פרויקט סינון העפר מהר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרויקט סינון העפר מהר הבית
לוגו פרויקט הסינון, מבוסס על מטבע "חרות ציון"
נוסד: נובמבר 2004

פרויקט סינון העפר מהר הבית הוא מיזם ארכאולוגי שמטרתו סינון ומחקר של שפכי עפר שהוצאו מהר הבית ללא חפירת הצלה מקדימה, או פיקוח ובדיקה ארכאולוגית. המיזם החל לפעול ב-2004 ומשלב מיקור המונים המסייעים בסינון החומר הארכיאולוגי. המיזם פעל בגן לאומי עמק צורים עד לשנת 2017, והחל מיוני 2019 במצפה המשואות בהר הצופים.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורוות שלמה. קודם החפירות, גובה הרצפה היה שווה לגדר המתכת הנראית ברקע (מעל השערים).

הר הבית גדוש בהמוני ממצאים ארכאולוגים מתקופותיו השונות, אך מעולם לא נערכה בו חפירה מדעית מתוכננת.

בין השנים 1996–1999 הוכשר האזור התת-קרקעי בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המכונה "אורוות שלמה", לתפילה, ונחנך בשם "אל מצאלה אל-מרואני" (מקום התפילה של מרואן) על ידי הוואקף, בשיתוף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. שיא העבודות היו בנובמבר 1999, עת נחפר בור גדול במטרה להכשיר כניסה מונומנטלית למתחם זה. הבור, בעל הממדים 43x36 ובעומק 12 מטרים, נחפר ברובו תוך יום וחצי, תוך שימוש בציוד מכני כבד, ללא חפירה ארכאולוגית מקדימה או פיקוח ארכאולוגי, תוך פגיעה בעתיקות. שפכי העפר מכריית בור זה, יחד עם שפכים נוספים מעבודות בניין וגינון באזורים סמוכים פונו בידי למעלה מארבע מאות משאיות למספר מקומות, וברובן נשפכו בנחל קדרון הסמוך.[2] סביבותיו של הבור רוצפו ובבור עצמו נבנו מדרגות המובילות מטה.

חפירת הבור הייתה הרסנית מאוד לעתיקות הר הבית. מלבד הרס העתיקות עצמן שנפגעו בעת חפירת הבור באמצעים מיכניים, הרי שהעתיקות שהיו עשויות להתגלות בחפירה נותקו מהקשרם ובכך איבדו רבות מערכם המדעי.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת תיירים בעת עבודה בפרויקט

לאחר עיכובים מסוימים, הונפק ב-2004 רישיון חפירה לארכאולוגים גבריאל ברקאי ויצחק דבירה, תחת חסותו המדעית של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בתמיכה של תורמים פרטים באמצעות החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה ובניצוחם של השניים, החל הפרויקט, בעזרת צוות מצומצם ומתנדבים בסינון של שפכי העפר, שמרביתם הועברו לגן הלאומי עמק צורים.[3] לאחר שהפרויקט נקלע לקשיים כספיים, פרשה עמותת אלעד את חסותה הניהולית על האתר בשנים 2005–2017. עם התפתחותו של הפרויקט, בנוסף לייעודו הארכאולוגי, הוא קיבל צביון חינוכי-תיירותי, ומלבד מתנדבים, משך אליו רבבות מבקרים שבאו להתנסות ב"חוויה ארכאולוגית", בה הם נטלו חלק בסינון העפר ובשליית הממצאים, תחת השגחתם של עובדי הפרויקט.[4]

באפריל 2017, חל פיצול בין פרויקט הסינון ובין עמותת אלעד. בעקבות כך, עבר הפרויקט למודל של מימון המונים ועבודת הסינון השוטפת נעצרה[5] למשך כשנתיים, תוך התמקדות בעיבוד הממצאים הקיימים והכנתם לפרסום סופי.[6] נכון ליולי 2019, מעבדת המחקר ממשיכה לפעול, אך נותר פער משמעותי בין הסכום שגויס לבין הסכום הנדרש לפרסום הדו"ח הסופי,[7] וההבטחה לתמיכה ממשלתית[8] טרם הבשילה לכדי נשיאת פרי.[9] עמותת אלעד ממשיכה לתחזק אתר בעמק צורים ובו מסננים מבקרים עפר מחפירות שונות באזור ירושלים הקדומה.[10] לאחר מספר נסיונות[11] חודשה פעילות הסינון השוטפת של הפרויקט ונפתח אתר חדש לקבלת מבקרים ומתנדבים במצפה המשואות.[12]

מתודולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיעדר היכולת לבצע חפירה סדירה, בה מתועד הקשרם של הממצאים, פנו מייסדי הפרויקט לסינון שיטתי של כל שפכי העפר. החומר נאסף בדליים, סונן סינון ראשוני כדי להסיר ממנו את מרבית העפר ("סינון יבש") ולאחר מכן סונן שנית תחת זרם מים ("סינון רטוב"). הממצאים נבררו ידנית ומוינו בטרם העברה לארכאולוגים המתמחים בסוגים ובתקופות השונות, למחקר ועיבוד קודם פרסום.[13] המטרה הסופית היא לתעד את כמות וסוגי הממצאים לתקופתם, ולאפשר ניתוח סטטיסטי בהשוואה לנתונים מאתרי חפירה אחרים בירושלים ובאזור, בשיטות הלקוחות מעולם הסקר הארכאולוגי, דבר אשר ילמד על תמורות בתולדות הר הבית.

שיטת הסינון רטוב, שבאמצעותה מתגלים ממצאים רבים שבחפירות אחרות היו עשויים לחמוק מן העין, של כמויות עפר גדולות מהחפירה (ולא לוקוסים נבחרים) לא הייתה נפוצה בארכאולוגיה הישראלית,[14] דבר שהוביל לבעיות מתודולוגיות בהשוואת כמויות ויחסי הממצאים מסוגים שונים לאתרים ארכאולוגים שונים. כך לדוגמה - בעוד ניתוח שברי הצלמיות מתקופת הברזל ב' שהתגלו בסינון הראו שסוגים שונים של צלמיות מראים התפלגות דומה לאתרים יהודאיים אחרים,[15] הרי שכמות שברי הרגליים שהתגלו בפרויקט הסינון עלה על כל שאר האתרים גם יחד, ושברי קרניים או אזניים התגלו באתר זה בלבד,[16] אם כי ניתן לשער שאם היה מתקיים סינון מדוקדק באתרים האחרים, הם היו מתגלים גם שם.

כדי להתגבר על הטיה זו, נלקחו דגימות ממספר חפירות ברחבי ירושלים וסוננו על ידי אנשי הפרויקט.[17] בד-בבד, החלה שיטת הסינון הרטוב לצבור פופולריות ונעשה בה שימוש במספר חפירות באזור ירושלים,[18] כשחלקן עשו שימוש בשירותים שהוצעו בידי מפעל הסינון.[19] מאז התפשטות השיטה לחפירות נוספות, חלה עלייה דרמטית בכמות הבולות והחותמות שהתגלו בירושלים.[20]

בראשית שנת 2013 הכריזו מנהלי הפרויקט על פיתוח שיטה סטטיסטית המאפשרת שחזור חלקי של הקשרם המקורי של הממצאים באמצעות ניתוח אשכולות.[21] בשלהי אותה שנה, הכריזו מנהלי הפרויקט כי אספו מספיק ממצאים כדי להוות מדגם מייצג, וממצאים שכיחים שיתגלו מתקופה זו והלאה לא יכללו בדו"ח הסופי של הפרויקט הנוכחי.[22]

הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הם ברובם ממצאים זעירים, שגודלם אינו עולה על מספר סנטימטרים, והם כוללים מדגם מכל התקופות - החל מתקופת האבן ועד המאה ה-20.

תקופות האבן והברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק אחוז מזערי מהממצאים תוארך לתקופות אלו, המוקדמים שבהם מהתקופה האפיפלאוליתית או הנאוליתית.[23] מרביתם כלי חרס מקומיים מהתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה ומעט כלי יבוא מיקניים,[24] בין התגליות האחרות נמנות 3 חרפושיות מתקופת הברונזה[25] וכן קמע הנושא את שמו של תחותמס השלישי.[26] אצבע שבורה של פסל שהתגלתה בפרויקט הסינון כנראה שייכת גם היא לתקופת הברונזה המאוחרת.[27]

