לדלג לתוכן

פקו דפצ'ביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פטר "פקו" דפצ'ביץ'
Петар Пеко Дапчевић
פקו דפצ'ביץ'
פקו דפצ'ביץ'
לידה 25 ביוני 1913
צטיניה, נסיכות מונטנגרו נסיכות מונטנגרונסיכות מונטנגרו
פטירה 13 בפברואר 1999 (בגיל 85)
בלגרד, סרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
מקום קבורה בית הקברות החדש של בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, יוגוסלביה הדמוקרטית-פדרלית, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, ממלכת מונטנגרו, ממלכת יוגוסלביה, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מילנה דפצ'ביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא העממי היוגוסלבי
תקופת הפעילות 19371955 (כ־18 שנים)
דרגה גנרל-פולקובניק
תפקידים בשירות
מפקד הקורפוס ה-1
מפקד הארמייה ה-1
מפקד הארמייה ה-4
ראש המטה הכללי היוגוסלבי
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים בספרד
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
  • אזרחות כבוד של בלגרד (1945)
  • גיבור יוגוסלביה (22 באוקטובר 1945)
  • עיטור שחרור האומה
  • עיטור קוטוזוב, דרגה 1
  • גיבור יוגוסלביה
  • עיטור כוכב הפרטיזנים
  • עיטור נס המלחמה
  • עיטור העוז של צבא יוגוסלביה
  • עיטור סובורוב דרגה 2
  • מסדר החירות של יוגוסלביה
  • מדליית הפרטיזנים היוגוסלביים של 1941
  • מסדר גיבור העמל הסוציאליסטי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטר "פקו" דפצ'ביץ'סרבית: Петар Пеко Дапчевић‏; 25 ביוני 191313 בפברואר 1999) היה גנרל יוגוסלבי אשר לחם בכוחות הפרטיזנים של טיטו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה שימש כראש המטה הכללי היוגוסלבי בין השנים 19531955.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפצ'ביץ' נולד ב-25 ביוני 1913, בכפר ליד צטיניה שבמונטנגרו. כבר מגיל צעיר, הוא פיתח אידאולוגיה קומוניסטית נוקשה, והשתתף במחאות ובשביתות. בכיתה ח', הוא נעצר על חברות בארגוני נוער מחתרתיים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בלגרד. ב-1933 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה. ב-1937 הוא נסע לספרד והצטרף לבריגדות הבינלאומיות שלחמו לצד הרפובליקנים במלחמת האזרחים. הוא נפצע שלוש פעמים במהלך הקרבות, ומונה למפקד פלוגה.

לאחר שהמלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים, דפצ'ביץ' וחבריו נמלטו מספרד לצרפת. המשטרה הצרפתית כלאה אותם במחנות ריכוז מיוחדים. באוקטובר 1940 הצליח דפצ'ביץ' להימלט מהמחנה, ואף לסייע מבחוץ לחבריו להימלט. עד שהקבוצה הצליחה להגיע ליוגוסלביה, נכבשה הארץ בידי מדינות הציר. הוא נלכד בידי הגרמנים, ונכלא במחנה מעצר בניקשיץ' שבמונטנגרו. הוא הצליח להימלט גם ממחנה זה, והשתתף במרד המונטנגרי כנגד כוחות הכיבוש האיטלקיים. לאחר דיכוי המרד, הוא הצטרף לפרטיזנים של טיטו ומונה למפקד גזרת מונטנגרו במפקדה הפרטיזנית העליונה. הוא הוביל את הקרבות הן כנגד האיטלקים ומשתפי הפעולה שלהם ("הקוויזלינגים"), והן כנגד הצ'טניקים המלוכנים. לקראת סוף המלחמה הוא מונה למפקד הארמייה הפרטיזנית ה-1, ויחד עמה שחרר את קרואטיה וחלקים מסלובניה. לאחר המלחמה מונה למפקד הארמייה ה-4.

ב-1946 הוא נשלח למוסקבה ולמד באקדמיה הצבאית וורשילוב. ב-1948 הוא חזר ממוסקבה ומונה לסגן ראש המטה הכללי היוגוסלבי. ב-27 בינואר 1953 הוא מונה לראש המטה הכללי, וכיהן בתפקיד עד 29 באפריל 1955, אז עזב את הצבא. לאחר פרישתו, הוא מונה לשגריר יוגוסלביה ביוון, וכיהן בתפקיד עד 1961.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פקו דפצ'ביץ' בוויקישיתוף