פרויקט בבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אחד מחלקיו המתוכננים של תותח בבל שנתפס על ידי הרשויות הבריטיות

פרויקט בבלערבית: مشروع بابل; תעתיק מדויק: מַש‎ְׁרוּעְ בָּאבְּל) המכונה גם תותח העל של סדאם חוסיין היה פרויקט שאפתני במימונה של עיראק לבניית תותח על עצום ממדים במטרה לאפשר לסדאם חוסיין יכולת לפגוע בעומק שכניו שבמזרח התיכון. הפרויקט תם לאחר ההתנקשות בג'רלד בול בפתח ביתו בבריסל בשנת 1990, התנקשות שיוחסה למוסד הישראלי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ג'רלד בול, HARP

ג'רלד בול (9 במרץ 1928 - 22 במרץ 1990) היה מהנדס קנדי שהתמחה בארטילריה ארוכת טווח. פרויקט חייו היה ניסיון לשיגור לווין לחלל באמצעות שימוש בתותח-על. לשם כך, הוא פנה לממשלות ארצות הברית וקנדה, בשיאו של המרוץ לחלל, והציע כי יעמוד בראש פרויקט שאפתני שמטרתו תהיה בנייתו של תותח-על שיהיה בעל טווח ארוך דיו כדי לשגר לוויינים לחלל. הפרויקט נקרא HARP וקיבל את מימונם של ממשלות ארצות הברית וקנדה. שיאו של הפרויקט היה ירי של פגז-מדמה-לוויין במשקל 180 ק"ג לגובה 180 ק"מ. זהו שיא שלא נשבר עד היום.

לאחר הניסוי, טען בול, כי באמצעות חימוש התותח בטיל בעל מנוע דלק מוצק, יוכל לשגר טיל במשקל 90 ק"ג למרחק של 4,000 ק"מ, או לרום של 250 ק"מ. על פי טענה זו, יכולותיו של התותח שקולות לאלו של טיל בליסטי לטווח בינוני.

הפרויקט בוטל זמן קצר לאחר הצלחה זו, בשל רצונה של קנדה להיבדל מארצות הברית, שהייתה מסובכת במלחמת וייטנאם.[1][2]

לאור ביטולו של פרויקט HARP חש בול תסכול, אך עדיין דבק במטרתו ובחזונו לשגר לווין לחלל באמצעות תותח על. בשנת 1970 הוא בנה את התותח GC-45, תותח הוביצר בעל טווח של 40 ק"מ אשר הציג יכולת מצוינת. הוא מכר תותחים כאלו לכל מי שהיה מוכן לקנותם: הוא מכר תותחים לדרום אפריקה שהייתה תחת אמברגו נשק של האו"ם וכן מכר כ-200 תותחים לעיראק, אשר נזקקה נואשות לכלי נשק מאחר שהייתה שקועה במלחמת איראן-עיראק.

לאחר שימוש מבצעי בתותחים, נוכחה ההנהגה העיראקית אודות יכולותיהם של התותחים בשדה הקרב. לאור הצלחה זו של התותחים, החל סדאם חוסיין לגלות עניין בבול, פיתוחיו וחזונו.

מימון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הרושם שנוצר בהנהגה העיראקית אודות התותחים שרכשו מג'רלד בול, נענתה דרישתו של האחרון והוא נפגש עם סדאם חוסיין.

סדאם היה מתוסכל מהעובדה כי ישראל עומדת לשגר לווין לחלל, ובול ראה בכך הזדמנות להגשים את חלומו. הוא הבטיח לסדאם חוסיין תותח-על ענק, שיוכל לשגר לוויינים לחלל, ולהדוף פגזים למרחק של מעל ל-1,000 ק"מ.[3] מבחינת בול, זו הייתה הזדמנות להגשמת פרויקט חייו לבנות תותח שיוכל להגיע לחלל. ואילו סדאם חוסיין ראה בתותח כלי שבעזרתו יוכל לפגוע בלב מדינת ישראל ובעומק ערי שכניו. בול קרא לתוכניתו פרויקט בבל וסיפר לסדאם חוסיין על ממדיו המתוכננים של התותח: אורך קנה עצום של 156 מטרים לפחות, קוטר של מטר ומשקל עצום של 2,100 טון.[4]

לפני שהחל בבניית תותח הענק, החליט בול לבנות אב טיפוס "מוקטן" שאורכו היה כ-45 מטרים. אב-טיפוס זה היה מוצלח בצורה יוצאת דופן. לאחר הצלחה זו, בול קיבל שטח ניסויים ענק בעיראק, והחל להרכיב את התותח ממתכות שיוצרו במדינות אירופה, והוסוו בחלקים לצינורות נפט, וזאת כדי לעקוף את האיסור על מכירת נשק לאזורי מלחמה. נטען, כי הממשלות שסיפקו את המתכות, ובראשם סקוטלנד, ידעו כי מדובר בחלקי תותחים אך החליטו להעלים עין, בשל הרווח הכלכלי.