תקופת הברזל (בית ראשון, 1000–586 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולת [...]ליהו [בן] אמר

כ-9% מכלי החרס שהתגלו בסינון תוארכו לתקופת הברזל - מיעוטם לתקופת הברזל א ולתקופת הברזל ב1 (המאות ה-10 וה-9 לפנה"ס) ורובם לתקופת הברזל ב-ג (800-586 לפנה"ס). הם כוללים קנקני אחסון, פכים, פכיות, קובעות וכנים בכמות גדולה יחסית לאתרים אחרים בירושלים. בין הממצאים מראשית התקופה ניתן למנות חותם וראש חץ בעלי צורה נדירה.[28]

ראש חץ מהטיפוס ה"סקיתו-איראני", ששימש את יחידות הסקיתים בחילות נבוכדנצר, מחריבה של ממלכת יהודה

מהמשך התקופה התגלו ממצאים רבים: כ-130 שברי צלמיות בנות התקופה התגלו בעפר הר הבית וכ-30 בעפר המורדות המזרחיים, כולן עשויות בסגנון יהודאי טיפוסי[29]; משקולות אבן יהודאיות; פריטי נשק - כשהבולט ביניהם הוא ראש חץ תלת-כנפי מטיפוס סקיתו-איראני, שהיה בשימוש צבאות נבוכדנצר, מחריב בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס; ומגוון ממצא כתוב, כגון עשרות אוסטרקונים ומבחר חותמות וטביעות חותם, כשהבולטת בהן היא הכתובת העברית הראשונה שמקורה בהר הבית - בולת "אִמֵּר": בבולה, שנשברה בעת העתיקה ניתן לקרוא בבירור רק את סוף שמו הפרטי של בעל הבולה - "ליהו" ואת הפטרונים שלו - "אמר", משפחת כהנים ידועה מתקופת המקדש הראשון והשני, שאחד מבניה מתואר במקרא בתור "פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה'".[30] הבולה הוטבעה על גבי אריג גס - כנראה צרור כסף או אריג המכסה מיכל ומעידה על פעילות מנהלית שהתרחשה בהר הבית.

תקופת בית שני (516 לפנה"ס – 70 לספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל ברקאי מציג למשה יעלון את שחזורי הרצפות של רחבת הר הבית, במהלך ביקור במעבדת המחקר של מיזם סינון העפר מהר הבית, יוני 2017

תקופת הבית השני היא התקופה העמוסה ביותר בתולדות הר הבית, הן מבחינת מפעלי הבנייה שנערכו בהר, ובראשם בניית מקדש הורדוס, והן מבחינת הפעילות האנושית היום-יומית. הדבר משתקף במיוחד בממצא כלי החרס שלמעלה מ-40% ממנו משתייך לתקופה זו ומתוך אותם 40% - כשני שלישים מתוארכים לשלהי התקופה (40 לפנה"ס - 70 לספירה, כלומר: מתחילתה של התקופה ההרודיאנית ועד חורבן בית שני). בדומה לקרמיקה מימי בית ראשון מתאפיין המכלול באחוז גבוה של קנקנים ופכים (אך לא פכיות) בהשוואה לאתרים אחרים בירושלים. לעומתם, נרות השמן מהר הבית מופיעים באחוז נמוך ביחס לאתרים אחרים בירושלים.

מתקופה זו התגלו מספר פריטים אדריכליים. הגדול בהם הוא כותרת של עמוד דורי בקוטר 75 ס"מ. מנהלי הפרויקט הציעו כי מקור הכותרת, שתוארכה למאה ה-2 לפנה"ס הוא בסטיו המזרחי (אנ') של הר הבית.[31] ממצא אדריכלי נוסף שיצר הדים[32] הוא אריחי האופוס סקטילה: אריחים צבעוניים בעלי צורות גאומטריות העשויים מאבנים מקומית ומיובאות. בעזרת השוואות לרצפות מסוג זה במפעלי בנייה אחרים של הורדוס ובעולם הרומי והסקת מסקנות לגבי דגמי הריצוף האפשריים עם האריחים שהתגלו שוחזרו מספר דגמים שנעשה בהן שימוש ברצפות הר הבית בתקופה ההרודיאנית.[33] הדבר עולה בקנה אחד עם כתביו של יוסף בן מתתיהו, שבהם הוא מתאר את שטח הר הבית המקיף את המקדש: "[החצר] הלא-מקורה הייתה מרוצפת כולה באבנים מסוגים וצבעים שונים".[34]

למעלה מ-500 מהמטבעות שהתגלו בסינון משתייכים לתקופה זו ומקיפים את כולה - החל ממטבעות יהד מהתקופה הפרסית ועד למטבעות המרד הגדול.

