פעולת פורט סעיד (1967)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פעולת פורט סעיד 1967
מלחמה: הזירה הימית במלחמת ששת הימים
"חזיר" של שייטת 13

רכב תת-מימי "חזיר"
תאריך התחלה: 5 ביוני 1967
תאריך סיום: 6 ביוני 1967
משך הסכסוך: פחות מיממה
קרב לפני: איברהים אל-אוול
קרב אחרי: קרב רומני (קרב ימי)
מקום: נמל פורט סעיד ומבואותיו
31°15′50″N 32°19′12″E / 31.264°N 32.32°E / 31.264; 32.32 קואורדינטות: 31°15′50″N 32°19′12″E / 31.264°N 32.32°E / 31.264; 32.32 
תוצאה: הרחקת האוסות מנמל פורט סעיד לאלכסנדריה להמשך המלחמה.
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ישראלישראל אל"מ בנימין תלם

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)מצרים לא ידוע

כוחות

1 משחתות
5-3 טרפדות
1 סירה מהירה "ציפור"
2 "חזירים"
7 לוחמי ש-13

2 ספינות טילים דגם אוסה
1 ספינת משמר
סוללת תותחי נ"מ 40 מ"מ

אבידות

שני "חזירים" הוטבעו

פעולת פורט סעיד הייתה פשיטה שבוצעה בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים על ידי לוחמי שייטת 13 שחדרו לנמל פורט סעיד במצרים על גבי "חזירים" במטרה לפגוע בכוחות ימיים מצריים שבו. בנמל לא נמצאו כלי שיט מצריים והכוח הישראלי נאסף מבלי שהשיג את יעדיו המרכזיים. מפגש בין שתי טרפדות של חיל הים הישראלי לשתי ספינות טילים מצריות במהלך הפעולה הסתיים ללא תוצאות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

המודיעין אודות הכוח הימי בנמל פורט סעיד ערב פרוץ המלחמה כלל: שתי ספינות טילים, שלוש טרפדות וספינות נגד צוללות מדגם SO1 שמסיירות במבואות הנמל. בנוסף נודע על שתי צוללות שמתוכננות להגיע מאלכסנדריה ולעבור בתעלת סואץ לים סוף. על מנת לאבטח את האגף הצפוני של כוחות צה"ל הקרקעיים שפעלו בציר הצפוני של סיני נדרש חיל הים הישראלי לפגוע בכוחות ימיים מצריים בפורט סעיד. הפגיעה תוכננה כפעולת פשיטה של כוחות שייטת 13 שאותם ילוו ויאבטחו המשחתת אח"י יפו, שלוש טרפדות וסירת חילוץ מהירה מדגם "ציפור".

למפקד הכוח, אל"מ בנימין תלם, היו שלוש משימות:

  • הצמדת מוקשים לכלי שיט על ידי צוללים בתוך הנמל.
  • תקיפת כלי שיט במבואות הנמל.
  • תקיפת זוג הצוללות המגיעות מאלכסנדריה.
מפקדים בפעולת פורט סעיד 1967
תפקיד שם אירוע / ציון לשבח
מפקד חיל הים אלוף שלמה אראל
ראש מחלקת ים אלוף משנה יצחק רהב
מפקד פעולת פורט סעיד אלוף משנה בנימין תלם על אח"י יפו
מפקד המשחתת אח"י יפו סגן אלוף יצחק קט
קצין תכנון מבצעי רס"ן אלכס דרורי באח"י יפו
מפקד שייטת 13 סא"ל דב שפיר במפקדת חיל הים
מפקד הפעולה משייטת 13 רס"ן זאב אלמוג ב"ציפור"
מפקד ה"ציפור" סגן אברהם סנפיר (חייקין)
מפקד הצוללים סגן יצחק שמיר "חזיר" מס 66, + צולל צביקה לוריא
מפקד זוג צוללים סגן דב בר "חזיר" מס 70, + צולל שייקה גורן
מפקד פלגת הטרפדות 914 סא"ל משה אורן על ט-203
מפקד טרפדת הפיקוד סרן רמי רפאלי ט-203
מפקד טרפדת סרן אריה רונה ט-207
מפקד טרפדת סרן רפי אפל ט-206 צמודה לאח"י יפו

נוהל קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפעולה בפורט סעיד הקצה חיל-הים את הכוח הסדיר הגדול והחזק ביותר שהיה אז ברשותו. מפקד הכוח היה אל"מ בנימין תלם, ותחת פיקודו היו:

  • המשחתת "אח"י יפו" בפיקודו של סא"ל יצחק קט, שתפקידה היה להוביל את כוח שייטת 13 ליעד ולהבטיח את איסופו לאחר הפעולה בתוך הנמל, וכן להשמיד אויב ימי שיכנס לזירת-הפעולה.
  • שלוש טרפדות בפיקוד מפל"ג 914 סא"ל משה אורן, שתפקידן היה לפגוע באויב המגיע לזירת הפעולה ולאבטח את נסיגתו של כוח שייטת 13 לאחר פעולתו בתוך הנמל.
  • כוח שייטת 13 בפיקוד רס"ן זאב אלמוג, שתפקידו היה לפגוע במטרות צבאיות בתוך נמל פורט-סעיד. הכוח מנה שני "חזירים" – אחד בפיקוד סגן יצחק שמיר (סירצקי) ואיתו רס"ל צביקי לוריא כלוחם "חזיר", והשני בפיקודו של סגן דב בר ואיתו רס"ל שייקה גורן כלוחם "חזיר". סירת-אם ("ציפור") בפיקודו של סגן אברהם סנפיר (חייקין) ואיתו רס"ל עודד ניר כמפעיל ה"ציפור" וכלוחם עתודה ל"חזירים". מפקד הכוח של שייטת 13, זאב אלמוג, נמצא ב"ציפור" במשך כל מהלך הפעולה.

תוכנית הפעולה גובשה כתוכנית מגירה בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים, ורענון ותיאום פרטיה ניתן למפקד הכוח וללוחמי שייטת 13 בליל 4/5 ביוני ולמפקדי הטרפדות בצהרי יום 5 ביוני וזאת בתדרוך שנעשה בלב ים. קצין התכנון ממפקדת חיל הים צורף לכוח והתוכנית גובשה במהלך ההפלגה. מובילי ה"חזירים" היו צוללים מנוסים והכירו את הנמל מתוך שינון ולמידה שנעשו לפעולות אפשריות כחלק מהכשרתם.

לטרפדות היה אימון רב בקרבות תותחים כנגד כלי שיט מהירים אך לא היה ניסיון בעבודה משותפת עם המשחתת. סא"ל משה אורן, מפקד הפלגה, הציג את כוונותיו למפקד הכוח למקרה של היתקלות. הקשר בין המפקדה לכלי השיט היה במברקים. הקשר בין הכלים היה בעורקי אלחוט דיבור. תמונת המצב לגבי כלי שיט באזור הקרוב לא הייתה משותפת. לאח"י יפו, שהייתה מצוידת במכשיר זיהוי מכ"ם וצוות האזנה, הייתה תמונה טובה אך הטרפדות לא חלקו מידע הזה.

מודיעין חלקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודיעין שהיה ברשות הכוח הישראלי היה חלקי: לא נודע שספינות הטילים שמסיירות בים אינן חמושות בטילים. לא נודע שהמצרים ביטלו את מעבר הצוללות. להערכתו (השגויה) של המודיעין היו בנמל פורט סעיד שלוש ספינות משמר.

במשך היום הגיע מידע על ספינות הטילים מחוץ לנמל ושספינות הטורפדו עזבו אותו. למשחתת לא היו אמצעי התגוננות מטילי הסטיקס של ספינות האוסה. מפקד חיל הים העביר הוראה למפקד המבצע לתת עדיפות לפעולת הצוללים ולהימנע ממגע עם האוסות.

בעת המתנת כוח המשימה מערבית לאשדוד התקבל מברק ממפקדת חיל הים, שהודיע על תקיפת בסיסי חיל האוויר המצרי והוצאתם מכלל שימוש והשמדת כ-230 מטוסי אויב, ושכלי-השיט המצריים מוכנסים לתוך הנמלים מחשש לפגיעת חיל האוויר הישראלי. כשעתיים וחצי לפני הורדת כוח שייטת 13 קיבלה "אח"י יפו" מברק נוסף שבו נכתב: "ההצלחות באוויר וביבשה עצומות", אך מפקד "יפו", יצחק קט, העיד: "חבל שלא נתקבלה מהמפקדה אינפורמציה מפורטת יותר על תוצאות המצב באוויר ביום פתיחת המלחמה, גם אני בכל אופן, לא תרגמתי את המשפט 'ההצלחות עצומות באוויר' - לחיסול מוחלט של ח"א המצרי".[1] עם זאת, תוכנית הפעולה של חיל הים בפורט סעיד הייתה מושתתת מראש על כוח השטח הימי ובלתי מותנית בהישגי חיל האוויר.

מהלך הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:00 קוים מפגש לתדרוך הכוחות בלב ים, כ-50 קילומטר מול אשדוד, לאחריו עזבו שתי טרפדות, בפיקוד אלי רהב, את הכוח ונשלחו לגזרה הסורית. תלם הניח שלקראת הגעתן לנמל יעלו הצוללות המצריות אל פני השטח. על כן הורה לטרפדת ט-206 להישאר צמודה למשחתת אח"י יפו היות שחשב להסתייע בה לתקיפת הצוללות בטורפדו.[2] קרבת מכ"ם הטרפדת לאח"י יפו גרמה להפרעות בקליטת שידורי מכ"ם והטרפדת נדרשה מדי פעם לכבותו. המכ"ם שלא היה בנוי לצורת הפעלה כזו הפסיק לעבוד. בפיקוד המפל"ג סא"ל משה אורן נשאר מכוח הטרפדות זוג ספינות - ט-203 וט-207.

עם רדת החשיכה התקרבה אח"י יפו בנתיב הקבוע של אוניות הסוחר והורידה את ה"חזירים" וה"ציפור" למים בקרבת פורט סעיד, קרוב יותר מהנקודה המתוכננת, מבלי שעוררה חשד. זאב אלמוג, מפקד כוח שייטת 13, פיקד על הפעולה מה"ציפור". הצוללים הרכובים עקפו את האוניות העוגנות וספינת משמר והגיעו לפתח התעלה. משם נכנסו בנפרד לנמל בצלילה וסרקו את הרציפים. שהייתם בנמל ארכה כשעתיים וארבעים דקות, ועסקה בחיפוש יסודי אחר מטרות שלא היו שם. סירת משמר שייתכן והבחינה בנעשה הטילה רימונים נגד צוללים בקרבתם אך הצוללים הישראלים הצליחו להתחמק ממנה. לאחר שלא מצאו כלי שיט אויב יצאו מהנמל. נקודת האיסוף נמצאה כ-2.5 ק"מ מזרחית לקצה שובר הגלים, בטווח סוללת תותחי החוף. בשעה 01:07 החלה "יפו" להתרחק מאזור הפעולה. ב-01:10 נוצר קשר בין ה"ציפור" וה"חזיר" בפיקודו של דב בר, וה"ציפור" נגשה לאסוף אותו. קודם למפגש עם ה"ציפור" החל בר בהכנות להטבעת ה"חזיר" שלו. בשעה 01:18 חשה "יפו" באיום טילי סטיקס, ובשעה 01:34 ירתה שתי רקטות מוץ להטעיה והתרחקה. מידע על כך לא הועבר לטרפדות. המודיעין הימי הישראלי לא זיהה שהאוסות שנמצאו בסיור לא היו חמושות בטילים. מפקד הכוח בנימין תלם ידע שלמשחתת אין אמצעי הגנה יעילים כנגד הטילים.

בעת ההמתנה לצוללים התקרבה ה"ציפור" לנמל והתגלתה במכ"ם החוף של פורט סעיד. המצרים זיהו אותה כאויב, והורו להשמידה. הדיווח המצרי נקלט במכשירי ההאזנה ב"יפו", כלהלן: "מטרה 41 נמצאת על כיוון 170° בטווח 3–5 מייל מפורט סעיד". אף על פי שהדיווח המצרי התייחס ל"ציפור", המשחתת "יפו" ראתה בו איום נגדה, התרחקה מפורט סעיד והגיעה עד 20 מייל ממנה. כתוצאה מכך פסק הקשר בינה ובין כוח שייטת 13. ה"ציפור" הגיעה לקרבת הצוללים, שכבר המתינו מחוץ לנמל. ב-01:20 נפתחה אש מסוללת תותחי החוף לעבר ה"ציפור". הצוללים שמעו את ירי התותח מקצה שובר הגלים המזרחי. ניסיון של זאב אלמוג, קודם לאיסופו של שמיר, להציל בכל זאת את אחד ה'חזירים" נכשל עקב חוסר קשר עם "יפו". גם שמיר, קודם לאיסופו, החל בהכנות להטבעת ה"חזיר" שלו. טרם איסופם ב"ציפור" הטביעו הצוללים את ה"חזירים", כפי שתוכנן מראש, כדי להימנע משהייה באור יום באזור פורט סעיד.

