פריח אבו מדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פריח אבו מדין
השיח' פריח אבו מדין, שנות השלושים של המאה ה-20
השיח' פריח אבו מדין, שנות השלושים של המאה ה-20
לידה 1871
צפון מערב הנגב
פטירה 1955 (בגיל 84 בערך)
עיסוק ראש שבט החנאג'רה
ראש עיריית באר שבע
1922 – 1924
(כשנתיים)
חבר מועצת העיר
דיין בבית הדין השבטי

פריח אבו מדיןערבית: فريح أبو مدين,18711955), היה ראש שבט החנאג'רה, מהשייחים הבדואים הבולטים והמכובדים בנגב. כיהן כראש עיריית באר שבע, כחבר מועצת העיר וכדיין בבית הדין השבטי של האוכלוסייה הבדואית.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו מדין היה בן לשבט חנאג'רה. מוצא משפחתו מהקרקעות המשתרעות בחוף הים בין עזה ובין דיר אל-בלח. כשהיה בן חמש, נהרג אביו בקרבות בין שבט תיאהא ושבט תראבין ("מלחמת זארע").

בתקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910 התמנה כחבר במועצת הנהלת העיר באר שבע, וכיהן בתפקיד זה עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה שימש כפקיד גביית התבואה מטעם הצבא העות'מאני שחנה בנגב. עם התקדמות הצבא הבריטי, עזבו הבדואים את אזורי הקרבות בפקודת הממשל העות'מאני. אבו מדין, שהיה חולה באותו זמן ולא יכול היה לנדוד עם שבטו, נעצר על ידי הבריטים. בהיותו שבוי, התוודעו אליו מספר קצינים בריטים, ביניהם מנהל הריגול. על ייסוד האמון שנוצר וההסכם שכרתו הבריטים עם חוסיין בן עלי, לפיו הובטחה לו השליטה באזורים שישוחררו על ידי בעלות הברית, הצטרף למלחמה באימפריה העות'מאנית. בתמיכתו פוזרו ממטוסים כרזות תעמולה הקוראות לציבור הערבי בארץ ישראל לתמוך בבריטים. כמו כן נשלחו מכתבים ברוח זו לשייח'ים בנפת באר שבע. אבו מדין אף שימש כמורה דרך לכוחות אנזא"ק בזמן כיבוש באר שבע והנגב.

אבו מדין קיבל אישור לקצור את התבואות של בני שבטו. על תושבי הכפרים הסמוכים: חאן יונס, בני סוהילה ודיר אל-בלח הוטל לסייע לו במלאכת הקציר. כמו כן, הועמדו לרשותו מספר חיילים להגנתו האישית ולשמירה על התבואה. לאחר המלחמה חזר לשבטו, שבט החנאג'רה, ונתמנה לשייח'. הממשלה הבריטית העניקה לו אות כבוד, "חבר נכבד של האימפרייה הבריטית".

דיין בבאר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיינים בבית הדין השבטי הבדואי בבאר שבע

בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, יסדו השלטונות את בית הדין השבטי, שבסמכותו היה לשפוט במקרים של הפרת החוק והמנהג הבדואי ולהוציא פסקי דין ברוח מנהגים אלה. מקום מושבו של בית הדין היה בקומה השנייה בבית הסארייה. בדין ישבו השייחים של שבטי הבדואים, ביניהם השיח' אבו מדין, ובראשם ישב קצין המחוז עארף אל-עארף. מוסד שיפוטי נוסף שהקימו הבריטים בבאר שבע בשנת 1919, היה מועצת הדמים. המועצה נוסדה כדי ליישב סכסוכי דם ישנים בין שבטי הבדואים בנגב. המועצה הורכבה משבעה נשיאי המטות, ביניהם השיח' אבו מדין, ובראשם, ראש עיריית באר שבע, חאג' עלי אל-עטאונה. המועצה, הצליחה למנוע שפיכות דמים וליישב את רוב הסכסוכים בין השבטים, בוטלה בשנת 1922, וסמכויותיה נוספו לבית הדין השבטי.

נציג הבדואים בנפת באר שבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 מינו הבריטים את השייח' לראש עיריית באר שבע, תפקיד בו כיהן כשנתיים. השייח' היה אחד הבדואים הבודדים שגרו אז בעיר. ביתו הוקם כבית מגורים דו קומתי. חלקו התחתון שימש לחנויות שהושכרו וחלקו העליון למגורים. בנוסף לביתו, הקים גם חאן למתארחים בעיר.[1]

בית השייח' אבו מדין

אבו מדין אף מונה כאחד מעשרים ואחד חברי המועצה המייעצת שייסד הנציב העליון, הרברט סמואל.[2] המועצה הורכבה מעשרה נציגי ציבור (ארבעה מוסלמים, שלושה נוצרים ושלושה יהודים), מעשרה פקידים מן המחלקות השונות בממשל הבריטי, ובראשה עמד הנציב העליון.[3]

אבו מדין העיד בפני ועדת שו בשם הבדואים מנפת באר שבע. הוא טען כי הבדואים במחוזו חרדים מפני גזילת קרקעותיהם. כמו כן טען בפני הוועדה שארץ ישראל היא ארץ קטנה, ואין ביכולתה להכיל את העולים היהודים הנוספים. לפיכך לערבים לא תהיה ברירה אלא למות או לעזוב את הארץ.

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום מדינת ישראל, נמלט עם משפחתו לרצועת עזה,[4][5] ובה נפטר ב-1955. נכדו, פריח אבו מדין, כיהן כשר המשפטים ברשות הפלסטינית.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עארף אל-עארף, מטה חנאג'רה ושבטיו, תולדות באר שבע ושבטיה, (תרגום: מנחם קפליוק), ירושלים: הוצאת אריאל, עמ' 114-118
  • עארף אל-עארף, בתי הדין השבטיים, שבטי הבדואים במחוז באר שבע, (תרגום: מנחם קפליוק), ירושלים: הוצאת אריאל, עמ' 28-32
  • אילן גל-פאר, באר-שבע והבדווים, בתוך: יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר שבע, ירושלים: הוצאת כתר, עמ' 277-281
  • מחמד עמר חמאדה, אנציקלופדית נכבדי פלסטין במאה העשרים, סוריה 2000 (בערבית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]