פריץ ריינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריץ ריינר
Reiner Frigyes
לידה 19 בדצמבר 1888
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בנובמבר 1963 (בגיל 74)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Frederick Martin Reiner עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Willowbrook Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות דרזדן, ניו יורק, פיטסבורג, סינסינטי, שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1909 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Berta Gerster עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פריץ ריינר

פרדריק מרטין (פריץ) ריינרהונגרית: Reiner Frigyes; באנגלית: Frederick Martin (Fritz) Reiner;‏ 19 בדצמבר 188815 בנובמבר 1963) היה מנצח יהודי-הונגרי. מגדולי המנצחים על אופרה ועל מוזיקה סימפונית במחצית הראשונה של המאה ה-20.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינר נולד למשפחה יהודית חילונית בפשט, חלקה האחד של בודפשט, הונגריה. אחרי הכנה ללימודי משפטים (בהמרצת אביו), התמסר ריינר ללימודי פסנתר, הוראת פסנתר וקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. בשתי שנותיו האחרונות שם היה מורו לפסנתר בלה בארטוק הצעיר. אחרי הזמנות מוקדמות לעבודה בבתי אופרה בבודפשט ובדרזדן (שם עבד לצד ריכרד שטראוס, עבר בשנת 1922 לארצות הברית, לקבל עליו את משרת המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של סינסינטי. הוא נשאר שם עד 1931, לאחר שהתאזרח באמריקה בשנת 1928, ואז התחיל ללמד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, פנסילבניה. בין תלמידיו שם היו ליאונרד ברנשטיין ולוקס פוס. הוא ניצח על התזמורת הסימפונית של פיטסבורג משנת 1938 עד 1948, אבל התקופה שעשה כמנצח התזמורת הסימפונית של שיקגו היא שהקנתה לו מוניטין בינלאומיים, כתוצאה מן ההקלטות הרבות שעשה עם חברת RCA ויקטור, שהיו לציוני דרך. ריינר ניצח על הצגות חשובות במטרופוליטן אופרה, בין השאר על הפקה היסטורית של "סלומה" מאת ריכרד שטראוס בשנת 1949, עם הסופרן הבולגרית ליובה וליץ' בתפקיד הראשי, ובהצגת הבכורה של האופרה "The Rake's Progress", של איגור סטרווינסקי ב-1951. לפני מותו עסק בהכנת ההפקה החדשה לדמדומי האלים של ריכרד וגנר במטרופוליטן.

ריינר נודע בעיקר כפרשן של שטראוס ובארטוק ונחשב לא פעם למודרניסט בטעמו המוזיקלי; הוא ובן-ארצו יוזף סיגטי שכנעו את סרגיי קוסביצקי להזמין את הקונצ'רטו לתזמורת אצל ברטוק. למעשה, היה לו רפרטואר רחב מאוד והיה ידוע בהערצתו למוזיקה של מוצרט מעל לכל. טכניקת הניצוח של ריינר הצטיינה בדייקנות ובחסכנות, בדומה לזו של ארתור ניקיש וארטורו טוסקניני. ניצוחו התאפיין בתנועות קטנות במיוחד - נאמר עליו, שהפעמה שהוא מציין בקצה שרביטו איננה חורגת משטחו של בול דואר - אם כי מנקודת ראותם של הנגנים, ניצוחו המאופק הכיל ביטוי רגשי עצום. התגובה שהפיק מתזמורות הייתה מדהימה בעושר, בברק, ובצלילות המרקם (איגור סטרווינסקי תיאר את תזמורת שיקגו בניצוחו של ריינר כ"תזמורת המדויקת והגמישה ביותר בעולם"); תוצאה זו הושגה במקרים רבים בטקטיקה, שגבלה בהתעללות אישית.

ריינר התחתן שלוש פעמים והוליד שתי בנות במסגרת הנישואים ובת שלישית מחוצה להם. בשנותיו האחרונות, מצבו הבריאותי של ריינר התדרדר לאחר שסבל מהתקף לב באוקטובר 1960. הוא מת בניו יורק בגיל 74.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריץ ריינר בוויקישיתוף