פקטה סונט סרוונדה
פקטה סונט סרבנדה (בלטינית: Pacta sunt servanda) או "חוזים יש לקיים" הוא כלל בסיסי במשפט המקובל ובמשפט הקונטיננטלי, וכן במשפט הבינלאומי הפומבי והפרטי.
במשפט הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשמעות המקובלת של הכלל היא במשפט הפרטי בדיני חוזים. בתי המשפט אוכפים את הכלל הבסיסי כי חוזה יש לקיים, וכי אי-קיום של החוזה מהווה הפרה של החוזה. במסגרת הכלל על הצדדים להתנהג בתום לב ובדרך מקובלת ולקיים את החוזה.
אי קיום החוזה עשוי לזכות בסעדים במסגרת החוק, גם אם לא נגרם נזק לצד השני. עצם ההפרה יש בה כדי לגרום נזק לפרט ולחברה, כי היא פוגעת בתפיסת החוזה ככלי יעיל להתקשרות בין אנשים ובעסקים. על כן יכול בית המשפט לכפות אכיפת החוזה ואף סעדים אחרים, כגון פיצויים.
במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפט הישראלי דחה את תורת ההפרה היעילה המקובלת בארצות הברית, וקבע, במסגרת כלל זה, כי יש לקיים את החוזה, או לשלם פיצויי הסתמכות בגין ההפרה, בנוסף לנזק שנגרם בפועל.
עם זאת, ניתוח אמפירי של איל זמיר הראה כי בפועל משך הזמן עד לקבלת פסק דין הביא להפיכת תרופת האכיפה ללא רלוונטית, ובפועל נפסקים לניפר פיצויים בלבד.[1]
במשפט בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנת האמנות משנת 1969 קובעת, בהתבסס על כלל זה, כי כל אמנה בינלאומית צריכה להיות מקוימת על ידי הצדדים בתום לב.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לאון יהודה אניג'ר, איל זמיר ואורי כץ "המהפכה במעמדה של תרופת האכיפה - דין, תיאוריה וממצאים אמפיריים" משפטים מט (27.06.2019). זמין לקריאה בכתובת https://lawjournal.huji.ac.il/article/12/1699
| דיני חוזים | ||
|---|---|---|
| עקרונות יסוד | חופש החוזים • חוזים יש לקיים • תום לב | |
| סוגי חוזים | חוזה אחיד • חוזה יחס • חוזה לטובת אדם שלישי • חוזה אופציה | |
| פגמים בכריתת חוזה | חוזה למראית עין • טעות • טעות בחוזה (משפט עברי) • הטעיה • כפייה • עושק | |
| מונחים נוספים | הצעה • זיכרון דברים • הסכם מכללא • הסכם ג'נטלמני • טעות סופר • כוח עליון | |
