פצצה אטומית (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פצצה אטומית
Atomic Blonde
כרזת הסרט בעברית
כרזת הסרט בעברית
מבוסס על The Coldest City עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי דייוויד לייץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי שרליז ת'רון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט קורט ג'ונסטאד
עריכה Elísabet Ronaldsdóttir עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים שרליז ת'רון
סופיה בוטלה
טובי ג'ונס
Jóhannes Haukur Jóhannesson
אדי מארסן
רולנד מולר
ג'ון גודמן
ג'יימס מק'אבוי
טיל שווייגר
ביל סקושגורד
ג'יימס פוקנר
דניאל ברנהרד
רונלד רייגן
Attila Árpa
Lili Gesler עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה טיילר בייטס
צילום ג'ונתן סילה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה
חברה מפיצה Focus Features עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 ביולי 2017 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 115 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מותחן, סרט פעולה, סרט ריגול, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $30 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו thecoldestcity
www.atomicblonde.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פצצה אטומית (Atomic Blonde) הוא סרט מותחן ריגול פעולה אמריקאי משנת 2017, המבוסס על הרומן הגרפי משנת 2012 העיר הקרה ביותר, שנסוב סביב מרגלת שצריכה למצוא רשימה של סוכנים כפולים המוברחים למערב ערב קריסת חומת ברלין בשנת 1989. הסרט מבוים על ידי דייוויד לייטץ' והוא נכתב על ידי קורט ג'ונסטאד. צוות השחקנים של הסרט כולל את שרליז ת'רון, ג'יימס מק'אבוי, ג'ון גודמן, טיל שווייגר, אדי מארסן, סופיה בוטלה וטובי ג'ונס.

הסרט הוקרן בבכורה עולמית ב-South by Southwest ב-12 במרץ 2017 ושוחרר לאקרנים בארצות הברית ב-28 ביולי 2017, על ידי Focus Features. הוא הכניס 100 מיליון דולר ברחבי העולם וקיבל ביקורות חיוביות בדרך כלל ממבקרים, ששיבחו את רצף קטעי הפעולה, את הופעותיהם של תרון ומקאבוי ואת פסקול הסרט. רבים השוו את הסרט לסדרת סרטי ג'ון וויק, שלייטץ' היה במאי משותף ומפיק של הסרט הראשון בסדרה.[1] [2] סרט המשך נמצא בפיתוח.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1989, ימים ספורים לפני התמוטטות חומת ברלין, נורה למוות סוכן ה-MI6 ג'יימס גאסקוין על ידי סוכן הק.ג.ב. יורי בקטין, שגונב רשימה, מסמך מיקרופילם שהוסתר בשעון היד של גאסקוין המכיל את שמותיהם של כל סוכן מודיעין (משני הצדדים) שפעיל בברלין. עשרה ימים לאחר מכן, לורן ברוטון, מרגלת בכירה של MI6, מובאת לתחקיר אצל מנהל ה-MI6 אריק גריי וסוכן ה-CIA אמט קורצפלד לברר על משימתה שהושלמה זה עתה בברלין. העלילה קופצת בין חדר התחקירים לפלאשבקים לתקופתה של לורן בברלין.

יום לאחר מותו של גאסקוין, נשלחת לורן להשיג את הרשימה ולפקוח עין על סאצ'ל, סוכן כפול של הק.ג.ב שהיווה בעיה ל-MI6 במשך שנים. כשהיא מגיעה לברלין, היא מיד נופלת למארבה של ידי סוכני ק.ג.ב. שמעבירים הודעה מהבוס שלהם, אלכסנדר ברמוביץ', אך היא מצליחה להימלט ולהיפגש עם הקשר שלה, ראש תחנת MI6, דייוויד פרסיוול. לורן מחפשת בדירתו של גאסקוין ומגלה תמונה שלו ושל פרסיוול. בתחקיר היא מספרת לגריי וקורצפלד שפרסיוול הכחיש בעבר כי הכיר את גאסקוין וכי היא חושדת שפרסיוול עומד מאחורי מארב של משטרת מערב ברלין שהיא נפלה אליו בזמן שחיפשה בדירתו של גאסקוין. כאשר לורן מבקרת במסעדה שהוזכרה על ידי סוכני הק.ג.ב היא נתקלת בברמוביץ', אך "ניצלת" על ידי דלפין לאסל, סוכן צרפתייה שאך זה גויסה. למרות שלורן חושדת בתחילה בלאסל, הן בסופו של דבר מתקשרות במערכת יחסים רומנטית.

