פרידה גומבאסגי
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1890 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בספטמבר 1961 (בגיל 70) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Grün Friderika Vilma |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| השכלה |
האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע (1909) |
| בן או בת זוג |
|
  | |
פרידה גומבאסגי (במקור פרדריקה וילמה גרין - Grün, Friderika Vilma; בהונגרית: Gombaszögi Frida; בודפשט, 9 בדצמבר 1890 – בודפשט, 6 בספטמבר 1961) הייתה שחקנית מפורסמת יהודייה-הונגרייה.
פרדריקה גרין נולדה במשפחה יהודית בבודפשט כבתם של יוז'ף גרין ושל רוזה וייס. גם שלוש אחיותיה הפכו לשחקניות אלה גומבאסגי אירן ומרגיט. מבין ארבע האחיות השחקניות פרידה ואלה התפרסמו באמת. פרידה הייתה שחקנית דרמטית, אלה הייתה בעיקר קומיקאית. היפה מביניהן הייתה מרגיט, לדעת אנשי התקופה ואירן האריכה ימים יותר מכולן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה ופציעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידה סיימה את לימודיה בבית הספר למשחק של סידי ראקושי ב-1909 ולאחר מכן חתם איתה חוזה לאסלו באוטי, מנהל התיאטרון ההונגרי. שם, התבלטה לראשונה במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו "מלאכתה של גברת וורן" (Mrs. Warren's Profession) בתפקיד ויווי, עם המחזה הזה היא הצליחה גם בווינה. פרידה הייתה שחקנית דרמטית ידועה כבר ב-1916, היא עברה לתיאטרון הקומדיה של בודפשט ונשארה חברה בלהקה עד 1933. בתחילת 1919, צעיר, כנראה מעריץ, ירה בה ואז התאבד. השחקנית נפצעה קשה בפניה, והיה ספק במשך זמן רב אם תוכל אי פעם לחזור לבמה. ההופעה הראשונה שלה לאחר החלמתה התקבלה בחגיגה רועשת. רופא העור הצעיר ד"ר ארנה לאסלו, קוסמטולוג-דרמטולוג, הסיר כמעט לחלוטין את העקבות החיצוניים של הפציעה. אחותה של פרידה, אירן, נישאה מאוחר יותר לארנה לאסלו ועזבה את התיאטרון וב-1939 היגרה לאמריקה עם בעלה בשל "רוחות המלחמה".
נשואים ועסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידה גומבאסגי נישאה לשחקן גאבור ריינאי ב-19 ביוני 1909 בבודפשט.[1] נישואיהם התפרקו ב-1918,[2] אך ידידותם נשארה. כשהשחקנית נאלצה להסתתר במהלך רדיפות היהודים ב-1944 היא נעזרה בבעלה לשעבר. נישואיה השניים התגלו כיציבים. ב-14 באפריל 1922 הפכה לאשתו של הבעלים והעורך הראשי של של עיתון האשט אנדור מיקלוש, בבודפשט.[3] מיקלוש כבר היה אז הבעלים (בעל המניות הראשי) גם של חברת ההוצאה לאור ובית הדפוס אתינאום (Athenaeum Literary and Printing) Co.
אנדור מיקלוש נפטר בדצמבר 1933, והותיר בצוואתו את החברה ואת רכושו לאשתו. פרידה פרשה מהבמה ולקחה לידיה את ניהול החברה. ב-18 בנובמבר 1934, מונתה כנשיאה בכל שלושת עיתוני אשט.[4] ב-1939 המדינה לקחה ממנו את החברה (בשל החוקים היהודיים).
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1945 שיחק תקופה קצרה בתיאטרון הלאומי של בודפשט ומ-1946 עד 1949 שוב בתיאטרון הקומדיה של בודפשט. היא נסעה לארצות הברית ב-1948 וביקרה את אחותה, תוך שפוגשת שם לעיתים קרובות מכרים ותיקים וחדשים רבים, כולל גרטה גרבו ופרנץ מולנר. היו שניסו לשכנע אותה להישאר באמריקה, ובכל זאת חזרה הביתה. בשנים שלאחר המלחמה ניסתה להחזיר לעצמה את הבעלות ואת החברה, אך לאחר ההלאמה ב-1948 לא היה לכך סיכוי.
