פרא ברתולומאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
פרא ברתולומאו
Fra-Bartollommeo
Fra bartolomeo.jpg
לידה 28 במרץ 1472
פראטו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 באוקטובר 1517 (בגיל 45)
פירנצה, רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות רנסאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרא ברתולומאואיטלקית:Fra Bartolommeo), המכונה גם ברתולומאו די פאגולו או ברתולומאו די סן מרקו, ושמו בלידה היה באצ'ו דלה פורטה באיטלקית:Baccio della Porta, ‏ 28 במרץ 1472 - 31 באוקטובר 1517) היה צייר איטלקי שהתמחה בתמונות בעלות נושא דתי בתקופת הרנסאנס. פעל מרבית הזמן בפירנצה עד אמצע שנותיו הארבעים, ואחר כך בערים שונות, כולל רומא. מורו היה קוזימו רוזלי. בסוף המאה ה-15 בהשפעתו של סבונרולה הפך לנזיר דומיניקני והתנזר מאמנות למשך כמה שנים. ב-1504 התבקש לחזור לצייר לטובת המסדר הדומיניקני ופיתח סגנון נשגב של "הרנסאנס הגבוה", שבא לידי ביטוי בציורו על "חזון ברנרד הקדוש". בציור זה, הנמצא כיום במצב רעוע, "הדמויות והבדים נעים בעדינות מלאכית, שככל הנראה היוו התגלות ממש בעיני רפאל הצעיר"[1]. פרא ברתולומאו התידד עם רפאל והייתה ביניהם השפעה אמנותית הדדית. תמונת סבונרולה שצייר נשארה הדיוקן המפורסם ביותר של המטיף הפלורנטיני. פרא ברתולומאו צייר גם בשמן וגם ציורי פרסקו וכמה מרישומי הנופים שיצר היו מהראשונים מסוגם באיטליה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרא ברתולומאו נולד ביישוב סביניאנו די פראטו בטוסקנה כבנו של פאולו די יאקופו, עגלון ובעל פרדות. לכן נשא ברתולומאו גם את הכינוי ברתולומאו די פאולו די יאקופו דל פרטורינו ("של פאולו די יאקופו העגלון"). החל משנת 1478 הם חיו בפירנצה בבית על יד כנסיית סאן פייר גאטוליני והשער שנקרא לפי הכנסייה פורטה סאן פייר גאטוליני. מכאן כינוי נוסף שלו - באצ'ו (שם היפוקוריסטי עבור ברתולומאו) דלה פורטה ("מן השער") בשנים 1484-1483 לפי המלצתו של בנדטו דה מאיאנו, התחנך באצ'ו בסטודיו של קוזימו רוסלי, שבו הכיר גם את פיירו די קוזימו.

כפי שסיפר ג'ורג'ו וזארי

באצ'ו היה אהוב בפירנצה בגלל מידותיו הטובות, חריצותו בעבודה, טבעו הרגוע ונוח לבריות והיותו חדור יראת שמיים, הוא אהב מאוד חיים שקטים, ברח מזימה ונהנה מאוד מדרשות המטיפים וחיפש תמיד את קרבתם של אנשים מלומדים ומתונים

שמו מוזכר לראשונה בתעודה משנת 1485, יחד עם זה של מורו, קוזימו רוסלי, בנוגע לתשלום ששולם על ידי נזירים מכנסיית סנט אמברוג'ו בפירנצה עבור פרסקו שצוייר על ידי קוזימו. ב-1490 או אולי 1494 יחד עם תלמידו, מריוטו אלברטינלי, עזב באצ'ו את הסטודיו כדי להתחיל שיתוף פעולה ארוך ימים, שהופסק זמנית רק בשנת 1493 וחודש בשנה העוקבת.

פרא ברתולומאו - חזון ברנרד הקדוש עם בנדיקט הקדוש ויוחנן האוונגליסט

בשנות ה-1490 החל באצ'ו להיות מוקסם מהטפותיו של ג'ירולמו סבונרולה שהשתלט על השלטון בפירנצה והוקיע במלים קשות כל מה ראה כ"הבלים" ואמנות עכשווית "מושחתת". סבונרולה הטיף לאמנות שתשמש לאיור חזותי של כתבי הקודש על מנת לחנך את אלו שלא היו מסוגלים לקרוא בספר. בהשפעת הוראותיו של סבונרולה שרף ברתולומאו את ציוריו ורישומיו המוקדמים שכללו דמויות בעירום ועסקו בדברי חולין.[2]. ב-1498 צייר ברתולומאו את הדיוקן המפורסם של סבונרולה, הנמצא כיום במוזיאון הלאומי סן מרקו בפירנצה. ב-1500 הזמינו אצלו פרסקו של "יום הדין" עבור האוספדאלה די סנטה מריה נואובה, אותו השלימו אלברטינלי וג'וליאנו בוג'ארדיני אחרי שבאצ'ו התנזר זמנית מציור.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשבשנת 1498 חברי הסיעה הקרויה "הזועמים" (Arrabiati) הסתערו על מנזר סן מרקו כדי לעצור את סבונרולה, ברתולומאו היה בין חמש מאות חסידיו שניסו להגן על בניין. ברתולומאו קיבל קשה את דבר הדחתו ומותו על המוקד של סבונרולה. בשנת 1500 הוא הפסיק לצייר והחל מ -26 ביולי 1500 חי כנזיר חניך במנזר סן דומניקו בפראטו. ב-1501 הוכר כנזיר דומיניקני ועבר לחיות במנזר סן מרקו בפירנצה. חידש את פעילותו כאמן בשנת 1504, כשתחת השגחת אבי המנזר, סאנטה פאניני (Pagnini) התמנה לראש הסטודיו לאמנות של המקום, משרה אותה מילא פרא אנג'ליקו 50 שנה קודם לכן. באותה שנה החל לצייר את ה"חזון של ברנרד הקדוש" עבור קפלת משפחת ברנרדו ביאנקו בבדיה פיורנטינה. השלים את התמונה ב-1507. כעבור זמן קצר התידד עם רפאל שביקר בפירנצה. הוא למד מרפאל את אמנות הפרספקטיבה ומיומנויות נוספות בצביעה ובטיפול בביגוד. השפעתו של רפאל בתחומים אלה ניכרת בציוריו שלאחר מכן. השניים נשארו ידידים וכשפרא ברתולומאו ביקר מאוחר יותר ברומא השאיר בידי רפאל שני ציורים בלתי גמורים שאותם השלים ידידו.[3]