שתי ספינות אוסה מצריות שהיו בסיור הופנו לתקיפת ה"ציפור". צוות ה"ציפור" הרגיש שנפתחה אש מהחוף לעברם אך לא הבחינו נפילות בקרבתם. נעשו תמרוני התחמקות שכללו עצירה במקום ותנועה צפונה. צוות ה"ציפור" לא היה מודע לכך שזוג ספינות אוסה שנמצאו מזרחית לפורט סעיד היו בדרכן לתקיפתו.

הטרפדות שנמצאו באבטחה כ-15 קילומטר מזרחה גילו שני כלי שיט מזרחה להן בתנועה לכיוון פתח הנמל, שיעברו ליד נקודת האיסוף. המפל"ג משה אורן העריך שאלה ספינות נגד צוללות דגם SO1 שהוזכרו בידיעות המודיעין הימי. בשאיפה לאפשר את פעולת האיסוף להתבצע בשקט, חצה את נתיב המצרים מלפני החרטום בתנועה צפונה במגמה למשוך אותן אחריו רחוק מנתיב ה"ציפור". זו הייתה תגובה מתוכננת והמפל"ג דיווח על מעשיו למפקד הכוח. בתגובה לכך הסתמן שאוסה אחת פנתה אחרי הטרפדות, אך השנייה המשיכה בדרכה לעבר ה"ציפור".

המפקדה המצרית ידעה כי האוסות אינן חמושות בטילים, ולא רצתה לסכן אותן. מגילוי כ-7 מטרות (ואולי יותר), שחלקן מזוהות כאויב, על המכ"ם הסיקו על אפשרות מארב של כוח עדיף. הוראת התקיפה בוטלה והאוסות קיבלו הוראה להיכנס לנמל. כעבור זמן קצר התקבצו האוסות וחזרו לנוע לעבר הנמל והדליקו אורות ניווט כמקובל. הוראת המפקדה המצרית לחזרה לנמל נקלטה במשחתת. מפקד הכוח הסיק שהאיום על המשחתת הוסר. בהתאם להנחיה המוקדמת להימנע ממגע עם האוסות הורה לטרפדות לנתק מגע. מפקד הטרפדות ביקש וקיבל אישור ממפקד הכוח לתת מכת אש לפני ניתוק המגע. הטרפדות חזרו ורדפו אחרי האוסות ופתחו באש מטווח 1,000 מטר וניתקו מגע. לא אובחנו פגיעות והאוסות המשיכו לכיוון הנמל מבלי להשיב באש. בשעה 02:40 – 13 דקות מעת הפתיחה באש נגד ה"אוסות" ו-20 דקות לפני המפגש המתוכנן, על-פי פקודת המשימה, עם כוח שייטת 13 – הורה אל"מ תלם לטרפדות להצטרף אליו, דהיינו בכיוון 067°, במקום לנוע מזרחה, משמע לפסוח על המפגש עם כוח השייטת שהיה בתנועה למפגש.

ה"ציפור" המשיכה לנקודת המפגש שנקבעה עם הטרפדות, אך כשהגיעה לשם בשעה 03:15, הטרפדות כבר עשו דרכן לאשדוד. המשחתת "יפו" הגיעה כבר למול תל אביב כאשר קיבלה הוראה מרמ"ח ים, איזי רהב, לחזור ולאסוף את כוח השייטת. ה"ציפור" המשיכה להפליג עצמאית חזרה לישראל, ורק כשלוש שעות לאחר מכן נאספה על ידי המשחתת "יפו", באזור אל עריש, במרחק 40 מייל מפורט סעיד. על כשל זה העיד מפקד "אח"י יפו", סא"ל יצחק קט: "ההוראות לאוניה ולסט"רים [..] לא היו מובנות כי בסופו של דבר לא נאספו ולא היה כל ניסיון לאסוף את לוחמי השייטת לאחר יציאתם מהנמל."[1]