פרסיוול, לאחר שעקב אחר לורן, סוקר את חנותו של שען שבו ביקרה. הוא מבחין שבקטין נכנס לאותה חנות. בקטין אומר לשען כי יש לו שעון מלא סודות שהוא ימכור לכל המרבה במחיר. קורצפלד נפגש עם לורן בברלין, מוסר לה עיתון המכיל מספר שכאשר היא מתקשרת מודיעים לה שסאטצ'ל הפך לסוכן כפול. פרסיוול מפתה את בקטין לסמטה, הורג אותו ולוקח את שעון היד, ממנה הוא מגלה מיהו סאטצ'ל. לורן, שאינה יודעת שפרסיבל מחזיק ברשימה, מגלה כי קצין שטאזי בשם הקוד Spyglass, יצר את רשימת גאסקוין וזוכר בעל פה את השמות בה. לורן ופרסיוול מתכננים ללוות אותו מעבר לגבול למערב ברלין. פרסיוול נפגש עם ברמוביץ', שחושד כי לפרסיוול יש את הרשימה, אך פרסיוול מציע רק את הדבר השני הכי טוב: זהותו ופעולותיו של סאטצ'ל "כדי לשמור על שיווי המשקל" ומגלה לו על התוכנית לחלץ את Spyglass ממזרח ברלין. לאסל מצלמת בסתר את הפגישה.

במהלך חיסולו של Spyglass, פרסיוול יורה בו באופן חשאי כאשר הק.ג.ב. אינם מצליחים לעשות זאת. לורן נלחמת במתנקשים סובייטיים תוך חילוץ Spyglass הפצוע, אך הוא טובע כשמכוניתם נופלת לנהר. לורן מגיעה למערב ברלין ומבינה שפרסיוול מעל באמונה. היא מספרת ללאסל, שמתקשרת לפרסיוול ומאיימת עליו שהיא יודעת על פגישתו עם ברמוביץ'. פרסיוול הולך לדירה של לאסל וחונק אותה למוות לאחר מאבק, הוא בורח כאשר לורן מגיעה רגעים אחר כך. לורן מגלה את התצלומים שצילמה לאסל ומבינה שהוא קרא את הרשימה. פרסיוול שורף את בית המחסה שלו ומנסה לברוח, אך לורן מגיעה, הורגת אותו ולוקחת את הרשימה.

בתחקיר של MI6, לורן מגלה שפרסיוול אמר לגריי שיש לו את הרשימה וכי הוא "קרוב מאוד לסאטצ'ל". היא מציגה את תצלומיה של לאסל והקלטות שמע, המציירים את פרסיוול כסאטצ'ל. היא מכחישה כי היא יודעת את מקום הימצאה של הרשימה, ולא משאירה ל-MI6 ברירה אלא לסגור את התיק.

שלושה ימים לאחר מכן בפריס, לורן, מדברת ברוסית, נפגשת עם ברמוביץ', המתייחס אליה כ"החברה סאטצ'ל". ברמוביץ', לאחר שנודע מפרסיוול כי יש לסאטצ'ל יותר ממה שידע בעבר, מצווה על אנשיו להרוג אותה. לורן הורגת את המתנקשים; ואז, מדברת במבטא אמריקני, היא אומרת לברמוביץ' שתמיד האכילה אותו במידע כוזב כדי לתפעל את הק.ג.ב. היא הורגת את ברמוביץ' ואז היא וקורצפלד חוזרים לארצות הברית עם הרשימה, משיחתם הידידותית משתמעת שהיא עבדה עבור ה-CIA לאורך כל הדרך.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרליז ת'רון בתפקיד לורן ברוטון, סוכנת בכירה של MI6.
  • ג'יימס מק'אבוי בתפקיד דייוויד פרסיוול, ראש תחנת ברלין של MI6 האקסצנטרי שהוטל עליו לסייע ללורן במשימתה.
  • ג'ון גודמן בתפקיד אמט קורצפלד, סוכן בכיר ב-CIA העובד עם MI6.
  • טיל שוויגר בתור שען, דמות נייטרלית מסתורית המייצרת שעונים מיוחדים המסתירים קודים בפנים. נחשף כבעל ברית של ה-CIA.
  • אדי מרסן כ-Spyglass, עריק השטאזי אשר נתן את הרשימה לגאסקוין.
  • סופיה בוטלה בתפקיד דלפין לאסל, סוכנת צרפתייה סמויה ההופכת לאהובתו של לורן.
  • רולנד מולר כאלכסנדר ברמוביץ', סוכן רוסי בכיר בברלין.
  • יוהנס יונרסון כמו יורי בקטין, סוכן הק.ג.ב. שהורג את גאסקוין וגונב את הרשימה.
  • ג'יימס פוקנר בתפקיד "C", ראש MI6.
  • ברברה סוקובה בתפקיד חוקרת מקרי מוות, האחראית על שחרור גופתו של גאסקוין.
  • טובי ג'ונס בתפקיד אריק גריי, הממונה על לורן.

