פפיון ממושקף
 פפיון ממושקף
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | נחליאליים |
| סוג: | פיפיון |
| מין: | פפיון ממושקף |
| שם מדעי | |
 Anthus rubescensטאנסטול, 1771 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
פפיון ממושקף (שם מדעי: Anthus rubescens), המכונה גם פפיון אמריקאי, הוא מין בסוג פיפיון במשפחת הנחליאליים. מין זה מצוי בשני צידי צפון האוקיינוס השקט. המין תואר לראשונה על ידי מרמדוק טונסטל ב־1771 בספרו "אורניתולוגיה בריטניקה".[2] בעבר הוא סווג כחלק מהמין פפיון המים. הוא גם מוכר בשם "פפיון אמריקאי" באמריקה הצפונית ו"פפיון שחור בטן" באירואסיה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה למרבית הפיפיונים האחרים, הפיפיון הממושקף דומה חיצונית לשאר המינים בסוגו וקשה לזיהוי, בדרך כלל ניתן לראותו מתרוצץ על הקרקע. תת-המין, A. r. rubescens, הוא בעל פסים חומים-אפורים בהירים בחלקיו העליונים ופסים חומים-אפורים מפוזרים בחלקו על חזהו וצדדיו. בטנו לבנבנה, מקורו ורגליו כהות. תת-המין, A. r. japonicus, כהה יותר בחלקו העליון ויש לו פסים שחורים בולטים יותר בחלקו התחתון הלבן; לרגליו בגוון אדמדם.[3][4] קריאתו היא ציוץ בצליל "סיפ".[4]
מידות:[5]
- אורך: 16 ס"מ
- משקל: 22 גרם
- מוטת כנפיים: 24 ס"מ
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם המדעי הוא מלטינית, שם הסוג, Anthus, היא ציפור קטנה החיה בערבות דשא. שם המין, rubescens, פירושו אדמדם, מהמילה הלטינית ruber, אדמדם.[6]
קיימים ארבעה תת-מינים מוכרים כיום השייכים לשתי קבוצות עיקריות. ההבדלים המורפולוגיים ורצפי ה-DNA בין אלה הם די בולטים ועשויים להיחשב למינים נפרדים עד למחקר נוסף:[4][7]
- A. r. rubescens – (טונסטל, 1771) המכונה פפיון אמריקאי, מתרבה מצפון קנדה מזרחה עד גרינלנד וצפון מזרח ארצות הברית, חורף במרכז אמריקה
- A. r. pacificus – (טוד, 1935) המכונה פפיון פסיפי, מתרבה בקורדילרה של אמריקה הצפונית מאלסקה ועד אורגון, חורף במערב מקסיקו. ציפורים המתרבות בדרום אלסקה הוכרו לעיתים כתת-מין A. r. geophilus.[8]
- A. r. alticola – (טוד, 1935) מתרבה בהרי הרוקי מדרום קולומביה הבריטית ועד קליפורניה, חורף במקסיקו
- A. r. japonicus – (טמינק ושלגל, 1847), המכונה פפיון ממושקף או פפיון סיבירי, מתרבה במזרח האזור הפלארקטי (כולל יפן)
מין זה דומה מאוד למינים: פפיון המים ופפיון הסלעים, כל שלוש המינים נחשבו בעבר לאותו המין. ניתן להבדיל ביניהם על ידי השוני בקולם וכמה הבדלים חזותיים קלים, למרות זאת הפפיון הממושקף ופפיון הסלעים, לא נמצאו כמקיימים סימפטריה מלבד פרטים תוהים בודדים, וטווחי התפוצה של פפיון המים ופפיון ממושקף חופפים רק באזור קטן במרכז אסיה.[3]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפפיון הממושקף חורף בחופי האוקיינוס השקט בצפון אמריקה, ובחופי האוקיינוס האטלנטי מדרום אמריקה הצפונית ועד למרכז אמריקה. נצפה כי טווח החריפה של הפפיון הממושקף התרחב צפונה במאה ה-20 ונראה כי הוא פחות נפוץ בתקופת החורף: בצפון אוהיו למשל, תועדו פרטים מעטים של המין בנדידה במאי ובספטמבר/אוקטובר בעשור הראשון של המאה ה-20, אך כיום הוא נחשב לנודד נפוץ באזור זה, נמצא בעיקר בין מרץ למאי ומסוף ספטמבר עד נובמבר, כאשר ציפורים רבות חורפות למעשה כה צפונית לטווח תפוצתם. תת-המינים האמריקאי והיפני הם נודדים מזדמנים נדירים במערב ומזרח אירופה, בהתאמה.[4][9][10][11]
בדומה למינים האחרים בסוגו, מין זה אוכל חרקים. בית גידולו הוא טונדרה, אך מחוץ לעונת הרבייה הוא נמצא באזורים פתוחים עם צמחייה קלה, בדומה לאלו המועדפים על פפיון המים.[4]
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפפיון הממושקף מתחיל את הזיווג מיד לאחר הגעתו לאדמות הרבייה, בעת הפשרות השלגים. זכרים ילחמו זה בזה כדי לזכות בנקבה ולהיצמד אליה במהלך כל עונת הרבייה. הם נלחמים גם על האתרים נטולי השלג שיהיו טובים יותר לקינון. תקופה זו חשובה מאוד עבורו מכיוון שהמסת השלג מרמזת על עלייה בשפע פרוקי הרגליים, המהווים את מקור המזון העיקרי לציפור זו. לאחר הקרב והזיווג, הקינון הוא השלב הבא. קנים נמצאים לרוב על הקרקע בכרי דשא יבשים או רטובים, תמיד עם הגנה מועילה, אבל הם אף פעם לא ממוקמים בשיחים או עצים.[12][13] הרכב הקן האידיאלי תלוי בכל מה שנמצא מסביב לאזור הקינון, אך הוא עשוי בדרך כלל משקעים, שרידים או עשב רך חדש, ולפעמים מספר שערות סוס.[13] בעיה נוספת איתה נאלץ להתמודד הפפיון הממושקף הוא הצלחת הקן. הקן מטרתם של טורפים רבים כמו נמלים או נצים. אם שלב זה מצליח, ניתן להטיל ביצים.[13] הנקבה לא תטיל ביצים אם תנאים כמו טמפרטורה ומקום הקינון, אינם אופטימליים. אם הניסיון הראשון נכשל, הזמן שלה להטיל ביצה מצטמצם. באופן כללי, נקבת הפפיון הממושקף מטילה ביצים ברציפות במשך תקופה של 4 עד 5 ימים לאחר הפשרת השלג (באפריל–מאי) עד אמצע יולי. לאחר תקופה זו, האשכים הזכריים יורדים בגודלם והנקבה מסרבת להזדווגות.[14] בדרך כלל מוטלות 5 ביצים אך מספר זה יכול להשתנות בהתאם לכמות השלג, יכולת הרבייה של ההורים וטריפה.[12] הביצים מודגרות במשך 13–14 ימים.[14][15] במהלך תקופה זו, הנקבה אינה עוזבת את הקן, אך עדיין מגיבה מאוד לכל תנועה סביבה. היא מתקשרת בשירה לזכר שמביא לה אוכל ומגן על הטריטוריה שלהם. ארבעה או חמישה ימים לאחר הבקיעה, הגוזל רזה, בצבע כחול-אפור ויש לו רק נוצות משניות. במשך שבוע, הנקבה תדגור על הגוזלים, אבל שני ההורים יאכילו אותם. לאחר 7 ימים אלו, הגוזלים יהיו מוכנים לעזיבת הקן, אך הם עדיין יוזנו על ידי הוריהם למשך 14 ימים לאחר עזיבתם. לבסוף, הציפורים הצעירות ייצרו להקות קטנות עם ציפורים צעירות אחרות וינדדו.[13][15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פפיון ממושקף, באתר ITIS (באנגלית)
- פפיון ממושקף, באתר NCBI (באנגלית)
- פפיון ממושקף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פפיון ממושקף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פפיון ממושקף, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- פפיון ממושקף, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פפיון ממושקף באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מרמדוק טונסטאל, Ornithologia Britannica: seu Avium omnium Britannicarum tam terrestrium, quam aquaticarum catalogus, sermone Latino, Anglico et Gallico redditus., 1771
- ^ 1 2 אלשטרום, פר ומיל, קריסטר, he identification of Rock, Water and Buff-bellied Pipits, Alula
- ^ 1 2 3 4 5 Lars Svensson, Collins bird guide, London: HarperCollins, 1999, מסת"ב 0-00-219728-6
- ^ BTO BirdFacts | Buff-bellied Pipit, app.bto.org (באנגלית)
- ^ James A. Jobling, The Helm dictionary of scientific bird names : from aalge to zusii, London: Christopher Helm, 2010, מסת"ב 978-1-4081-3326-2
- ^ Robert M. Zink, Sievert Rohwer, Alexander V. Andreev, Donna L. Dittmann, Trans-Beringia Comparisons of Mitochondrial DNA Differentiation in Birds, The Condor 97, 1995-08, עמ' 639–649 doi: 10.2307/1369173
- ^ Lee, Cin-Ty. "Siberian (A. r. japonicus) versus American Pipits (A. r. rubescens, pacificus, alticola) in basic plumage". www.surfbirds.com. ארכיון מ-2003-01-28. נבדק ב-2021-10-25.
- ^ הניפינגר, W.F, רשימה ראשונית של הציפורים של מחוז סנקה, אוהיו (A preliminary list of the birds of Seneca County, Ohio), בולטין וילסון 18 (2), 1906, עמ' 47-60
- ^ Outram Bangs, Birds of western China obtained by the Kelley-Roosevelts expedition, Chicago: [s.n.], 1932
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 18 ביולי 2004
- ^ 1 2 C. J. Norment, K. Green, Breeding ecology of Richard's Pipit (Anthus novaeseelandiae) in the Snowy Mountains, Emu - Austral Ornithology 104, 2004-12, עמ' 327–336 doi: 10.1071/MU04006
- ^ 1 2 3 4 Gayle Pickwell, The American Pipit in Its Arctic-Alpine Home, The Auk 64, 1947-01, עמ' 1–14 doi: 10.2307/4080059
- ^ 1 2 Paul Hendricks, Spring snow conditions, laying date, and clutch size in an alpine population of American Pipits, Journal of Field Ornithology 74, 2003-10, עמ' 423–429 doi: 10.1648/0273-8570-74.4.423
- ^ 1 2 ורביק, N. A. ו P. הנדריקס, הפפיון האמריקאי, The Birds of North America Online