פרדריקה הרצל

אין תמונה חופשית

פרדריקה הרצל (5 ביוני 1933 - 26 בספטמבר 2009) הייתה קרובת משפחה של בנימין זאב הרצל. היא שימשה נושא לדיון משפטי מתוקשר בראשית מלחמת העצמאות ובשנות המדינה הראשונות.

ביוגרפיה

בבית הוריה

פרדריקה (פנינה) הרצל נולדה בווינה בשנת 1933 למקס ופרנצי הרצל. אביה היה יליד שנת 1898, ואמה ילידת שנת 1906. אביה, שניהל בית מסחר משפחתי בווינה, היה בנו של ברטולד הרצל, בן דודו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה ומייסד התנועה הציונית. במרץ 1938, בהיותה בת חמש שנים, פלשו הנאצים לאוסטריה. כשנכנסו הנאצים לווינה הם אסרו את מקס הרצל על שנשא את השם הרצל ועל היותו יהודי עשיר. גם פרנצי הרצל נאסרה. פרנצי שוחררה לאחר שלושה חודשים ומקס נשאר כלוא תשעה חודשים. במצב דברים זה, ומתוך דאגה לשלומה של הילדה תחת שלטון נאצי, העבירו אותה הוריה לבית דודתה, אחות אמה, סטלה ברך ובעלה וילהלם, שגרו בעיר קרלסבד בצ'כוסלובקיה והיו חשוכי ילדים.

עם דודתה ודודה

כחצי שנה לאחר מכן, לאחר סיפוח חבל הסודטים לגרמניה בספטמבר 1938, עברו הדוד והדודה עם הילדה לפראג, שהייתה אז עדיין בירת צ'כוסלובקיה העצמאית. במצב שנוצר החליטו משפחת הרצל ומשפחת ברך לעלות לארץ ישראל, אולם ממשפחת הרצל נבצר מלהגר מאוסטריה. סטלה ברך הודיעה בפברואר 1939 לאחותה שבווינה כי היא ובעלה עולים ארצה, אולם אין ביכולתם להעלות את הילדה, אלא אם יאמצו אותה כבתם והיא תישא את שם משפחתם. היא טענה כי האימוץ הוא פיקטיבי ובא רק כדי להעלות את הילדה לארץ ישראל. ההורים נתנו את הסכמתם לאימוץ. שניהם באו לבית המשפט בווינה וחתמו על כתב ויתור על בתם. הם עשו זאת בלב כבד ביודעם כי זו הדרך היחידה להציל את בתם מהנאצים. מיד לאחר מכן חתמו בני הזוג ברך בפראג על מסמכי האימוץ והם עם הילדה עמם עלו לארץ ישראל ב-4 באפריל 1939.

גורל הוריה במלחמה ולאחריה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו מקס ופרנצי הרצל מווינה. הם נדדו דרך הרי יוגוסלביה כשמטרתם להגיע לאיטליה. בגבול הם נאסרו ונשלחו למחנה הסגר. בספטמבר 1943, לאחר שביתת הנשק עם איטליה, הם ברחו והגיעו לשטח בעלות הברית. אז חידשו את קשר המכתבים עם בני הזוג ברך, שאלו אותם על שלומה של פרדריקה וביקשו את עזרתם לעלייתם לארץ ישראל. בני הזוג ברך בישרו להם כי שלומה של פרדריקה טוב ושלחו להם את תמונתה. חליפת המכתבים נמשכה ובה ניסו בני הזוג ברך באמתלות שונות להשפיע עליהם שלא יעלו. מקס ופרנצי שמו גם לב כי פרדריקה אינה כותבת להם במו ידיה. הדברים עוררו את חשדם שהכל נעשה כדי לשלול מהם את בתם.

פרנצי הרצל חשה שמשהו איננו כשורה וביקשה במכתב אל אחיה המתגורר בתל אביב כי יברר את האמת. אחיה לא הסתיר ממנה את האמת וכתב לה כי אחותם, סטלה ברך, רואה את הילדה כבתה. מקס כתב מכתב לסטלה בו הודיע לה כי הוא ואשתו יגיעו בקרוב לארץ ויבואו להתגורר עם סטלה ובעלה, כדי שהילדה תתרגל מחדש להוריה. תשובתה של סטלה הייתה נחרצת, הילדה היא בתה על פי מסמכי אימוץ חוקיים שנחתמו כדין. מקס ופרנצי נסעו לפראג במאי 1947 והגישו לבית המשפט תביעה לביטול האימוץ. השופטים נענו לעתירה ופסקו כי לאימוץ אין תוקף חוקי כיוון שנעשה בחטף ומטרתו הייתה להציל את הילדה. בית המשפט ציווה להשיב את הילדה להוריה. ההורים פנו גם לבית משפט באוסטריה וקיבלו בו החלטה דומה, אך להחלטות אלה לא היה תוקף בארץ ישראל.

