פעולת אלכסנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצוללת אח"י תנין בעמדות כניסה לנמל, 1967.

פעולת אלכסנדריה הייתה פעולה של חיל הים הישראלי במלחמת ששת הימים, במסגרתה חדרו לנמל אלכסנדריה שלושה זוגות צוללים משייטת 13, שיצאו מהצוללת "אח"י תנין". הם נעו אל מטרות שנמצאו מחוץ למעגן הצבאי שבתוך הנמל (בו היו באותו לילה מטרות צבאיות) ועל-כן לא פגעו בשום מטרה צבאית. בסוף הפעולה הם לא מצאו את הצוללת ונפלו בשבי המצרי. הצוללת ניסתה למחרת היום לחלץ את הצוללים, עד שמפקדת חיל הים הודיעה לה כי הלוחמים נפלו בשבי והורתה לה לחזור לישראל.

נמל אלכסנדריה היה הבסיס הראשי של חיל הים המצרי ובו רוכזו רוב יחידותיו. הגנת אזור הנמל התבססה על מערכת התרעה של מערכות מכ"ם וסיורי אויר, סיורי כלי שיט, מערכת תותחי חוף ומערכת הגנה פנימית בכלי שיט המסיירים בתוך הנמל. בזמן חירום היה נוהג להכריז על אזור סגור לשיט מטווח 30 מייל מהנמל בשעות החשיכה. היו ידיעות על תוכנית למיקוש הגנתי באזור הנמל. הנמל משתרע על פני שטח רחב מאוד.

הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ההכנות למלחמה נשלחה הצוללת אח"י תנין ב-20 במאי 1967 לנקודת המתנה בלב ים עם סבירות פעולה למספר נמלים. הצוללת הוחזרה ב-24 במאי לתדרוך ויצאה לאזור אלכסנדריה. ב-1 ביוני בשעות הערב יצאה פעם שנייה, כשעליה 60 אנשי צוות, שאליהם נלוו שמונה צוללים ורופא. מפקד הצוללת אברהם דרור היה רשאי להחליט על אופן הפעולה - תקיפה בטורפדו של כלי שיט מלחמתיים מצריים מחוץ לנמל או הורדת כוח הצוללים לתקיפת כלי שיט בתוך הנמל ואיסופם בתום הפעולה.

ב-5 ביוני קיבלה הצוללת אישור לפעולה. לאור המידע שכלי השיט המצריים הורחקו ממקום העגינה הקבוע הוציאה מפקדת חיל הים הנחיה לפעול בטורפדו אך לא הייתה זו הוראה מחייבת לבטל את פעולת הצוללים. הצוללים כבר היו עם הצוללת כשבועיים ומפקדה אברהם דרור הסיק שעליו להוציא את הצוללים ולפעול בטורפדו כשתגיע הזדמנות. הצוללת החלה בהתגנבות לנקודת ההורדה. בשעות אחה"צ התגלתה משחתת סקורי מפטרלת במרחק גדול מטווח הטורפדו והצוללת לא הצליחה להיערך לירי. הצוללת הגיעה לנקודה המתוכננת ובתצפית הפריסקופ נראו ארובות של משחתת סקורי בתוך הנמל. הצוללים ראו את המטרה במקום נגיש ויצאו למשימתם בשלושה זוגות, שכל אחד מהם קיבל גזרה משלו. מספר שעות מאוחר יותר יצאו שני צוללים לסימון נקודת המפגש מעל הצוללת.

