבנה הנטוש והמערה תחתיו קרצו להם וכך נפגשו ששת הצוללים במערה.

ניסיון לחילוץ שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חצות בליל 6–7 ביוני שואלת מפקדת חיל הים את מפקד התנין: " מתי ואיך מתכוון לחזור לאיסוף?" מברק תשובה נשלח בשעה 02:20, מהצוללת למפקד החיל: " הצוללים הורדו ב-051930[דרושה הבהרה]. תקפתי בטורפדו ב-060630. לא ידוע אם פגעתי, אך לא שמעתי פיצוצים. צריך לאסוף בין 072200–080100, בנקודה 1700 יארד צפונית-מערבית לראס אל-תין. היה בכוונתי להתגנב במשך היום. אני ללא סונר. נצנץ השייטת יצא מכלל שימוש. מבקש לחשוב על איסוף אלטרנטיבי מכלי אחר עם סירות גומי או 'ציפור'."

המנחה המקצועי לנושאי צוללות מפקד שייטת הצוללות סא"ל הדר קמחי נמצא בהפלגה עם אח"י לויתן (צ-75) ולא הייתה אפשרות להיועץ בו. הנזק שנגרם לסונאר הראשי הגביר את הסיכון בחילוץ הצוללים שתוכנן לליל 7/8 ביוני. בהערכת המצב שנעשתה במפקדת חיל הים השתתף קצין טכני בעל ניסיון בשייטת הצוללות, רס"ן אלחנן התרסי שנשאל באם הצוללת תוכל לפעול רק עם מכשיר סונאר משני שמיועד לאתר שידורי מכשירי גילוי צוללות. תשובתו הייתה חיובית אך שהתקלה בנצנץ הציון לא תאפשר חבירת הצוללים.
בדיונים הועלתה גם אפשרות באם הצוללים נשבו אולי סיפרו בחקירתם על מקום ומועד החילוץ. מרבית הנוכחים האמינו בכושרם של הלוחמים לעמוד בחקירות. מפקד חיל הים שלמה אראל החליט לקיים את החילוץ על ידי אח"י תנין (צ-71) כפי שתוכנן. ב-7 ביוני בשעה 03:35 הועברה לצוללת הוראה להיכנס לביצוע האיסוף[10].

בשעה 03:35 (7 ביוני) התקבל בצוללת אישור ממפקד החיל לחילוץ הצוללים בנמל אלכסנדריה "היכנס לחילוץ הערב, בדוק אפשרות שיגור סמן שלך להתחברות עם האנשים. שוקלים חילוץ על- ידי משחתת ו'ציפור'." אברהם דרור, מפקד אח"י תנין (צ-71), אישר שינסה להיכנס והציע שתקוים תקיפת מטוסים כדי להסב תשומת לב המצרים באזור. בדיון במפקדת חיל הים הייתה דעת מרבית הנוכחים שיש לשלוח כלי שיט להשתתף בחילוץ[13].
מפקד חיל הים בדק עם מפקד חיל האוויר, מרדכי הוד, שהודיע כי יוכל לבצע הטרדה באזור אלכסנדריה אך לא לשמור רצף מטוסים בגלל המרחק. באישור סגן הרמכ"ל חיים בר לב יצאה שייטת המשחתות בפיקודו של אל"ם נפתלי רוזן לעבר אלכסנדריה ואיתה גם סירת 'ציפור' וסירות גומי למקרה הצורך. הרמטכ"ל יצחק רבין שמע על כך והעריך שהסיכון לפגוש ספינות טילים מצריות גבוה והורה לחיל הים להחזיר את המשחתות.

