פרחאת עבאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת, ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרחאת עבאס
Ferhat Abbas
Ferhat Abbas - algerischer Staatspräsident.jpg
לידה 24 באוגוסט 1899
בואפרון, כיום בוואג'אנה, חלק מטאהר, ג'יגיל, אלג'יריה הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 1985 (בגיל 86)
אלג'יר, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אלג'יר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, רוקח עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה, האיחוד הדמוקרטי של המניפסט האלג'יראי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פראת עבאסערבית:فرحات عباس, בתאמאיזת:Ferḥat Ɛebbas, ‏ 24 באוגוסט 1899 בואפרון - 24 בדצמבר 1985 אלג'יר) היה פוליטיקאי אלג'יראי ממוצא קאבילי, מראשי המאבק לעצמאות של אלג'יריה. הוא ייסד את איחוד העממי האלג'יראי UPA ואת האיחוד הדמוקרטי של המניפסט האלג'יראי UDMA שהצטרף לחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה FLN בימי מלחמת העצמאות. בשנים 1961-1958 כיהן עבאס כראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית GPRA . אחרי הכרזת העצמאות , נבחר ליושב ראש האספה הלאומית החוקתית של אלג'יריה, תפקיד שבו כיהן בשנים 1963-1962. בתוקף תפקיד זה היה פרחאת עבאס ראש המדינה הראשון של אלג'יריה, לפני הנשיא הראשון אחמד בן בלה. היה רוקח בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרחאת עבאס נולד בקיץ 1899 כבנם השביעי מתוך שלושה עשר ילדיהם [1] של הקאיד סעיד בן אחמד עבאס ושל אשורה בנת עלי לבית מאזה. מקום הולדתו היה בואפרון, כיום בוואג'אנה [2], יישוב שהוא חלק מהכפר המעורב טאהר שבמחוז ג'יג'ל. [3] האב היה הקאיד של הכפר שאהנה וזכה לאות שליון הכבוד של צרפת בדרגת מפקד. [4]. משפחתם הייתה משפחה כפרית ממוצא קאבילי שנאלצה לנטוש בשנת 1871 את קאביליה הקטנה אחרי תבוסת המרד של מוחמד אל מוקראני. הסב גורש מאדמותיו על ידי השלטון הצרפתי והורד למעמד של פלאח. או פועל חקלאי. הוא ירד מהרמות הגבוהות ויצא להתיישב באזור החוף.[5] מגיל 10 למד עבאס בבית ספר יסודי צרפתי בעיר ג'יג'ל [6] ומכיוון שהיה תלמיד טוב בגיל 15 נשלח עם מלגה ללמוד בתיכון בסקיקדה שכונתה אז פיליפוויל, [6] במחוז קונסטנטין . אחרי סיום מבחני הבגרות שירת בשנים 1924-1921 בצבא [6] בחיל הרפואה הצרפתי ועלה תוך כדי כך לדרגת סמל. באותה תקופה התחיל לכתוב מאמרים בעיתונים בשמות -עט שונים [6], אחד מהם "כאמל אבנסראז'". בתום השירות הצבאי למשך תקופה הארוכה בשנים 1933-1924 למד רוקחות באוניברסיטת אלג'ר.[7]. ,תקופת הלימודים נמשכה שמונה שנים, יותר משש השנים הדרושות, מכיוון שעבאס התעניין יותר בפוליטיקה ובספרות מאשר במדעי החיים וכימיה . באותן השנים קרא את ספרי ויקטור הוגו, את סופוקלס , את הצהרת זכויות האדם והאזרח , פרסם ב"אל תקאדון" ("הקדמה") וב "Le Trait d'Union " (מקף) מאמרים בקורתיים כלפי הקולוניאליזם. בעת לימודיו נעשה פעיל ב"אחוות הסטודנטים המוסלמים של צפון אפריקה"(AEMAN) (משנת 1931 - איגוד). הוא נבחר ליושב ראש שלה בשנים 1926-1927 וליושב ראש בשנים 1931-1927. בקונגרס האיגוד הלאומי של הסטודנטים ב-1930 נבחר לסגן יושב ראש האיחוד הלאומי של הסטודנטים בצרפת.

