פרידריך מקסימיליאן קלינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך מקסימיליאן קלינגר
Friedrich Maximilian von Klinger
לידה 17 בפברואר 1752
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1831 (יוליאני) (בגיל 78)
טרטו, מחוז ליבוניה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה העיר החופשית פרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלוטרני סמולנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי סער ופרץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (1809)
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פְרִידְרִיךְ מַכְּסִימִילְיַן פוֹן קְלִינְגֶרגרמנית: Friedrich Maximilian von Klinger;‏ 17 בפברואר 17529 במרץ 1831)[1] היה מחזאי וסופר גרמני. מחזהו "סער ופרץ" (Sturm und Drang‏; 1776) נתן את שמו לתנועה הספרותית, הפילוסופית והאמנותית הגרמנית סער ופרץ. הוא היה חבר ילדות של יוהאן וולפגנג פון גתה ולעיתים קרובות הוא קשור קשר הדוק עם יאקוב מייקל ריינהולד לנץ (אנ'). קלינגר עבד כמחזאי עבור חבורת התיאטרון סיילר (אנ') (Seylersche Schauspiel-Gesellschaft) במשך שנתיים, אך בסופו של דבר עזב את ממלכת פרוסיה כדי להפוך לגנרל בצבא הרוסי הקיסרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינגר, אחד מהסופרים הבודדים מהמאה השמונה-עשרה מהמעמד החברתי הנמוך, נולד בפרנקפורט. אביו, יוהאנס קלינגר (Johannes Klinger‏; 1719–1760), היה שוטר בעיר פרנקפורט שהגיע מפפן-בירפורת (Pfaffen-Beerfurth) שבהרי אודנוולד (אנ') שם נולד כבנו של הטוחן, הנפח ומנהל בית הספר יוהאנס קלינגר (1671–1743). אביו מת כשקלינגר היה בן שמונה, ואילץ את אימו, קורנליה פוקס קלינגר (Cornelia Fuchs Klinger), בתו של סמל, לפרנס את בנה ושתי בנותיה על ידי כביסה של האליטה של פרנקפורט - כולל, אולי, חבריו ופטרוניו העתידיים של קלינגר, משפחת גתה מההירשגראבנלי.[2] חרף התחלה קשה זו, קלינגר הצטיין בלימודיו וזכה במלגה ללימודים בגימנסיה (אנ'), שם עבד גם כמורה כדי להרוויח כסף למשפחתו.

קלינגר היה בן דודו של היינריך פיליפ בוסלר (אנ') הידוע כמוציא לאור המקורי המוסמך של היידן, מוצרט ובטהובן.

אף על פי שיש תיעוד מועט של האינטראקציות המוקדמות ביותר של קלינגר עם גתה במהלך שנות פרנקפורט שלהם, נראה שהם הכירו כבר ב-1773, שכן קלינגר החל לעבוד על המחזות הראשונים שלו, "Otto" (אוטו) ו-"Das leidende Weib" (האישה הסובלת), שלפי דברי המוציא לאור שלו בלייפציג, חבים חוב גדול ל-"Getz von Berlichingen mit der eisernen Hand" (גץ פון ברליכינגן עם יד הברזל) שטרם פורסם אז של גתה. Weygand הוציאה את האוסף ביריד הספרים של פסחא בשנת 1775, וכינתה אותם "מחזות בנוסח גתה/לנץ".[2] בנוסף, רק בסיועו הכלכלי של גתה הצליח קלינגר להירשם לאוניברסיטת גיסן (אנ') בשנת 1774 שם הוא למד לזמן קצר להיות עוזר משפטי.[2]