בנוסף, סם הרגראב וביל סקארסארד מופיעים בהופעות קצרות כסוכן ה- MI6 ג'יימס גאסקוין וכאיש הקשר המזרח גרמני של לורן, בהתאמה.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד לרומן הגרפי העיר הקרה ביותר הוכרז במאי 2015.[3] מגזין Variety תיאר את הפרויקט כ"פרויקט תשוקה" עבור ת'רון. היא גילתה לראשונה את הסיפור חמש שנים קודם לכן, כאשר חברת ההפקות שלה "דנוור ודלילה הפקות" קיבלה לידיה את הרומן הגרפי לפני שפורסם.[4] ההתעניינות של ת'רון בסרט ג'ון וויק הראשון עוררה בה את ההשראה לבקש מדייוויד לייטץ', אחד הבמאים, לעמוד בראש הפרויקט.[5] לייטץ' עזב בסופו של דבר את ג'ון וויק 2 כדי לביים את הסרט.[6] לטענת ת'רון, ההצלחה של מקס הזועם: כביש הזעם עזרה לה להוביל את פיתוח הסרט.[7] בסרט מופיעה עלילת משנה דו-מינית שלא הייתה ברומן המקורי. זה היה רעיון של התסריטאי קורט ג'ונסטאד, שהציע זאת, אחרי שת'רון "חשבה איך אתה עושה את זה שונה מסרטי ריגול אחרים".[8] הבמאי התעקש שהסצינות לא יהיו "פרובוקטיביות", אלא "יותר על אם אתה מרגל [אתה] תעשה כל מה שצריך כדי לקבל מידע" וכיצד הדמות הראשית "תמצא [את] האינטימיות שלה ואת החברויות שלה במינונים קטנים".

הליהוק של ת'רון לתפקיד הראשי הוכרז במאי 2015, [9] ואילו ג'יימס מק'אבוי לוהק באוקטובר. בנובמבר דווח שג'ון גודמן היה במגעים על הצטרפותו לסרט.[10][11] במקור הבמאי קיווה שדייוויד בואי ישתתף בסרט, אף כי האחרון דחה את ההצעה זמן קצר לפני מותו.[12] כדי להתכונן לתפקיד, ת'רון עבדה עם שמונה מאמנים אישיים. במהלך הצילומים, היא שברה את שיניה כשנחבטה בלסתה ונאלצה לתקנם בניתוח.[13] היא גם נחבלה במותנה במהלך האימונים שלה.[14] בזמן שאימוניה של ת'רון לסרט חפפו לאלה שעבר קיאנו ריבס לקראת ג'ון וויק 2, השניים פיתחו מערכת יחסים תחרותית.[15]

צילומי הסרט החלו ב-22 בנובמבר 2015, בבודפשט[16] ובהמשך עברו לברלין.[17]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכתחילה, הבמאי חש כי השימוש בשירים הנכונים לפרויקט הוא קריטי. חלק מזה היה ניסיון לענות על השאלה "איך אתה ממציא מחדש את סרט הריגול המחניק הזה של המלחמה הקרה?"[18] בפסקול משתמשים בשילוב של שירי שנות השמונים וכן בגרסאות כיסוי שלהם. האחרונים שימשו להוסיף "תחושה זמנית של שנות ה-80". מפיקי הסרט חששו בתחילה שהם לא יצליחו להשיג את הזכויות על כל השירים שלייטץ' רצה להשתמש בהם, אך הבמאי עצמו העריך שכ-75% מהבחירות שלו הפכו אותו למוצר הסופי.[19] למרות שחומת ברלין נפלה בשנת 1989, הריכוז של השירים האיקוניים היו מהמחצית הראשונה של שנות השמונים.[20][20]

עתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2017, לייטץ' הביע רצון לפתח סרט המשך ואמר שהפרויקט תלוי בהצלחת הסרט הראשון.[21] במאי 2018 אישרה ת'רון כי סרט המשך נמצא בפיתוח.[22] [23] עד יולי 2019, הודיע הבמאי כי הפרויקט נמצא בפיתוח כעסקת הפקה עם חברת שירותי סטרימינג, ואילו אשתו של הקולנוען קלי מק'קורמיק, תחזור כמפיקה.[24] עד אפריל 2020 הוכרז שהסרט נמצא בפיתוח כסרט בלעדי של נטפליקס, ואילו ת'רון תשמש גם כמפיקה.[25]

