פרויקט סינון עפר הר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרויקט סינון עפר הר הבית
פרויקט סינון עפר הר הבית
נוסד: נובמבר 2004
אתר הפרויקט
קבוצת תיירים בעת עבודה בפרויקט
הכניסה למסגד. קודם החפירות גובה הרצפה היה שווה לגדר המתכת הנראית ברקע
קבוצה במהלך הסבר
בולת [...]ליהו [בן] אמר
ראש חץ מהטיפוס ה"סקיתו-איראני", ששימש את יחידות הסקיתים בחילות נבוכדנצר, מחריבה של ממלכת יהודה
קוביות משחק בנות התקופה הרומית-ביזנטית

פרויקט סינון עפר הר הבית הוא מיזם ארכאולוגי המשלב מיקור המונים שהחל ב-2004, שמטרתו היא סינון ובדיקה של שפכי עפר שהוצאו מהר הבית לאחר חפירה בלתי חוקית שנעשתה ללא חפירת הצלה מקדימה, או פיקוח ובדיקה ארכאולוגית. הסינון התבצע בגן לאומי עמק צורים. באפריל 2017 הודיע הפרויקט על הפסקת פעילות סינון העפר בשל הפסקת מימונו על ידי עמותת אלע"ד ובעיות במימון עבודת המחקר ופרסום הממצאים שנתגלו במשך שנות הפרויקט. חלק המחקר של הפרויקט יימשך.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוכשר האזור התת-קרקעי בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המכונה "אורוות שלמה", לתפילה, ונחנך תחת השם "אל מצאלה אל-מרואני" - מקום התפילה של מרואן. בנובמבר 1999, החל הוואקף המוסלמי בחפירת בור גדול במטרה להכשיר כניסה מונומנטלית למתחם זה. הבור, בעל הממדים 43x36 ובעומק 12 מטרים, נחפר ברובו תוך יום וחצי, תוך שימוש בציוד מכני כבד, ללא כל אישור או תיאום עם גורם ישראלי מוסמך, וללא חפירה ארכיאולוגית מקדימה או כל פיקוח ארכאולוגי. תכולתן של למעלה מארבע מאות משאיות מלאות עפר ושפכים פונו למספר מקומות, וברובן נשפכו בנחל קדרון הסמוך.[1] סביבותיו של הבור רוצפו ובבור עצמו נבנו מדרגות המובילות מטה.

חפירת הבור הייתה הרסנית מאוד לעתיקות הר הבית. הר הבית, שמעולם לא נחקר ביסודיות במחקר ארכיאולוגי-חפירתי, גדוש בהמוני ממצאים ארכיאולוגים מתקופותיו שונות. חפירת הבור בהר הבית, ללא פיקוח ארכאולוגי, הביאה להרס אדיר של העתיקות, וכן לאי-יכולת לחקור אותן- ומתוך כך את ההר לתקופותיו, שכן אבן יסוד בחקר הארכאולוגי היא חקר העתיקות לפי שכבותיהן השונות בעומק האדמה, כאשר כל שכבה בחפירה משויכת לתקופה אחרת, ולפי הממצאים הסמוכים המלמדים האחד על השני, תוך תיעוד בכתב של שההקשר שבו נתגלו כל הממצאים בכל שלב של החפירה. לאחר ההרס הממצאים לא נמצאים בשכבותיהן המקוריות, אלא מעורבבים יחד בשפך נחל קדרון, דבר אשר אינו מאפשר לימוד אודות ההקשרים שמהם מגיעים הממצאים, אך כן מאפשר קבלת מידע כללי על האתר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

לאחר עיכובים מסוימים, הונפק ב-2004 רישיון חפירה לארכאולוגים גבריאל ברקאי ויצחק דבירה. בניצוחם של השניים, החל הפרויקט, בעזרת צוות מצומצם ומתנדבים בשטיפה ובסינון של שפכי העפר, שהובא בחלקו לגן הלאומי עמק צורים. ב-2005, לאחר שהפרויקט נקלע לקשיים כספיים, פרשה עמותת אלעד את חסותה הניהולית על האתר. עם התפתחותו של הפרויקט, בנוסף לייעודו הארכאולוגי, הוא קיבל אף צביון חינוכי-תיירותי, ומלבד מתנדבים, מושך אליו אף אלפי מבקרים הבאים להתנסות ב"חוויה ארכאולוגית", בה הם מתנסים בעצמם בסינון ובחינת העפר, תחת השגחתם של עובדי הפרויקט.

באתר, המתנדבים מקבלים הסבר על תולדות הר הבית ומהות הפרויקט ומשתתפים באופן פעיל במלאכת הסינון, כשהם מפזרים את החומר מעל רשתות, שוטפים את העפר ממנו, שולים את כל הממצאים שאינם מאבניה הטבעיות של ירושלים ומעידים על מגע יד האדם, וממיינים אותו לפי סוג החומר. בשלב שני ממויינים הממצאים לפי סוגם ותקופתם על ידי הארכאולוגים חברי המשלחת, ובשלב השלישי הממצאים נשלחים למעבדת המחקר של הפרויקט למיון נוסף ועיבוד לקראת פרסום מדעי. המטרה הסופית היא לתעד את כמות וסוגי הממצאים לתקופתם, ולאפשר ניתוח סטטיסטי בהשוואה לנתונים מאתרי חפירה אחרים בירושלים, דבר אשר ילמד על תמורות בתולדות הר הבית.

נכון ל-2009, ההערכות הן כי הסינון ומיון הממצאים יארכו לפחות 10 שנים נוספות.

ב-3 באפריל 2017 הודיע הפרויקט על הפסקה צפויה של פעילותו, בעקבות הודעה פתאומית של עמותת אלע"ד ללא התראה מוקדמת על הפסקת המימון של הפרויקט.[2][3] בראיון שניתן ביום זה בתוכניתה של רינו צרור בגלי צה"ל, סיפר מנהל הפרויקט כי בתחילת החורף של 2016 הובטח להם מימון ממשלתי על ידי ראש הממשלה. במקביל יצא הפרויקט בקריאה לציבור לתרום כסף להשלמת המחקר של הממצאים שכבר נמצאו, כשהיעד הוא 250,000 ש"ח אשר יאפשרו את המשך עבודת המחקר במעבדה עד לסוף שנת 2017.[4]

הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הם ברובם ממצאים זעירים, שגודלם אינו עולה על מספר סנטימטרים, וכולל ממצא מכל התקופות, החל בכלי צור פרהיסטוריים, וכלה במטבעות של מחצית השקל.

צורת העבודה, הכוללת סינון יבש ורטוב של כלל העפר מניבה כמות ממצאים הגדולה בהרבה מהכמות הנמצאת בדרך כלל בחפירה ארכאולוגית רגילה.[5] מטבע הדברים, עם שינועם של ערמות העפר, כל סטרטיגרפיה והקשר שהייתה בהם אבדה, וחלק גדול מהממצאים, שבחפירה מוסדרת היו זוכים לעיבוד נוסף, כגון רפאות או תיארוך יחסי, מתבררים כחסרי תועלת.

בספטמבר 2016 תוארו באתר האינטרנט של המיזם ממצאים רבים: "עד כה נמצאו במהלך עבודות הסינון מאות אלפי שברי כלי חרס, המתוארכים לתקופות שונות, החל בימי הבית הראשון וכלה בימינו אנו. ביניהם נחשפו כשלושים אלף פריטי ממצא מסוגים שונים: שברי כלי אבן, שברי כלי זכוכית, חפצי מתכת ושברי מתכת, כחמשת אלפים מטבעות עתיקים, תכשיטים ממגוון סוגים וחומרים, מגוון עשיר של חרוזים, ראשי חצים, אבני קלע ופריטי נשק אחרים, תליונים, קמיעות, חותמות וטביעות חותם, משקולות מחומרים שונים, חפצים אישיים כגון מקטרות חרס ומסרקות, כלי משחק וקוביות משחק, שיבוצים לעיטור מבנים ורהיטים עשויים אבן, עצם וצדף, שברי צלמיות ופסלונים. כמו כן, נמצאו בעפר מהר הבית שרידים ארכיטקטוניים כגון אבני פסיפס מעיטורי קירות ורצפות, אריחי ריצוף ואריחי קיר, קטעי טיח צבועים, שברי עמודים, בסיסים וכותרות, אבנים מעוטרות ומגוון רחב של פריטים אחרים. לצד כל אלו, נאספו פריטים רבים של עצמות בעלי חיים, צדפות, קונכיות ומאובנים".

בין הממצאים כלי חרס שאחוז גבוה מתוכם מתייחס לתקופת בית שני, חתיכות של ריצוף מסוג אופוס סקטילה שהולידו הערכות חדשות לגבי ריצופו של הר הבית בתקופתו של הורדוס,[6] בולה מתקופת בית ראשון הנושאת את השם [...]ליהו [בן] אמר (אִמֵּר הוא שמה של אחת מכ"ד משמרות הכהונה), מגוון גדול של פסיפסי זכוכית ואריחי קרמיקה שדומיהם מעטרים את כיפת הסלע עד ימינו, שברים אדריכליים, ומגוון רחב נוסף של ממצאים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון אבני ויוחנן (ג'ון) זליגמן, הר הבית 1917-2001, רשות העתיקות, ירושלים, התשס"א, עמודים 30-33
  2. ^ ארנון סגל ודליה מזורי, האם תחדל הצלת הממצאים הארכיאולוגיים מהר הבית?, באתר nrg‏.
  3. ^ הודעה על הפסקת הסינון, באתר פרויקט סינון עפר הר הבית.
  4. ^ 3 באפריל 2017, הודעה על הפסקת הסינון באתר הפרויקט
  5. ^ במרבית החפירות הארכאולוגיות בארץ ישראל, למעט אלו העוסקות באתרים פרהיסטוריים, נעשה סינון מלא של העפר רק בתחומים הקרובים לרצפות, ולא באדמת המילוי שביניהם; מאז תחילת הפרויקט, החל הסינון הרטוב המלא של הממצאים להתפשט למספר חפירות בירושלים, כגון חפירות שונות בעיר דוד או חפירות שער ציון.
  6. ^ אסף אברהם, "'אבני צבעונים': על סוגיית ריצוף רחבת הר הבית בתקופה ההרודיאנית", חידושים בחקר ירושלים י"ג, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ח.