בשנת 1776 הגיש קלינגר את הטרגדיה שלו "Die Zwillinge" (התאומים) לתחרות שהתארחה בתיאטרון המבורג בחסות השחקנית סופי שרלוט אקרמן (אנ') ובנה, השחקן והמחזאי המפורסם פרידריך לודוויג שרדר. ההצגה זכתה בפרס הראשון, וזיכתה את קלינגר במספיק שבחי ביקורת כדי להתמנות למחזאי הבית (Theaterdichter) של חבורת התיאטרון סיילר (אנ') (Seylersche Schauspiel-Gesellschaft) בראשות אבל סיילר (אנ'), והוא נשא בתפקיד זה במשך שנתיים.[3]

ב-1778 הצטרף לצבא האוסטרי ולחם במלחמת הירושה הבווארית. ב-1780 הוא נסע לסנקט פטרבורג, הפך לקצין בצבא הרוסי הקיסרי, זכה לתואר אצילות וצורף לדוכס הגדול פאבל, שאותו ליווה במסעו לאיטליה ולצרפת. בשנת 1785, הוא מונה למנהל חיל הצוערים, ולאחר שהתחתן עם יליזבטה אלכסאייבה (שהשמועה היא שהייתה בתם טבעית של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה והנסיך גריגורי אורלוב), הצטרף לאקדמיית האבירים ב-1799. בשנת 1803, מונה קלינגר על ידי אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה לאוצר אוניברסיטת דורפט, תפקיד בו כיהן עד 1817. בשנת 1811, הוא הפך לסגן-גנרל. לאחר מכן הוא ויתר בהדרגה על תפקידיו הרשמיים, ולאחר שחי שנים רבות בפנסיה, מת בעיר הקיסרית דורפט באסטוניה של ימינו.[3]

קלינגר היה אדם בעל אופי מוסרי נמרץ, אם כי החוויות המרות והמחסור של נעוריו משתקפים במידה רבה במחזות שלו. זו הייתה אחת מיצירותיו המוקדמות ביותר, "Sturm und Drang" (הסער והפרץ; 1776), שנתנה את שמה לעידן אמנותי זה. בנוסף לטרגדיה הזו ול-Die Zwillinge ("התאומים"; 1776), המחזות הראשיים של התקופה המוקדמת של להט נלהב ו"סער ופרץ" חסרי מנוח הם "Die neue Arria" (אריה החדשה; 1776), "Simsone Grisaldo" (זימזון גריסאלדו; 1776) ו-"Stilpo und seine Kinder" (שטילפו וילדיו; 1780). לתקופה מאוחרת יותר שייכת הטרגדיה הכפולה המשובחת של "Medea in Korinth" (מדיאה בקורינתוס) ו-Medea auf dem Kaukasos"" (מדיאה בקווקז; 1791). ברוסיה התמסר בעיקר לכתיבת רומנים פילוסופיים, שהידועים שבהם הם "Fausts Leben, Taten und Höllenfahrt" (חייו של פאוסט, מעשיו וירידתו לגיהנום; ;1791), "Geschichte Giafars des Barmeciden" (היסטוריה של ג'יאפר של הברמקידים; 1792) ו-Geschichte Raphaeis de Aquillas (ההיסטוריה של רפאל דה אקווילה; 1793). סדרה זו הסתיימה בשנת 1803 עם Betrachtungen und Gedanken über verschiedene Gegenstände der Welt und der Literatur (הרהורים ומחשבות על אובייקטים שונים של העולם והספרות). בעבודות אלו נתן קלינגר ביטוי רגוע ומכובד לרעיונות המובילים שהורישה תקופת הסער והפרץ לספרות הקלאסית הגרמנית.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Friedrich Maximilian von Klinger Edinburgh: Encyclopaedia Britannica.
  2. ^ 1 2 3 Harris, Edward P. (1990). James N. Hardin and Christoph E. Schweitzer (ed.). "Friedrich Maximilian von Klinger." in German Writers in the Age of Goethe: Sturm und Drang to Classicism (7th ed.). Detroit: Gale Research. Dictionary of Literary Biography, Vol. 94. נבדק ב-3 ספט' 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 Klinger, Friedrich Maximilian von, 1911 Encyclopædia Britannica
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Klinger, Friedrich Maximilian von מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל