פרה שומרת שבת

פרה שומרת שבת הוא סיפור יהודי נודע, אשר לפי הגרסה המקובלת מהפסיקתא רבתי מספר את מעשה התגיירותו של התנא רבי יוחנן בן תורתא. אך הוא מסופר בדרך כלל לשם המסר העיקרי בו, שהוא מעלת שמירת השבת שנלמדת מתוך השלכותיה בסיפור - פרה שהתרגלה לשמירת השבת ברשות אדונה היהודי וממאנת לעבוד בשבת בעקשנות רבה, ונכרי שהתגייר בעקבות "שמירת השבת" של הפרה. קיימות גרסאות שונות במדרש ובתלמוד לגבי זהות הגר והיהודי המוכר.

הסיפור נחשב לקלאסיקה שבסיפורי היהדות לנוער. הופיע בספרים, בספרונים, בקלטות, בסרטים ובמחזות.

תוכן הסיפור

ליהודי אחד הייתה פרה שהוחזקה אצלו לשם חרישת שדהו. ירד היהודי מנכסיו, והחליט למכור את הפרה. קנה אותה ממנו גוי אחד.

הקונה חרש את שדהו בעזרתה בששת ימי השבוע ובהגיע יום השבת הניח עליה את העול אך הפרה אינה זזה, הכה אותה הגוי במקל שתחל בעבודה אך היא בשלה, יושבת ללא נוע. פנה לביתו של היהודי שמכר לו את הפרה, בתואנה כי הפרה מסבה לו צער. "קח את הפרה בחזרה והשב את כספי, כי היא לא עושה את העבודה שלמטרתה קניתיה" אמר הגוי.

הבין היהודי שהפרה ממאנת לעבוד מפני שנתרגלה ליום המנוחה השבועי כשהייתה ברשותו, אמר לו "הבא אותי אל הפרה ואעמידה". כשהביאה לחש היהודי באזנה: "פרה פרה, יודע אני כי התרגלת לשבות כשהיית ברשות ישראל, עתה בעוונותי ירדתי מנכסי ומכרתיך לנכרי, ולכן אינך צריכה לשמור כעת את השבת. בבקשה ממך החלי בעבודה". מיד קמה וחרשה.

נבהל הקונה וחשב שמא מעשה כישוף עשה "בבקשה טול את פרתך, כשניסיתי להקימה היא סירבה וכעת היא קמה כתוצאה מלחישתך!" אמר ליהודי. החל היהודי להרגיעו - "לא כישוף הוא, כי אם..." ושח לו את פרטי העניין. קיבל הגוי יראה מאלוהים, ואמר "מה הפרה שאין בה דעת מכירה בבוראה ועושה רצונו, אני שיש בי דעת לא מכירו ולא עושה רצונו?" הלך לרבני היהודים והתגייר. למד הרבה תורה והפך לתנא, ונקרא שמו רבי יוחנן בן תורתא, (בתרגום מארמית: יוחנן בנה של הפרה. כי היא גרמה להתגיירותו, ולפי ההשקפה היהודית המתגייר דומה לנולד, לכן נקרא "בן הפרה").

גרסאות

הדעה המקובלת כיום הלקוחה מהתלמוד הירושלמי היא שרבי יוחנן בן תורתא היה הגר שהתגייר כתוצאה מהפרה, ולכן קראוהו בן-תורתא - "בן הפרה" בארמית. אך לדעת הריטב"א - רבי יוחנן בן תורתא הוא שמו של היהודי שמכר את הפרה. ניתן לפרש שמעלתו בסיפור שבגינו נקרא שמו על שם פרה על פי הריטב"א, הוא שבהמתו נהגה בהנהגה עילאית, כהנהגת בהמתן של צדיקים.

בספר "סדר הדורות" מובאות שתי גרסאות נוספות, שתיהן מייחסות את הכינוי "בן-תורתא" ליהודי שמכר את הפרה: הראשונה גורסת רב הונא בן תורתא, והשנייה, המצוטטת מתוך "ספר מעשיות קטן" מספרת סיפור כמעט זהה עם השם רבי חנינא בן תורתא, היא ממשיכה, שהוא מכר את הפרה לפרסי אחד, ושהיהודי פרץ בבכי כשהפרסי רצה להשיב את הפרה. הגרסה האחרונה מסיימת, שהפרה היא גלגול נשמת המלכה ושתי, והתגלגלה בסיטואציה זו על-מנת לכפר על עוונותיה במניעת שמירת השבת, והנכרי שהתגייר הוא המלך אחשוורוש.

בתרבות

ב-2003 יצא סרט קולנוע חרדי הממחיז את הסיפור, בכיכובו של מיכאל וייגל, בהפקת מסורת הפקות ובבימויו של יוסי פורקוש.

כמו כן הסיפור הופיע בתוכנית "פרפרים של שבת" ששודרה בערוץ הופ!, ובו הפרה מוחלפת בסוסה.

הסיפור מופיע גם בקלטת הילדים וההצגה "קבלת שבת עם רינת" של רינת גבאי, שם מכונה הפרה בשם ברכה.

לקריאה נוספת

• איתמר דרורי, פרה שומרת שבת, בתוך: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, ב, רמת גן: בר-אילן, תשס"ט. עמ' 274–251.

קישורים חיצוניים

• אגדת פרה שומרת שבת, כולל פרשנות מאת ענבר רווה, באתר ספר האגדה