פקודת שובך יונים

שובך יונים הייתה תוכנית המגננה של צה"ל להדיפת מתקפה מצרית בחזית חצי האי סיני. התוכנית הייתה מבוססת על כוחות שהיו פרוסים על תעלת סואץ, וכן על עתודה של כוחות השריון שהיו מרוחקים מתעלת סואץ ועמדו בקו התעוזים. על כוחות אלו היה לסייע לכוחות שעל שפת התעלה ובמעוזי קו בר-לב, לתגבר את המעוזים ולאייש את הסוללה שעל שפת התעלה. כך, על פי התוכנית, ימנע צה"ל מן המצרים את צליחת התעלה. אף על פי שהייתה זו תוכנית מגננה, הרי שהיא לא כללה התמודדות רצינית עם צורך בקרב נסיגה, ופעלה תחת עקרון "אף שעל". זאת, בדומה לתפיסת המגננה הישראלית בחזית רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

פקודת שובך יונים לא נועדה למלחמה כוללה, אלא למצב בו יפתחו המצרים באש לאורך קו התעלה, או יתקפו על מנת לתפוס מאחזים בקו התעלה. למקרה של מלחמה כוללת נכתבה פקודת סלע, ולה יועדו שלוש אוגדות משורינות להגנה.

סד"כ צה"לי לשובך יונים

פקודת שובך יונים נכתבה החל משנת 1970 וכללה מספר גרסאות. בנובמבר 1972 אושר נוסח הפקודה ששימש במלחמה. הפקודה כללה הגנה על חזית התעלה על ידי הכוחות הסדירים שעמדו לרשות פיקוד הדרום. ההיערכות לפקודה תוכננה להתבצע בתוך 48 שעות.

הפקודה כללה הגנה על חזית התעלה עם אוגדה אחת, אוגדה 252, כשלרשותה יעמדו שלוש חטיבות שריון (300 טנקים), כוחות חי"ר וארטילריה. קו התעלה חולק לשלוש גזרות חטיבתיות:

• הגזרה הצפונית תוחזק על ידי חטיבה 275 (שהחזיקה בה בשגרה עם גדוד טנקים) והיא תתוגבר בגדוד טנקים נוסף.
• הגזרות המרכזית והדרומית יוחזקו על ידי שתי חטיבות מוקטנות, ולכל אחת מהן שני גדודי טנקים: גדוד אחד בחזית, וגדוד טנקים שני מרוכז מאחור כעתודה גזרתית.

חטיבת השריון השלישית תוחזק מאחור בעתודה. בנוסף כללה הפקודה תגבור המעוזים באנשי חי"ר, פריסת ארטילריה בכל הגזרות, ותפיסת מעברי המתלה והגידי על ידי כוח חי"ר (כוח "בישוף" מבה"ד 1).

אירועי המלחמה

בתחילת מלחמת יום הכיפורים היה אלוף אלברט מנדלר מפקד אוגדת סיני אשר ברשותה היו כמעט 300 טנקים מאורגנים ב-3 חטיבות שריון. בעקבות איחור הדיווחים ועקב כך ששעת הפתיחה באש הייתה אמורה להיות ב-18:00, על פי המידע המודיעיני שהתקבל מהמוסד באותו בוקר, למרות רצונו לקדם כוחות לכיוון התעלה, נמנע האלוף מנדלר מקידום טנקים בבוקרו של היום עקב פקודתו של אלוף פיקוד הדרום אז, אלוף שמואל גונן (גורודיש) כדי שלא ליצור התגרות במצרים. הוא קבע שתתקיים תזוזה רק לאחר השעה 16:00. עקב גישה זו לא קודמו הטנקים אל המעוזים אלא רק לאחר תחילת ההרעשה המצרית.

כתוצאה מכך, חצו כוחות חי"ר מצריים, תחת חיפוי ארטילרי, את התעלה ללא התנגדות. לאחר התבססות בגדה המזרחית של התעלה, כבשו כוחות החי"ר המצריים, המשופעים בנשק נ"ט את עמדות הירי הישראליות ומנעו את חבירת הטנקים למעוזים הנצורים.

בכך למעשה לא יצא מבצע שובך יונים אל הפועל ואנשי המעוזים היו מכותרים כאשר למצרים יש דריסת רגל חזקה בצדה המזרחי של התעלה.

