פרה ולנטי מורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרה ולנטי מורה
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 18 בדצמבר 1947 (בן 71)
וילפלנה שבקטלוניה, ספרד
שם מלא פרה ולנטי מורה אי מרינה
גובה 1.80 מטר
עמדה שוער
מועדוני נוער

1965 - 1967
ראוס
ברצלונה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1967 - 1968
1968 - 1979
1968 - 1969
1969 - 1970
1971 - 1973
1979 - 1983
1983 - 1986
קונדל
ברצלונה
מסטאייה (השאלה)
ריאל אוביידו (השאלה)
אלצ'ה (השאלה)
ראיו ואיקאנו
ריאל מורסיה

71 (0)
12 (0)
32 (0)
71 (0)
141 (0)
30 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1973 - 1976 קטלוניה 2 (0)
קבוצות כמאמן
1987 - 1989
1989 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1996
1997 - 1998
1998 - 1999
1999 - 2002
2004 - 2005
איגוולדה
ברצלונה (נוער)
ז'ימנסטיק טרגונה
ריאל מורסיה
קרטגונובה
בנידורם
סבדל
סבדל
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרה ולנטי מורה אי מרינהקטלאנית: Pere Valentí Mora i Mariné, בספרדית נקרא "פדרו ולנטין" - Pedro Valentín, נולד ב-18 בדצמבר 1947 בווילפלנה שבקטלוניה, ספרד) הוא כדורגלן ומאמן עבר קטלאני-ספרדי. מורה, ששיחק כשוער, הצטרף בנעוריו לברצלונה, ממנה הושאל לקבוצות כגון ריאל אוביידו ואלצ'ה, לפני ששיחק במדי הקבוצה הבוגרת. לאחר שעזב את ברצלונה שיחק מספר שנים בראיו ואיקאנו ובריאל מורסיה, שם פרש ממשחק. לאחר פרישתו ממשחק החל לעבוד כמאמן. בין היתר אימן את ריאל מורסיה, ז'ימנסטיק טרגונה וסבדל.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה, שגדל בכפר הקטן וילפלנה שבקרבת טרגונה, שיחק בילדותו במחלקת הנוער של הקבוצה הקטנה ראוס.[1] ב-1965 הצטרף מורה למחלקת הנוער של ברצלונה, וב-1967, כשהיה בן 20, צורף לקונדל, קבוצה קטנה מהעיר ברצלונה ששימשה בעבר קבוצת משנה לברצלונה ושיחקה בליגה השלישית. ב-1968 הושאל למשך עונה למסטאייה שבוולנסיה למשך עונה, שם גם עשה את שירותו הצבאי. במסטאייה, ששיחקה אז בליגה השנייה, שיחק ב-12 משחקי ליגה במשך עונת 1968/69, רובם במחזורים האחרונים של העונה. מיד לאחר חזרתו מההשאלה הושאל מורה פעם נוספת, הפעם לריאל אוביידו שגם היא שיחקה בליגה השנייה בעונת 1969/70. באוביידו פתח ב-32 מתוך 38 משחקי הליגה של הקבוצה, במהלכם ספג 27 שערים בלבד ועזר לאוביידו להיות הקבוצה שסופגת את מספר השערים הנמוך ביותר בליגה, תוך שהיא מסיימת במקום ה-7. מורה שב לברצלונה והיה בסגל הקבוצה בעונת 1970/71, אך הוא לא שותף באף משחק, שכן קדמו לו סלבדור סדורני ומיגל ריינה. משום כך הוחלט להשאילו בפעם השלישית. מורה הושאל למשך שנתיים לאלצ'ה מהליגה השנייה. בעונתו הראשונה באלצ'ה, עונת 1971/72, פתח בכל 38 משחקי הקבוצה וספג 21 שערים בלבד - בעונה זו רק ריאל אוביידו ספגה פחות שערים מאלצ'ה, שסיימה במקום ה-4. בעונתו השנייה פתח ב-33 משחקים בהם ספג 23 פעמים, והוא עזר לאלצ'ה להעפיל לליגה הראשונה מהמקום השני.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה שב לברצלונה באופן קבוע בעונת 1973/74, אז אימן את הקבוצה רינוס מיכלס ההולנדי. בעונה זו היה סלבדור סדורני שוערה הראשון של הקבוצה, אך כשסדורני נפצע באמצע העונה, מורה החליפו. משחקו הראשון היה ב-17 בפברואר 1974, בקלאסיקו נגד ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו. ברצלונה הביסה את יריבתה 5-0, משחק שנחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריית המפגשים בין הקבוצות. מורה פתח בשלושת המחזורים הבאים, בשניים מתוכם ניצחה ברצלונה ובאחרון סיימה בתיקו עם גרנדה, לפני שסדורני החלים מפציעתו ושב להרכב הקבוצה. בתום העונה זכתה ברצלונה באליפות ראשונה מאז 1960. את עונת 1974/75 החל כשוערה הפותח של הקבוצה, ומורה פתח ב-9 מחזורי ליגה וכן ב-4 משחקים בגביע אירופה. לאחר מכן חזר סדורני לפתוח בעקביות, ולמעט משחק אחד באמצע העונה, מורה לא פתח באף משחק עד סוף העונה. ברצלונה סיימה בליגה במקום ה-3.