סיכול הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הרכבת התותח, ביקשו העיראקים מבול, בשל העובדה כי היה מומחה בעל שם עולמי לארטילריה, לתכנן תותחים עבור הצבא העיראקי שהיה במצב קשה מאוד לאחר מלחמת איראן-עיראק ועבר תהליכי סטנדרטיזציה מהירים. בול נענה לבקשה ותכנן עבור הצבא העיראקי שני תותחים מתנייעים שנחשבו למתקדמים: "אל מג'נון" ו"אל פאו". הראשון הוכנס באופן מיידי לשירות פעיל בצבא העיראקי.

לאחר תכנון התותחים, ביקשו העיראקים מבול גם להגדיל את טווחם של טילי הסקאד העיראקיים. בול ערך שינויים בטילים אלו והגדיל את טווחם על חשבון ראש קרב והדיוק.

לפי עדות שמסר בנו של בול, מדינת ישראל ראתה בדבר חציית גבול, וסוכנים ישראלים הזהירו אותו לחדול ממעשיו, אך בול התעלם מהם והחליט להמשיך בעבודתו עבור סדאם חוסיין. סוכני המוסד הזהירו אותו פעם נוספת: הפכו את ביתו והשאירו סימנים ברורים, במטרה להזהיר אותו, אולם בול החליט להתעלם פעם נוספת. לאחר שבול לא נענה לאזהרותיהם של סוכני המוסד, הוא חוסל בחמש יריות בגבו ובעורפו על ידי מתנקש בפתח ביתו בבריסל בשנת 1990. פעולה זו יוחסה למוסד וגרמה לסופה של התוכנית השאפתנית.[5]

הפרויקט לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 פרצה מלחמת המפרץ לאחר שסדאם חוסיין החליט לכבוש את כווית השכנה. במהלך המלחמה ירתה עיראק 39 ו-46 טילי סקאד משופרים לעבר ישראל וסעודיה בהתאמה. לאחר ניצחון כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ והפסדה של עיראק, נדרשה המדינה לפתוח את שעריה עבור פקחי האו"ם שעליהם היה להשמיד כל מה שחשבו שקשור לפיתוח ושיגור של נשק להשמדה המונית. פקחי האו"ם גילו על מיזמו של בול, השמידו את אב הטיפוס המוקטן ואת חלקיו של תותח בבל הגדול יותר. לאחר מותו של ג'רלד בול לא נעשה ניסיון לבנות תותח-על ארוך טווח, זאת בשל העובדה כי הטכנולוגיה של בול לא התאימה לזמנה; בארצות הברית נערכו ניסויים בתותחים קטנים בהרבה, שהדפו קליעים באמצעות מימן למרחקים של מאות קילומטרים. כמו כן, התפתחות הטילים והמפציצים הכבדים שיכלו לשאת פצצות ענק, בנוסף לאפשרות השימוש בנשק גרעיני טקטי במטרה לגרום נזק רב, ייתרו את הצורך בתותחי על גדולי ממדים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל בר זוהר וניסים משעל המוסד: המבצעים הגדולים הוצאת ידיעות ספרים, 2010.
  • ויליאם לאותר, תותח על - תעלומת חייו ומותו המסתורי של ג'רלד בול, הוצאת מעריב, 1991

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרויקט בבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מידע על הפרויקט באתר אסטרונאוטיקס
  2. ^ המוסד המבצעים הגדולים עמ' 237-238
  3. ^ מידע על פרויקט בבל (באנגלית) באתר Federation of American Scientists
  4. ^ פרויקט בבל באתר אסטרונאוטיקס
  5. ^ מיכאל בר זוהר וניסים משעל המוסד: המבצעים הגדולים עמ' 238-240