פרודיות לפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מַסֶּכֶת פורים" מפנה לכאן. לערך העוסק במַסֵּכַת פורים, ראו תחפושת.
Disambig RTL.svg המונח "מסכת פורים" מפנה לכאן. לערך העוסק במסכת בה נידונים דיני פורים, ראו מסכת מגילה.
עמוד מתוך חבקבוק הנביא, פיזרו ה'רע"ג.

פָּרוֹדְיוֹת לפורים הן פרודיות המיועדות לקריאה בחג הפורים, הנפוצות בגרסאות שונות בקרב היהודים, החל מתקופת הראשונים. הפרודיות מחקות את המקרא, התלמוד, התפילה, הסליחות, ועוד. הנושא העיקרי הוא מצוות השכרות בפורים שהורחבה ל"איסור" שתיית מים ואף ל"בל יראה" על מים. הפרודיות גררו ביקורת רבנית שהביאה עד לכדי קריאה לשריפת הספרים.

ספר חבקבוק הנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'רע"ג נדפס ספר חבקבוק הנביא, הפרודיה הראשונה בספרות העברית.[1] הספר מכיל שלוש פרודיות שונות:

  • חבקבוק הנביא, פרודיה למקרא המיוחסת לרבי לוי בן גרשום, נקראת חבקבוק הנביא כחיקוי לנביא חבקוק המקראי. בדף השער נכתב:"ספר חבקבוק הנביא על שגיונות. לקרוא בו בעת רצון ביומי פורים." הספר מתאר בעברית מקראית מלחמה בין "בארי" המייצג את המים, ל"כרמי" המייצג את היין. האלוהים מצווה על הנביא חבקבוק לחזק את כרמי ולצאת למלחמה מול בארי. הפרודיה מסתיימת בהמלכת כרמי על כל העם והכרתת בארי ואנשיו.
  • מגילת סתרים -הגרסה הראשונה ל"מסכת פורים". בפרק הראשון עוסקת המסכת בביאור ל"חבקבוק הנביא", ולאחריו בשני פרקים נוספים בדיני שתיית היין בצורה היתולית.

בסוף שתי הפרודיות הראשונות מופיע קולופון המרמז ככל הנראה על זהות המחבר:

מדרש הנביא הלבי"א ממשפחת המדקדקים[2]/ייסדה בזמן אשר מחכמה ומכבוד הכל במאכל ובמשתה אדוקים/יבואו בה קושיות פירכות היקישות בעיות ודברים צדיקים/ותלמיד התלמידים גר-שם פיזרו הקריה ראש המחוקקים

יש שהבינו כי "הנביא הלבי"א" הוא רבי אליהו בחור,[3] אך השערה זו התבררה כטעות מאחר שקיימים כתבי יד של הפרודיה שנים רבות לפניו. רבי אליהו בחור כנראה סידר את הדברים לדפוס, וייתכן שהכניס רמז לשמו בקולופון. חלק מהחוקרים הוכיחו מהמילים "גר-שם" ו"הנביא הלביא" כי המחבר הוא רבי לוי בן גרשום,[4] אך ייתכן כי המילה "גר-שם" רומזת לשמו של המדפיס ולא לשם המחבר. השערה נוספת היא שהמחבר הוא ליאון די בלנטיש ורימז את שמו במילה "לביא" שפירושה אריה - ליאון בלועזית.[5]

"ולמה השלים המסכתא בפרק אין קורין, לפי שאין קורין בו אלא בשעה שאינו לא יום ולא לילה,[6] שלא נכתב אלא לשחוק בעלמא לשמח האנשים ביום פורים. והקורא בו לא הפסיד, אלא כמי שקורא בספרי רפואות ובדברים המועילים לגוף ואינן מזיקין לנפש, כי דברי זאת המסכתא בדיתי אני קלונימוס מליבי, המשנה והגמרא, ואעידה לי עדים נאמנים את רבי שקרן ורבי כזבן אחיו הכתובים בסוף המסכתא..."

בסוף הספר הודפס הפיוט ככלות ייני של רבי שלמה אבן גבירול.

מסכת פורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסכת פורים הייתה במהלך הדורות לפרודיה הפורימית הנפוצה ביותר. בתחילת המאה ה-20 כבר היו למסכת פורים עשרות גרסאות,[7] אחת הגרסאות הנפוצות היא תלמוד שיכורים שנדפס בוורשה ה'תר"ץ, בה שמות האמוראים הוחלפו בשמות הקשורים בשתיית יין, רב יינא (תחליף לרב ייבא) רב כדא, רב חמרא, רב שתיין, וכדומה. את המהרש"א מחליף "מהרש"ע". בסוף הספר נדפסה "הגדה לליל שיכורים" כפרודיה להגדה של פסח, וסליחות לפורים.