בעונת 1975/76 חל שיפור משמעותי במעמדו של מורה, שהועדף על ידי המאמנים הנס וייסוויילר ולאוראנו רואיס על פני פדרו ארטולה וסדורני ברוב משחקי העונה. הוא פתח ב-18 משחקים בליגה ו-9 נוספים בגביע אופ"א. מורה עזר לברצלונה להגיע למקום ה-2 בליגה ולחצי גמר גביע אופ"א, שם הודחה הקבוצה על ידי ליברפול בתוצאה מצטברת 2-1. בגביע אופ"א לא ספג במשך 406 דקות רצופות, שיא של המועדון במסגרת אירופאית, שהחזיק מעמד עד שוויקטור ואלדס שבר אותו 30 שנים לאחר מכן.[2] בעונת 1976/77, עם מיכלס כמאמן פעם נוספת, המשיך מורה להיות השוער הראשון בקבוצה. מורה פתח ב-33 משחקים בליגה ובגביע אופ"א, אך לאחר רצף של 6 משחקים ללא ניצחון, תפס ארטולה את מקומו של מורה בהרכב והוא פתח במקומו עד סוף העונה. ברצלונה הגיעה למקום ה-2 בליגה והודחה על ידי אתלטיק בילבאו ברבע גמר גביע אופ"א. מורה שותף במשחק הראשון, בו הפסידה ברצלונה 2-1, אך לא בגומלין, שהסתיים בתיקו 2-2 והביא להדחתה של ברצלונה.

בעונת 1977/78 המשיכה המגמה מסוף העונה שקדמה לה, וארטולה פתח ברוב משחקי הקבוצה, כשמורה משמש שוער שני. מורה פתח במספר מצומצם של משחקים בסוף העונה: 5 בליגה ואחד בגביע אופ"א - גומלין חצי הגמר נגד פ.ס.וו. איינדהובן, בו ניצחה ברצלונה 3-1, אך לא הצליחה לעלות לגמר בשל הפסד 3-0 במשחק הראשון. ב-19 באפריל 1978 זכתה ברצלונה בגביע המלך הודות לניצחון 3-1 על לאס פאלמס בגמר, בו פתח מורה בהרכב. עונת 1978/79 הייתה דומה לקודמתה. מורה החליף את ארטולה עת נפצע באמצע העונה למשך 8 משחקים, אך מעבר לכך לא שותף. ברצלונה הגיעה למקום ה-5 בלבד בליגה וזכתה בגביע מחזיקות הגביע, אך מורה לא שיחק אף דקה בטורניר זה.

ראיו ואיקאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1979 החליט מורה לעזוב את ברצלונה והוא הצטרף לראיו ואיקאנו, ששיחקה גם היא בליגה הראשונה בספרד. בראיו ואיקאנו היה השוער הראשון והוא פתח ב-32 מ-34 משחקי הליגה בעונת 1979/80, אך הוא ספג מספר רב של שערים, 55, וקבוצתו ירדה לליגה השנייה בתום העונה מהמקום ה-16. מורה נשאר בקבוצה בליגה השנייה, והוא שותף בכל 38 משחקי הליגה בעונת 1980/81, במהלכה ספג 23 שערים בלבד, הכמות הנמוכה ביותר לכל הקבוצות בליגה באותה עונה. ראיו ואיקאנו סיימה במקום ה-5, עם מספר נקודות זהה עם כל 4 הקבוצות מעליה אך עם יחס פנימי נחות במשחקים ביניהן. בעונת 1981/82 הידרדר מצבה ההגנתי של הקבוצה. מורה השתתף ב-34 משחקים, בהם ספג 37 שערים, וראיו ואיקאנו סיימה במקום ה-7. בעונת 1982/83, הרביעית של מורה בראיו, החריפה המגמה - הוא ספג 50 שערים ב-37 המשחקים בהם שיחק, וקבוצתו הגיעה למקום ה-9 בלבד בליגה.

ריאל מורסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 1983/84 עזב מורה את ראיו וחתם בשורות ריאל מורסיה, ששיחקה בליגה הראשונה. במורסיה היה שוער מחליף, והוא שותף ב-7 משחקים בלבד, עת השוער הראשון, מנואל סרבנטס, היה פצוע במחזוריה האחרונים של העונה. בתחילת עונת 1984/85 שב להיות השוער השני, אך כשסרבנטס נפצע באופן חמור במשחק נגד סביליה ב-21 בנובמבר 1984, מורה החליפו לשארית העונה. בסוך הכול פתח ב-22 משחקי ליגה ו-3 נוספים בגביע הליגה, אך הוא לא הצליח לעזור לקבוצתו להישאר בליגה הראשונה, והיא ירדה לליגה השנייה מהמקום האחרון. בעונה הבאה מורה לא זכה לדקות משחק, ובעונה זו פרש ממשחק, בגיל 38.

