פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות
 | |||||||||
| פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות | |||||||||
| לידה |
12 בינואר 1810 פלרמו, ממלכת סיציליה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 במאי 1859 (בגיל 49) קזרטה, ממלכת שתי הסיציליות .svg){kind=small} | ||||||||
| שם מלא | פרננדו השני קרלו, מלך שתי הסיציליות | ||||||||
| מדינה | איטליה | ||||||||
| מקום קבורה |
סנטה קיארה  | ||||||||
| בת זוג |
מריה כריסטינה, נסיכת סבויה מריה תרזה מאוסטריה | ||||||||
| שושלת בית בורבון | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות (פרננדו קרלו לבית בורבון; 12 בינואר 1810 – 22 במאי 1859) היה מלך בממלכת שתי הסיציליות מ-1830 ועד מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרננדו נולד ב-12 בינואר 1810 בפאלרמו, להוריו פרנצ'סקו הראשון, מלך שתי הסיציליות ומריה איזבלה מספרד, בתם של קרלוס הרביעי, מלך ספרד ומריה לואיסה מפארמה.
בשנת 1830 מת אביו פרנצ'סקו הראשון, מלך שתי הסיציליות, ופרננדו עלה לשלטון במקומו. בשנותיו הראשונות היה פרננדו מאוד פופולרי על העם, והוא השתדל לשפר את הביורוקרטיה והמיסוי בממלכה. פרננדו הפחית את המיסים במדינה, הפעיל את קו הרכבת הראשון באיטליה, את ספינת הקיטור הראשונה באיטליה, והקים את קו הטלגרף בין נאפולי לפלרמו.
בשנת 1837 פיזרו חייליו של פרננדו באלימות הפגנה בסיציליה, שקראה לפרננדו להעניק חוקה למדינה ולתת יותר חופש לעם.
בינואר 1848 פרצו מהפכות בפלרמו שבסיציליה בדרישה לעצמאות, ומשם התפשטו ההפגנות בכל רחבי הממלכה. כתוצאה מכך נאלץ פרננדו להעניק חוקה לממלכה, עם שני בתי נבחרים, עיתונות חופשית וערובות לחופש הפרט. אולם לאחר שההפגנות לא פסקו, שלח פרננדו ב-13 במרץ את צבאו לשבור את ההפגנות ולפזר את הפרלמנט הלאומי, על אף שלא ביטל את החוקה באופן רשמי. ב-13 באפריל הכריזה סיציליה על עצמאותה, ובתגובה שלח פרננדו כוח בן 20,000 חיילים תחת פיקוד קרלו פילנג'יארי, שכבשו במסע בן 9 חודשים את האי סיציליה מחדש.
לאחר דיכוי מהפכת 1848, כלא פרננדו עד לשנת 1851 למעלה מ-2,000 מתנגדים למשטרו, ורבים אחרים יצאו לגלות. במהלך ביקור של ויליאם גלאדסטון בנאפולי בשנת 1850, החל הלה תומך בהתנגדות הנפוליטנית לשלטונו של פרננדו, ובשל כך הגביל פרננדו את השפעתם של הבריטים והצרפתים בממלכה.
בשנת 1856 ניסה חייל להתנקש בחייו של פרננדו, וב-22 במאי 1859 מת פרננדו, ובנו פרנצ'סקו השני, מלך שתי הסיציליות עלה לשלטון במקומו. זמן קצר לאחר מותו ניצחו הכוחות הצרפתיים והסרדיניים את הצבא האוסטרי במלחמת אוסטריה-סרדיניה, מה שהוביל כעבור זמן קצר לאיחוד איטליה ולהדחתו של פרנצ'סקו השני, מלך שתי הסיציליות.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1832 התחתן פרננדו עם מריה כריסטינה, נסיכת סבויה, בתם של ויטוריו אמנואלה הראשון, מלך סרדיניה ומריה תרזה מאוסטריה-אסטה, מלכת סרדיניה, ממנה היה לו בן אחד:
בשנת 1837 התחתן פרננדו עם מריה תרזה מאוסטריה, בתם של הארכידוכס קרל, דוכס טשן והנרייטה, נסיכת נסאו-ויילבורג, ממנה היו לו 12 ילדים:
- לואיג'י, רוזן טראני (1838–1866)
- אלברטו, רוזן קסטרוג'ואבני (1839–1844)
- אלפונסו, רוזן קזרטה (1841–1934)
- מריה אנונציאטה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות (1843–1871)
- מריה אימקולאטה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות (1844–1899)
- ג'אאטנו, רוזן אגריג'נטו (1846–1871)
- ג'וזפה, רוזן לוצ'רה (1848–1851)
- מריה פיה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות (1849–1882)
- וינצ'נזו, רוזן מלאצו (1851–1854)
- פסקואלה, רוזן ברי (1852–1904)
- מריה לואיזה, נסיכת בורבון-שתי הסיציליות (1855–1874)
- ג'נארו, רוזן קלטג'ירונה (1857–1867)
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרננדו השני, מלך שתי הסיציליות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)