פרובנסלית (ניב)

פרובנסלית
prouvençau ("הנורמה המיסטרלית")
provençal ("הנורמה הקלאסית")

תת-ניבים של הניב הפרובאנסלי, למעט גאבוט בצרפת וציסאלפינית באיטליה.
מדינות	צרפת, איטליה, מונקו
אזורים	פרובאנס
דוברים	350,000
כתב	אלפבית לטיני, Occitan alphabet
משפחה	הודו-אירופית איטלית רומאנית מערבית גאלו-רומאנית אוקסיטנית פרובנסלית
קוד ISO 639-3	prv
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

פְּרוֹבַנְסְלִית (באוקסיטנית: provençau או prouvençau [pʀuvenˈsaw]) היא ניב של אוקסיטנית, המדובר על ידי תושבי פרובאנס וחלקים ממחוזות צרפת דְרוֹם וגאר.

בעבר המונח פרובנסלית התייחס לשפה האוקסיטנית כולה, אך כיום הוא מתייחס רק לניב האוקסיטני המדובר בפרובאנס. אף על פי ששימוש זה הולך ופוחת, עדיין ניתן למצוא את המונח משמש לתיאור אוקסיטנית כולה. לדוגמה, מילון מריאם-ובסטר קובע כי ניתן להשתמש בו לתיאור אוקסיטנית כללית.

פרובנסלית היא גם השם המקובל שניתן לגרסה ישנה יותר של השפה האוקסיטנית ששימשה את הטרובדורים בספרות של ימי הביניים, תקופה שבה צרפתית עתיקה או "Langues d'oïl" הייתה מוגבלת לאזורים הצפוניים של צרפת. לפיכך, קוד ה-ISO 639-3 לאוקסיטנית עתיקה הוא [pro].

בשנת 2007, כל קודי ה-ISO 639-3 לניבים האוקסיטניים, כולל [prv] עבור פרובנסלית, הוצאו משימוש ומוזגו לתוך [oci] עבור אוקסיטנית. הקודים הישנים ([prv], [auv], [gsc], [lms], [lnc]) אינם עוד בשימוש פעיל, אך עדיין נושאים את המשמעות שהוקצתה להם כאשר נקבעו בתקן.

קבוצות מסוימות קראו להכרה בפרובנסלית כשפה מלאה, נפרדת מאוקסיטנית. המועצה האזורית של פרובאנס תייגה לאורך השנים את הפרובנסלית כניב של אוקסיטנית או כשפה נפרדת, בהתאם לשדולות השונות ולרוב הפוליטי.

תת-ניבים

תת-הניבים העיקריים של הפרובנסלית הם:

• רודאננק (Rodanenc; בצרפתית: Rhodanien) סביב נהר הרון התחתון, ארל, אביניון ונים.
  • תת-ניב של הרודאננק, פרובנסלית יהודית (שׁוּאַדִית), נחשב לשפה נכחדת מאז 1977. הניב דובר על ידי הקהילה היהודית סביב אביניון. כאשר הוענק ליהודים חופש מגורים בצרפת, הניב דעך.
• מריטים (Maritim) או סנטראו (Centrau) או מדיטראנאו (Mediterranèu) (ימי, מרכזי או ים-תיכוני) סביב אקס-אן-פרובאנס, מרסיי, טולון, קאן, אנטיב, גראס, פורקלקייה , קסטלאן ודראגיניאן .
• ניסארד (Niçard) ברוזנות ניס התחתונה.

גאבוט (Gavòt; בצרפתית: Gavot) - המדובר בהרי האלפים האוקסיטניים המערביים, סביב דין-לה-בן , סיסטרון , גאפ, ברסלונט ורוזנות ניס העליונה, אך גם בחלק מארדש - אינו בדיוק תת-ניב של פרובנסלית, אלא ניב אוקסיטני קרוב, הידוע גם בשם ויווארו-אלפינית (Vivaro-Alpine). כך גם הניב המדובר בעמקים העליונים של חבל פיימונטה באיטליה (ואל מאירה , ואל וראיטה , ואל סטורה די דמונטה , אנטראקווה , לימונה פיימונטה, וינאדיו וססטריירה ). יש הרואים בגאבוט ניב של פרובנסלית מכיוון שחלק מאזור הגאבוט (ליד דין-לה-בן וסיסטרון) שייך לפרובאנס ההיסטורית.

אורתוגרפיה

בכתיבה על פי "הנורמה המיסטרלית" ("normo mistralenco"), תוויות היידוע הן lou לזכר יחיד, la לנקבה יחידה ו-li לזכר ונקבה ברבים (lis לפני תנועות). שמות עצם ותארים משמיטים בדרך כלל את הסיומות הלטיניות של לשון זכר, אך הסיומת e- נשארת; סיומת הנקבה היא o- (זהו ההפך מלשון הזכר באיטלקית השכנה). שמות עצם אינם נוטים לפי מספר, אך כל התארים המסתיימים בתנועות (e- או o-) הופכים ל-i-, וכל התארים ברבים מקבלים את הסיומת s- לפני תנועות.