החוקר אליעזר סגל טען כי דברי התלמוד[8] "המן מן התורה מניין..." הם פרודיה לחג הפורים, ומצביעים על קיומו של לימוד תורה פארודית כבר בתקופת התלמוד.[9]

ליל שיכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליל שיכורים

ליל שיכורים הוא פיוט פורימי שהופיע במחזור ויטרי בתחילת המאה ה-13 מחברו הוא מנחם ב"ר אהרן. הפיוט מיועד להיות מערבית לליל פורים, ונכתב כחיקוי למערבית "ליל שימורים" הנאמרת בליל חג הפסח. יש שתמהו איך הוכנס פיוט זה למחזור, עד שרצו להסיק מכך כי "חלו בו ידי אנשים זדים".[10] עם זאת יש שקיבלו את הפיוט כפיוט קודש ואף למדו ממנו הלכה.[11]

ביקורת רבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשוני המתנגדים לפרודיות התורניות היה הרב שמואל אבוהב. בשו"ת דבר שמואל כתב הרב אבוהב כי האיסור שנאמר בשולחן ערוך[12] על קריאה במחברות עמנואל, קיים גם לגבי מסכת פורים, ונוסף עליו גם איסור חילול השם.[13] הרב נפתלי כ"ץ ביקש לגזור נידוי על המדפיסים, ושריפה על הספרים.[14] גם החיד"א כתב כי "עוון חמור מאוד לחבר דברי ליצנות מעין דוגמה למשנה ותלמוד... וקל וחומר למי שחיבר כמו מקרא - אוי ואבוי".[15] הרב שלמה קלוגר אסר לקרוא בספריו של משה מנדלסון, בין השאר מפני שחיבר סליחות לפורים.[16]

בעקבות הביקורת הקשה היו שניסו לחבר מסכתות פורים נקיות מליצנות וסברו כי עליהן לא יחול האיסור.[17] גם הרב יעקב ישראל קניבסקי חיבר מסכת פורים כשלמד בישיבת נובהרדוק.[18]

פרודיות להמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהקהילות נהגו לערוך אשכבה היתולית להמן, כפרודיה לתפילת האשכבה הנהוגה בקהילות אלו על נפטרים. גם למנהג זה ישנה התנגדות בספרי ההלכה,[19] אך רבים התייחסו אליו בחיוב והוא התקבל בהרבה קהילות.[20] בדומה למנהג זה יש המפרסמים מודעות אבל על המן. בנוסף חוברו נוסח כתובה להמן, צוואה של המן ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם מאיר הברמן, הספר העברי בהתפתחותו, עמוד 105.
  2. ^ בכתבי היד של הפרודיה לא מופיעות המילים "ממשפחת המדקדקים".
  3. ^ אפרים דיינרד, עתיקות יהודה ערך מגילת סתרים. (עמוד 23).
  4. ^ ישראל דוידזון, אוצר השירה והפיוט, עמוד 131 והלאה.
  5. ^ קולמוס גיליון 84, אדר ה'תש"ע
  6. ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ט, עמוד ב'
  7. ^ ישראל דוידזון parody In Jewish ניו יורק 1907
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ט, עמוד ב'
  9. ^ אליעזר סגל, Purim, Parody, and Pipul. וראו גם: אהרן זאב בן ישי, מבוא למסכת חנוכה, ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי כרך ג' עמוד 171
  10. ^ יעקב בכרך, אשתדלות עם שד"ל, ורשה: שולדברג, תרנ"ו, דף מ:
  11. ^ דברי יציב אורח חיים, סימן רצ"ז אות ו'.
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ט"ז
  13. ^ שו"ת דבר שמואל, סימן קצ"ג. הובאו דבריו בביאור הלכה סימן תרצ"ו סעיף יג'
  14. ^ הרב משה בן ישעיה שליט מווינה, בהקדמה לספרו ברית מטה משה.
  15. ^ כיסא רחמים על מסכת כלה פרק א' הלכה ג'.
  16. ^ שו"ת האלף לך שלמה, יורה דעה רנ"ז. - "כי הוא רשע גדול ועשה צחוק על כל מיני פיוט וסליחות, ועשה סליחות לפורים, ושחק בזה על חז"ל ועשה דבריהם כצחוק"
  17. ^ ראו לדוגמה בדף השער של "מסכת המן" "מה בין מסכת זו למסכת פורים? מסכת פורים היא תוכה כברה, כולה ליצנות ודברים בטלים, אין בה אף משהו של אמת לפיכך אין רוח חכמים נוחה הימנה, וכמעט שאסרו לעיין בה. אבל מסכת זו מיוסדת על הלכות ומאמרי חז"ל אמיתיים, רק רוח ליצנות קלה מרחפת על פני התוכן האמיתי, משום שמחת פורים".
  18. ^ פניני רבינו הקהילות יעקב, חלק א' עמוד יח'.
  19. ^ מועד לכל חי סימן לא' בשם "אורה ושמחה"
  20. ^ יום-טוב לוינסקי, כיצד הכו את המן בתפוצות ישראל, עמוד 38. וראו נוסחאות ההשכבה במאמרו של נתנאל מנצור, השכבה להמן, כתב עת "זכור לאברהם", חולון ה'תשס"ג, עמודים רצה - שיב