ביטול החילוץ -בעוד אח"י תנין (צ-71) מתקרבת בצלילה לאלכסנדריה במגמה לאסוף את הצוללים. נציג המודיעין הימי במוצב הפיקוד העליון סא"ל אורי מרץ איתר בין החומר הגלוי מתוך העיתונות והשידורים המצריים את המידע שהמצרים לקחו בשבי את חוליית הצוללים על שובר הגלים בנמל אלכסנדריה. מידע זה היה חשוב ביותר ומפקדת חיל הים החלה בשידורים רצופים ללא מענה: " חזור הבייתה, חזור הבייתה". אח"י תנין (צ-71) הייתה אז בצלילה מתגנבת עד 8 מיילים מהיעד, עת קלטה (בשעה 16:15) את ההוראה "לחזור". העובדה שהייתה בשינור אפשרה את קליטת ההודעה, אולם הקליטה לא הייתה ברורה. הצוללת שינתה קורס וב-18:55 קלטה בבירור את ההוראה: "חזור מיד החבר׳ה בשבי." אח"י תנין קלטה את המברק ושבה על עקבותיה. מקורות תקשורת זרים הודיעו שבנמל טובע מבדוק צף[10].

בשעה 20:00 עלתה אח"י תנין על פני המים והמשיכה בדרכה לארץ. בשעה 00:55, 8 ביוני, קלטה הודעת המפקדת חיל הים על המצאות שלוש צוללות אויב בקרבת חופי הארץ. וכי הצוללות המצריות התגלו והותקפו על ידי משחתות חיל הים. במצב רגיל הייתה זו הזדמנות להציב להן מארב. כניסה לקרב נגד צוללות ללא סונאר אינה אפשרית. אח"י תנין שמצאה את עצמה בנחיתות שייטה בנתיב עוקף. כדי להגיע לחיפה מהצפון ולהימנע מפגישה עם צוללות האויב.
בשעה 20:40 נשלח דוח מים/3 לצוללת בו הודיעה המפקדה כי שלוש צוללות אויב התגלו בקרבת החוף מחיפה ודרומה. והתנין עשויה לפגוש צוללת אויב שנסוגה לאלכסנדריה. התנין התבקשה לציין את נתיב תנועתה ולוח זמנים עד לכניסתה לנמל חיפה. תשובת אח"י תנין (צ-71) הייתה: "שט לכיוון צור, אגיע לנמל בצלילה מכיוון צפון. זמן הגעה משוער לפנות בוקר." ואכן ב-9 ביוני בשעה 04:00 נכנסה אח"י תנין לנמל חיפה.

בשבי המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי הקומנדו הימי שביצעו את פעולת אלכסנדריה לא הצליחו לחבור לצוללת. נחבאו יחד בנקיק סלע בחוף הים בשעות אחרי הצהריים התגלו על ידי נער מצרי שקרא להמון מאיים. איתן בא איתם בדברים עד שהגיעו רכב צבאי ושוטרים שלקחו אותם בשבי. שני הקיבוצניקים מכפר מנחם, אילן אגוזי וגדי פטיש, ניצלו את המהומה ונמלטו. הם נתפסו רק למחרת בבוקר בפרברי אלכסנדריה.
ביום הראשון נמצאו במרתפי מפקדת הצי ברס אל טין. כבר שם החלו לספוג מכות ועינויים וחקירות קשות. השבויים כל אחד בנפרד עמדו בחקירות ולא מסרו שום מידע רלוונטי מעבר לשמם ומספרם האישי.
למחרת הועברו הצוללים בלא קשר ביניהם כאשר הם אזוקים ומכוסי עיניים לכלא בקהיר. שם הוחזקו בתא קטן בנפרד. את מזון הכלא: מים מעופשים, פיתה יבשה, פול ועדשים לא הצליחו לאכול ונשארו זמן רב רעבים. עברו חקירות קשות על ידי המודיעין המצרי תוך כדי מכות ועינויים. החוקרים התעניינו בפעולה איך הגיעו לאלכסנדריה ובשיטות עבודה בקומנדו הימי. השבויים ענו תשובות שלא ממן העניין ושום מידע חיוני לא נחשף בחקירות אלה. "היכו אותנו, חבלו בנו, התעללו בנו,השפילו אותנו, ניסו לשבור אותנו....הקושי הגדול נטילתה של החירות."[14]

