פעולת פורט סעיד (1967)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פעולת פורט סעיד 1967
מלחמה: הזירה הימית במלחמת ששת הימים
"חזיר" של שייטת 13

רכב תת-מימי "חזיר"
תאריך התחלה: 5 ביוני 1967
תאריך סיום: 6 ביוני 1967
משך הסכסוך: פחות מיממה
קרב לפני: איברהים אל-אוול
קרב אחרי: קרב רומני (קרב ימי)
מקום: נמל פורט סעיד ומבואותיו
31°15′50″N 32°19′12″E / 31.264°N 32.32°E / 31.264; 32.32 קואורדינטות: 31°15′50″N 32°19′12″E / 31.264°N 32.32°E / 31.264; 32.32 
תוצאה: הרחקת האוסות מנמל פורט סעיד לאלכסנדריה להמשך המלחמה.
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ישראלישראל אל"ם בנימין תלם

מצרים (1958-1972)מצרים (1958-1972)מצרים לא ידוע

כוחות

1 משחתות
5-3 טרפדות
1 סירה מהירה "ציפור"
2 "חזירים"
7 לוחמי ש-13

2 ספינות טילים דגם אוסה
1 ספינת משמר
סוללת תותחי נ"מ 40 מ"מ

אבידות

שני "חזירים" הוטבעו

תרשים התרחשות פעולת פורט סעיד 1967[1]

פעולת פורט סעיד הייתה פשיטה שבוצעה בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים על ידי לוחמי שייטת 13 שחדרו לנמל פורט סעיד במצרים על גבי "חזירים" במטרה לפגוע בכוחות ימיים מצריים שבו. בנמל לא נמצאו כלי שיט מצריים וכוח הצוללים נאסף מבלי שהשיג את יעדיו המרכזיים. מפגש בין שתי טרפדות של חיל הים הישראלי לשתי ספינות טילים מצריות הבריח אותן לנמל עם נזקים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

המודיעין אודות הכוח הימי בנמל פורט סעיד ערב פרוץ המלחמה כלל: שתי ספינות טילים מדגם אוסה (ספינה), שלוש טרפדות דגם P-183 ושתי ספינות נגד צוללות מדגם SO1, שמסיירות במבואות הנמל. בנוסף התקבל מידע על שתי צוללות שמתוכננות להגיע מאלכסנדריה ולעבור בתעלת סואץ לים סוף.
על מנת לאבטח את האגף הצפוני של כוחות צה"ל הקרקעיים שפעלו בציר הצפוני של סיני נדרש חיל הים הישראלי לפגוע בכוחות ימיים מצריים בפורט סעיד. הפגיעה תוכננה כפעולת פשיטה של כוחות שייטת 13 שאותם ילוו ויאבטחו המשחתת אח"י יפו, שלוש טרפדות וסירת חילוץ מהירה מדגם "ציפור".

מפקד הכוח, אל"ם בנימין תלם, נדרש להעדיף הצמדת מוקשים לכלי שיט על ידי צוללים בתוך הנמל. להימנע מתקיפת ספינות טילים במבואות הנמל. ולתקוף את הצוללות המגיעות מאלכסנדריה.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדים בפעולת פורט סעיד 1967
תפקיד שם התייחסות תמונה
מפקד חיל הים אלוף שלמה אראל
ראש מחלקת ים אלוף משנה יצחק רהב
מפקד פעולת פורט סעיד אלוף משנה בנימין תלם על אח"י יפו
מפקד המשחתת אח"י יפו סגן אלוף יצחק קט
קצין תכנון מבצעי רס"ן אלכס דרורי תיכנן באח"י יפו
מפקד שייטת 13 סא"ל דב שפיר תיכנן לפקד על הפעולה במשחתת אך נדרש להשאר במפקדת חיל הים
מפקד הפעולה משייטת 13 רס"ן זאב אלמוג נשלח לפקד על הפעולה והחליט לעבור ל"ציפור"
מפקד ה"ציפור" סגן חנינא עמישב הושאר באח"י יפו בהוראת מפקד הפעולה ואת מקומו מילא סגן אברהם סנפיר (חייקין)
מפקד הצוללים סגן יצחק שמיר "חזיר" מס 66, + צולל צביקה לוריא
מפקד זוג צוללים סגן דב בר "חזיר" מס 70, + צולל שייקה גורן
מפקד פלגת הטרפדות 914 סא"ל משה אורן על ט-203
ראש ענף אימונים סא"ל אריה ברק הפליג בט-203, תיחקר את הצוללים לאחר הפעולה
מפקד טרפדת הפיקוד סרן רמי רפאלי ט-203
מפקד טרפדת סרן אריה רונה ט-207
מפקד טרפדת סרן רפי אפל ט-206 צמודה לאח"י יפו