המשפט

בחודש ינואר 1948 הגיעו מקס ופרנצי הרצל לארץ ישראל. עם הגיעם לארץ פנו לסטלה ובעלה וביקשו לראות את הילדה, אך נענו בסירוב. אז פנו לעורך הדין ד"ר משה זילברג, לימים שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל. ד"ר זילברג הגיש בשמם תביעה נגד בני הזוג ברך לביטול האימוץ. בשלב ראשון ביקש כי יינתן צו זמני המאפשר להורים להתראות עם בתם פעמיים בשבוע בדירת האחות. השופט נעתר והוציא צו כמבוקש.

להורים נכון היה במפגש מפח נפש, פרדריקה הייתה אדישה כלפיהם, ואת פרנצי הציגה בפני חברותיה כדודתה. ההורים לא היו יכולים לעמוד בכך והפסיקו את הביקורים. ב-1949, לאחר שנכשלו ניסיונות אחדים של השופט להביא את הצדדים להסדר מוסכם, פסק בית המשפט כי את החגים תבלה פרדריקה בבית הוריה, אך פגישות אלה לא שברו את חומת הניכור מצד הבת וגרמו רק צער להורים. בשנת 1951, כשמלאו לפרדריקה שמונה עשרה שנים, שלחה להוריה מכתב בו הודיעה להם כי ברצונה להסדיר את יחסיה עמם והציעה להיפגש אתם לארוחת צהרים בביתם ביפו. בפגישה שררה לרגע אחווה משפחתית, אך שוב לא ראתה פרדריקה את הוריה עד ליום בו הודיעו לה כי אביה גוסס. מקס הרצל נפטר ב-1 בדצמבר 1951 מבלי שזכה לאחות את הקרע עם בתו.

פרדריקה נישאה לאיש בשנת 1958. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1960 התגרשה. בילקוט הפרסומים הרשמי שבו מתפרסמות הודעות מנהליות שונות של מוסדות המדינה, בפרסום מס' 1033 מיום 9 בספטמבר 1963, במסגרת ההודעות על שינוי שם, נתפרסם בעמוד 1843 כי "פרדריקה (פנינה) אשר" החליפה את שמה ל"פרדריקה ברך הרצל". מכאן עולה כי לאחר סיום הנישואין בחרה לחזור לשם משפחה שיכלול את שם משפחת הוריה ואת שם המשפחה המאמצת.

חזרתה לווינה

פרדריקה שבה לווינה בנובמבר 1964, ועבדה כלבורנטית. היא ביקרה בארץ פעם אחת בעקבות מותה של סטלה ברך בשנת 1979. בביקורה זה ניסתה להתאבד ואושפזה בבית חולים בתל השומר. לאחר מכן שבה לווינה. בקהילה היהודית הכירו את שמה. כשהתבקשו לבדוק מה עלה בגורלה מאז, התברר כי מתה בשנת 2009. על קברה אין מצבה אלא שלט בלבד עליו נכתב בגרמנית:

HERZL FREIDRICKA

GEB 5.6.1933

GES 26.9.2009

(הרצל פרדריקה. נולדה 5.6.1933. מתה 26.9.2009).

"ההרצלים"

בשנת 2015 שודרה בערוץ הראשון סדרה בת 4 פרקים שנקראה "ההרצלים". הסדרה, בבימויה של יעל קיפר מספרת על הטרגדיה של משפחת הרצל. גורל בני המשפחה הגרעינית של הרצל היה טרגי. אשתו יוליה מתה בשנת 1907, שלוש שנים אחרי מות בעלה, בתום אשפוזים במוסד לפגועי נפש. בנו האנס, שהמיר את דתו, התאבד בירייה בשנת 1930, מיד אחרי מות אחותו פאולינה, שאושפזה אף היא בגיל צעיר. בתו טרודה, שלקתה אף היא בנפשה, נספתה בטרזיינשטט בשנת 1943. בנה, סטפן תיאודור ניומן, נכדו היחיד של הרצל, התאבד בשנת 1946, אחרי שנודע לו על מות הוריו בשואה. הסדרה מספרת על גורלם של קרוביו הרחוקים יותר של הרצל. על פי התחקיר של יוצרי הסדרה נתגלה כי בני משפחה של הרצל מדרגות קרבה שונות חיים כיום במקומות רבים בארץ. אחדים אותרו בווינה, בסרביה, בקרואטיה ובבלגיה.

אחד מפרקי הסדרה מספר על גורלה של פרדריקה הרצל. קרוב משפחה סיפר בתוכנית כי אביה של פרדריקה, מקס הרצל, היה שבור מהנתק עם בתו ומותו בשנת 1952 נגרם על ידי התאבדות. כן סופר על ניסיון ההתאבדות שלה. בתחקיר שנערך עבור הסדרה, אותו ביצעה הדס כהן, סופר על שובה לווינה, כאמור לעיל, ועל גילוי מקום קבורתה.

קישורים חיצוניים

• משפחת הרצל בארץ דבר 30 במרץ 1948.
• תובעים זכות לראות את בתם, דבר, 14 במרץ 1948
• ועוד טרגדיה במשפחת הרצל, מעריב, 11 בינואר 1952
• עופר אדרת, סדרה תיעודית חדשה מגלה עוד טרגדיה של משפחת חוזה המדינה, באתר הארץ, 29 באפריל 2015