שיפור יחסי - לאחר כשבוע הופגשו עם נציג הצלב האדום, בשם בואזר בתחילה התייחסו אליו בחשדנות אך התנאים החלו להשתפר. קצב החקירות ירד מכות ועינויים הופסקו. באמצעותו התאפשרה העברת מכתבים למשפחות. המכתבים משני הצדדים נקראו על ידי קצין מהמודיעין המצרי. שדרוג משמעותי במעמדם חל ב-17 ביוני כאשר מצאו עצמם יחד בחדר משותף ואיתם גם שלושה טייסים יאיר ברק דן מנור ומרדכי לבון. לאחר שפגה החשדנות התברר כי הטייסים נפלו ביומיים הראשונים למלחמה ולא היה ביכולתם לחדש רבות לצוללים. הטייס מרדכי לבון הוחזר לישראל לאחר כשבוע, כנראה מסיבות בריאות, והטייס יאיר ברק בן ה-29 דובר אנגלית שוטפת קיבל תואר "בכיר השבויים" וייצג אותם מול שלטונות הכלא.
קבלת החלטות - הקבוצה התנהלה במעין קומונה והחלטות התקבלו בהצבעה. יחד עם המכתבים החלו להגיע חבילות מהבית. המזון בכלא היווה בעיה ולמעשה סבלו השבויים מרעב כל התקופה. נקבע עקרון שמצרכי מזון המגיעים נעשים נחלת הכלל.

שבויים נוספים – ב-14 ביולי 1967, שבו המצרים את סג"ם יעקב כהנוב ורב"ט אברהם יסעור (וידומלנסקי) בפורט תאופיק לאחר שהשיטו את דגל ישראל בסירת גומי שטובעה ביריות. הם הוחזקו בתאים נפרדים באותו הכלא וסבלו מחקירות. ב-4 בספטמבר צורפו השנים לחדר עם שאר השבויים[15].

קצינים מצרים בכלא - פילדמרשל עבד אל-חכים עאמר, שהודח מתפקידו לאחר מלחמת ששת הימים, ניסה באוגוסט 1967, לבצע הפיכת נגד עם 2000 קצינים מתומכיו. הפיכת הנגד נכשלה והכלא היה מתח רב והשבויים לא הבינו את המתרחש. עאמר עצמו נתפס, ואולץ להתאבד.

היחס משתפר - השבויים התנהגו בצורה מכובדת ביותר. זאב בן-יוסף כתב יומן במהלך השבי ופרסם ספר שבע שנים מאוחר יותר. הגסות והעינויים שבתקופה הראשונה פינו את מקומם להערכה הדדית. קבוצת השבויים עברה לדום כאשר הוצנע הדגל המצרי בשעות הערב. הנושא נעשה נחלת הכלל בכלא. המידע על היחס אליו זוכים השבויים המצרים בישראל שיצאה מגדרה כדי לשבור להם את הסטיגמה של השנאה חילחל למצרים. קצינים מצריים הוסעו לסיורים ברחבי הארץ לראות את בנינה והפרחת השממה. ב-25 בספטמבר נלקחו השבויים לסיור בקהיר ובפירמידות. סיור נוסף נערך בתחילת ינואר. מנהל הכלא רס"ן עבדאללה נעשה נגיש לשיחה. קצין המודיעין גלאל כתב לאיש הקשר הישראלי דן הדני שאינו מצליח לקרוא את כתב ידה של אראלה חברתו של דני ברעם[דרוש מקור]. אראלה העבירה בקשה: "צנזור יקר זה הכתב שלי מלידה ואני לא יודעת לשנות אותו – תעביר בבקשה את המכתבים"[2] וגלאל העביר את המכתבים. חלק מהסוהרים גילו יחס אנושי ואחד מהם התרגש מאוד כאשר נפרד מהשבויים.

תהליך החלפת השבויים – היה חשוב לשני הצדדים והמשא ומתן התנהל בחסות הצלב האדום. מנין שבויים ישראלים במצרים מול כחמשת אלפים שבויים מצריים בישראל. האינטרסים היו זהים לאף צד לא הייתה יותר תועלת באחזקת שבויים מהצד השני. ראש אמ"ן מאיר עמית דרש לכלול בהחלפת השבויים גם את שחרור נידוני קהיר והמרגל הישראלי וולפגאנג לוץ שישבו כבר שנים רבות בכלא המצרי. בדברי נציג הצלב האדום הובא לידיעת השבויים ם כי שחרורם מתעכב על מנת לצרף לעסקת ההחלפה את אנשי נידוני קהיר. השבויים דנו ביניהם גילו הבנה והסכימו לכך. את הבנתם והסכמתם העבירו במכתבים למשפחותיהם.
תחושת הקץ המתרחק - בממשלת ישראל הייתה חשיבות לכך שהשבויים מקבלים את הדחיה בהבנה. אך בין השבויים עצמם החלו חששות עד כדי מחשבה שצריך יהיה לברוח מהכלא. לבסוף הושגה הסכמה והאישור האחרון ניתן על ידי גמאל עבדול נאצר עצמו.

החזרה - בינואר 1968 החלה החלפת השבויים בין ישראל למצרים המצריים. סרן איתן ליפשיץ הוחזר ראשון בתחילת החודש היות שאמו נכנסה לבית חולים. ב-18 החלה ההחלפה כל יום אחד או שני ישראלים מול אלפי מצרים. התהליך דרש הסעות ליווי ואבטחה כבדים מצה"ל ולפי דרישת הרבנות לא התקיים במהלך השבת למגינת לבם של השבויים. האחרונים להיות מוחזרים היו דני ברעם ויאיר ברק ב-23 בינואר 1968.

ציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פיקודו באח"י תנין (צ-71) בפעולת אלכסנדריה קיבל מפקד הצוללת, אברהם דרור, את עיטור העוז[19].
כל אנשי צוות הצוללת קיבלו רקע אדום לכנפי הצוללן והיוו מושא לגאווה.
הצוללים שהשתתפו בפעולה קיבלו לאחר חזרתם רקע אדום לכנפי העטלף. עם זאת הרגישו חלק מהם שקבלת הפנים לא הייתה כשל גיבורים. "למרות כל הקשיים חדרנו לתוך נמלי האויב הדבקנו מוקשים ויצאנו מבלי שהתגלינו."[2]

מבין השבויים צוינו גם יעקב כהנוב ואברהם יסעור שקיבלו את עיטור המופת על הפעולה בה נשבו של השטת סירת הדגל בתעלת סואץ.