בכתיבה על פי "הנורמה הקלאסית" ("nòrma classica"), תוויות היידוע הן lo לזכר [lu], la לנקבה [la], ו-lei/leis לרבים [lej/lejz = li/liz]. שמות עצם ותארים משמיטים בדרך כלל את הסיומות הלטיניות של לשון זכר, אך הסיומת e [e]- נשארת; סיומת הנקבה היא a [ɔ]-. שמות עצם נוטים לפי מספר, כל התארים המסתיימים בתנועות (e- או a-) הופכים ל-ei/-eis [ej/ejz = i/iz]- במיקומים תחביריים מסוימים, ורוב התארים ברבים מקבלים s-.

השוואת תוויות יידוע וסיומות בין שתי הנורמות

		עברית	הנורמה המיסטרלית	הנורמה הקלאסית
יחיד	זכר	החבר הטוב	lou bon ami	lo bòn amic
	נקבה		la bono amigo	la bòna amiga
רבים	זכר	החברים הטובים	li bons ami	lei bòns amics
	נקבה		li bònis amigo	lei bòneis amigas

ההגייה נשארת זהה בשתי הנורמות (המיסטרלית והקלאסית), שהן רק שתי דרכים שונות לכתוב את אותה השפה.

תגי השפה של IETF רושמים oc-provenc-grmistr עבור האורתוגרפיה המיסטרלית ו-oc-provenc-grclass עבור הקלאסית.

ספרות

הספרות הפרובנסלית המודרנית זכתה לתנופה בזכות חתן פרס נובל לספרות פרדריק מיסטרל והאגודה, "פליבריז' ", שאותה ייסד עם סופרים אחרים, כגון תאודור אובנל . בתחילת המאה ה-20 החלו לפעול סופרים אחרים כגון ז'וזף ד'ארבו , בטיסטו בונה וואלר ברנאר . מן המחצית השנייה של המאה ה-20 הספרות הועשרה ועברה מודרניזציה על ידי סופרים כגון רובר לאפון , פייר פסמס (Pierre Pessemesse), קלוד ברסוטי (Claude Barsotti), מקס-פיליפ דלאבואט (Max-Philippe Delavouët), פיליפ גארדי (Philippe Gardy), פלוריאן ורנה (Florian Vernet), דניאל ז'וליין (Danielle Julien), ז'ורז'י גרוס (Jòrgi Gròs), סרז'י בק (Sèrgi Bec), ברנאר ז'יאלי (Bernat Giély) ורבים אחרים.

לקריאה נוספת

• Jules (Jùli) Ronjat, L’ourtougràfi prouvençalo, Avignon: Vivo Prouvènço!, 1908.
• Robert Lafont, Phonétique et graphie du provençal: essai d’adaptation de la réforme linguistique occitane aux parlers de Provence, Toulouse: Institut d’Études Occitanes, 1951 [2nd ed. 1960]
• Robèrt Lafont, L’ortografia occitana, lo provençau, Montpellier: Universitat de Montpelhièr III-Centre d’Estudis Occitans, 1972.
• Jules Coupier, (& Philippe Blanchet) Dictionnaire français-provençal / Diciounàri francés-prouvençau, Aix en Provence: Association Dictionnaire Français-Provençal / Edisud, 1995. (rhodanian dialect)
• Philippe Blanchet, Le provençal : essai de description sociolinguistique et différentielle, Institut de Linguistique de Louvain, Louvain, Peeters, 1992 (lire en ligne [archive]).
• Philippe Blanchet, Dictionnaire fondamental français-provençal. (Variété côtière et intérieure), Paris, éditions Gisserot-éducation, 2002.
• Philippe Blanchet, Découvrir le provençal, un "cas d'école" sociolinguistique [archive], cours en ligne de l'Université Ouverte des Humanités, 2020.
• Philippe Blanchet, Langues, cultures et identités régionales en Provence. La Métaphore de l’aïoli, Paris, L'Harmattan, 2002.
• Pierre Vouland, Du provençal rhodanien parlé à l'écrit mistralien, précis d'analyse structurale et comparée, Aix-en-Provence, Edisud, 2005, 206 pages.
• Alain Barthélemy-Vigouroux & Guy Martin, Manuel pratique de provençal contemporain, Édisud 2006, ISBN 2-7449-0619-0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרובנסלית בוויקישיתוף

• Provençal - English Dictionary - a list of words, with some mistakes
• Modern Provençal phonology and morphology studied in the language of Frederic Mistral (1921)