בין הממצאים האחרים שהתגלו ניתן למנות מאות שברי כלי אבן (כולל פסולת יצור שעשוייה להעיד על יצור כלי האבן בהר הבית עצמו), למעלה מאלף פיסות פרסקאות, כלי-נשק וממצא אפיגרפי.

התקופה הרומית המאוחרת (70–324)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוביות משחק מתקופות שונות

הממצא מתקופה זו הוא דל ביותר. פחות ממחצית האחוז של החרסים והמטבעות משתייכים לתקופה זו. מספר צלמיות, כלי משחק, גמות מגולפות ושברי רעפים החתומים בחותמו של הלגיון העשירי פרטנסיס שייכים ככל הנראה גם הם לתקופה זו.

התקופה הביזנטית (324–638)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזים בודדים מהממצא הקירמי משתייכים לתקופה זו, אך מנגד - כמות המטבעות מגיעה לכדי שליש. כמו כן, בניגוד למצופה, התגלו במהלך הסינון ממצאים רבים מהתקופה הביזנטית ובכללם שרידים של מבנים מפוארים - אריחי "אופוס סקטילה", שברי רעפים, כותרות קורינתיות, סורגי כנסיות והמוני פסיפסים - הן בקוביות (טסרות) בודדות והן בגושים קטנים.

כל הנתונים הללו הביאו לערעור על התפיסה המקובלת של שוממתו של הר הבית בתקופה הזו ועל שימושו כמזבלה.[35]

התקופה המוסלמית הקדומה (638–1099)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרבע מהמכלול הקירמי של הפרויקט מקורו בתקופה זו. החומר הקירמי כולל בעיקר כלי שולחן וכלי אגירה מימי שלטון השושלת האומיית, וכלי שולחן, בישול ואגירה מן התקופה העבסית.

הממצא כולל פריטים ארכיטקטוניים וקישוטים שמקורם במבני הר הבית שנבנו בתקופה זו. הבולטים שבהם הם אלפים רבים של קוביות פסיפסי קיר עשויות זכוכית צבעונית או מוזהבת. מקורן העיקרי הוא ככל הנראה בקירות החיצוניים של כיפת הסלע שהיו מצופים בפסיפסי זכוכית כדוגמת הקירות הפנימיים, עד להחלפתם באריחי קיר מזוגגים במאה ה-16.[36]

התקופה הצלבנית (1099–1187)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופה זו, עשו הצלבנים שימוש בחלל התת-קרקעי שבהר שימוש כארווה, וכך קיבלו אורוות שלמה את שמן. בסינון העפר התגלו מספר ממצאים הקשורים לתופעה זו: קשקשי שריון, מאות מסמרי פרסה ומעל למאה ראשי חצים. במהלך הסינון התגלו למעלה ממאה מטבעות צלבניים בכמות ומגוון שעולה על כל מה שהתגלה בירושלים,[37] אריחי אופוס סקטילה בני התקופה מתאימים במדויק לדגמים הנראים עד היום בכנסיית הקבר ובכנסיית יוחנן המטביל והקיימים בחלקם מתחת לשטיחי כיפת הסלע.[38]

התקופה הממלוכית והעותמאנית (1260–1917)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא מהתקופה הממלוכית הוא דל יחסית ומיוצג בעיקר בחרסים, מטבעות, כלי משחק עשויים זכוכית, תכשיטים ושרידי בנייה. כמות גדולה של שבירי צמידי זכוכית מתחלקת בין התקופה הזו לתקופה העותמאנית.

התקופה העותמאנית מיוצגת היטב במצאי, ומשקפת גם את עבודות השיפוץ שנעשו בידי השליטים העותמאניים בכיפת הסלע ובמסגד אל-אקצא. דוגמה אחת היא המוני שרידי אריחי הקיר המזוגגים ששימשו לחיפוי הקירות החיצוניים של כיפת הסלע החל מהמאה ה-16.

התגלו תריסר חותמות מהתקופה העותמאנית, אחד מהם נושא את שמו של "השיח' עבד אל-פתאח אל-תמימי"' שחי במאה ה-18 ושימש כסגן המופתי של ירושלים וכקאדי ברמלה, עזה ושכם.

מאות רבות של שברי מקטרות תוארכו לתקופה העותמאנית וכן התגלו פריטי נשק - כדורי רובה מעופרת וברזל, רסיסי פגזים ומספר מצתי חלמיש.

ממלחמת העולם הראשונה והלאה (1917–1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי התקופה המודרנית הם רבים וכוללים בעיקר שברי קרמיקה, חרסינה ורעפים מודרניים, מטבעות שהיו הילך חוקי בתקופת המנדט הבריטי, הירדנית והישראלית ומחצלות תפילה, פריטי לבוש, כולל סמלים ותגים צבאיים ומגוון כלי נשק. לקראת יום ירושלים של שנת 2017, חשפו אנשי הפרויקט ממצאים הקשורים למלחמת ששת הימים.[39]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים ראשוניים ודו"חות ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frankie Snyder, Gabriel Barkay, and Zachi Dvira, Reconstruction of a Crusader Opus Sectile Floor in the Dome of the Rock Based on Picturesque Palestine Illustrations and Finds from the Temple Mount Sifting Project, David Gurevich and Anat Kidron (eds.), Exploring the Holy Land - 150 Years of the Palestine Exploration Fund, Equinox, 2019, pp. 81-98

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שתי הודעות חשובות, בלוג האתר, ‏07/04/2019
  2. ^ גדעון אבני ויוחנן (ג'ון) זליגמן, הר הבית 1917-2001, רשות העתיקות, ירושלים, התשס"א, עמודים 30-33; ‏ John Sleigman, "Solomon’s Stables, The Temple Mount, Jerusalem: The Events Concerning the Destruction of Antiquities 1999–2001", ‘Atiqot 56, pp. 33*-54*; Yitzkak Reiter and John Seligman "1917 to the Present: AL-Haram al-Sharif / Temple Mount (Har ha-Bayit) and the Western Wall", in: Oleg Grabar & Bejamin Z. Kedar (eds.), Where Heaven and Earth Meet: Jerusalem's Sacred Esplanade, Jerusalem, 2009, pp. 268-270; גבריאל ברקאי, "תמורות בהר הבית בעשור האחרון", אריאל 175, עמ' 51-53.
    ראו גם: הרס עתיקות בשנים 1995-2001 באתר הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית; יצחק צויג, ‏מידע חדש מחפירות שונות בהר-הבית במאה השנים האחרונות, חידושים בחקר ירושלים 14 (2008), עמ' 293-355, באתר Academia.edu
  3. ^ ראו פירוט בדו"ח מקדמי שלישי, עמ' 51.
  4. ^ פרוספקט של "החוויה הארכיאולוגית - גן לאומי עמק צורים"
  5. ^ בשלב זה סוננו כ-70% מערמות העפר: Is this the End of the Sifting Project?, בלוג האתר 02/04/2017 (באנגלית).
  6. ^ הודעה על הפסקת הסינון, בלוג הפרויקט
  7. ^ אתר 'מחצית השקל', אוחזר ב23/07/2019
  8. ^ דליה מזורי ואריאל כהנא, סינון עתיקות הר הבית: קרב גרסאות על המשך הפרויקט, באתר nrg
  9. ^ תודה!, בלוג הפרויקט, 10/08/2018
  10. ^ "החוויה הארכיאולוגית" בגן הלאומי עמק צורים באתר עיר דוד
  11. ^ מספר כתבות בתקשורת על הסינון הנייד ומטבעות מהתקופה הפרסית, בלוג הפרויקט
  12. ^ פתיחה מרגשת, בלוג הפרויקט, 11/06/2019
  13. ^ דו"ח מוקדם שני, עמ' 29-30
  14. ^ בחפירות פרהיסטוריות, נהוג לסנן את כלל העפר, אך לרוב מדובר בנפח עפר קטן יחסית בכל עונת חפירה.
  15. ^ שברי צלמיות חרס, עמ' 139
  16. ^ שברי צלמיות חרס, עמ' 134, 138
  17. ^ דו"ח מקדמי שלישי, עמ' 52; יצחק שמעון דבירה (צויג), גל זיגדון ולרה שילוב, ‏מצבורי אשפה מימי הבית הראשון והשני במורדות המזרחיים של הר-הבית, חידושים בחקר ירושלים 17 (2011), עמ' 63-106, באתר Academia.edu
  18. ^ e.g.: Ronny Reich, Eli Shukron and Omri Lernau, Recent discoveries in the City of David, Jerusalem, Israel Exploration Journal 57:2 (2007), pg. 154; Guy Bar-Oz et. al., “Holy Garbage”: a quantitative study of the city-dump of Early Roman Jerusalem, Levant, 39:1 (2007), pg. 4
  19. ^ מצבורי אשפה, הע' 5; ראו לדוגמה: Eilat Mazar, Ophel excavations to the south of the Temple Mount, 2009-2013 : final reports : volume I, pg. xvii; Eilat Maza et al. "A Cuneiform Tablet from the Ophel in Jerusalem", Israel Exploration Journal 60(1), Jerusalem, 2010, pg. 4
  20. ^ Relics in Rubble, pg,. 48
  21. ^ גילינו שיטה לשחזר את ההֶקשר של הממצאים השכיחים משפכי העפר מהר הבית, בלוג הפרויקט, 31/01/2013.
  22. ^ סוף הסינון עבור המחקר בממצאים השכיחים בבלוג הפרויקט 14/11/2013.
  23. ^ דו"ח מקדמי שלישי, עמ' 67
  24. ^ כלי יבוא מיקניים בירושלים הקדומה, בלוג הפרויקט, 24/01/2018
  25. ^ דו"ח מוקדם שני, עמ' 36-37; דו"ח מקדמי שלישי, עמ' 67-68
  26. ^ עדו בן פורת, ד"ש מפרעה, באתר ערוץ 7, 19 באפריל 2016; ניר חסוןקמע מצרי עתיק התגלה בעפר מהר הבית, באתר הארץ, 19 באפריל 2016
  27. ^ ארנון סגל ודליה מזורי, זרת הפסל תוכיח: מקדש מצרי בהר הבית?, באתר nrg‏; איתי בלומנטל, שבר אצבע של פסל מצרי התגלה בעפר מהר הבית, באתר ynet, 9 באפריל 2017
  28. ^ "הודעה לתקשורת: חותם נדיר וממצאים מראשית ימי הבית הראשון נחשפו בסינון עפר הר הבית - פרויקט סינון העפר מהר הבית". פרויקט סינון העפר מהר הבית (בעברית). 25 בספטמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2018. 
  29. ^ גרינר, ברקאי ודבירה, שברי צלמיות, עמ' 142
  30. ^ ירמיהו, כ', א'
  31. ^ The Doric Survivor, Project Blog, ‏20/07/2018
  32. ^ נדב שרגאי, ‏"עומדות היו רגלינו", באתר ישראל היום, 7 בספטמבר 2016 02:00; אלי מנדלבאום, נחשף לראשונה: כך נראתה הרצפה בבית המקדש השני, באתר ynet, 6 בספטמבר 2016
  33. ^ פרנקי, ברקאי ודבירה, שיחזור הרצפות
  34. ^ מלחמת היהודים ה, 192
  35. ^ על כך ועל ראיות נוספות שלא מן הסינון, ראו: יצחק צויג, ‏מידע חדש מחפירות שונות בהר-הבית במאה השנים האחרונות, חידושים בחקר ירושלים 14, עמ' 293-355, באתר Academia.edu (גרסה מתוקנת)
  36. ^ דו"ח מקדמי שלישי, עמ' 63, 78-79
  37. ^ Relics in Rubble, p. 55
  38. ^ בשבוע שעבר נחשפו צילומים נדירים מהרצפה של חלקו הפנימי של מבנה כיפת הסלע בהר הבית, בלוג הפרויקט, 29/06/2016
  39. ^ עדו בן פורת, ממצאים מששת הימים נחשפו בעפר הר הבית, באתר ערוץ 7, 23 במאי 2017; דליה מזורי, ממצאים ממלחמת ששת הימים התגלו בהר הבית, באתר nrg