מבצעים ומפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפים בפעולת אלכסנדריה 1967
תפקיד שם אירוע / ציון לשבח
מפקד חיל הים אלוף שלמה אראל
ראש מחלקת ים אל"ם יצחק רהב
ראש המודיעין הימי אל"ם ראובן אשכנזי
ראש מחלקת כח אדם אל"ם יואב יסעור תמך בחילוץ שני.
מפקד שייטת 13 סא"ל דב שפיר במפקדת חיל הים
מפקד שייטת הצוללות הדר קמחי נמצא באח"י לויתן (צ-75) בדרך לארץ.
נציג חיל הים במוצב הפיקוד העליון רס"ן אורי מרץ עקב אחרי הדיווחים גילה שהצוללים נשבו והודיע למפקדת חיל הים להחזיר את אח"י תנין.
מהנדס אוניות וקצין צוללות רס"ן אלחנן התרסי נשאל למשמעויות של התקלה בסונאר.
ראש מחלקת ים אל"ם אברהם בוצר התייחס בתחקיר באפריל 1968.
מבצעים
מפקד אח"י תנין (צ-71) רב סרן אברהם דרור עיטור העוז
מפקד הצוללים וזוג ראשון סרן איתן ליפשיץ עם הצולל זאב בן-יוסף
זוג צוללים שני סגן דני ברעם עם צולל גדי פטיש מיקשו את המבדוק הצף
זוג צוללים שלישי סרן אילן אגוזי עם הצולל גלעד שני
זוג הסמנים אבנר דינור עם יגאל מנור נצנצו בפנסים א"א וצעקו במלוא גרונם.
סגן מפקד הצוללת אברהם בן שושן ירה את הטורפדות נגד הפריגטה המצרית
קצין המכונה של הצוללת גבי קינן יחד עם רס"ר יעקב לוי איתרו את החור בצינור הפליטה וסתמו אותו.
טבח ומשגיח כשרות אח"י תנין רס"ל אברהם עטרי ברך את היוצאים ".ושתשובו בשלום.."[20]
מחלצים
מפקד שייטת המשחתות אל"ם נפתלי רוזן יציאה להסחה מפעולת הצוללת
מפקד אח"י אילת סא"ל יצחק שושן יציאה להסחה מפעולת הצוללת
מפקד אח"י יפו (ק-42) סא"ל יצחק קט יציאה להסחה מפעולת הצוללת
בתקופת השבי
טייסים ישראליים שנשבו יאיר ברק, דני מנור, מרדכי לבון צורפו עם הצוללים בקהיר.
שייטי התעלה שנשבו יעקב כהנוב ואברהם יסעור צורפו לצוללי אלכסנדריה בספטמבר 1973
נציג הצלב האדום בואזר שווייצרי טיפל במסירות בשבויים "קרן אור בתוך הבדידות"[21]קיבל במתנה מאברהם יסעור, דגם אניית פירטים[22].
קצין מודיעין מחיל האוויר סא"ל דן הדני טיפל מטעם צה"ל בחילופי השבויים.
מנהל הכלא המצרי בקהיר רס"ן עבדאללה היה קורקטי ובעל נימוסים.
קצין מודיעין מצרי סרן גלאל קרא את המכתבים היוצאים ונכנסים עיכב חלק ומרביתם מסר.
שומר הכלא הקבוע אבו זיאד נפרד בלבביות ודמעה בעינו[23].

