פרידריך ראנקה
![]() | |
| לידה |
21 בספטמבר 1882 ליבק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1950 (בגיל 68) בזל, שווייץ |
| מדינה |
גרמניה |
| ענף מדעי |
פילולוגיה, לימודי התרבות הגרמנית, חקר ימי הביניים |
| השכלה | |
| תארים |
דוקטורט |
| אב |
Friedrich Ranke |
פרידריך ראנקה (בגרמנית: Friedrich Ranke) היה חוקר תרבות ופולקלור גרמני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1882 כאחד משלושת בניו של התאולוג ליאופולד פרידריך ראנקה בעיר ליבק בגרמניה.
בשנים 1902–1907 ,עם סיום לימודיו בבית הספר היסודי בעירו, למד פילוסופיה אנגלית, גרמנית, ונורדית באוניברסיטאות של גטינגן, מינכן, וברלין.
את הדוקטורט קיבל באוניברסיטה של ברלין והתמחה במחקר בלשני ותרבותי של סיפורי העם הגרמניים.
בשנת 1912 התמנה למרצה באוניברסיטת גטינגן, וכיהן כפרופסור לבלשנות גרמנית עד 1921 שבה עבר לאוניברסיטת קניגסברג.
בשנת 1930 התמנה למשרה דומה באוניברסיטת ורוצלאב, אך בשנת 1938 נאלץ לפרוש מתפקידו עקב הלשנה של אחד מעמיתיו כי הוא מחזיק בדעות "לא אריות". ראנקה עבר ללמד בלשנות גרמנית באוניברסיטת בזל, שם חי עד יום מותו בשנת 1950.
ראנקה התעניין במיוחד בחקר סיפורי העלילה העממים –גרמאניים. במחקריו ניסה לגבש את מהותה של הנפש הגרמנית כפי שמשתקפת בפולקלור העממי. מעשיות טריסטן ואיזולדה, שירת הניבלונגים, ואגדות נורדיות אחרות מתקופת ימי הביניים שימשו כבסיס העיקרי למחקריו. ראנקה ניתח את העלילות וטען כי גיבוריהן אינם בלתי מוסריים, אלא פועלים על פי צווי גורלם ולהגשמת מטרתם בהווה, ללא שיקולי עולם הבא כמקובל באמונה הנוצרית[1].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hartmut Freytag: Ranke, Friedrich. In: Alken Bruns (Hrsg.): Lübecker Lebensläufe. Karl Wachholtz Verlag, Neumünster 1993, ISBN 3-529-02729-4.
Hartmut Freytag: Ranke, Friedrich. In: Christoph König (Hrsg.), unter Mitarbeit von Birgit Wägenbaur u. a.: Internationales Germanistenlexikon 1800–1950. Band 3: R–Z.* De Gruyter, Berlin; New York 2003, ISBN 3-11-015485-4.
- Rolf-Wilhelm Brednich: Ranke, Friedrich. In: Enzyklopädie des Märchens Bd. 11 (2004), Sp. 203–207
- Michael Stolz: Friedrich Ranke. In: Historisches Lexikon der Schweiz
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ כמפורט בהקדמה וניתוח היצירה המופיעים בתרגומו של שלמה טנאי לשירת הניבלונגים במהדורת 1988