כישלון המבצע

היות שיציאתם של הטנקים מאוגדת סיני הסדירה לכיוון המעוזים הייתה מאוחרת מידי, הושמדו טנקים רבים על ידי הכוחות המצריים שחיכו להם. במהלך השבוע הראשון של המלחמה ובמיוחד עד 9 באוקטובר ניסו שוב ושוב כוחות סדירים ומילואים להגיע אל המעוזים אך שום ניסיון כזה לא צלח. חיילים מ-2 מעוזים בלבד הצליחו להימלט, כל החיילים ממוצב פורקן ו-24 חיילים ממוצב מילאנו ב', כאשר 19 נוספים ממילאנו נתקעו ברחובות העיר קנטרה ומתוכם נלקחו 8 לשבי והשאר נהרגו.

אריאל שרון שהיה אחד מ-3 מפקדי האוגדות הלוחמות בסיני במלחמת יום הכיפורים, לחץ כל העת על חדירה ישראלית לכיוון התעלה יחד עם פינוי המעוזים וזאת למרות ההתנגדות המצרית העיקשת. רצונות אלו שלו נתקלו בחומת סירוב של הפיקוד הבכיר (בעיקר מצד אלוף פיקוד הדרום שמואל גורודיש) ולא יצאו לפועל, לפחות לא לפי תוכניותיו של שרון.

מתקפת הנגד הישראלית של ה-8 באוקטובר הייתה המאמץ העיקרי שעשתה ישראל לשחרור אנשי המעוזים, אך משזו נכשלה לא הייתה לצה"ל אפשרות צבאית לחלץ את הלכודים והמכותרים.

ההתייחסות המצרית לשובך יונים

בספרו "חציית התעלה" מתאר מי שהיה הרמטכ"ל המצרי במלחמת יום הכיפורים, סעד א-שאזלי את הידע המצרי אודות תוכנית שובך יונים. לדבריו:

הכרנו את תוכניתו של האויב להגנת התעלה על בורייה. שובך יונים הייתה תוכנית שמרנית בנוסח בית ספר לקצינים... הערכנו שהאויב יוכל לצאת למתקפות נגד בעזרת תת-יחידות בסדר גודל של פלוגות או גדודי טנקים תוך 15-30 דקות משעת ה-ש. מתקפות נגד גדולות בכוח של חטיבה צפויות כשעתיים לאחר שעת ה-ש.

— סעד א-שאזלי, "חציית התעלה", מערכות:1987, עמ' 162.

לאחר סקירת התוכנית הישראלית, מתאר שאזלי את התוכנית המצרית להתמודדות עמה:

כדי להוציא כוח זה מכלל פעולה שיגרנו לעברה השני של התעלה חמש דיוויזיות חי"ר. הן חצו בחזית רחבה ככל האפשר, למעשה לכל אורך התעלה... כל דיוויזה הייתה אמורה להגן על ראש הגשר שלה כנגד מתקפות שריון עזות של האויב. לפיכך תגברנו כל אחת מהן בחטיבת טנקים (שלושה גדודים); גדוד של תותחים נ"ט מתנייעים SU-100; וגדוד של נשק נגד טנקים מונחה. נוסף על כך היו חיילי החי"ר עצמם מצוידים בכל כלי נשק נגד טנקים ונגד מטוסים מיטלטל או נגרר שהיה בכוחם לשאת.

— סעד א-שאזלי, "חציית התעלה", מערכות:1987, עמ' 162-163.

כוחות השריון הישראלים אכן נעו לגזרת התעלה בהתאם לצפי המצרי - ביחידות קטנות. אלו, נתקלו במערכי הגנה זמניים רוויי נ"ט שפגעו קשות בשריון הישראלי, ולמעשה מנעו ממנו לחבור למעוזים ולהגיע לרמפות שעל הסוללה הישראלית על התעלה וגבו אבדות רבות.

ראו גם

• מבצע באדר
• פקודת סלע

לקריאה נוספת

• אמנון רשף, "לא נחדל!": חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת דביר, 2013. פרק ג', עמודים 47-56
• עמנואל סקל, הסדיר יבלום? : החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מעריב, 2011
• אורי בר-יוסף, התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים, הוצאת דביר, 2023.

קישורים חיצוניים

• מבצע “שובך יונים” – עיקרי הפקודה – פיקוד דרום, המסמך המקורי, באתר ההנצחה של חטיבה 14
• פקודת מבצע שובך יונים מורחב עיקרי פקודה אוגדה 252 – 15.1.73, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• עיקרי פקודת שובך יונים אוגדה 252, 15.1.73, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• פקודות סלע – מהות הפקודה, סכום המודיעין, התכנית, ארטילריה, שליטה, סדר הכוחות, ממשל, מבצע שובך יונים – מלחמת יום הכיפורים – 1988-506-159 – 5.10.73-24.10.73, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• מעטפה (צילומי תוכניות) תכנונים אופרטיביים שובך יונים, חתול מדבר, סלע, אור אדום, צפניה – 1984-1041-207 1.1.73-31.1273, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים