פרדוקס הסובלנות

פרדוקס הסובלנות הוא מושג לפיו אם חברה היא סובלנית ללא גבולות, יכולתה להיות סובלנית תיהרס בסופו של דבר על ידי חוסר סובלנות. קרל פופר תיאר זאת כפרדוקס בו דווקא הסובלנות עלולה ליצור את התנאים שימוטטו אותה.^[1] ולכן כדי לשמור על חברה סובלנית, החברה חייבת להיות חסרת סובלנות לחוסר סובלנות.

דיון

המונח "פרדוקס הסובלנות" מופיע כהערה לפרק 7 בספרו של פופר, "החברה הפתוחה ואויביה". בהערה מזכיר פופר מספר פרדוקסים פוליטיים: פרדוקס החירות (חירות בלי מיצרים תוביל לאובדנה), ופרדוקס הדמוקרטיה (בעיית עריצות הרוב) – שאותם הוא מייחס לאפלטון – וכן את פרדוקס הסובלנות. הפרק הנדון מגדיר את ההקשר לזה של המוסדות הפוליטיים והתהליך הדמוקרטי, ודוחה את התפיסה של "רצון העם" בעל משמעות תקפה מחוץ לאותם מוסדות. לכן, ההסכמה של פופר לדיכוי כאשר כל השאר נכשל חלה רק על המדינה בדמוקרטיה ליברלית עם שלטון חוק חוקי שחייב להיות צודק ביסודותיה, אך בהכרח יהיה לא מושלם.^[2]

על פי ג'ון סטיוארט מיל דעות לא סובלניות יש לבחון על פי "עקרון ההיזק" (האם הן גורמות נזק לזולת). פופר סבר שהסיכון שבבחינת הדעות הלא סובלניות רק על פי עקרון ההיזק של מיל, הינו בכך שעלול להיווצר מצב בו הסובלנות כלפי הלא סובלניים תגרום להם לשגשג ולהצליח לצבור מספיק כוח כדי לממש את תורתם הלא סובלנית. או אז הם יבטלו את עקרון הסובלנות שבזכותו צברו את הכוח. הוא סבר שהגלישה ממצב שבו ההיזק לחברה קטן ויש להכילו בשם הסובלנות למצב בו יש התפרצות של כוחות קנאיים שגורמת נזק כבד לפרטים ולחברה, עלולה להיות מהירה ובלתי נשלטת.^[1]

כדי להגן על הסובלנות בסביבה דמוקרטית, יש לקדם את עמודי התווך של הדמוקרטיה: מערכת שיפוט עצמאית, בחירות חופשיות והוגנות, חירויות חוקתיות (במיוחד ביטוי, כולל עיתונות, והתאגדות), אחריותיות , שלטון החוק, וכללים לא כתובים של סובלנות הדדית (או כבוד) והימנעות מוסדית (כלומר איסור על פרקטיקות חוקיות פורמלית אך מערערות באופן מהותי את הדמוקרטיה).המערכת המשפטית (הדין) משמשת ככלי על ידי המערכת הפוליטית בעלת הבסיס הדמוקרטי כדי להציב גבולות למעשי חוסר סובלנות דמוקרטית.^[3] בנסיבות קיצוניות שבהן נחצים גבולות הסובלנות, דיאלוג עם בעלי עמדות לא סובלניות, שמטרתו פשרה כבר אינו אסטרטגיה בת קיימא.^[4]

תומאס ג'פרסון התייחס לרעיון של חברה סובלנית בנאום הפתיחה הראשון שלו, הנוגע לאלו שעלולים לערער את יציבות ארצות הברית ואת אחדותה באומרו, "תנו להם לעמוד ללא הפרעה כמצבות-זיכרון לביטחון שבו ניתן לסבול דעות שגויות והיכן שההיגיון נותר חופשי להילחם בהן."^[5]

סובלנות וחופש דיבור

פרדוקס הסובלנות חשוב בדיון על אילו גבולות יש להציב לחופש הביטוי. רפאל כהן-אלמגור, בפרק "פרדוקס הסובלנות של פופר ושינויו" בספרו "גבולות החירות והסובלנות: המאבק נגד כהניזם בישראל" (1994), טען כי לאפשר חופש ביטוי למי שישתמש בו כדי לבטל את העיקרון שעליו נשען חופש הביטוי הוא פרדוקסלי.^[6] מישל רוזנפלד כתב בכתב העת Harvard Law Review בשנת 1987 כי "נראה שזה סותר להרחיב את חופש הביטוי לקיצונים;... שבאם יצליחו, ידכאו באכזריות את חופש הדיבור של אלו אשר הם לא מסכימים איתם." רוזנפלד מציין כי לדמוקרטיות מערב-אירופאיות ולארצות הברית יש גישות הפוכות לשאלת הסובלנות של דברי שטנה – מרבית מדינות מערב אירופה מציבות עונשים משפטיים על הפצה של חומרים פוליטיים מאוד לא-סובלניים או קיצוניים (למשל הכחשת השואה) כהפרעה חברתית מובנת או בהסתה לאלימות, ואילו ארצות הברית קבעה כי חומרים מסוג זה מוגנים כשלעצמם על ידי עקרון חופש הביטוי ולכן חסינים מפני הגבלה, למעט כאשר קריאות לאלימות או פעילויות בלתי חוקיות אחרות נעשות באופן מפורש וישיר.^[7]

פתרון מוצע, בהשראת אלפרד טרסקי, הוא לחשוב על סובלנות בשתי רמות: רמת הדעות האינדיבידואליות: ברמה זו, דעות סובלניות ובלתי סובלניות נסבלות. רמת מטא-סובלנות: זוהי רמה עקרונית יותר שאינה סובלת אף דעה בלתי סובלנית המבקשת להגביל את כלל היסוד של הסובלנות עצמה. כלומר, דעה כמו "ה-X-ים גרועים" יכולה להתקיים, אך לדעה כמו "אין לתת ל-X-ים זכות לבטא את דעותיהם" אין להיות סובלניים, כי היא מפרה את כלל המטא-סובלנות. על פי פתרון זה הגבולות המגדירים את מידת סובלנות כלפי דעות לא סובלניות מוגדרים על פי התשובה לשאלה האם הדעות מקשות על אחרים לבטא את דעותיהם, כלומר מפרות את כלל היסוד של הסובלנות, או לא.^[8]

ראו גם

קישורים חיצוניים

"The Concept of Toleration and its Paradoxes". Stanford Encyclopedia of Philosophy. Stanford University. 2017.
Pasamonik, Barbara (בספטמבר–באוקטובר 2004). "The Paradoxes of Tolerance". Social Studies. 95 (5): 206. doi:10.3200/TSSS.95.5.206-210. {{cite journal}}: (עזרה)
Oberdiek, Hans (2001). Puzzles and Paradoxes of Tolerance. ISBN 9780847687862.
Totten, Michael (9 ביולי 2006). "Tolerating the Intolerant". MichaelTotten.com. self-published. {{cite web}}: (עזרה)

הערות שוליים

^ ¹ ² בית אבי חי (2024-12-16), פרק 122 – קרל פופר: פרדוקס הסובלנות, נבדק ב-2025-05-11
^ Popper, K., Havel, V., and Gombrich, E. (2002) The Open Society and Its Enemies. Edition 7. Volume 1: The Spell of Plato; Chapter VII, Section II, p136, P2-3. London and New York: Routledge, Taylor & Francis Group. ISBN 0-415-28236-5 Hbk
^ Felipe Bizinoto Soares de Pádua, O PARADOXO DA TOLERÂNCIA NA DEMOCRACIA: ENSAIO SOBRE UMA FORMA DE RESPOSTA E A BUSCA POR UMA DEMOCRACIA INCLUSIVA DIALOGAL, ORG & DEMO 25, 2024, עמ' e024016–e024016 doi: 10.36311/1519-0110.2024.v25.e024016
^ Helena Desivilya Syna, The paradox of tolerance? 'In situ' alerts from Israel on hyper‐polarization and threatened democracy, Conflict Resolution Quarterly 40, Spring 2023, עמ' 373–376 doi: 10.1002/crq.21375
^ "Thomas Jefferson, First Inaugural Address, Chapter 4, Document 33". The Founders' Constitution. University of Chicago Press. 2001 [1801]. Reprint from: Richardson, James D., ed. (1896–1899). A Compilation of the Messages and Papers of the Presidents, 1789–1897. Washington, DC: United States Government Printing Office.
^ Cohen-Almagor, Raphael (1994). "Popper's Paradox of Tolerance and Its Modification". The Boundaries of Liberty and Tolerance: The Struggle Against Kahanism in Israel. University Press of Florida. p. 25. ISBN 9780813012582.
^ Rosenfeld, Michel (באפריל 1987). "Review: Extremist Speech and the Paradox of Tolerance". Harvard Law Review. 100 (6): 1457–1481. doi:10.2307/1341168. JSTOR 1341168. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Margaret Cuonzo, The power of paradoxes, New Scientist 253, 2022-01-08, עמ' 44–48 doi: 10.1016/s0262-4079(22)00019-7

[:0-1] ¹ ² בית אבי חי (2024-12-16), פרק 122 – קרל פופר: פרדוקס הסובלנות, נבדק ב-2025-05-11

[2] Popper, K., Havel, V., and Gombrich, E. (2002) The Open Society and Its Enemies. Edition 7. Volume 1: The Spell of Plato; Chapter VII, Section II, p136, P2-3. London and New York: Routledge, Taylor & Francis Group. ISBN 0-415-28236-5 Hbk

[3] Felipe Bizinoto Soares de Pádua, O PARADOXO DA TOLERÂNCIA NA DEMOCRACIA: ENSAIO SOBRE UMA FORMA DE RESPOSTA E A BUSCA POR UMA DEMOCRACIA INCLUSIVA DIALOGAL, ORG & DEMO 25, 2024, עמ' e024016–e024016 doi: 10.36311/1519-0110.2024.v25.e024016

[4] Helena Desivilya Syna, The paradox of tolerance? 'In situ' alerts from Israel on hyper‐polarization and threatened democracy, Conflict Resolution Quarterly 40, Spring 2023, עמ' 373–376 doi: 10.1002/crq.21375

[5] "Thomas Jefferson, First Inaugural Address, Chapter 4, Document 33". The Founders' Constitution. University of Chicago Press. 2001 [1801]. Reprint from: Richardson, James D., ed. (1896–1899). A Compilation of the Messages and Papers of the Presidents, 1789–1897. Washington, DC: United States Government Printing Office.

[6] Cohen-Almagor, Raphael (1994). "Popper's Paradox of Tolerance and Its Modification". The Boundaries of Liberty and Tolerance: The Struggle Against Kahanism in Israel. University Press of Florida. p. 25. ISBN 9780813012582.

[7] Rosenfeld, Michel (באפריל 1987). "Review: Extremist Speech and the Paradox of Tolerance". Harvard Law Review. 100 (6): 1457–1481. doi:10.2307/1341168. JSTOR 1341168. {{cite journal}}: (עזרה)

[8] Margaret Cuonzo, The power of paradoxes, New Scientist 253, 2022-01-08, עמ' 44–48 doi: 10.1016/s0262-4079(22)00019-7

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]