פרו-לייף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תנועות נגד הפלות, המכונות גם תנועות פרו-חיים, מעורבות בדיון בהפלות הדוגלות בפעולת הפלה וחוקיותה. תנועות רבות נגד הפלות החלו כמעשה נגדי בתגובה ללגליזציה של הפלות בחירה.

הפלה מוגדרת כהפסקת הריון אנושי המלווה במוות של העובר.[1]

תנועות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הפגנת " Life Matters Life" במדריד, ספרד, ב־17 באוקטובר 2009

באירופה חוקי ההפלות משתנים בהתאם למדינה, והם הועמדו לחוק באמצעות מעשים פרלמנטריים במדינות מסוימות, ואסורים או מוגבלים ביותר, על פי חוקה במדינות אחרות. במערב אירופה זה השפיע בבת אחת על ויסות הדוק יותר של השימוש בהפלה, ובאותה עת מתווך ומקטין את ההשפעה שיש למבצעי הנחת הפלות על החוק.[2]

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הראשון במיוחד נגד הפלות בצרפת, Laissez-les-vivre-SOS futures mères, נוצר בשנת 1971 במהלך הוויכוח שעתיד היה להוביל לחוק הרעלה בשנת 1975. דוברו העיקרי היה הגנטיקאי ג'רמה ליג'ונה. מאז 2005, התנועה הצרפתית נגד הפלות מארגנת מצעד חיים שנתי.[3]

חוקי ההפלות של צרפת ב -1920 לא בוטלו לחלוטין והובילו לעמימות במדיניות המדינה.[4] עד 1975, שר הבריאות, סימון וייל, הציג חקיקה שבאופן ספציפי במקרים של מצוקה "סבלה" הפלה עד עשרה שבועות.[5] הפלות לאחר מועד זה מנוקות על ידי הממשלה רק אם ההיריון מסכן את בריאות האישה או יביא להולדת ילד עם מחלה קשה ובלתי חשוכת מרפא. לאחר שנים-עשר שבועות, הפלה, למעט "הפלה טיפולית, על פי תנאי סעיף 317 לחוק הפלילי, היא פשע שדינו 6 חודשים עד 10 שנות מאסר, קנס בין 1800 ל-250,000 פרנקים, וכן אובדן רישיון מקצועי."

קתולים וקבוצות פוליטיות ימניות ממשיכים למחות על הפלות. "החזית הלאומית", מפלגת ימין קיצונית נגד עלייה בהנהגת ז'אן-מארי לה פן, ניסתה לצמצם למימון הפלות ללא הצלחה, אף על פי שיש בהן כ-10% מהבחירות הצרפתיות.[4]

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה קבוצות עיקריות נגד הפלות ברפובליקה של אירלנד, קמפיין פרוייף, הגנת נוער ומכון יונה. למרות חוק ההפלות משנת 1967 שהיה ציון דרך משמעותי לנשים בבריטניה, הוא לא חל על צפון אירלנד. נשים אלו נאלצו לנסוע לבריטניה כדי לקבל תרופות או להתמודד עם אישום פלילי בגין רכישת כדורי הפלה שלא כדין.[6]

ליכטנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליכטנשטיין נדחתה בקשה למתן לגליזציה של הפלות ברוב קלוש במשאל עם בשנת 2011. המתנגדים, שכללו את הנסיך אלואה, קיבלו 500 קולות יותר ובסופו של דבר הסתפקו ב 52.3 אחוזים לעומת 47.7 אחוזים.[7]

הנסיך אלואה הודיע מראש על השימוש בווטו שלו במידת הצורך כדי למנוע הפלה.[8]

ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרד, למעלה ממיליון מפגינים השתתפו בצעדה במדריד באוקטובר 2009 במחאה על תוכניות ממשלתו של ז'וזה לואיס זפאטרו להכשיר את ההפלות בבחירות ולהיפטר מגבלות הסכמת ההורים.[9]

בשנת 2010, 1,067,315 ספרדים חתמו על עצומה נגד מדיניות ההפלות הליברלית של הממשלה. העצומה הושקה על ידי הארגונים "Derecho a vivir" (זכות לחיים) ו-"Hazteoir" (השמע את עצמך).[10] האזטואר קשור למפלגת הימין האולטרה ווקס, שמנהיגה סנטיאגו אבאסקל הוא חבר האזטואר[11].

אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתנת החיים היא ארגון צדקה, הפועל למטרות רפואיות ונגד הפלות, באוקראינה.[12]

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה, הארגון הבולט ביותר נגד הפלות הוא החברה להגנה על ילדים שלא נולדו. הוא נוצר כדי "לקיים את עקרון הכבוד לחיי אדם, בפרט חייו של הילד שטרם נולד" בעת ביצוע חוק ההפלות משנת 1967, אשר ליברליזציה של חוק ההפלות. הקבוצה מתמודדת נגד הפלות, לעיתים קרובות תוך שימוש בתביעות מפוקפקות,[13] ותומכת בהפגנות במרפאות ההריון.[14] לחוק נגד הפלות משנת 1967 הייתה השפעה משמעותית בבריטניה (למעט צפון אירלנד). במקום לבטל את החוק הקיים, החוק קובע כי אם לפחות שני רופאים יראו את הסיבות להפלה בהתאמה לחוק, ניתן היה לבצע זאת באופן חוקי. פירוש הדבר עדיין היה כי העונש על נשים שהגיעו להפלות בניגוד למעשה התמודד עם מאסר עולם פוטנציאלי. ניתן היה להעמיד לדין גם רופאים אם יימצאו שהם מבצעים הפלות ללא סיבה סבירה[6]. עד היום יש הרבה מרפאות בבריטניה שפעילות נגד הפלות עומדות באופן שגרתי בחוץ; מטרתם הייתה להרתיע את הנשים שנכנסות להפלות. זאת באמצעות שני תהליכים המכונים "משמרות תפילה" שלעיתים לוחשים בשקט ופעמים אחרות נאמרים בקול רם כדי להניא את עצמם באופן פעיל, ו"ייעוץ מדרכות "בהם פעילים ניגשים להיכנס לנשים כדי לשכנע אותם להמשיך בהריונותיהם. זהו נוהג שמתייחס ביחס מועט של נשים המבקשות הפלות והארגונים הנותנים את השירות כפי שהיה ידוע כגורם חרדה ומצוקה.

המזרח התיכון וצפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, הארגון העיקרי נגד הפלות הוא אפרת[15]. פעילי אפרת מגייסים בעיקר כספים בכדי להקל על "הלחצים הכספיים והחברתיים" של נשים בהריון כדי שלא יפסיקו את ההריונות. עם זאת, פעילות זו מתבצעת רק במגזר היהודי בחברה הישראלית, שכן אפרת רואה באופן רשמי את ההפלות בקרב היהודים כאיום דמוגרפי על העם היהודי.[16]

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה נגד ההפלות של ארצות הברית התגבשה כתגובה לנקודת ציון הדרך 1973 Roe v. Wade and Doe נגד בולטון; החלטות בית המשפט העליון. ארגונים רבים נגד הפלות הופיעו מאז. יש תנועה קטנה יותר בשם "מוסר חיים" אשר מתנגדת לכל צורות הרג, כולל הפלות, מלחמה, המתת חסד, ועונש מוות.

התנועה הנוכחית היא בחלקה המשך של דיונים קודמים בנושא הפלות שהובילו לאיסור ביצוע הפלות, בכל המדינות בסוף המאה ה-19. את התנועה הראשונית הובילו רופאים, אך כללו גם פוליטיקאים ופמיניסטיות. בקרב הרופאים, ההתקדמות בידע הרפואי מילאה תפקיד משמעותי בהשפעה על הדעה נגד הפלות. ההתחדשות, שנחשבה בעבר לנקודה בה הנפש נכנסה לאדם התגלתה כצעד לא חשוב יחסית בהתפתחות העובר, וגרמה להם לחשוב מחדש על עמדתם בהפלות מוקדמות.[17] אידאולוגי, השבועה ההיפוקרטית והמנטליות הרפואית של אותו גיל להגן על ערך חיי האדם כמוחלט, מילאו גם הם תפקיד משמעותי בעיצוב דעות על הפלות.

