פפירוס ווסטכר

פפירוס ווסטכר (סימן מלאי: P. Berlin 3033) הוא טקסט מצרי עתיק המכיל חמישה סיפורי ניסים שביצעו כוהנים וקוסמים. בטקסט הפפירוס מסופר כל אחד מהסיפורים הללו בחצר המלוכה (אנ') של הפרעה ח'ופו (חיאופס) (השושלת הרביעית, המאה ה-26 לפנה"ס) על ידי בניו. סיפור הפפירוס מוצג, בדרך כלל, באנגלית בשם "המלך חיאופס והקוסמים"^[1] או "הסיפור על חצר המלך חיאופס".^[2] בגרמנית, שאליה תורגם לראשונה הטקסט שבפפירוס ווסטכר, הוא מוצג כ"האגדות של פפירוס ווסטכר" (Die Märchen des Papyrus Westcar).^[3]^[4]

החלק של פפירוס ווסטכר ששרד מורכב משנים-עשר עמודות הכתובות בכתב היראטי. מרים ליכטהיים מתארכת את המסמך לתקופת חיקסוס (המאה השמונה-עשרה עד השש-עשרה לפני הספירה) וקובעת שהוא כתוב במצרית תיכונה קלאסית.^[5] הבלשנית והאגפטולוגית ורנה לפר סבורה שייתכן שפפירוס ווסטכר נכתב במהלך תקופת השושלת השלוש-עשרה. הפפירוס שימש את ההיסטוריונים כמשאב ספרותי לשחזור ההיסטוריה של השושלת הרביעית.

הפפירוס מוצג כעת בתנאי תאורה חלשה במוזיאון המצרי של ברלין.^[4]

גילוי

ב-1823 או 1824, ככל הנראה, גילה ההרפתקן הבריטי הנרי ווסטכר את הפפירוס במהלך מסעותיו במצרים. מסיבות לא ידועות, הוא לא ציין את הנסיבות המדויקות שבהן השיג את הממצא.^[^{דרוש מקור]}

בשנת 1838 או 1839, טען האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס שקיבל את הפפירוס מאחייניתו של ווסטכר. כיוון שלפסיוס הצליח לקרוא מספר סימנים בכתב ההיראטי, הוא זיהה מספר משמות הכרטוש המלכותיים של השליטים ותיארך את הטקסט לתקופת הממלכה הקדומה.^[^{דרוש מקור]}

ישנו חוסר עקביות לגבי מקום הימצאו של פפירוס ווסטכר וטבעה האמיתי של הרכישה. לפסיוס כותב כי המסמך הוצג בספריית אוקספורד הבודליינית, אך תערוכות ציבוריות תועדו שם מאז תחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 ושמו של לפסיוס אינו מופיע ברשימות או מסמכים כלשהם. יתר על כן, לפסיוס מעולם לא פרסם את הטקסט של פפירוס ווסטכר באופן פומבי; הוא אחסן את הפפירוס בעליית הגג בביתו, שם הפפירוס נמצא לאחר מותו. חוסר עקביות זו הובילה לספקולציות נרחבות; היסטוריונים בריטים רבים משערים שלפסיוס אולי גנב את הפפירוס.^[6]

בשנת 1886, רכש האגיפטולוג הגרמני אדולף ארמן את הפפירוס מבנו של לפסיוס והשאיר אותו במוזיאון ברלין. מכיוון שהסימנים ההיראטיים עדיין לא נחקרו ותורגמו מספיק באותה עת, הוצג פפירוס ווסטכר כסוג של ממצא קוריוזי. מאז הניסיון הראשון של ארמן לתרגום מלא ב-1890, תורגם פפירוס ווסטכר מספר רב של פעמים, והביא לתוצאות שונות. גם התיארוך של הטקסט השתנה.^[7]

תיאור חומרי

פפירוס ווסטכר הוא פפירוס בשימוש חוזר העשוי מהצמח גומא פפירוס. מגילת פפירוס ווסטכר הופרדה לשלושה חלקים. במהלך חייהם של לפסיוס וארמן הייתה מופרדת לשני חלקים; לא ידוע מתי ומדוע הופרדה המגילה לשלושה חלקים. הטקסט הכתוב על הפפירוס כולל שתים-עשרה עמודות בסך הכל. החלק הראשון מכיל ברקטו (הקדמי) (אנ') עמודות 1 עד 3, החלק השני מכיל עמודות רקטו 4 ו-5 והחלק השלישי מכיל עמודות ורסו (אנ') מאחור (גב) 6 עד 9 ובחלק הרקטו הסופי, עמודות 10 עד 12. אריג הפפירוס גרגירי, צבעו אפרפר-צהבהב והוא שביר מאוד. חלקו הראשון הושם על פשתן והונח בין שתי זגוגיות. הפפירוס קובע בחמש נקודות לזכוכית בעזרת תאית מתיל. חלקו השני קובע לצלחת קרטון ועץ וכוסה בזכוכית. חלקו השלישי פשוט הונח בין שתי זכוכיות והודבק אליהן לחלוטין. הדבק המשמש לכך איבד חלקית את שקיפותו והופיע בו ערפול לבנבן. הקצוות של כל שלושת החלקים נותרו חופשיים לזרימת אוויר. בשל רִבּוּד הנייר במהלך המאה השמונה עשרה, כל שלושת חלקי הפפירוס פגומים חלקית. החומר נקרע, התעוות ונמעך בכמה נקודות. חלק מהסיבים מונחים כעת מעל הכיתוב. כל הממצא מציג פערים גדולים ושפת המגילות מרוטשת קשות. בגלל הפערים, חלקים רבים מהטקסט חסרים כעת.

הטקסט עצמו כתוב כולו בדיו ברזלנית שחורה ודיו פחמנית שחורה ומחולק על ידי רובריקה (אנ') לעשר פסקאות. בין המשפטים הכתובים בקפידה נראים עקבות אדומים של טקסט ישן יותר. פפירוס ווסטכר נראה כפלימפססט; הסופר המצרי הקדום האלמוני ניסה כמובן אך נכשל בחלקו למחוק את הטקסט הישן יותר. כתב היד הנקי והקליגרפי מלמד שהכותב היה בעל מקצוע משכיל ביותר.^[8]

תוכן

הסיפור הראשון, המסופר על ידי בן אלמוני של ח'ופו (אולי דג'דפר (Djedefre)), הטקסט חסר-כל מלבד המסקנה, שבה מזמין ח'ופו מנחות ברכה לשליט ג'וסר. נראה היה כי הטקסט מפרט נס שעשה כוהן מטיף בתקופת שלטונו של המלך ג'וסר, אולי אמחוטפ המפורסם.^[3]^[4]^[9]

הסיפור השני, שמספר חעפרע, מתרחש בתקופת שלטונו של נב-כא (אנ') מהשושלת השלישית, שבאה לפני שלטון ח'ופו. הכוהן המטיף הראשי של השליט נב-כא (אנ') מגלה שאשתו מנהלת רומן אֲהָבִים עם איש מהעיירה ממפיס, והוא מכין דמות תנין משעווה. לאחר שנודע לו שאשתו הבוגדנית פוגשת את אהובה, הוא מטיל כישוף על הפסלון להתעורר לחיים במגע עם המים, ומנחה את המשרת שלו לזרוק אותו לנהר בו רוחץ בן העיירה ועוזב את נחלתו של הכוהן. עם לכידת התנין את בן העיירה, לוקח אותו לקרקעית האגם, שם הם נשארים שבעה ימים כשהכוהן מבדר את פרעה המבקר. כאשר הוא מספר לנב-כא את הסיפור, וקורא לתנין שוב, המלך מצווה על התנין לטרוף את בן העיירה אחת ולתמיד. לאחר מכן מביא את האישה הנואפת, על מנת להציתה ולהשליכה לנהר.^[3]^[4]^[9]

הסיפור השלישי, שמספר בן אחר בשם בבאופרע (Baufra), מתרחש בתקופת שלטונו של סבו סנפרו. השליט מדוכדך והכוהן הראשי שלו דג'דג'אמענח' (Djadjaemankh) מייעץ לו לאסוף עשרים נשים צעירות ולהשתמש בהן כדי להפליג איתו סביב אגם הארמון. סנפרו מורה להכין עשרים משוטים יפים, ונותן לנשים רשתות בלבד כדי לעטוף עצמן בזמן שהן חותרות. עם זאת, אחת הבנות מאבדת קמע - תליון דג עשוי טורקיז כה אהוב עליה שהיא אפילו לא מוכנה לקבל תחליף מאוצר (אנ') המלוכה תמורתו, ועד שיוחזר לה לא היא ולא אף אחת מהנשים האחרות תמשיך לחתור. המלך מקונן על כך, והכוהן הראשי קורע את המים לשניים כדי לאפשר את שליפת הקמע, ואז מחזיר את המים בחזרה.^[3]^[4]^[9]

הסיפור הרביעי, שסיפר הורדג'דף (Djedefhor), נוגע לנס המתרחש בתקופת שלטונו של ח'ופו עצמו. לאיש עיר בשם ג'די (Dedi) יש ככל הנראה את הכוח לחבר מחדש ראש כרות על חיה ולהחזירה לחיים, לאלף אריות בר, והוא יודע את מספר החדרים הסודיים במקדש תחות. ח'ופו, המסוקרן, שולח את בנו להזמין את החכם לחצר המלוכה, ועם הגעתו של ג'די מצווה ח'ופו על הבאת אווז, ציפור מים לא מוגדרת (ככל הנראה ברווז), ופר. לאחר כריתת ראשיהם, מחבר ג'די מחדש את הראשים לגופי החיות. לאחר מכן שואל ח'ופו על מספר החדרים הסודיים במקדש תחות, ונענה שאינו יודע את מספר החדרים, אבל הוא יודע היכן הם נמצאים. כאשר ח'ופו שואל היכן ואיך, עונה ג'די שלא הוא זה שיכול לתת לח'ופו גישה, אלא הראשון מבין שלושת המלכים העתידיים ברחמה של האישה רדדג'ט (Rededjet). זוהי נבואה המפרטת את ראשיתה של השושלת החמישית, המתחילה בשלטונו של אוסר כאף.^[3]^[4]^[9]

הסיפור האחרון פורץ מתבנית הסיפורים הקודמים ומעביר את המיקוד לרדדג'ט שיולדת את שלושת בניה. ביום הולדת ילדיה, מצווה רע על איסיס, נפתיס, מסח'נת (אנ'), חקת (אנ') וח'נום לעזור לה. הם מתחפשים למוזיקאים וממהרים לביתה של רדדג'ט כדי לעזור לה בלידה הקשה. שלושת הילדים נולדים, כל אחד מתואר כחזק ובריא, עם גפיים מכוסות זהב וחובשים כיסויי ראש של לפיס לזולי. המשרתת ורדדג'ט מנהלות מאוחר יותר ויכוח בו המשרתת מקבלת מכות ונמלטת, נשבעת לספר למלך ח'ופו את שאירע. בדרך היא פוגשת את אחיה ומספרת לו את הסיפור. לא מרוצה, הוא מכה אותה גם ושולח אותה בשביל אל שפת המים שם תופס אותה תנין. לאחר מכן האח הולך לראות את רדגד'ט, שבוכה על אובדן אחותו. האח מתחיל להתוודות על מה שקרה ובשלב זה מסתיים סיפור הפפירוס.^[3]^[4]^[9]

ניתוח ופרשנויות

פפירוס ווסטכר מעורר עניין רב בקרב היסטוריונים ואגיפטולוגים מכיוון שהוא אחד המסמכים המצריים העתיקים ביותר שמכיל טקסט מורכב כל כך. למרבה הצער, שם המחבר אבד. התרגומים והחקירות הלשוניות העדכניות ביותר של מרים ליכטהיים וורנה לפר חושפים מרכיבי כתיבה ואיות מעניינים החבויים בטקסט של הפפירוס, מה שהוביל אותם להערכה חדשה של הסיפורים הבודדים.^[4]^[9]

הסיפור הראשון אובד עקב פגיעה בפפירוס. המשפטים השמורים רק חושפים את הגיבור הראשי של הסיפור, המלך ג'וסר. שמו של הגיבור, שאומרים שעשה את הנס, אבד לחלוטין, אבל ליכטהיים ולפר חושבות שייתכן שהפפירוס דיבר על האדריכל המפורסם והכוהן הגדול, אמחוטפ.^[4]^[9]

הערות שוליים

^ Simpson, William Kelly. (1972). The Literature of Ancient Egypt: An Anthology of Stories, Instructions, and Poetry. Edited by William Kelly Simpson. Translations by R.O. Faulkner, Edward F. Wente Jr., and William Kelly Simpson. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 0-300-01482-1. Page 15.
^ Parkinson, R.B. (2002). Poetry and Culture in Middle Kingdom Egypt: A Dark Side to Perfection. London: Continuum. ISBN 0-8264-5637-5. p. 295–96.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Adolf Erman: Die Märchen des Papyrus Westcar I. Einleitung und Commentar. In: Mitteilungen aus den Orientalischen Sammlungen. Heft V, Staatliche Museen zu Berlin, Berlin 1890. page 10 – 12.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. In: Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, pp. 41–47, 103 & 308–310.
^ M. Lichtheim, Ancient Egyptian Literature, vol.1, University of California Press 1973, p.215
^ Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 15–17.
^ Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 317–320.
^ Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 17–21.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Miriam Lichtheim: Ancient Egyptian literature: a book of readings. The Old and Middle Kingdoms, Band 1. University of California Press 2000, ISBN 0-520-02899-6, page 215 – 220.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פפירוס ווסטכר בוויקישיתוף

Translation by Nederof following Blackman

[1] Simpson, William Kelly. (1972). The Literature of Ancient Egypt: An Anthology of Stories, Instructions, and Poetry. Edited by William Kelly Simpson. Translations by R.O. Faulkner, Edward F. Wente Jr., and William Kelly Simpson. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 0-300-01482-1. Page 15.

[2] Parkinson, R.B. (2002). Poetry and Culture in Middle Kingdom Egypt: A Dark Side to Perfection. London: Continuum. ISBN 0-8264-5637-5. p. 295–96.

[AE-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Adolf Erman: Die Märchen des Papyrus Westcar I. Einleitung und Commentar. In: Mitteilungen aus den Orientalischen Sammlungen. Heft V, Staatliche Museen zu Berlin, Berlin 1890. page 10 – 12.

[VML-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. In: Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, pp. 41–47, 103 & 308–310.

[5] M. Lichtheim, Ancient Egyptian Literature, vol.1, University of California Press 1973, p.215

[6] Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 15–17.

[7] Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 317–320.

[8] Verena M. Lepper: Untersuchungen zu pWestcar. Eine philologische und literaturwissenschaftliche (Neu-)Analyse. Ägyptologische Abhandlungen, Band 70. Harrassowitz, Wiesbaden 2008, ISBN 3-447-05651-7, p. 17–21.

[ML-9] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Miriam Lichtheim: Ancient Egyptian literature: a book of readings. The Old and Middle Kingdoms, Band 1. University of California Press 2000, ISBN 0-520-02899-6, page 215 – 220.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]