נוהל קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפעולה בפורט סעיד הקצה חיל-הים את הכוח הסדיר הגדול והחזק ביותר שהיה אז ברשותו. מפקד הכוח היה אל"ם בנימין תלם, ותחת פיקודו היו:

  • המשחתת "אח"י יפו" בפיקודו של סא"ל יצחק קט, שתפקידה היה להוביל את כוח שייטת 13 ליעד ולהבטיח את איסופו לאחר הפעולה בתוך הנמל, וכן להשמיד אויב ימי שיכנס לזירת-הפעולה.
  • חמש טרפדות בפיקוד מפל"ג 914 סא"ל משה אורן, שתפקידן היה לפגוע באויב המגיע לזירת הפעולה ולאבטח את נסיגתו של כוח שייטת 13 לאחר פעולתו בתוך הנמל.
  • כוח שייטת 13 בפיקוד רס"ן זאב אלמוג, שתפקידו היה לפגוע במטרות צבאיות בתוך נמל פורט-סעיד. הכוח מנה שני "חזירים" – אחד בפיקוד סגן יצחק שמיר (סירצקי) ואיתו רס"ל צביקי לוריא כלוחם "חזיר", והשני בפיקודו של סגן דב בר ואיתו רס"ל שייקה גורן כלוחם "חזיר". סירת-אם ("ציפור") בפיקודו של סגן אברהם סנפיר (חייקין) ואיתו רס"ל עודד ניר כמפעיל ה"ציפור" וכלוחם עתודה ל"חזירים". מפקד הכוח של שייטת 13, זאב אלמוג, היה אמור להמצא באח"י יפו נמצא ב"ציפור" במשך כל מהלך הפעולה.

תוכנית הפעולה גובשה כתוכנית מגירה בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים, ורענון ותיאום פרטיה ניתן למפקד הכוח וללוחמי שייטת 13 בליל 4/5 ביוני ולמפקדי הטרפדות בצהרי יום 5 ביוני וזאת בתדרוך שנעשה בלב ים. קצין התכנון ממפקדת חיל הים רס"ן אלכס דרורי, צורף לכוח והתוכנית גובשה במהלך ההפלגה. מובילי ה"חזירים" היו צוללים מנוסים והכירו את הנמל מתוך שינון ולמידה שנעשו לפעולות אפשריות כחלק מהכשרתם.

לטרפדות היה אימון רב בקרבות תותחים כנגד כלי שיט מהירים אך לא היה ניסיון בעבודה משותפת עם המשחתת. סא"ל משה אורן, מפקד הפלגה, הציג את כוונותיו למפקד הכוח למקרה של היתקלות. הקשר בין המפקדה לכלי השיט היה במברקים. הקשר בין הכלים היה בעורקי אלחוט דיבור. תמונת המצב לגבי כלי שיט באזור הקרוב לא הייתה משותפת. לאח"י יפו, שהייתה מצוידת במכשיר זיהוי מכ"ם וצוות האזנה, הייתה תמונה טובה אך הטרפדות לא חלקו מידע הזה.

מודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודיעין שהיה ברשות הכוח הישראלי היה חלקי: לא נודע שספינות הטילים שמסיירות בים אינן חמושות בטילים. לא נודע שהמצרים ביטלו את מעבר הצוללות. להערכתו של המודיעין היו בנמל פורט סעיד שלוש ספינות משמר נגד צוללות אשר לא באו לידי ביטוי בפעולה.

במשך היום הגיע מידע על ספינות הטילים מחוץ לנמל ושספינות הטורפדו עזבו אותו. למשחתת לא היו אמצעי התגוננות מטילי הסטיקס של ספינות האוסה. מפקד חיל הים העביר הוראה למפקד המבצע לתת עדיפות לפעולת הצוללים ולהימנע ממגע עם האוסות.

בעת המתנת כוח המשימה מערבית לאשדוד התקבל מברק ממפקדת חיל הים, שהודיע על תקיפת בסיסי חיל האוויר המצרי והוצאתם מכלל שימוש והשמדת כ-230 מטוסי אויב, ושכלי-השיט המצריים מוכנסים לתוך הנמלים מחשש לפגיעת חיל האוויר הישראלי. כשעתיים וחצי לפני הורדת כוח שייטת 13 קיבלה "אח"י יפו" מברק נוסף שבו נכתב: "ההצלחות באוויר וביבשה עצומות", אך מפקד "יפו", יצחק קט, העיד: "חבל שלא נתקבלה מהמפקדה אינפורמציה מפורטת יותר על תוצאות המצב באוויר ביום פתיחת המלחמה, גם אני בכל אופן, לא תרגמתי את המשפט 'ההצלחות עצומות באוויר' - לחיסול מוחלט של ח"א המצרי".[2] עם זאת, תוכנית הפעולה של חיל הים בפורט סעיד הייתה מושתתת מראש על כוח שייטת 13 ובלתי מותנית בהישגי חיל האוויר.

מהלך הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היערכות וכניסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 14:00 קוים מפגש לתדרוך הכוחות בלב ים, כ-50 קילומטר מול אשדוד, לאחריו עזבו שתי טרפדות,ביאור|היו אלה: ט-204 בפיקוד גיל קרן וט-208 בפיקוד חיים גבע.}} בפיקוד אלי רהב, את הכוח ונשלחו לגזרה הסורית. תלם הניח שלקראת הגעתן לנמל יעלו הצוללות המצריות אל פני השטח. על כן הורה לרפי אפל מפקד טרפדת ט-206 להישאר צמודה למשחתת אח"י יפו היות שחשב להסתייע בה לתקיפת הצוללות בטורפדו.[א] קרבת מכ"ם הטרפדת לאח"י יפו גרמה להפרעות בקליטת שידורי מכ"ם והטרפדת נדרשה מדי פעם לכבותו. המכ"ם שלא היה בנוי לצורת הפעלה כזו הפסיק לעבוד. בפיקוד המפל"ג סא"ל משה אורן נשאר מכוח הטרפדות זוג ספינות[ב]

הכח המצרי - במהלך היום בוטלה הפלגת הצוללות המצריות מהערכה שלא ניתן יהיה לעבור בתעלת סואץ. שתי הטרפדות P-183 עזבו לכיוון אלכסנדריה. שלושת ספינות משמר נצ"ל פוזרו דרומה בתוך התעלה. שתי ספינות טילים אוסה נשלחו לסיור מזרחית לנמל. פריצת המלחמה באותו בוקר תפסה את המצרים בהפתעה וספינות האוסה לא הצליחו להצטייד בטילים.
המידע שקיבל מפקד הכח באח"י יפו כלל רק את יציאת הטרפדות.

פעולת הצוללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם רדת החשיכה התקרבה אח"י יפו בנתיב הקבוע של אוניות הסוחר והורידה את ה"חזירים" וה"ציפור" למים בקרבת פורט סעיד, קרוב יותר מהנקודה המתוכננת, מבלי שעוררה חשד. זאב אלמוג, מפקד כוח שייטת 13, גרר את החזירים עם ה"ציפור" לקרבת הכניסה.

פעולת הצוללים - שמיר בחזיר המוביל החליט להתנתק מהציפור ופנה אל הנמל. הצוללים הרכובים עקפו את האוניות העוגנות וספינת משמר והגיעו לפתח התעלה. משם נכנסו כל אחד בנפרד בצלילה לנמל וסרקו את הרציפים ועסקו בחיפוש יסודי אחר מטרות שלא נמצאו. סירת משמר שהבחינה בשובל חזיר 66 תקפה והטילה רימונים נגד צוללים. שמיר הצליח להתחמק בצלילה ופניה מהירה. הצוללים חשו חזק את עצמת הפיצוץ אך המשיכו לתפקד. "נדמה היה שאוזן נפגשת עם אוזן והבטן עלתה לגרון...כאילו מרביצים לך עם לוח זכוכית עבה על הראש."[3]
גם לאחר המתקפה המשיך שמיר לחפש מטרות בצד הדרומי של הנמל 'בריכת השריף' וב'בריכת הארסנל'. לאחר שלא מצאו כלי שיט אויב יצאו החזירים כל אחד בנפרד מהנמל. שהיית הצוללים בנמל ארכה כשעתיים וארבעים דקות. המתינו כשעה ארוכה במרחק כ-200 מטר אחד מהשני בנקודת האיסוף, שנמצאה כ-2.5 ק"מ מזרחית לקצה שובר הגלים, בטווח סוללת תותחי החוף.

פעולת הציפור - לאחר ניתוק החזירים עברה הציפור לנקודת המתנה בטווח 5.5 מיל ימי מהנמל.[ג] בעת ההמתנה לצוללים החליט מפקדה לקצר טווח ל-3.5 מיל ימי. ה"ציפור" התגלתה במכ"ם החוף של פורט סעיד.

פעולת המצרים סוללות החוף מזרחית מהנמל פתחו בירי לכיוון הציפור. שתי ספינות אוסה מצריות, שנמצאו מזרחית לנמל, הופנו לתקיפת ה"ציפור". צוות ה"ציפור" הרגיש שנפתחה אש מהחוף לעברם אך לא הבחינו נפילות בקרבתם.

פעולת הציפור - נעשו תמרוני התחמקות שכללו עצירה במקום ותנועה צפונה. צוות ה"ציפור" לא היה מודע לכך שזוג ספינות אוסה שנמצאו מזרחית לפורט סעיד היו בדרכן לתקיפתו.

ב-01:10 נוצר קשר בין ה"ציפור" וחזיר 70 בפיקודו של דב בר, וה"ציפור" נגשה לאסוף אותו.בעת המפגש עם ה"ציפור" הורה אלמוג לבר להטביע את חזיר 70. דב בר כעס והתוכח על כך ולבסוף ביצע. ההכנות להטבעה ארכו כ-20 דקות.
ה"ציפור" הגיעה לקרבת הצוללים, שכבר המתינו מחוץ לנמל. ב-01:20 נפתחה אש מסוללת תותחי החוף לעבר ה"ציפור". הצוללים שמעו את ירי התותח מקצה שובר הגלים המזרחי. ניסיון של זאב אלמוג, קודם לאיסופו של שמיר, להציל בכל זאת את אחד ה'חזירים" נכשל עקב חוסר קשר עם "יפו". גם שמיר, קודם לאיסופו, נדרש להטבעת ה"חזיר" 66 הוא סירב והתווכח על כך עם מפקד הכח עד שנכנע.
הטבעת ה"חזירים", תוכננה במסגרת 'מקרים ותגובות' של איסוף בשעה מאוחרת, כדי להימנע משהייה באור יום בקרבת הנמל. בשעה 02:40 נמצאו ארבעת הצ וללים בציפור שהחלה לנוע מזרחה.

המשחתת והטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 01:07 החלה "יפו" להתרחק מאזור הפעולה. בשעה 01:18 חשה "יפו" באיום טילי סטיקס, ובשעה 01:34 ירתה שתי רקטות מוץ להטעיה והתרחקה. מידע על כך לא הועבר לטרפדות. המודיעין הימי הישראלי לא זיהה שהאוסות שנמצאו בסיור לא היו חמושות בטילים. מפקד הכוח בנימין תלם ידע שלמשחתת אין אמצעי הגנה יעילים כנגד הטילים.
הדיווח המצרי נקלט במכשירי ההאזנה ב"יפו", כלהלן: "מטרה 41 נמצאת על כיוון 170° בטווח 3–5 מייל מפורט סעיד". אף על פי שהדיווח המצרי התייחס ל"ציפור", המשחתת "יפו" ראתה בו איום נגדה, התרחקה מפורט סעיד והגיעה עד 20 מייל ממנה. כתוצאה מכך פסק הקשר בינה ובין כוח שייטת 13.

הטרפדות שנמצאו באבטחה כ-15 קילומטר מזרחה גילו שני כלי שיט מזרחה להן בתנועה לכיוון פתח הנמל, שיעברו ליד נקודת האיסוף. המפל"ג משה אורן העריך שאלה ספינות נגד צוללות דגם SO1 שהוזכרו בידיעות המודיעין הימי. בשאיפה לאפשר את פעולת האיסוף להתבצע בשקט, חצה את נתיב המצרים מלפני החרטום בתנועה צפונה במגמה למשוך אותן אחריו רחוק מנתיב ה"ציפור". זו הייתה תגובה מתוכננת והמפל"ג דיווח על מעשיו למפקד הכוח. בתגובה לכך הסתמן שאוסה אחת פנתה אחרי הטרפדות, אך השנייה המשיכה בדרכה לעבר ה"ציפור".

המפקדה המצרית ידעה כי האוסות אינן חמושות בטילים, ולא רצתה לסכן אותן. מגילוי כ-7 מטרות (ואולי יותר), שחלקן מזוהות כאויב, על המכ"ם הסיקו על אפשרות מארב של כוח עדיף. הוראת התקיפה בוטלה והאוסות קיבלו הוראה להיכנס לנמל. כעבור זמן קצר התקבצו האוסות וחזרו לנוע לעבר הנמל והדליקו אורות ניווט כמקובל. הוראת המפקדה המצרית לחזרה לנמל נקלטה במשחתת. מפקד הכוח הסיק שהאיום על המשחתת הוסר. בהתאם להנחיה המוקדמת להימנע ממגע עם האוסות הורה לטרפדות לנתק מגע. מפקד הטרפדות ביקש וקיבל אישור ממפקד הכוח לתת מכת אש לפני ניתוק המגע. תלם היה משוכנע שהוא נותן אישור לכניסה לקרב ולא רק למכת אש. "נתתי הוראה לפתוח באש על שני הכלים, עזרא קדם (כריש) טוען שכביכול הוריתי על כניסה אחת בלבד אך לאמיתו של דבר ניתנה ההוראה ללא הגבלה."[4] הטרפדות חזרו ורדפו אחרי האוסות נתנו מכת אש מטווח 1,000 מטר וניתקו מגע. לא אובחנו פגיעות והאוסות המשיכו לכיוון הנמל מבלי להשיב באש.
בשעה 03:07 – הורה אל"ם תלם לטרפדות להצטרף אליו, מאחר שהציפור לא הגיעה לנקודת האיסוף המתוכננת.[5]

ה"ציפור" המשיכה לנקודת המפגש שנקבעה עם הטרפדות, אך כשהגיעה לשם בשעה 03:15, הטרפדות כבר עזבו את המקום. בשעה 04:40 התקבלה הודעה ממפקדת חיל הים ששידורי המכ"ם של הציפור התגלו בכיוון 230 מהמשחתת. ה"ציפור" המשיכה להפליג עצמאית חזרה לישראל, ורק כשלוש שעות לאחר מכן נאספה על ידי המשחתת "יפו", באזור אל עריש, במרחק 40 מייל מפורט סעיד. על כשל זה העיד מפקד "אח"י יפו", סא"ל יצחק קט: "ההוראות לאוניה ולסט"רים [..] לא היו מובנות כי בסופו של דבר לא נאספו ולא היה כל ניסיון לאסוף את לוחמי השייטת לאחר יציאתם מהנמל."[2]

תוצאות הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למחרת, ב-6 ביוני, פרסמו המצרים כי במבואות פורט סעיד טובעו ארבע טרפדות ישראליות וסטי"ל מצרי אחד טובע. להודעה זאת היה ערך מורלי בעת שפורסמה. טרפדות ישראליות לא נפגעו ואין אימות ממקור אחר לפגיעה בסטי"ל מצרי.[ד]
  • למחרת השלימו המצרים הרחקת כלי השיט המלחמתיים מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה. משם לא ניתן להגיע במהלך הלילה לקרבת חופי ישראל. האיום המידי של ירי טילים על החוף הישראלי חלף עד סוף המלחמה.
  • בנמל פורט סעיד לא היו כלי שיט מלחמתיים ולכן היעד של פעולת שייטת 13 לא הושג. ספינות חיל הים הישראלי פתחו באש והבריחו שתי ספינות טילים מצריות אל תוך הנמל.
  • שני החזירים שיצאו לפעולה לא חזרו ממנה ובכך נהפכה אי ההצלחה להפסד.

תחקיר חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחקיר החילי הסביר מפקד חיל הים, שלמה אראל, שקבע העדפה לפעולת צוללים על פני קרב במבואות ולא היו על כך עוררין. מפקדי הטרפדות הרגישו כי לא עשו די בירי שהתבצע מטווח רחוק ובכמות אש קטנה.

זאב אלמוג, מפקד ה"ציפור", טען כי הטרפדות לא רק שלא המתינו לו מעבר לזמן האחרון שנקבע אלא - עקב הוראת מפקד הכוח לטרפדות להצטרף אליו – הטרפדות גם לא עברו כלל דרך נקודת המפגש המתוכננת (12 מייל מזרחית לשובר הגלים הקטן) וגם לא במועד המתוכנן (03:00) אלא פנו ישירות בכיוון צפוני-מזרחי. אלמוג אמר שבפעולה זו נשברו שני ערכי יסוד של צה"ל על ידי כלי-השטח של חיל-הים במהלך הפעולה - דבקות במשימה ואי השארת לוחמים בשדה הקרב.

מפקד "אח"י יפו", סא"ל יצחק קט, מתח ביקורת על תפקודו של מפקד הכוח, אל"ם בנימין תלם: "אח"י "יפו" הייתה באותו לילה מצוידת במיטב האינפורמציה על האויב, כולל דווחי "בת-קול" והאזנה טקטית לרשתות הקשר. במקום הייתה עדיין תנועה רבה של אוניות סוחר בשני הכוונים והאוניה הייתה יכולה להסתובב באזור ללא מפריע. אח"י יפו ופלגה 914 לדעתי, היו יכולים להשמיד את כל כלי השיט שהיו באותו לילה במבואות נמל פורט סעיד אילו היינו מקבלים את הפקודות המתאימות. מפקד המבצע, אל"ם תלם, פעל בשלב מסוים בצורה בלתי הגיונית אשר לא הייתה מובנת לי"."[2]

בנימין תלם נשלח לשרבורג למחרת הקרב ולא היה נוכח בתחקיר. דבריו של קט נתקבלו ללא עוררין ולקח חשוב שהיה צריך להתקבל לגבי חוסר הישע של משחתת עם מערכת תותחים מיושנת ללא בקרת אש אוטמטית בלילה חשוך מול טילי הסטיקס המצרים לא נלמד. "החוויה הקשה של עמידה סטאטית בכלי שייט החשוף לטילים, לא תועדה ולא הועברה הלאה....ומה היה קורה לו הייתי מרעיש עולמות? האם הייתי יכול למנוע בכך את הטבעתה של אח"י אילת?"[6]

לגבי איסוף הצוללים כתב תלם שהיות ולא היה קשר עם הציפור והצוללים. הגיע להערכה שהתוקפים נשבו.[7][ה]

לוח זמני הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן מבצעים פעולה תוצאות

מקורות והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכות ים, בטאון חיל הים בכוננות ובמלחמה, חוברת מס 85–86, יולי 1967.
  • רנדולף צ'רצ'יל ובנו וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת ששת הימים, מאנגלית: אריה חשביה, הוצאת מסדה, 1967.
  • יוסי גמזו, אש על המים, ספר עלילות חיל-הים במערכה, הוצאת משרד הביטחון, 1968.
  • יהודה שיף, אילן כפיר, יעקב ארז, הירש גודמן, שלמה מן, צה"ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא וביטחון, כרך חיל הים, רביבים הוצאה לאור, מהדורת ספרית מעריב, 1982.
  • מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמודים 291–298 ושוב בדף 322.
  • אברהם אילון, איתן ליפשיץ, רבקה כהנא ובועז זלמנוביץ, משברי ים - הזירה הימית במלחמת ששת הימים, מודן הוצאה לאור, 2017, הפרק "פעולת פורט סעיד", עמ' 93–110.
  • דב שפיר, סקירת לקחי מלחמת ששת הימים והשפעתם על עתיד שייטת 13, 18 דצמבר 1967, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצוללות ביטלו את המעבר בתעלה עקב פרוץ המלחמה באותו בוקר, אך מידע על כך לא הגיע לתלם. מפקד הטרפדת לא ידע שלו להיות בכוננות לתקוף צוללות בטורפדו.
  2. ^ היו אלה - ט-203 בפיקוד רמי רפאלי וט-207 בפיקוד אריה רונה.
  3. ^ אלכס דרורי העריך שבטווח זה הציפור לא תתגלה למכ"ם החוף.
  4. ^ בחלק מהמקורות הובאה עדות של ולרי זליצ'נוק, עולה שהיה קצין סובייטי, נפצע קשה בהתפוצצות מחסן בנמל פורט סעיד ונשלח לריפוי בברית המועצות. הוא קושר את פציעתו לפיצוץ שארע בעקבות ירי הטרפדות במבואות הנמל.
  5. ^ בחפ"ק המשחתת ליד מפקד הפעולה לא נמצא קצין מנוסה משייטת 13 שיציג אפשרויות ויציע דרכי פעולה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייק אלדר הספר 'שייטת 13 ע' 297.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מסמך מארכיון צה"ל, מובא במאמרו של זאב אלמוג, פעולת חיל-הים בפורט-סעיד במלחמת ששת הימים ("רוגל ד"), באתר עמותת חיל הים
  3. ^ משברי ים ע' 104.
  4. ^ מכתב הסבר של בנימין תלם למפקד חיל הים. משברי ים ע' 109 הערה 162
  5. ^ משברי ים ע' 110.
  6. ^ אמוץ שורק, תלם בים, אחווה הוצאה לאור, 2009 ע' 163.
  7. ^ מכתב תלם לאראל בספר שייטת 13 ע' 322.