בזמן ההתארגנות ליציאה ועד להגעה לשובר הגלים שינתה המטרה שנצפתה מקום. בטווח הפעולה הרלוונטי לצוללים לא נמצאו מטרות צבאיות, אלא רק מבדוק, מחפר ודוברה שמיועדים לעבודות נמל. הניסיון לפגיעה במבדוק לא צלח היות שנמצא שהוא בנוי מבטון ולא ניתן היה להצמיד לו מוקשים. המוקשים הודבקו למחפר ולדוברה. הצוללים יצאו מהנמל ושחו לאזור הצוללת אך לא הצליחו למצוא את חבריהם הסמנים וחזרו לשובר הגלים. ציוד החבירה שעמד לרשותם לא עמד במשימה.[1] למחרת נתפסו והובאו לחקירות ושבי. מאחר שלא נוצר מפגש הורה מפקד הצוללת בשעה 06:03 לסמנים להיכנס והצוללת החלה להתרחק מהחוף בשינור. הסמנים תוחקרו והתברר כי הנצנץ המיוחד לסימון מקום הצוללת לא עבד וחלק מהזמן נצנצו באור אדום ולבן.

הפריגטה "טארק", בתקופת היותה HMS Whimbrel בצי המלכותי הבריטי, נמכרה ב-1949 לחיל הים המצרי

בקרבת הצוללת התגלתה פריגטה מצרית "טארק" בסיור, פריגטה מדגם בריטי שנבנתה במיוחד כנגד צוללות. הייתה זו מטרה ראויה - באורך 92 מטר ושוקע לפי הג'ינס 4.3 מטר,[2] ואברהם דרור החליט לתקוף אותה. חימוש הצוללת היה 6 טורפדות 21 אינץ' דגם 8 מתוצרת בריטית ללא מנגנון ביות ומרעום ללא מחוש קרבה. פגיעה בכלי שיט בתנועה מחייבת את מפקד הצוללת לבצע הצצות בפריסקופ להעריך את הזווית על החרטום והמהירות של המטרה. כדי להגדיל את סיכויי הפגיעה נורו ארבעה טורפדות.

הפריגטה המצרית הבחינה בטורפדות שנורו לעברה,[3] ולא נפגעה. ביצעה שתי התקפות נגד והטילה בתחילה 3 ושוב 5 פצצות עומק בקרבת הצוללת. נראה שהפריגטה לא הצליחה לגלות את מקום הצוללת המדויק וביצעה נוהל התקפת נגד לכיוון מקור הטורפדות. אח"י תנין שרדה את ההתקפות אך מכשיר הסונאר הראשי יצא מפעולה וגם בצינור השינור נבעו חורים.[4] הצוללת, שמסתמכת בעיקר על השמיעה, נעשתה חירשת חלקית. אח"י תנין המשיכה במשך היום בצלילה, בשעות החשיכה עלתה לשינור והעבירה דיווח מסכם למפקדה.[5]

הכנות לחילוץ אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזק שנגרם לסונאר הראשי הגביר את הסיכון בחילוץ הצוללים שתוכנן לליל 7/8 ביוני. בהערכת המצב שנעשתה במפקדת חיל הים השתתף קצין טכני משייטת הצוללות, משום שמפקד שייטת הצוללות, הדר קמחי, היה בהפלגה עם אח"י לויתן. השיקול היה האם הצוללת תוכל לפעול רק עם מכשיר הסונאר המשני שתפוקתו חלשה. הועלה שיקול שהתקלה בנצנץ הציון לצוללים לא תאפשר חבירה. הועלה גם שיקול האם הצוללים נשבו ואולי סיפרו בחקירתם על מקום ומועד החילוץ. מפקד חיל הים שלמה אראל החליט לקיים את החילוץ על ידי הצוללת כפי שתוכנן. ב-7 ביוני בשעה 03:35 הועברה לאח"י תנין הוראה להיכנס לביצוע האיסוף.

אברהם דרור, מפקד הצוללת, אישר שינסה להיכנס והציע שתקוים תקיפת מטוסים כדי להסב תשומת לב המצרים באזור. מפקד חיל הים בדק אישית עם מפקד חיל האוויר, מרדכי הוד, שהודיע כי יוכל לבצע הטרדה באזור אלכסנדריה אך לא לשמור רצף בגלל המרחק.

שיטת הפעולה שננקטה באלכסנדריה הייתה זהה לתכנונים בשנים קודמות ואז נאמר למשתתפים להתכונן לאלטרנטיבה של שבי. מפקד הצוללים רס"ן איתן ליפשיץ הסביר מדוע לא דובר עם האנשים על שבי. אך אין הסבר מדוע הופתעה מפקדת חיל הים מהאפשרות הזו. יזמה להתבסס על שתי משחתות שיובילו לאלכסנדריה סירת "ציפור" שתיכנס לאיסוף משני באותו אזור שנקבע לצוללת. כאילו אין איום טילים בצי המצרי.

החששות שהעלתה מפקדת חיל הים לגבי גורל הצוללים בנמל אלכסנדריה, שלא היה עמם קשר, יצרו בעיית אמון במטכ"ל. תהליך האישור לפעולת המשחתות שנעשה באותו הלילה טלפונית מול סגן הרמטכ"ל חיים בר-לב, שהסיק מסקנות עגומות לגבי התנהלות מפקדת חיל הים בנושא אך לבסוף הסכים לאשר את החילוץ. על המשחתות אח"י יפו ואח"י אילת הועמסו "ציפור" וסירות גומי והן יצאו מערבה. לאחר שעתיים בוטלה פעולת המשחתות בהוראת הרמטכ"ל יצחק רבין. במהלך היום הגיעו ידיעות על נפילת הצוללים בשבי ואח"י תנין קיבלה גם היא פקודה לשוב.

על פעולת אלכסנדריה קיבל מפקד הצוללת, אברהם דרור, את עיטור העוז.[6]

השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ששת לוחמי הקומנדו הימי שביצעו את פעולת אלכסנדריה לא הצליחו לחבור לצוללת בליל 5–6 ביוני, חזרו לחוף והסתתרו במעין מערה בחוף, מתוך כוונה לנסות לחבור לצוללת בלילה הבא. היו אלה איתן ליפשיץ (מפקד כוח הצוללים), זאב בן-יוסף, דניאל ברעם, גדי פטיש, אילן אגוזי וגלעד שני. ב-6 ביוני בשעות אחרי הצהריים התגלו על ידי המצרים ונפלו בשבי. שניים מהצוללים, אילן אגוזי וגדי פטיש, נמלטו ונתפסו רק למחרת בבוקר בפרברי אלכסנדריה.

בימים הראשונים עברו השבויים חקירות קשות כולל מכות ועינויים, בתחילה התעניינו החוקרים בפעולה עצמה ואחר כך על שיטות עבודה בקומנדו הימי.

חודש מאוחר יותר שבו המצרים את סג"ם יעקב כהנוב ורב"ט אברהם יסעור (וידומלנסקי) בפורט תאופיק. לאחר תקופת חקירות, צורפו השנים ל"חבורת אלכסנדריה". לכלא הובאו גם שני טייסים שנשבו, והטייס יאיר ברק בן ה-29 קיבל תואר "בכיר השבויים". השבויים הוחזרו לישראל במקביל להחזרת השבויים המצריים בסוף ינואר ותחילת פברואר 1968.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי מייק אלדר בספרו שייטת 13, עמוד 298 נמסר הציוד הטוב יותר לכוח שיועד לפעולה בערדקה וזו בוטלה.
  2. ^ לפי נתוני דגם Black Swan העומק רק 3.4 מטר. על הבדל זה נתלו השערות להחטאה.
  3. ^ בעת הביקור של ספינות הטילים באלכסנדריה נפגש מפקד השייטת אברהם בן-שושן, שהיה סגן מפקד התנין, עם מפקד הפריגטה המצרי שסיפר: כי אחד הטורפדות יצא מהמים, נצפה על ידי הפריגטה שפנתה לעברו ובכך הקטינה את רוחב המטרה.
  4. ^ בקרת הנזקים לצינור השינור נעשתה על ידי קצין המכונה ונגד בידיעה ברורה שאם יגיע מטוס או כלי שיט אויב הצוללת תרד ותשאיר אותם בים.
  5. ^ מייק אלדר, האויב והים תנין אינה מוותרת, 1991, עמ' 89–105.
  6. ^ עיטור העוז לאברהם דרור, באתר הגבורה