בתחילת שנות ה-50, הכל נלקח ממנה. היא גם נאלצה לעזוב את בודפשט לזמן מה, והצטרפה ללהקת התיאטרון בפץ' ולאחר מכן בגיור. משנת 1953 הורשתה לחזור לבירה והייתה שוב אמנית התיאטרון הלאומי של בודפשט. בין 1953 לבין 1956 לימדה "תורת התנהגות" באוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע. לאחר מכן, היא נראיתה רק בתפקידים קטנים.
כשחקנית במה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידה גומבאסגי שיחקה את התפקידים הטובים ביותר שלה בדרמות חברתיות מודרניות, אם כי שיחקה בהצלחה רבה גם את התפקיד הראשי ב"הגברת עם הקמליות" על פי ספרו של אלכסנדר דיומא הבן והופיעה במספר קומדיות. במחזהו של צ'כוב הצטיינה בתפקיד מאשה בבכורה בהונגריה של שלוש אחיות בתיאטרון הקומדיה של בודפשט (בתפקידי האחיות הנוספות שיחקו אז: אולגה - אירן ורשאני, אירינה - מרגיט מאקאי) פרידה שיחקה את התפקיד של אולגה בהצגת המחזה לאחר מלחמת העולם השנייה.
"עם המראה היוקרתי שלה, תרבות התנועה והדיבור המהוקצעת והמשחק האינטליגנטי והאקספרסיבי שלה עיצבה גיבורות דרמטיות מודרניות. פרידה נחשבה לשחקנית הראשונה בסגנון מודרני על הבמה ההונגרית".[5] היא דיברה גרמנית, צרפתית ואנגלית.[6]
תפקידיה המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'כוב: הדוד וניה (1920)
מספר הצגות הרשומות על שמה במאגר התיאטרון משנת 1946: 15.[7]
- יודית (לאיוש בירו : שושן צהוב)
- לאה ליון (שאנדור ברודי)
- מאיה (לב טולסטוי: הגופה החיה)
- נטליה (דוסטויבסקי-מיידל: האידיוט)
- אליס טקאץ' (דז'ה סומורי)
- אולימפיה (פרנץ מולנר)
- ואסיליסה (גורקי: בשפל)
- אולגה (צ'כוב : שלוש אחיות)
- מריה יוזפה (גרסיה לורקה: בית ברנרדה אלבה)
- גונהילד (הנריק איבסן : John Gabrie Borkmann)
- קלייר (ג'ון גולסוורתי : הנמלטת-The Fugitive)
- גברת היגינס (שו : פיגמליון)
- גברת ביינס (שו: רב-סרן ברברה) [8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון לאמנות הבמה ההונגרית)
- Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1967)
- פרידה גומבאסגי. תיאטרון הקומדיה של בודפשט.
- אישטוואן טקאץ': פרידה גומבאסגי. Színészkönyvtár (ספריית השחקנים)
- פרידה גומבאסגי Mult-kor.hu.
- Színházi adattár. Országos Színháztörténeti Múzeum és Intézet (מאגר התיאטרון)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידה גומבאסגי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VIII. ker. állami házassági akv. 719/1909. folyószáma alatt.
- ^ A budapesti tvszék 30986/1918. sz. jogerős ítélete.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. V. ker. állami házassági akv. 250/1922. folyószáma alatt.
- ^ Lengyel Géza (1963). Magyar újságmágnások. Budapest: Akadémiai Könyvkiadó. p. 94.
- ^ Színészkönyvtár.hu
- ^ Színházi Élet - 1923/43. szám, 44. old.
- ^ 2012. március 1-i lekérdezés
- ^ Utolsó regisztrált bemutatója. A helyszín: Nemzeti Színház; időpont: 1960. november 29. Az előadást Várkonyi Zoltán rendezte; játszótársai voltak -többek között- Makay Margit, Básti Lajos, Mészáros Ági, Kálmán György, Őze Lajos valamint a főiskolás Tóth Judit és Linka György