קריירת נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורה ייצג את מדינתו באולימפיאדת מקסיקו סיטי שנערכה ב-1968. מורה פתח בשני משחקי הבית הראשונים, בהם ניצחה ספרד את ברזיל ואת ניגריה מבלי לספוג שער. במשחק השלישי זכה למנוחה, שכן ספרד הבטיחה את העפלתה לרבע הגמר. ברבע הגמר שותף מורה וספרד הודחה מהטורניר אחרי הפסד 2-0 למקסיקו. מורה מעולם לא שיחק במדי נבחרת ספרד הבוגרת.

כקטלאני, השתתף מורה בשני משחקי ידידות של נבחרת קטלוניה, האחד ב-1973 והשני ב-1976.[3]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק החל מורה לעבוד כמאמן. ההתנסות הראשונה שלו כמאמן הייתה עם איגוולדה, קבוצה בקטלוניה ששיחקה אז בליגה הרביעית. בעונתו הראשונה שם, עונת 1987/88, הדריך את הקבוצה למקום ה-6, ובשנייה למקום ה-13 בביתה. ב-1989 הצטרף כמאמן במחלקת הנוער של ברצלונה, שם עבד במשך 4 שנים. בעונת 1993/94 התמנה לתפקיד המאמן של ז'ימנסטיק טרגונה שמליגה השלישית. עונתו הראשונה כללה מספר עליות וירידות, ובסיומה סיימה הקבוצה במקום ה-11, במרכז הטבלה. בעונתו השנייה בז'ימנסטיק החלה הקבוצה כשהיא במרכז הטבלה, אך לאחר רצף של 7 משחקים ללא ניצחון, פוטר מורה מתפקידו באפריל 1995, כשהקבוצה במקום ה-15. ז'ימנסטיק סיימה את העונה במקום ה-16 ונמנעה מירידה לליגה הרביעית הודות לניצחונות בפלייאוף הירידה.

לאחר מכן הצטרף מורה לריאל מורסיה, שהייתה אז בליגה הרביעית. מורה הדריך את הקבוצה חזרה לליגה השלישית בעונת 1995/96 מהמקום הראשון בביתה, אך בעונת 1996/97 עזב מורה את תפקידו כבר בנובמבר 1996. בעונת 1997/98 אימן את קרטגונובה, קבוצה חדשה, מהליגה הרביעית גם היא. את קרטגונובה הוביל מורה לליגה השלישית מהמקום הראשון בביתה. בעונת 1998/99 היה מאמנה של בנידורם שמהליגה השלישית. בגביע המלך הגיעה הקבוצה תחתיו עד לשמינית הגמר, שם פגשה את ברצלונה, קבוצתו של מורה כשחקן, שהדיחה את בנידורם עם ניצחון הן במשחק הראשון והן בגומלין. בליגה כשלה הקבוצה וסיימה במקום ה-18, ממנו ירדה לליגה הרביעית.

באמצע עונת 1999/2000 התמנה מורה לתפקיד המאמן בסבדל, ששיחקה אז בליגה השלישית. בעונתו הראשונה כמאמן סיימה הקבוצה במקום ה-13. בעונתו השנייה שם, עונת 2000/01, הצליחה הקבוצה להגיע למקום ה-3, שהוביל אותה לפלייאוף ההעפלה לליגה השנייה. סבדל עברה שני סיבובים בהצלחה, אך בשלישי הפסידה לסאוטה בתוצאה מצטברת 4-2. בעונת 2001/02 הידרדרה סבדל למקום ה-14, במרחק 2 נקודות מפלייאוף הירידה לליגה הרביעית. לאחר שהקבוצה פתחה עם יכולת דלה את עונת 2002/03 והגיעה למקום ה-13, פוטר מורה מסבדל באוקטובר 2002. מורה חזר לסבדל כעבור שתי עונות, במרץ 2005, כשהקבוצה במקום ה-18. מורה הצליח להוביל את הקבוצה למקום ה-13, ובזכות כך היא נשארה בליגה השלישית. עונת 2005/06 נפתחה עם קשיים רבים עבור סבדל והן עבור מורה. מורה עזב את תפקידו בתחילת אוקטובר, זמן קצר לאחר מות בנו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של מורה, שנקרא גם הוא פרה ולנטי, היה שוער גם הוא, ששיחק בנוער של ברצלונה ולאחר מכן בקבוצות קטנות בקטלוניה, בליגות הנמוכות של ספרד. בנו נהרג לאחר שנפגע בתאונת אופנוע ב-20 בספטמבר 2005 בדרכו חזרה מאימון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ El pare de Xavi Hernàndez i Pere Valentí Mora, a la presentació del llibre de Minguella,‏ reusdigital.cat, ‏ 5.8.2015
  2. ^ Victor Valdés supera el rècord de minuts imbatut de Pere Valentí Mora en competicions europees,‏ Ràdio Sabadell,‏ 8.11.2007
  3. ^ Antoni Closa, Jaume Rius. Selecció Catalana de Fútbol: nou dècades d'història, 1999. ISBN 8492294434, (בקטלאנית)