פרידריך אדוארד מאירהיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך אדוארד מאירהיים
Eduard Meyerheim.jpg
לידה 7 בינואר 1808
גדנסק, העיר החופשית של דנציג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 1879 (בגיל 71)
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • האקדמיה לאומנויות של ברלין
  • האקדמיה הפרוסית לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרידריך אדוארד מאירהייםגרמנית: Friedrich Eduard Meyerheim‏; 7 בינואר 1808 - 18 בינואר 1879) היה צייר גרמני.[1]

חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירהיים השתייך למשפחת אמנים מדנציג. האב קרל פרידריך מאירהיים היה צייר פנים וקישוטים שגם הכשיר אותו בהתחלה. בנו הוא הצייר פאול מאירהיים שהוכשר בהתחלה על ידי אביו.

לאחר לימודים ראשוניים אצל הצייר האדריכלות יוהאן אדם ברייסיג בבית הספר לאמנות בעיר הולדתו, הגיע פרידריך אדוארד מאירהיים לברלין בשנת 1830, שם המשיך את לימודיו באקדמיה בהנהלת יוהאן גוטפריד שדו, אדוארד דאגה, ויוהאן גוטפריד נידליך היו מוריו. לאחר סיום לימודיו שוטט מאירהיים דרך ברנדנבורג יחד עם חברו, האדריכל היינריך סטרק, ועשה רישומי אדריכלות רבים, במיוחד של כנסיות ומבני לבנים. הקונסול וגנר רכש את הציור העצמאי הראשון שלו, בשנת 1836.

בהשפעת בית הספר לציור בדיסלדורף, הוא צייר מספר תמונות ז'אנריות רומנטיות בין השנים 1833 ו- 1841. מכאן ואילך התמסר אך ורק לתיאור חיי בורגנות ואיכרים. בינתיים הוא כבר אימץ כמה מוטיבים כאופיינים לעבודתו. וסטפליה, אלטנבורג, תורינגיה ומדינת הסן היו תחומי הציור המועדפים עליו.

תמונות הז'אנר שלו מאופיינות בצביעה דמוית אמייל. בשנת 1836 נישא לאחותו של הפסל הברלינאי פרידריך דרייק.

מאז 1870 מחלת עצבים קשה שיתקה את פעילותו האמנותית.

הבן פאול מאירהיים צייר את אביו בשנת 1877 בציור מופתי שמצוי במוזיאון העיר דנציג.

פרידריך אדוארד מאירהיים נפטר בברלין בשנת 1878 בגיל 71 ונקבר בבית העלמין בשונברג.[2]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lionel von Donop (1885), "Meyerheim, Eduard", Allgemeine Deutsche Biographie (ADB) (in German), 21, Leipzig: Duncker & Humblot, pp. 640–642
  2. ^ Hans-Jürgen Mende: Lexikon Berliner Grabstätten. Haude & Spener, Berlin 2006. S. 306.