תוצאות הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנמל לא היו כלי שיט (אך לכוח הישראלי לא היה מידע על כך), ולכן היעד המרכזי של פעולת שייטת 13 לא הושג. ספינות חיל הים הישראלי לא פגעו בשתי ספינות טילים מצריות שהיו באזור.
  • חיל הים הישראלי הטביע בפעולה זו שני "חזירים" - כמתוכנן מראש – כתוצאה של אילוץ תכנוני הנובע מלילות הקיץ הקצרים והצורך להימנע משהייה בקרבת נמל האויב באור יום. למצרים כמעט לא נגרמו נזקים.
  • למחרת, ב-6 ביוני, פרסמו המצרים כי במבואות פורט סעיד טובעו ארבע טרפדות ישראליות וסטי"ל מצרי אחד. להודעה זאת היה ערך מורלי בעת שפורסמה. טרפדות ישראליות לא נפגעו ואין אימות ממקור אחר לפגיעה בסטי"ל מצרי.[3]
  • למחרת השלימו המצרים הוצאת כלי השיט המלחמתיים מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה, ממנו לא ניתן להגיע במהלך הלילה לחופי ישראל, והאיום המידי של ירי טילים על החוף הישראלי חלף עד סוף המלחמה.

תחקיר חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין תלם הגיע עד כדי הערכה קיצונית שהתוקפים נשבו.[4] בתחקיר החילי הסביר מפקד חיל הים, שלמה אראל, שקבע העדפה לפעולת צוללים על פני קרב במבואות ולא היו על כך עוררין. מפקדי הטרפדות הרגישו כי לא עשו די בירי שהתבצע מטווח רחוק ובכמות אש קטנה.

זאב אלמוג, מפקד ה"ציפור", טען כי הטרפדות לא רק שלא המתינו לו מעבר לזמן האחרון שנקבע אלא - עקב הוראת מפקד הכוח לטרפדות להצטרף אליו – הטרפדות גם לא עברו כלל דרך נקודת המפגש המתוכננת (12 מייל מזרחית לשובר הגלים הקטן) וגם לא במועד המתוכנן (03:00) אלא פנו ישירות בכיוון צפוני-מזרחי. אלמוג אמר שבפעולה זו נשברו שני ערכי יסוד של צה"ל על ידי כלי-השטח של חיל-הים במהלך הפעולה - דבקות במשימה ואי השארת לוחמים בשדה הקרב.

מפקד "אח"י יפו", סא"ל יצחק קט, מתח ביקורת על תפקודו של מפקד הכוח, אל"מ בנימין תלם:

"אח"י "יפו" הייתה באותו לילה מצוידת במיטב האינפורמציה על האויב, כולל דווחי "בת-קול" והאזנה טקטית לרשתות הקשר. במקום הייתה עדיין תנועה רבה של אוניות סוחר בשני הכוונים והאוניה הייתה יכולה להסתובב באזור ללא מפריע. אח"י יפו ופלגה 914 לדעתי, היו יכולים להשמיד את כל כלי השיט שהיו באותו לילה במבואות נמל פורט סעיד אילו היינו מקבלים את הפקודות המתאימות. מפקד המבצע, אל"מ תלם, פעל בשלב מסוים בצורה בלתי הגיונית אשר לא הייתה מובנת לי".[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכות ים, בטאון חיל הים בכוננות ובמלחמה, חוברת מס 85–86, יולי 1967.
  • רנדולף צ'רצ'יל ובנו וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967.
  • יוסי גמזו, אש על המים, ספר עלילות חיל-הים במערכה, הוצאת משרד הביטחון, 1968.
  • יהודה שיף, אילן כפיר, יעקב ארז, הירש גודמן, שלמה מן, צה"ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא וביטחון, כרך חיל הים, רביבים הוצאה לאור, מהדורת ספרית מעריב, 1982.
  • מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמודים 291–298 ושוב בדף 322.
  • איתן ליפשיץ, רבקה כהנא, מלחמת ששת הימים - חיל הים, מה"ד היסטוריה, מדור חיל הים, דצמבר 1970, (טרם שוחרר לפרסום).
  • דב שפיר, סקירת לקחי מלחמת ששת הימים והשפעתם על עתיד שייטת 13, 18 דצמבר 1967, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מסמך מארכיון צה"ל, מובא במאמרו של זאב אלמוג, פעולת חיל-הים בפורט-סעיד במלחמת ששת הימים ("רוגל ד"), באתר עמותת חיל הים
  2. ^ הצוללות ביטלו את המעבר בתעלה עקב פרוץ המלחמה באותו בוקר, אך מידע על כך לא הגיע לתלם.
  3. ^ בחלק מהמקורות הובאה עדות של עולה שהיה קצין סובייטי, נפצע קשה בהתפוצצות מחסן בנמל פורט סעיד ונשלח לריפוי בברית המועצות - הקשר לאירועי הלילה במבואות הנמל רופף.
  4. ^ מכתב תלם לאראל בספר שייטת 13 ע' 322.