פמיניסטיות נטו לראות בהפלות צורך בלתי רצוי שנשים מאולצות אליו על ידי גברים חסרי מחשבה.[18] האגף "האהבה החופשית" של התנועה הפמיניסטית סירב לתמוך בהפלה והתייחס לפרקטיקה כדוגמה לקיצוניות המחרידה אליהם הנישואים המודרניים מניעים נשים.[19] אונס בזוגיות ופיתוי נשים לא נשואות היו מחלות חברתיות שלדעת הפמיניסטיות גרמו לצורך להפלה, מכיוון שגברים לא כיבדו את זכותם של נשים להתנזרות.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ראש הממשלה השמרני, קנדה שמרה על דיון בהפלה בהמתנה. מאז שנות השמונים של המאה העשרים, לפחות ארבעים ושלוש הצעות חוק פרטיות החברות נגד הפלה נשלחו לבית הנבחרים, אולם אף אחת מהן לא הועברה.[4] במחקרים שנערכו על חוקי האנטי-הפלה בקנדה, גורמים רבים מראים את ההבדלים בין השקפות העבר של האנטי-הפלה לבין טיעונים עכשוויים. השיח הקנדי נגד הפלות מתגבר יותר ויותר"(א) מתמקד מעבר לשינוי בחקיקה למטרותיו. (ב) נוקט נימה "פרו-נשים"; (ג) נמנע מפניות פומביות ביחס ליסוד עמדתו; ו (ד) מעסיק חדש טיעונים מפורשים (טיעון ההפלה-פוגעת בנשים) ומתקן את הטיעונים הישנים יותר (הטיעון המרכזי העובר-ישן יותר) בדרכים שמשתנות לפרספקטיבה לעבר עמדות מודרניות יותר ויותר-נשים מאשר הקודמות."[20]

התקיימו שני מצעדים לאומיים להפלות הפלה במפגן החיים שאספו למעלה מ־10,000 מפגינים בגבעת הפרלמנט.[20] בהפגנות אלה התכנסו אלפים בניסיונות ליצור מספיק מהומה בכדי לחולל שינוי. בנוסף להפגנות הלאומיות, אנטי-הפלות עדיין מוחים על מרפאות הפלות ברחבי המדינה בניסיונות להפסיק את ההפלות.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרום אפריקה קיים ארגון נגד הפלות שנקרא Pro-Life Generation.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוסטרליה מיוצגת התנועה נגד ההפלות על ידי מספר ארגונים ובהם Cherish Life, Right to Life Australia והלובי הנוצרי האוסטרלי. ארגונים אלה מבצעים פעולות קמפיין שונות לרבות התרמה של קמפיין פוליטי.[21]

כאשר בוחנים את חוקי ההפלה של אוסטרליה, חשוב להסתכל בעדשה בינלאומית שכן חלק גדול מהחוק האוסטרלי נגזר מהחוק הבריטי.[22] עד 1967 קובע החוק הבריטי כי "הפלה המושרה אינה חוקית בכל המצבים מצילה את החריג (הסביר) של סיטואציות בהן יש צורך להציל את חיי האם."[23] אוסטרליה השתתפה בחוק זה עד שבריטניה שינתה אותו בשנת 1967 לעבר עמדה ליברלית יותר.

כעשרים ושתיים לאלף נשים בגילאי חמש עשרה וארבעים וארבע עוברות הפלה בכל שנה מה שגורם לאי שקט גדול אצל האנטי-הפלות של אוסטרליה.[22] ברחבי אוסטרליה, במיוחד בויקטוריה ובקווינסלנד, התרחשו שפע של פעולות נגד הפלות והפגנות. בבריזביין בשנת 1985 המשטרה פשטה על מרפאת הפלות ולקחה בהצלחה את רישומי הנשים שטופלו במקום.[23] עם הפרה זו של הפרטיות, רבים התאספו בניסיון להשיג תמיכה פוליטית לסיום הפשיטות. בתוך הממשלה נודע גם כי מדובר בקבוצה חבורה רופפת של פוליטיקאים שקדמו לחייהם שניסו לשלול הנחות ממשלתיות על סיום אולם נדחתה בשל הצורך בהבהרה.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלה חוקית ברוסיה כהליך בחירה עד השבוע ה-12 להריון, ובנסיבות מיוחדות בשלבים מאוחרים יותר.[24] נושא ההפלות זכה לתשומת לב מחודשת בשנת 2011 בוויכוח שלדברי הניו יורק טיימס "החל להישמע כמו הוויכוח בארצות הברית".[25] הפרלמנט עבר והנשיא דמיטרי מדבדב חתם על מספר הגבלות על הפלות לחוק כדי להילחם ב"שיעור לידה נופל" ו"אוכלוסייה צוללת". המגבלות כוללות דרישה של ספקי ההפלות להקדיש 10% מעלויות הפרסום לתיאור הסכנות בהפלה לבריאות האישה ולהפוך אותה לחוקית לתאר את ההפלות כהליך רפואי בטוח. אשתו של מדבדב, סבטלנה מדבדבה, תפסה את מטרת החיים ברוסיה בקמפיין לאומי של שבוע נגד הפלות שנקרא "תן לי חיים!" ו"יום של משפחה, אהבה ונאמנות "של הקרן שלה ליוזמות חברתיות ותרבותיות בשיתוף הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Definition of ABORTION". www.merriam-webster.com. 
  2. ^ Outshoorn, Joyce (1996). "The stability of compromise: Abortion politics in Western Europe". in Marianne Givens; Dorothy M. Stetson. Abortion politics: public policy in cross-cultural perspective. Routledge. עמ' 161. ...parliamentary decision are sustained by political parties which, in comparison to the United States, are deeply rooted in European society. The political parties have managed to regulate and pacify the political reform process, which in the decision-making stage marginalized opposition outside parliament. 
  3. ^ "Thousands take part in Paris anti-abortion march". Euronews. 19 בינואר 2014. בדיקה אחרונה ב-4 בפברואר 2016. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 "Abortion Debate". BMJ: British Medical Journal 299 (6703): 814–816. 1989. ISSN 0959-8138. JSTOR 29705487. 
  5. ^ Gaudry, D.; Sadan, G. (1989). "France: late abortion". Planned Parenthood in Europe = Planning Familial en Europe 18 (1): 6–8. ISSN 1017-8538. PMID 12315825. 
  6. ^ 6.0 6.1 Low, Pam; Page, Sarah-Jane (מאי 2018). "Anti-Abortion Activism in Britain". 
  7. ^ "In Liechtenstein bleiben Abtreibungen verboten". Focus. 18 בספטמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2014. 
  8. ^ "Radikal für das Leben!, 08 September 2012". Zukunft CH. 28 בספטמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-2014-12-17. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2014. 
  9. ^ "Agence France Presse, 17 October 2009". 17 באוקטובר 2009. בדיקה אחרונה ב-16 בנובמבר 2011. 
  10. ^ "Spanien: Mehr als eine Million unterschreiben gegen Abtreibung, 23 February 2010". Blaue Narzisse. 23 בפברואר 2010. אורכב מ-המקור ב-17 December 2014. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2014. 
  11. ^ Bastante, Jesús (7 בדצמבר 2018). "Las conexiones de Vox con HazteOir, los 'kikos' y una docena de obispos españoles". eldiario.es (בספרדית). 
  12. ^ "Gift of Life website". us.giftoflife.org. 10 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2019. 
  13. ^ Vasagar, Jeevan; editor, education (23 במרץ 2012). "Revealed: what children are being told about abortion". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2019. 
  14. ^ Quinn, Ben (13 במרץ 2012). "Anti-abortion activism escalating, warns clinic targeted by vigil". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2019. 
  15. ^ "Pro-Choice vs. Pro-Life". Friendsofefrat.org. אורכב מ-המקור ב-17 January 2013. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2015. 
  16. ^ "How Efrat Saves Lives". Friendsofefrat.org. אורכב מ-המקור ב-14 December 2012. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2015. 
  17. ^ James C. Mohr (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press/. עמ' 35–36. 
  18. ^ Mohr, James C. (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press. עמ' 110. 
  19. ^ James C. Mohr (1978). Abortion in America: The Origins and Evolution of National Policy. Oxford University Press/. עמ' 112. 
  20. ^ 20.0 20.1 Saurette, Paul; Gordon, Kelly (2013). "Arguing Abortion: The New Anti-Abortion Discourse in Canada". Canadian Journal of Political Science 46 (1): 157–185. ISSN 0008-4239. JSTOR 43298127. doi:10.1017/S0008423913000176. 
  21. ^ Allan, Lyle (30 בנובמבר 2010). "Margaret Tighe. The most powerful woman in Victoria". Tasmanian Times (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-July 10, 2018. 
  22. ^ 22.0 22.1 NW, 1615 L. St; Washington, Suite 800; Inquiries, DC 20036 USA202-419-4300 | Main202-419-4349 | Fax202-419-4372 | Media (30 בספטמבר 2008). "Abortion Laws Around the World | Pew Research Center" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2019. 
  23. ^ 23.0 23.1 Warhurst, John; Merrill, Vance (1982). "The Abortion Issue in Australia: Pressure Politics and Policy". The Australian Quarterly 54 (2): 119–135. ISSN 0005-0091. JSTOR 20635163. doi:10.2307/20635163. 
  24. ^ (ברוסית) Федеральный закон Российской Федерации от 21 ноября 2011 г. N 323-ФЗ
  25. ^ Sophia Kishkovsky, July 15, 2011 Nytimes.com. Russia Enacts Law Opposing Abortion