לוח אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח אירועים
זמן מקום המבצעים תיאור המבצע
המתנה והיערכות
20 במאי 1967 נמל חיפה צוללת תנין יציאה לאזור המתנה 50 מיל ימי מול חיפה כאשר היעד טרם נקבע[24].
23 במאי נמל חיפה צוללת חזרה לנמל לתספוק ותדרוך.
24 במאי נמל חיפה צוללת יציאה לנקודת המתנה בכיוון אלכסנדריה.
31 במאי נמל חיפה צוללת חזרה לנמל לתספוק ותדרוך.
1 ביוני חיפה מפקדת חיל הים הורדת פקודה 'רוגל 4'
1 ביוני 20:00 נמל חיפה צוללת וצוללים יציאה לנקודת המתנה 150 מיל ימי מערבית לחיפה.
2 ביוני 22:00 150 מיל מערבית לחיפה צוללת תנין בנקודת המתנה
3 ביוני 23:30 150 מיל מערבית לחיפה צוללת תנין קיבלה ההוראה להתקרב עד 80 מיל מאלכסנדריה.
4 ביוני 80 מיל מאלכסנדריה תנין וצוללים הוראה להתקרב ל-50 ומאוחר יותר ל-30 מיל ימי מאלכסנדריה.
5 ביוני 01:00 50 מיל מאלכסנדריה צוללת הוראה להתקרב לאלכסנדריה.
07:45 זירת הים התיכון צה"ל פתיחת מלחמת ששת הימים
12:00 בקרבת אלכסנדריה צוללת אישור תקיפה.
מהלך הפעולה
5 ביוני 16:00 מפקדת חיל הים המודיעין הימי נשלח דו"ח היערכות כלי שיט בנמל אשר לא נקלט על ידי הצוללת.
16:05 מבואות נמל אלכסנדריה צוללת גילוי משחתת סקורי והיערכות לתקיפה. המשחתת התרחקה.
18:00 מבואות הנמל צוללים תצפית בפריסקופ על שובר הגלים.
19:00 נקודת השילוח, מיל וחצי מהחוף צוללת וצוללים הצוללת התיישבה על הקרקעית והצוללים יצאו לדרכם.
22:30 נקודת השילוח זוג צוללים סמנים יצאו מהצוללת להמתין ללוחמים.
6 ביוני 00:30 נקודת השילוח צוללים סמנים הנצנץ התקלקל והחלו לנצנץ באור רגיל.
03:00 מחוץ לשובר הגלים הצוללים לא מצאו את הצוללת והחליטו לחפש מחבוא בחוף.
03:15 נקודת השילוח צוללים סמנים הצוללים לא שבו. החזרת הסמנים אל הצוללת.
03:40 נקודת השילוח צוללת תנין עליה לעומק פריסקופי ותחילת התרחקות.
04:00 כשני מיל מהחוף צוללת תנין תחילת שינור לריענון אוויר בצוללת
04:40 מבואות אלכסנדריה צוללת תנין גילוי פריגטה מסיירת והיערכות לתקיפה בטורפדו.
06:16 -06:35 מבואות אלכסנדריה צוללת תנין תקיפת הפריגטה ב-4 טורפדות שלא פגעו.
06:54 מבואות אלכסנדריה פריגטה מצרית תקיפת נגד בפצצות עומק. נגרם נזק לצוללת.
20:00-07:00 מבואות אלככסנדריה צוללת תנין התרחקות מהסיורים המצרים ותנועה צפונה.
20:00 כ-30 מיל מהחוף המצרי צוללת תנין דיווח למפקדת חיל הים הצוללים לא נאספו, ירי טורפדו ונזקים מפצצות העומק.
22:00 כ-40 מיל מהחוף המצרי צוללת תנין עליה על פני המים ובקרת נזקים.
היערכות לחילוץ שני
7 ביוני 01:15 כ-30 מיל מהחוף המצרי מפקדת חיל הים לצוללת תנין שאלת אפשרות לחזור ולאסוף את הצוללים.
02:20 כ-30 מיל מהחוף המצרי תשובת אח"י תנין מתגנב לאיסוף אני ללא סונר לחשוב על איסוף אלטרנטיבי.
03:35 מפקדת חיל הים מפקד החיל לתנין היכנס לחילוץ.
04:15 כ-40 מיל מהחוף המצרי צוללת תנין סיום טעינת מצברים וכניסה לכיוון נמל אלכסנדריה.
16:15 8 מיל ימי מנקודת האיסוף צוללת תנין קליטת "תנין חזור הבייתה"
18:55 10 מיל ימי מנקודת האיסוף צוללת תנין "חזור מיד החבר׳ה בשבי."
20:00 50 מיל מאלכסנדריה אח"י תנין עולה על פני המים וממשיכה בדרכה לארץ.
ב 8 ביוני, 00:55 בדרך לארץ המפקדת חיל הים לאח"י תנין הודעת על המצאות שלוש צוללות אויב לחופי הארץ.
20:40 באיגוף צפוני מענף מבצעים לאח"י תנין צוללות אויב התגלו - ציין את נתיב תנועה ולוח זמנים.
9 ביוני 04:00 נמל חיפה הצוללת תנין חזרה לנמל.
הצוללים והשבי
6 ביוני 00:30 שובר הגלים ארבעה צוללים מפגש ויציאה מהנמל לכיוון משוער של התנין
02:30 באזור ישיבת הצוללת ארבעה צוללים אין מפגש עם הסמנים.
