פרויקט מחויבות אישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית המחויבות האישית עוסקת בחינוך להתנדבות בקהילה (community service) ומטרתו הגברת המוכנות לתרומה ולהתנדבות בקהילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-70 החל המחנך אברהם אורן, מנהל בית הספר רוגוזין מגדל העמק, ליישם בבית ספרו תוכנית יוצאת דופן של מעורבות בקהילה. התוכנית התרחבה מרוגוזין למקומות נוספים, והפכה לתוכנית אזורית. בשנת 1980 הכיר משרד החינוך בתוכנית החינוכית הקהילתית יע"ף – יעדי עיירות פיתוח, והחל ליישמה ברחבי הארץ.[1][2][3] בעקבות היוזמות הללו שפעלו בשטח ומסקנות ועדת שילד משנת 1979, פורסם חוזר המנכ"ל הראשון בנושא (חוזר מנכ"ל מב/3, 1981).[4] כיום, על יסודות תוכנית יע"ף ודומותיה, נהוגה בכלל בתי הספר בישראל התוכנית למחויבות אישית.[5][6][7] שמבוססת על גישה חינוכית של "שירות לקהילה" (Community service) ששמה במרכז את צורכי הקהילה ואחריות התלמיד לעזרה לקהילה למלא את צרכיה.

תחומי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הנחיות משרד החינוך[8] על פעילות המחויבות האישית לענות על צורך ממשי בקהילה, להתבצע במסגרת מוסדות ולארגונים המבטיחים פיקוח יעיל על התלמידים, לאפשר התנסות בתפקידים הדורשים אחריות ועקביות, ולהעניק למשתתף "חוויה של נתינה". הפעילויות בפרויקט כוללות[9]:

דרישות פורמליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כל תלמיד בהגיעו לכיתה י' להתנדב בקהילה לפחות 60 שעות (שעתיים בשבוע) במסגרת התרומה לקהילה על התלמיד מוטלת האחריות להתמיד בנתינה במקום אחד, על הפעילות להיות ללא מטרת רווח כספי. תוכנית המחויבות האישית אינה מחייבת את כלל מוסדות החינוך והיא המלצה בלבד לכל מוסד שמעוניין להפעילה. החל משנת 2006 הורחבה התכנית כתוכנית לבחירת התלמידים בי"א ובי"ב, כשבכל שנה יכלו התלמידים לבחור לבצע עוד 120 שעות לפחות בתרומה לקהילה ומי שהשלים 180 שעות (י'-י"ב) והוכשר לתפקיד במשך כ-90 שעות בשלוש שנים יכול היה לקבל תעודת גמר בי"ב שכונתה "תעודת בגרות חברתית".

בגרות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2005 החלה תוכנית מורחבת של המחויבות האישית שאיפשרה לתלמידי יא -יב לבחור להמשיך להתנדב בקהילה. ולקבל תעודת בגרות חברתית בצד תעודת הבגרות.

התפתחות אישית ומעורבות חברתית-קהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2014 החל משרד החינוך תוכנית רב שנתית בתיכונים המכונה "התפתחות אישית ומעורבות חברתית-קהילתית" המבוססת על גישה חינוכית המכונה "למידת שירות" (SERVICE LEARNING) . התכנית מכוונת לפתח בקרב בני הילדים והנוער ערכים מיומנויות וכישורים באמצעות שירות בקהילה. תוך כדי חיבור בין הנלמד בהיבטים העיוניים בבית הספר ליישום מעשי הנותן מענה לצורכי הקהילה. וזאת כחלק בלתי ניפרד ממדיניות הלמידה המשמעותית של המשרד. לפי טענת משרד החינוך מעורבות חברתית מחזקת את ה-SEL ותורמת חוסן הנפשי, לצמצום התנהגויות סיכוניות, מעוררת בקרב התלמיד שאיפות להשכלה גבוהה, מביאות לשיפור בהישגים ולהעלאת הדימוי העצמי והמוטיבציה.[11] המעשה בקהילה הופך להיות האמצעי לפיתוח הפרט לחיזוק הרלוונטיות של הלמידה לחיים האמיתיים וליצירת חברת מופת.

חובות התכנית - התפתחות אישית ומעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנסות אישית התלמיד בוחר מתוך מאגר נתון של אפשרויות לפעול בקהילה בהיקף של 90 ש' (60 בי + 30 בי"ב) .

בנוסף התנסות קבוצתית בפיתוח מיזם שמטרתו לאפשר לתלמידי לחוות חוויה של אקטיביזם חברתי והשפעה על שינוי חברתי בקהילה בהיקף של 56 שעות לאורך השנים (י- 9 ש' + יא- 21 ש' + יב - 26 ש') . בנוסף התלמיד אמור להגיש עבודת סיכום רפלקטיבית מדי שנה.

תלמידים שבוחרים להצטיין כלומר לפעול מעבר לחובות הרשומות מעלה, יפעלו במשך 3 שנים בהתנסות אישית של 180 ש' + 90 שעות הכשרה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד השבחים הרבים שלהם זכה המיזם בעקבות הגדלת מעורבות בני הנוער בקהילה הסובבת אותם, נשמעו גם ביקורות רבות ובהן הטענה שהעובדה שמשרד החינוך אינו מאפשר בחירה חופשית האם להשתתף במיזם או לא למעשה גורמת למשתתפים במיזם להירתע מהשתתפות בו ובכך משיגה תוצאה הפוכה מן המטרה והתלמידים מפתחים אדישות לסובב אותם. נכון למועד כתיבת שורות אלה, במהלך 3 השנים הראשונות התבצע מחקר מלווה של ראמ"ה, שזיהה השגים בהשפעת התכנית בצד חסמים שהמערכת לא הצליחה להפנים את השינוי בנושא.

נטען כי כפייה על התלמידים לעזור לזולת כתנאי לקבלת תעודת בגרות, גורמת לאנטגוניזם בקרב תלמידים המוכרחים בניגוד לרצונם להשתתף בפרויקט, ובכך למעשה הפרויקט משיג את המטרה ההפוכה שלו, וגורם לחלק מן התלמידים לפתח עוינות בהקשר של תרומה והתנדבות אמיתית למען הקהילה.

מחקר שערך משרד החינוך בשנת 2017 העלה כי כמחצית מהתלמידים היו שבעי רצון מהתוכנית ודיווחו כי ההשתתפות חיזקה את רצונם לתרום לחברה וסייעה להם בפיתוח יזמות ועבודת צוות. לעומתם, כשליש מהתלמידים בבתי ספר דוברי עברית וכרבע מהתלמידים הערבים דיווחו שהתוכנית היא "עומס שהיו רוצים להסיר מעליהם". נמצא כי מורים רבים אינם יוזמים שיעורים בהם מדברים התלמידים על הפעילות שביצעו. העדר התייחסות מילולית וכתובה לפעילות שבוצעה (אינטרוספקציה, או: רפלקציה) מקטין את התרומה של הפעילות לתלמיד. החוקרים קבעו כי "המרכיב העוסק בעיבוד ההתנסות ובביצוע הרפלקציה ממשיך להיות עקב אכילס של התוכנית. בתי הספר מתקשים בביצוע מטלה זו מכיוון שהיא מסתמכת על רצונם הטוב של המחנכים וגם בשל הקושי הנובע מהיעדר הכשרה וידע לביצוע המשימה" מקור הכשל לפי המחקר הוא העדר תגמול נאות למחנכים עבור הפעילות הנוספת שדורש הפרויקט והעדר נחישות מצד הנהלות בתי הספר.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן חורין, תוכנית היע"ף" של מגדל העמק, מעריב, 23 בנובמבר 1979
  2. ^ יצחק מרידור, תוכנית יע"ף - התמודדות שוויונית בתחום החינוך, דבר, 29 באפריל 1980
  3. ^ סופר דבר, "דיון על קידום עיירות הפיתוח במגדל העמק", עיתון דבר, 17.4.80.
  4. ^ חוזר מנכ"ל - חינוך חברתי וחינוך בלתי פורמאלי, באתר משרד החינוך, ‏1 בספטמבר 2002.
  5. ^ מצדיעים לאיש שהגה את הפרויקט הערכי "מחויבות אישית", באתר עיריית מגדל העמק, ‏8 בדצמבר 2012.
  6. ^ חינוך ערכי ומחויבות אישית, באתר עיריית מגדל העמק, ‏31 באוקטובר 2013.
  7. ^ יובל דרור, "תרומתה (האפשרית) של ההיסטוריה של החינוך להערכה בחינוך", עיונים בחינוך, 2010, עמ' 50.
  8. ^ חוזר מנכ"ל משרד החינוך 2002 בעניין פרויקט מחויבות אישית
  9. ^ מקומות התנסות לתוכנית ההתפתחות האישית והמעורבות החברתית-קהילתית
  10. ^ הקשר הרב דורי - שימור מורשת בסביבה טכנולוגית אתר משרד החינוך
  11. ^ התפתחות אישית ומעורבות חברתית-קהילתית: תוכנית תלת-שנתית בחינוך העל-יסודי ליישום התכנית האסטרטגית, משרד החינוך, תשע"ה
  12. ^ משה שטיינמץ‏, התכנית החברתית נתקעה, ובמשרד החינוך מאשימים את המחנכים בכשליה, באתר וואלה!‏, 29 באוגוסט 2017