פרדריק הרצברג
 | |
| לידה |
18 באפריל 1923 לין, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בינואר 2000 (בגיל 76) סולט לייק סיטי, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פסיכולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
  | |
פרדריק הרצברג (באנגלית: Frederick Hertzberg; 18 באפריל 1923 – 19 בינואר 2000) היה פסיכולוג יהודי אמריקאי מאסכולת יחסי אנוש בניהול. פיתח את תאוריית שני הגורמים שהייתה בעלת השפעה רבה על תחום הניהול והעבודה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרצברג החל בצעירותו ללמוד בסיטי קולג' של ניו יורק, אך לימודיו נקטעו כאשר גויס לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. הוא היה בין החיילים האמריקאים שנכנסו למחנה הריכוז דכאו לאחר כיבושו; המראות שראה והשיחות שקיים עם גרמנים בתקופת שירותו, תרמו להתעניינותו בתחום המוטיבציה.
ב-1946 סיים את לימודיו בסיטי קולג', ועבר לאוניברסיטת פיטסבורג, שם המשיך בלימודים מתקדמים. במקביל היה מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת Case Western Reserve בקליבלנד. אחר כך עבר לאוניברסיטת יוטה, שם עבד כמרצה לניהול בבית הספר לעסקים.
הרצברג פרסם ב-1968 את המאמר "One More Time, How Do You Motivate Employees?". המאמר זכה לפופולריות רבה, הודפס בעשרים השנים הבאות ב-1.2 מיליון עותקים, והפך למאמר המבוקש ביותר מתוך כתב העת בו פורסם, "Harvard Business Review".
מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרצברג היה החוקר הראשון אשר הגדיר את הגורמים החשובים לשביעות רצון של עובדים. הוא יצר את תאוריית שני הגורמים, לפיה שביעות הרצון של העובדים מורכבת משני צירים נפרדים: ציר אחד של שביעות רצון מהעבודה וציר אחר של חוסר שביעות רצון מהעבודה.
הציר של חוסר שביעות הרצון מתייחס לצרכים החיצוניים של העובד (גורמים "היגייניים"), בעיקר סביבת ותנאי העבודה, כמו מדיניות החברה, משכורת, תנאי עבודה ויחסים בין אישיים בתוך העבודה. עובד שאינו מרוצה מעבודתו הוא עובד שממעיט באינטראקציה עם סביבת העבודה שלו על מנת שלא לחוות תחושה של כאב ומתמקד בהימנעות.
לעומת זאת, ציר שביעות הרצון מתייחס לצרכים הפנימיים של האדם (גורמים "ממריצים" / "מניעים"), כמו הישגים, העבודה עצמה, אחריות וקידום, ובעיקר מתייחס להגשמה עצמית וגדילה פסיכולוגית, תוך מיקוד במשימה ובעצמי. כלומר, עובד מרוצה הוא עובד שמתפתח ומאותגר מהעבודה שלו.
לפי התאוריה של הרצברג, עובד שעסוק רק בצרכים החיצוניים ועסוק בהימנעות מחוסר נעימות איננו עובד טוב או יעיל, כי הוא אינו פנוי לעבודה ואי אפשר לסמוך עליו בשעת משבר של הארגון. לכן, על פי הרצברג, ארגונים חייבים לעודד את עובדיהם למעט בהתייחסות לגורמים החיצוניים (בהם קל למצוא דברים שליליים) ולהתייחס יותר למניעים פנימיים, בכך העובדים ישקיעו יותר גם בעבודה עצמה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Herzberg, F. (1973). Work and the nature of man. New York : New American Library.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרדריק הרצברג, One More Time: How Do You Motivate Employees?, מאמר חלקי
- תפיסת הממריץ/היגיינה של הרצברג, באתר "האנציקלופדיה לטכניקות ורעיונות בניהול"