קרוסאובר אפשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2017 דן לייטץ' בפוטנציאל של סרט קרוסאובר עם ג'ון וויק. הקולנוען הצהיר כי כל האנשים המעורבים דנו באפשרות וכי הם יעשו את זה ברגע שיהיה סיפור מספיק טוב.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Welch, Alex (17 ביולי 2017). "Atomic Blonde Review". IGN. Ziff Davis. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  2. ^ DeFore, John (12 במרץ 2017). "'Atomic Blonde': Film Review | SXSW 2017". The Hollywood Reporter (Prometheus Global Media). בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  3. ^ Fleming, Mike Jr. (9 במאי 2015). "Focus Pre-Empts N.A. Rights To 'The Coldest City;' Charlize Theron To Star, 'John Wick's David Leitch & Chad Stahelski Directing: Cannes". Deadline Hollywood (Penske Business Media). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2015. 
  4. ^ Setoodeh, Ramin (11 ביולי 2017). "How Charlize Theron Got Ripped, Bruised (and Naked!) for 'Atomic Blonde'". Variety. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2017. 
  5. ^ Welch, Alex (2 באוגוסט 2017). "John Wick Inspired Charlize Theron to Make Atomic Blonde". Screen Rant. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2017. 
  6. ^ Sneider, Jeff (2 באוקטובר 2015). "David Leitch Leaves 'John Wick 2' to Direct Charlize Theron Spy Movie 'The Coldest City'". TheWrap. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2015. 
  7. ^ Setoodeh, Ramin (11 ביולי 2017). "Charlize Theron Would 'Love to' Do a Prequel to 'Mad Max: Fury Road'". Variety. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2018. 
  8. ^ Sperling, Nicole (26 באפריל 2017). "Charlize Theron breaks down her steamy love affair in Atomic Blonde". Entertainment Weekly. Time. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  9. ^ Fleming, Mike Jr. (9 במאי 2015). "Focus Pre-Empts N.A. Rights To 'The Coldest City;' Charlize Theron To Star, 'John Wick's David Leitch & Chad Stahelski Directing: Cannes". Deadline Hollywood (Penske Business Media). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2015. 
  10. ^ Kroll, Justin (16 באוקטובר 2015). "James McAvoy to Join Charlize Theron in Focus' 'Coldest City'". Variety (Penske Business Media). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2015. 
  11. ^ Busch, Anita (2 בנובמבר 2015). "John Goodman In Talks To Join 'Coldest City'". Deadline Hollywood (Penske Business Media). בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2015. 
  12. ^ Branch, Kathryn (26 ביולי 2017). "Charlize Theron on Fighting Men Twice Her Size in a Blonde Bob and 6-Inch Heels". Vogue. Condé Nast. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  13. ^ N'Duke, Amanda (13 במרץ 2017). "'Atomic Blonde' Director: "I Really Wanted To Try Some Provocative Things With Action" – SXSW". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  14. ^ Reynolds, Megan (11 ביולי 2017). "Charlize Theron Cracked 2 Teeth and Bruised a Rib Training for Atomic Blonde". Jezebel. Univision Communications. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  15. ^ Mallenbaum, Carly (26 ביולי 2017). "Charlize Theron and Keanu Reeves: Action-movie sparring partners?". USA Today. Gannett Company. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  16. ^ SSN Insider Staff (4 בדצמבר 2015). "On the Set for 12/4/15: Gal Gadot Grabs Her Lasso for 'Wonder Woman', Brad Pitt Wraps 'War Machine', 'Resident Evil' Team Finish Final Chapter". SSN Insider. אורכב מ-המקור ב-2015-12-06. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2015. 
  17. ^ Sneider, Jeff (2 באוקטובר 2015). "David Leitch Leaves 'John Wick 2' to Direct Charlize Theron Spy Movie 'The Coldest City'". TheWrap. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2015. 
  18. ^ White, Caitlin (17 ביולי 2017). "How 'Atomic Blonde' Director David Leitch Used Music To Turn A Stuffy Cold War Film Into A Spy Thriller". Uproxx. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  19. ^ Deckelmeier, Joe (28 ביולי 2017). "Interview: Atomic Blonde & Deadpool 2 Director David Leitch". Screen Rant. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  20. ^ 1 2 Guerrasio, Jason (31 ביולי 2017). "The dealmaking to pull off the 1980s-soaked 'Atomic Blonde' soundtrack was as intense as the fight scenes". Business Insider. Insider. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2018. 
  21. ^ https://screenrant.com/atomic-blonde-movie-sequel-charlize-theron/
  22. ^ Ramos, Dino-Ray (7 במאי 2018). "Charlize Theron Confirms 'Atomic Blonde 2' On 'Watch What Happens Live'". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2018. 
  23. ^ https://www.indiewire.com/2018/04/charlize-theron-sffilm-tribute-tully-fat-1201950638/
  24. ^ https://www.slashfilm.com/atomic-blonde-2/
  25. ^ "'Atomic Blonde 2’ In Early Development At Netflix (EXCLUSIVE)". Discussing Film. 9 באפריל 2020. בדיקה אחרונה ב-9 באפריל 2020. 
  26. ^ Kennedy, Michael (25 ביולי 2017). "Atomic Blonde Director Discusses John Wick Crossover". Screen Rant. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2018.