נגד הקולוניאליזם, בעד השתלבות בצרפת על בסיס שווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה הושפע פרחת עבאס על ידי האידיאולוגיית "הלאומנות האינטגרלית" של שארל מוראס, מייסד האקסיון פראנסז. [8]. הוא נמשך עלי די רעיון "הדמוקרטיה המקומית" סוג היחיד של דמוקרטיה ריאלית המקובל על מוראס:אוטונומיה של אגודות מקומיות ואזוריות, אוטונומיה בהסדרים חברתיים וכלכליים, זכות בחירות כללית בבחירות העירוניות, ייצוג גדול של אגודות , קומונות, נכבדים ומנהיגים ילידים באספה שתייצג אותם מול הממשל הצרפתי.

ב-1920 בני דורי היו בני 20 , אני אישית חשבתי לעצמי שאלג'יריה דמתה לצרפת של "המשטר הישן" ערב שנת 1789. אין דבר בספר הקדוש שיכול למנוע מאלג'יראי מוסלמי להיות מבחינה לאומית צרפתי... בעל לב נאמן מודע לסולדריות הלאומית שלו

[9] עבאס לא היה היחיד באליטה המוסלמית של צרפת שנמנה עם חסידי "אקסיון פראנסז". היו כאלה האשמי שריאף, לימים יועץ משפטי של המלך מוחמד החמישי וסניגורו של אחמד בן בלה וכן נציגים קאבילים, שהוטרדו על ידי ההשתלטות הערבית ואהדו את חזון הביזור של שארל מוראס [8] עבאס התבטא אז בעד מדיניות התבוללות תוך שמירת סטטוס אישי, ופעל במסגרת תנועת הנוער האלג'יראי שדרש שיוויון זכויות במסגרת הריבונות הצרפתית ופיתח את חשיבתו הפוליטית העצמית. בשנת 1931 פרסם עבאס את הספר " Le Jeune Algérien, (האלג'יראי הצעיר) שכלל את מאמריו משנות ה-1920 , לרבות את הרעיון להיאבק בקולוניזציה על מנת להבטיח הסכמה בין הצרפתים הנוצרים למוסלמים. הוא הוקיע בה את "מאה שנות הקולוניזציה הצרפתית" . הדגיש בו גם את סוגיות ה"אלג'ראיות", חמדנות המתיישבים , המדינה האלג'יראית והאסלאם

אנחנו בביתנו. איננו יכולים ללכת למקום אחר. אדמה זו הזינה את אבותינו, אדמה זו תזין את ילדינו. אם אנו חופשיים או עבדים, היא שייכת לנו, אנו שייכים לה, והיא לא תניח לנו להיעלם. אלג'יריה איננה יכולה לחיות בלעדנו. אנחנו איננו יכולים לחיות בלעדיה. מי שחולם כי עתדינו יהיה לזה של האידניאנים באמריקה טועה. הברברים היו אלה שקבעו את גורלה של אלג'יריה לפני ארבע עשרה מאות שנים. גורלה לא יוכלה להתגזם מחר בלעדיהם

(פרחת עבאס - האלג'יראי הצעיר - ע' 143)

אחרי סיום לימודיו בשנת 1933 עבד עבאס כרוקח בעיר סטיף, בה הפך מהר לדמות פוליטית. בשנת 1934 נבחר למועצה הכללית של מחוז קונסטנטין וב-1935 למועצת העיר. בהמשך נבחר גם ל"משלחות הפיננסיות" (Délégations financières) שהיו מעין פרלמנט אלג'יראי בעל סמכויות מוגבלות. [10] הצטרף לפדרציית הנבחרים המוסלמים במחוז קונסטנטין והפך לעורך הבטאון שלה , בשבועון L’Entente franco-musulmane (ההסכמה הצרפתית-מוסלמית") שנודע בשמו המקצור "L'Entente. עבאס נהנה מהערכת יושב ראש הפדרציה, ד"ר מוחמד בנג'לול, שקידם אותו בשנת 1937 כעורך הראשי של השבועון. בדפי אותו עיתון פרסם עבאס ב-27 בפברואר 1936 את מאמרו "צרפת זו אני".(La France, c’est moi) . במאמר זה התכחש עבאס לחלומות הלאומיים מנעוריו והצהיר את אהבתו לצרפת:

אילו הייתי מגלה את "הלאום האלג'יראי" הייתי בוחר להיות לאומן ולא הייתי מסמיק מכך כאילו פשעתי. אלו שמתו למען אידיאל לאומי זוכים יום יום לכבוד ולהוקרה. חיי אינם שווים יותר מחייהם. יחד עם זאת לא אעשה את הקרבן הזה. אלג'יריה כמולדת היא מיתוס. לא מצאתי אותה. שאלתי את ההיסטוריה; שאלתי את המתים ואת החיים; ביקרתי בבית הקברות:איש לא דיבר לי על כך. בלי ספק מצאתי את "האימפריה הערבית", "האימפריה המוסלמית" , העושים כבוד לאסלאם ולאומתנו, אבל אימפריות אלה כבו. הן תואמות את "האימפריה הלטינית" ו"האימפריה הרומית הקדושה" בת הלאום הגרמני של ימי הביניים. נולדו לתקופה ועבור אנושות שאיננה עוד זו שלנ לא ניתן לבנות על רוח. הרחקנו אחת ולתמיד את העננים והכימרות כדי לקשור את עתידנו לזה של המפעל הצרפתי בארץ הזאת.

[11] אולם די מהר התאכזב עבאס מהמדיניות הצרפתית . גם בנג'לון נאבק באותה תקופה נגד "קודקס הילידים" הצרפתי שהגביל מאוד את זכויות ילידי אלג'יריה המוסלמים. משראה שהשאיפות לשיוויון רחוקות מלהתגשם, הקים עבאס בשנת 1938 מפלגה מקומית בשם האיחוד העממי האלג'יראי. ארגון זה נאבק למען זכויות שוות לצרפתים ולאלג'יראים תוך שימור התרבות האלג'יראית והשפה הערבית כערכים בעלי חשיבות ראשונה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוניברסיטת סטיף ושדה התעופה בג'יג'ל נושאים את שמו

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרחאת עבאס בוויקישיתוף

לקראיה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • , Kathleen O'Mara - Ferhat Abbas in Frank G. Magill (ed) The 20th Century A-GI: Dictionary of World Biography vol.7Routledge, New York, London 1999
  • Guy Pervillé, « Abbas, Ferhat (1899-1985) », dans Jeanine Verdès-Leroux (dir.), L'Algérie et la France, Paris, Robert Laffont, 2009, (ISBN 978-2-221-10946-5, notice BnF no FRBNF42001417), p. 3-6.
  • Leïla Benammar Benmansour, Ferhat Abbas, journaliste à L’Entente (1935-1942). Une plume exceptionnelle combative, El Watan,‎ 19 février 2006 .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ O'Mara 1999 ע' 5
  2. ^ Larousse
  3. ^ O'Mara 1999 ע' 5
  4. ^ CB
  5. ^ באתר הקונפדרציה של אפליסן ומליל
  6. ^ 1 2 3 4 2009 G.Pervillé עמ' 3
  7. ^ Holberg 2010 עמ' 9
  8. ^ 1 2 Stephane Giocanti Maurras Le chaos et l order Flammarion 2006 ע' 303
  9. ^ Thérèse-Charles Vallin, "Nationalisme algérien et nationalisme maurrassien" Etudes maurassiennes, 3, 1974, p.43
  10. ^ Kamel Beniaïche" Ferhat Abbas : L’homme des convictions profondes", El Watan, 24.12.2018
  11. ^ Michel Deveze - La France d Outre Mer, Hachette 1948 ע' 32