03:30 מחוץ לשובר הגלים הצוללים שחיה מזרחה במקביל לחוף.
לאחר אור ראשון מערה בשובר הגלים ששת הצוללים מפגש במחבוא
15:30 במערה על החוף ששת הצוללים התגלות לנער מצרי.
על החוף ששת הצוללים מוקפים המון זועם גדי פטיש ואילן אגוזי נעלמו
על החוף ארבעה צוללים הופעת ג'יפ צבאי הצילה מלינץ'.
מפקדת חיל הים המצרי רס אל טין ארבעת הצוללים תחילת חקירות, מכות ועינויים ראשונים[25].
6 ביוני בערב מעגן מזרחי גדי פטיש ואילן אגוזי נתפסו והוכנסו לכלא.
7 ביוני 03:00 מפקדת חיל הים קבוצת דיון דיון והחלטה לשלוח את אח"י תנין לחילוץ נוסף.
7 ביוני צהריים עד ערב מאלכסנדריה לקהיר הצוללים מעבר לכלא בקהיר איחוד ששת הצוללים
8 -12 ביוני אזור בכלא צוללים בנפרד חקירות בעינויים.
9 ביוני קהיר העיתון אל-אהרם מפרסם את תמונות השבויים.
13 ביוני קהיר כל צולל בנפרד פגישה ראשונה עם נציג הצלב האדום. העברת מכתבים למשפחות.
17 ביוני כלא קהיר חמשה צוללים ושלושה טייסים חדר משותף, אילן אגוזי בבית חולים.
19 ביוני כלא קהיר הטייס מרדכי לבון הוחזר לישראל
23 ביוני כלא קהיר אילן אגוזי חזר מבית החולים לחדר המשותף
7 ביולי כלא קהיר שבויים בחבילה הגיע עיתון מעריב וידיעות אמת מישראל.
14 ביולי דרום תעלת סואץ יעקב כהנוב ואברהם יסעור נופלים בשבי לאחר שסירתם נושאית הדגל טובעה.
אוגוסט 1967 מצרים קציני צבא קושרים התמרדות לתמיכה בפילדמרשל עבד אל-חכים עאמר שנכשלה.
4 בספטמבר כלא קהיר יעקב כהנוב ואברהם יסעור מצטרפים לחדר המשותף.
25 בספטמבר קהיר עשרת השבויים טיול בקהיר
1 בינואר 1968 אזור קהיר והנילוס עשרת השבויים טיול בעיר ולאורך הנילוס.
2 בינואר קנטרה תעלת סואץ סרן איתן ליפשיץ שחרור ראשון שהוקדם עקב מחלת אימו.
12 בינואר קהיר וירושלים שבויים הסכם להחלפת שבויים כללית.
18 בינואר קנטרה תעלת סואץ גלעד שני ודני מנור שחרור מהשבי.
19 בינואר קנטרה תעלת סואץ אברהם יסעור משתחרר.
21 בינואר קנטרה תעלת סואץ אילן אגוזי ויעקב כהנוב משתחררים.
22 בינואר קנטרה תעלת סואץ זאב בן-יוסף משתחרר.
23 בינואר 1968 קנטרה תעלת סואץ דני ברעם ויאיר ברק האחרונים משוחררים מהשבי.
תחקירים
3 באפריל 1968 מפקדת חיל הים אל"ם אברהם בוצר תחקיר "הצלחה בהבאת המלחמה לאלכסנדריה מעוז הצי המצרי."[26]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכות ים, בטאון חיל הים בכוננות ובמלחמה, חוברת 85–86, יולי 1967.
  • רנדולף צ'רצ'יל ובנו וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967.
  • יוסי גמזו, אש על המים, ספר עלילות חיל-הים במערכה, הוצאת משרד הביטחון, 1968.
  • זאב בן יוסף, קומנדו באלכסנדריה 'סיפורו של איש הצפרדע הישראלי שנשבה בפעולה בתוככי נמל אלכסנדריה' הוצאת 'מערכות ים', 1974.
  • ג' ואלריו בורגזה, שדי הים פרק 'טיבוע אניות הקרב ואליאנט וקווין אליזבת באלכסנדריה' הוצאת מערכות 1970 שנייה 1979,ע' 142 - 173
  • יהודה שיף, אילן כפיר, יעקב ארז, הירש גודמן, שלמה מן, צה"ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא וביטחון, כרך חיל הים, רביבים הוצאה לאור, מהדורת ספרית מעריב, 1982.
  • רותי רודנר, ההחלטה הייתה לצאת וליפול בשבי מערכות ים 1987
  • מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמודים 291–298 ושוב בדף 322.
  • שלמה אראל, לפניך הים, משרד הביטחון הוצאה לאור, 1998, ע' 261, 263, 271-269.
  • יורם בר-ים, כלי שיט ישראלים בממד הרביעי תולדות התפתחות כוח הצוללות בחיל הים הישראלי, עמותת דולפין, 2009 ע' 51–55.
  • אברהם אילון, איתן ליפשיץ, רבקה כהנא ובועז זלמנוביץ, משברי ים - הזירה הימית במלחמת ששת הימים, מודן הוצאה לאור, 2017, הפרק "פעולת אלכסנדריה", עמ' 111–132

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור התרשים ספרו של מייק אלדר שייטת 13 ע' 309.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 יריב פלג דני ברעם על פעולת אלכסנדריה ישראל היום, 9 באפריל 2017
  3. ^ מה"ד היסטוריה מבצעי חיל הים 1970 ע' 153.
  4. ^ לפי השנתון ג'יינס. לפי נתוני דגם Black Swan העומק רק 3.4 מטר. על הבדל זה נתלו השערות לא מבוססות להחטאה. שלמה אראל לפניך הים ע' 269 .
  5. ^ בעת הביקור של ספינות הטילים באלכסנדריה נפגש מפקד השייטת אברהם בן-שושן, שהיה סגן מפקד התנין, עם מפקד הפריגטה המצרי שסיפר: כי אחד הטורפדות יצא מהמים, נצפה על ידי הפריגטה שנקטה בנוהל התגוננות מטורפדו.
  6. ^ סיפורו של קצין מהפריגטה בתרגומו של פסח מלובני היבט מצרי על פעולת אלכסנדריה במלחמת ששת הימים באתר משמר המורשת הימית.
  7. ^ מייק אלדר, האויב והים תנין אינה מוותרת, 1991, עמ' 89–105.
  8. ^ מה"ד היסטוריה, 2017 פסקה 18
  9. ^ לפי מה"ד היסטוריה ע' 155-בנתוני המודיעין נמצא כי המבדוק נבנה מביטון. במלחמת העולם השנייה עקב מחסור בפלדה נבנו מספר מבדוקים מביטון ונראה שאחד מהם הגיע לאלכסנדריה. המקור [http://pwencycl.kgbudge.com/F/l/Floating_Dry_Docks.htm המבדוקים הצפים שהיו בשימוש הצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 שלמה אראל, לפניך הים ע'270 .
  11. ^ אבי צור, הלוחם, ראיון עם אילן אגוזי משייטת 13 בעל עיטורי המופת והעוז', בביטאון "הלוחם", אפריל 2013.
  12. ^ 12.0 12.1 התייחסות איתן ליפשיץ לטיוטת הספר משברי ים.
  13. ^ משברי ים ע' 130 - קבוצת דיון מפקד חיל הים שנערכה ב-7 ביוני, שעה 03:00.
  14. ^ זאב בן-יוסף, ע'10.
  15. ^ אברהם יסעור נס ישראל בסואץ באתר משמר המורשת הימית.
  16. ^ למעלה מימין, איתן ליפשיץ דני ברעם וגדי פטיש. למטה מימין גלעד שני וזאב בן יוסף. חסרה תמונתו של אילן אגוזי שהיה בבית חולים.
  17. ^ זאב בן יוסף קומנדו באלכסנדריה ע' 76.
  18. ^ למעלה מימין: גלעד שני, דני ברעם, יאיר ברק, דן מנור, יעקב כהנוב ואברהם יסעור. למטה מימין: אילן אגוזי, איתן ליפשיץ, גדי פטיש וזאב בן-יוסף.
  19. ^ עיטור העוז לאברהם דרור, באתר הגבורה
  20. ^ צוללן מס 115 נספה בטביעת הצוללת דקר.
  21. ^ זאב בן יוסף ע' 76.
  22. ^ מוצבת במוזיאון הצלב האדום בז'נבה, מייק אלדר ע' 355.
  23. ^ זאב בן-יוסף ע' 92.
  24. ^ המקור לכל האירועים הקשורים בצוללת תנין סיפורו של מפקדה אברהם דרור בספרו של יורם בר-ים, 'כלי שיט ישראלים במימד הרביעי ע' 55-51.
  25. ^ זאב בן יוסף ע' 30.
  26. ^ משברי ים, ע' 131.