פקעיות טעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פקעיות טעם
Gray1018.png
שיוך מבנה אנטומי, organ component
מיקום אנטומי פטמת הטעם עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (991) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) caliculus gustatorius עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A15.4.00.002 עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H3.04.01.0.02116 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרולוקס birnlex_4101 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 54825 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A03.556.500.885.779 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D013650 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0039337 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Gray1018.png
תרשים של פקעית טעם

פקעיות טעם הן קולטני טעם הנמצאים על הלשון, החך הרך, ומכסה הגרון. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם. רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמיות המנקדות את הלשון.

פטמיות הלשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גבי הלשון פזורות פטמיות (Papillae) מארבעה סוגים:

  • פטמיות חוטיות (Filiform papillae) - פטמיות דקות ומוארכות. זהו הסוג השכיח ביותר בלשון והיחיד שאינו נושא פקעיות טעם.
  • פטמיות פטריתיות (Fungiform papillae) - פטמיות שצורתן בחתך מזכירה פטרייה. ממוקמות בעיקר בקצה הלשון ובצדיה.
  • פטמיות עליות (Foliate papillae) - יוצרות רכסים וחריצים בצדי בסיס הלשון.
  • פטמיות מוקפות שפה (Circumvallate papillae) - שמונה עד תריסר פטמיות גדולות יחסית המסודרות בצורת V, שקודקודו פונה לעבר הגרון, בצד האחורי של הלשון.

מבנה פקעיות הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל פקעית טעם יש פתח זעיר שנתפתח לחלל הפה או הלוע, דרכו חודר לפקעית רוק בו מומסים חומרי הטעם השונים. (חומרים שלא מתמוססים במים הם חומרים חסרי טעם- הם לא מפעילים את קולטני הטעם)

קולטני הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזור פקעיות הטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אגדה אורבנית רווחת, שעקבותיה מופיעים עדיין בספרי לימוד ומאמרים שונים,[1][2] הפקעיות של כל טעם נמצאות באזור שונה בלשון. נטען למשל כי באזור מסוים בלשון חשים בטעמים מלוחים ובאחר במתוקים. טענה זו מופרכת, כפי שניתן לבדוק בהתנסות עצמית. [3][4][5][6][7] ככל הנראה מקורה של האגדה בספר לימוד משנת 1942, אשר סקר את ההיסטוריה המחקרית של מערכות חושיות. המחבר, אדווין בורינג, בחן מחקר משנת 1901 בו נמדד סף ההבחנה בטעמים שונים באזורים שונים ברחבי הלשון. המחקר מצא כי קיימים ספים שונים להבחנה בטעמים בנקודות שונות על הלשון. ממצא זה מעיד כי לפקעיות טעם שונות רגישות שונה לטעמים. בורינג הבחין כי בתוצאות המחקר נמצאו ספים נמוכים יותר בקדמת הלשון לאבחנה במתיקות, והסיק מכך כי קדמת הלשון היא האזור הרגיש למתיקות. היסק זה שגוי מכיוון שההבדלים בספי האבחנה שנמצאו באזורים השונים בלשון היו קטנים מכדי להיות משמעותיים מבחינה סטטיסטית או הדירים. גבולות "אזורי הטעם" השונים שורטטו מחדש במפות שונות, ללא כל בסיס ניסויי, כמקרה פרטי מעניין לאבולוציה מימטית.[4] פקעיות הטעם אמנם מפוזרות באופן לא אחיד ובכך מקנות רגישות שונה לטעם באזורים שונים בלשון, אך חמשת הטעמים השונים מורגשים בכל רחבי הלשון ללא קשר לאזור הטעימה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פקעיות טעם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.