פפיון אדום-גרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןפפיון אדום-גרון
Anthus cervinus by pdsoki.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: נחליאליים
סוג: Anthus
מין: פפיון אדום-גרון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Anthus cervinus
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פפיון אדום-גרון בסין
פפיון מהצד

פפיון אדום-גרון (שם מדעי: Anthus Cervinus) הוא ציפור שיר ממשפחת הנחליאלים שצבע חזהו חום-חלוד. במראהו הוא דומה לפפיון שדות ולפפיון עצים. אורך גופו: 14-16 ס"מ, מוטת כנפו: 27 ס"מ, אורך כנפו: 8-9 ס"מ ומשקלו: 19-23 גרם. הוא ניזון בעיקר מחרקים ומחסרי חוליות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את שמו המדעי "Anthus" קיבל מהמיתולוגיה היוונית על שם אנטאוס, בנו של אטונואוס והיפודמיה שהותקף ונטרף על ידי סוסיו של האב.  האלים ,זאוס ואפולו ,הפכו את אנטאוס לציפור. הציפור מהסוג "Anthus" פפיון נקראת על שמו של אנטאוס.[2]

את מקור שמו ""cervinus (שזוף) קיבל בשל צבע גרונו שבזמן תקופת הקינון מקבל צבע אדמדם.

פירוש נוסף לשמו cervinusAnthus–"עשבוני אדמדם" - Anthus ציפור שדות ומישורי עשב שהוזכרה על ידי פליניוס הזקן (סופר, חוקר טבע ומפקד צבא וצי רומא) בספרו המפורסם "תולדות הטבע". Cervinus- בעל צבא של אייל.[3]

תיאור הציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה גופם של הפפיונים מזכיר את המבנה של הנחליאלים. בדומה לנחליאלים הפפיון מבלה את רוב זמנו בצעידה על הקרקע כשגופו נטוי אופקית בחיפוש אחר מזון. הפפיון הוא היחיד מבין הציפורים עם הבדלים עונתיים בגווני הנוצות. בלבוש החורף כל חלקי הגוף העליונים של הזכר שחומים, ונוצותיו עטורות בשוליים חומים בהירים צבע הלחיים, הסנטר והגרון חום-ב'ז עם גוון ורדרד. החזה וצדי הגוף מפוספסים בכתמים היוצרים מעין פסי אורך. הזנב שחום ושוליו לבנבנים.[4] בלבוש החורף מראה הנקבה דומה למראה הזכר מלבד חוסר הגוון הורדרד בלחייה של הנקבה. לקראת הקיץ קיים חילוף חלקי בצבעי הנוצות וקדמת הצוואר,הסנטר והחזה מקבלים גוון חום אדמדם. אורכו של הפפיון הוא כ-14-15 ס"מ ומשקלו כ-16-29 גרם ומוטת הכנפיים היא 27 ס"מ. השינוי בין הנקבה לזכר נראה בגווני הוורוד שעל חזה ועל ראשה שהם יותר בהירים ופחות נרחבים מאצל הזכר.

תפוצה ומגמות אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפפיון דוגר מצפון סקנדינביה ומזרחה לרוחב סיביר. הפפיון נודד מאזורי קינונו כבר בתחילת חודש אוגוסט. נמצא צפונית לחוג הארקטי ברצועה צרה דרך הטונדרות האירופאיות והאסיאתיות עד למייצר ברינג. חורפים בעיקר באפריקה בדרומה למדבר סהרה ודרום מזרח אסיה.

תפוצה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפפיון מבקר בארץ בתקופת הנדידה במשך חודשי אוקטובר ונובמבר ,לעיתים גם מעט בחודשי ספטמבר ובדצמבר.[5]  חולף על פני רוב חלקי הארץ בהמוניו. בעיקר בעמקים ובערבה בדרך כלל בלהקות גדולות.

אזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפפיון חי בשטחי ביצה עם ערבי נחל, בנחלים עם גומא, בביצות כבול ובתלוליות בטונדרה. את החורף הוא מבלה בשטחים של כרי דשא לח או רטוב, אזורים חשופים בוציים, ביצות גדות בוציים של נהרות ומקווי מים אחרים. כולל שדות וצוקים לעיתים בגובה של עד 3000 מטרים. לפעמים מצטרף לאזורי המחיה של הנחליאלי הצהוב אך לא בתקופת הרבייה. נדיר להבחין בפפיונים כיוון שהם נסתרים בצמחייה בחיפוש אחר מזון ונגלים רק כאשר הם מפחדים/נבהלים.

תזונת הציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונתו של הפפיון מורכבת בעיקר מחרקים ומחסרי חוליות אחרים ומגוון חומר צמחי. תזונתו הכללית כוללת: זבובונים, שפיריות, חגבים, צרצרים, עשים, פרפרים (זחלים ובוגרים), רימות זבובים, נמלים, חיפושיות, עכבישים ,רכיכות, תולעים וזרעי דשא. הפפיון מלקט את מזנו על פני הקרקע, לעיתים קרובות באזורים בוציים ובין האצות בחוף הים.[2]

קינון ודגירת הציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הרבייה נמשכת מיוני ועד יולי. את החיזור מתחיל הזכר במעוף אלכסוני לגובה של כ-20 מטרים ומבצע צניחה כלפי מטה וממשיך במעוף אופקי תוך רפרוף בכנפיו למרחק של כ-50 מטרים לפני הירידה לקרקע. את הקן בונה הנקבה בחלל האדמה, על תלולית או בגדה, ולעיתים בקצה מנהרה קצרה שנעשתה על ידי הזכר. שניהם מביאים חומר לבניה אבל בשלבים המאוחרים עושה זאת הזכר לבדו,. צורתו של הקן היא כצורת כוס הבנויה מעלים ומגבעולי דשא. בתחתית הקן מונחים טחב ועלים יבשים ועליהם עשב עדין ונוצות ושער שזורים יחדיו. הנקבה מטילה כ2-7 ביצים בדרך כלל 5-6. הדגירה היא כשבועיים ושני בני הזוג מאכילים את הגוזלים. לאחר 12 ימים הגוזלים מוכנים לעזוב את הקן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פפיון אדום-גרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פפיון אדום-גרון באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 פיפיון אדום-גרון, www.yardbirds.org.il
  3. ^ מגדיר הציפורים של ישראל - פפיון אדום-גרון, פורטל צפרות
  4. ^ מדריך לציפורים בישראל, כתר, 1990
  5. ^ החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון-הוצאה לאור, 1985