בתחילת 1508 עבר פרא ברתולומאו לוונציה כדי לצייר את "האב הקדוש, הקדושה מרים המגדלית וקתרינה הקדושה מסיינה" לבקשת הדומיניקנים מכנסיית סן פייטרו מרטירה במוראנו, עבודה שהושפעה על ידי אמנות הצבעים הוונציאנית. כשהדומיניקנים לא שילמו לו, הוא לקח את הציור ללוקה, בה ניתן לצפות בו עד היום. באוקטובר 1509, עדיין בלוקה, חידש את הקשר עם הצייר אלברטינלי ושיתף איתו פעולה ביצירת תמונת מזבח עם "המדונה והילד עם הקדושים" עבור קתדרלת לוקה. ב-26 בנובמבר 1510 פיירו סודריני הזמין אצלו קטע מזבח עבור אולם המועצה Sala del Consiglio של פירנצה, והנמצא כיום במוזיאון סן מרקו בפירנצה. כעבור שנתיים הוא סיים עוד קטע של מזבח עבור קתדרלת בזאנסון בצרפת.

בשנת 1513 נסע פרא ברתולומאו לרומא, וצייר שם "פטרוס ופאולוס", ציור המוצג בימינו בפינקוטקה של הוותיקן. בשנים הבאות יצר את "הקדוש מרקוס האוונגליסט" שבארמון פיטי בפירנצה ואת הפרסקואים של המנזר הדומיניקני של פיאן די מוניונה, שכונה של פייזולה, מפרברי פירנצה. אחרי תמונה "חגיגת ונוס" עבור הדוכס אלפונזו ד'אסטה מפרארה, שממנה נשארו רק סקיצות, עבודתו האחרונה של פרא ברתולומאו הייתה הפרסקו Noli me tangere, הנמצא גם כן בפיאן די מוניונה.

פרא ברתולומאו הלך לעולמו בפירנצה בשנת 1517 בגיל 44. קיימת ההשערה שהוא מת ממלריה. לברי וזארי לקה במחלת חום קשה אחרי שאכל כמה תמרים.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה ציוריו הושפעו על ידי עוזרו של רוסלי, פיירו די קוזימוו על ידי צוותיהם של דומניקו גירלנדאיו ופיליפינו ליפי. אחרי התנזרותו מציור בשנים 1503-1500, נראה כי הוא שינה את השקפתו ושאל מרפאל את ייצוג האור ואת האפקטים להצגת צורות בתנועה.

דמויותיו של פרא ברתולומאו קטנות ולבושות בדרך כלל. תכונות אלה משכו כלפיו ביקורת והוצגו כפגמים. על מנת להוכיח כי סגנונו אינו פועל יוצא של רצון לכוח, יצר הצייר את דמותו המפוארת של "הקדוש מרקוס האוונגליסט" (הנחשבת לאחת ממלאכות המחשבת שלו) ודמותו בעירום של סבסטיאן הקדוש. נטען כי האחרונה נראתה מבטאת כל כך חזק את ייסוריו ואת גסיסתו של הקדוש, שהיה צורך להסירו מן המקום שבו הוצגה בקפלה של מנזר[4]

הקומפוזיציות של פרא ברתולומאו יוצאות דופן בכושר האמן לערבב בהן אור וצל, בעושרן ובעדינות צבעיהן ובהצגתם המדהימה של הבגדים.

עם תלמידיו נמנו צ'קינו דל פראטה, גבריאל רוסטיצ'י, רידולפו גירלנדאיו (בנו של דומניקו גירלנדאיו) ופרא פאולו פיסטולזה. [5]

מבחר יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנחתה של מרים - 1508 - שמן על קנווס, נהרס ב-1945 במוזיאון קייזר פרידריך בברלין
  • תהילת נמדונה עם קדושים - 1512, יחד עם אלברטינלי, שמן על קנווס, בקתדרלת בזאנסון
  • השיחה הקדושה - 1512 - שמן על קנווס
  • ישו נתמך על ידי שני מלאכים - לערך 1514 - שמן על קנווס, בית וזארי, ארצו
  • סבסטיאן הקדוש -1515 - שמן על קנווס, האוסף אלאפר, פזנאס, צרפת


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ian Chlvers Oxford Dictionary of Art and Artists 4th edtion 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרא ברתולומאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hartt
  2. ^ Ian Chilvers
  3. ^ 1911 Chisholm ע' 451
  4. ^ Chisholm ע' 451
  5. ^ Vasari Vite - Terza Parte