פריץ שאודין
 | |
| לידה |
19 בספטמבר 1871 רזניקובו, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1906 (בגיל 34) המבורג, הקיסרות הגרמנית |
| ענף מדעי |
זואולוגיה, פרוטוזואולוגיה |
| מקום מגורים |
ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
Luisenfriedhof II |
| מנחה לדוקטורט |
פרנץ איילהרד שולצה |
| פרסים והוקרה |
מסדר פרנץ יוזף (1905) |
  | |
פְרִיץ רִיכַרְד שַׁאוּדִין (בגרמנית: Fritz Richard Schaudinn; 19 בספטמבר 1871 – 22 ביוני 1906) היה זואולוג ופרוטוזואולוג גרמני. יחד עם רופא העור אריך הופמן (אנ'), הוא גילה את הפתוגן של העגבת Spirochaeta pallida (הידוע גם בשם טרפונמה פאלידום) בשנת 1905 בבית החולים שאריטה בברלין.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריץ שאודין נולד ב-1871 בפרוסיה בכפר רזנינגקן (Röseningken, כיום רזניקובו (Резниково) במחוז קלינינגרד ברוסיה) למד בבתי הספר התיכון באינסטרבורג ובגומבינן. לאחר שנה אחת, הוא נטש את כוונתו ללמוד פילולוגיה באוניברסיטת הומבולדט של ברלין, ובשנת 1890 פנה למדעי הטבע, במיוחד זואולוגיה. כבר במהלך לימודיו, שאודין התמקד בעיקר בחקר הפרוטוזואה לפי הצעתו של פרנץ איילהרד שולצה (אנ'). עבודת הגמר שלו עסקה ברבייה של חוריריות. במרץ 1894 קיבל את הדוקטורט שלו (.Dr. rer. nat) תחת שולצה בברלין ובאוקטובר מונה לעוזר במכון הזואולוגי של אוניברסיטת ברלין.
לאחר קבלת הביליטציה בשנת 1898, יצאו שאודין והזואולוג פריץ רמר (אנ') למסע מדעי באוקיינוס הקרח הצפוני על ספינת הקיטור "הלגולנד", שנשכרה למטרה זו. "משלחת הלגולנד" תוכננה בתחילה על ידי מנהיגה, העיתונאי תאודור לרנר (אנ'), כמסע ציד, אך בהשתתפות שני הזואולוגים היא קיבלה אופי מדעי. הם הצליחו להקיף כמעט לחלוטין את האי שפיצברגן ולהגיע לארץ המלך קרל. הממצאים הזואולוגיים העשירים של המשלחת הובילו לפרסום של "פאונה ארקטיקה" (Fauna Arctica), תיאור מקיף של בעלי החיים באזור הארקטי. כף באי אבל (אנ') בארכיפלג סבאלברד נקרא כיום על שמו של פריץ שאודין.[1]
בשנת 1901 הוא מונה לראש התחנה לחקר המלריה ברוביניו (איסטריה) על ידי משרד הבריאות הקיסרי של גרמניה. בתקופה זה קודם מחקר על מחלות טרופיות באימפריה הגרמנית כדי לתמוך במאמצים להקים אימפריה קולוניאלית (אנ') משלה. במהלך תקופה זו הוא אישר את עבודתם של סר רונלד רוס וג'ובאני בטיסטה גראסי (אנ') בחקר המלריה. הקשר בין עקיצות חרקים למלריה כבר היה ידוע, ונראה היה ששאודין היה הראשון שהדגים את התהליך המדויק של הדבקה במלריה בתאי דם מתחת למיקרוסקופ. אף על פי שהתצפיות שלו היו שגויות, הן התקבלו במשך כמעט 30 שנה הודות למוניטין הבינלאומי הרב של שאודין ותוקנו רק ב-1931 על ידי הרופא הבריטי סידני פרייס ג'יימס (אנ') (1870–1946). בהנהגתו של שאודין, נוסה לראשונה מסע פיקוח על מלריה גם באזור נגוע גדול יותר באמצעות טיפול ממוקד בתושבים.
ב-1904 חזר לברלין כדי לעמוד בראש המכון לחקר פרוטיסטים במשרד הבריאות הקיסרי. בשנת 1905, כשבשלב זה כבר היה המדען בעל שם, הוזמן לאמת את ממצאיו של הזואולוג ג'ון זיגל (John Siegel), אף הוא תלמידו של שולצה, שדיווח כי זיהה פרוטוזואה עם שוטון, שאותו כינה Cytorhyctes luis, כגורם הגורם לעגבת. הוא כבר תיאר פתוגנים דומים לאבעבועות שחורות, מחלת הפה והטלפיים ושנית. בשיתוף עם רופא העור הברלינאי אריך הופמן, שאודין גילה את הפתוגן האמיתי ב-3 במרץ 1905[2] לאחר כמה ימים של עבודה אינטנסיבית עם מיקרוסקופ. חוגי הרפואה בגרמניה לא האמינו בתחילה לתוצאותיו, בין היתר משום שרופאים רבים לא העריכו את שאודין עקב היותו זואולוג ולא מיקרוביולוג. עם זאת, ממצאיו זכו במהירות לאישוש מחוץ לגרמניה ואושרו מספר פעמים.
בנוסף, שאודין גילה כי Entamoeba histolytica הוא הגורם לאמביאזיס וכן חקר את המיקרוביוטה של מערכת העיכול.
זמן קצר לפני פטירתו בטרם עת, הוא ויתר על תפקידו במשרד הבריאות הקיסרי ועבר למכון המבורג למחלות ימיות וטרופיות (אנ') באפריל 1906.
שאודין מת במהלך מסעו חזרה לגרמניה מכנס רפואי בינלאומי בליסבון, כאשר עבר ניתוח דחוף על הסיפון עקב מורסה במערכת העיכול כתוצאה מאמביאזיס. הוא נדבק כנראה מרצונו כאשר ערך מחקר על אמבות. שאודין היה בן 34 כשנפטר בהמבורג.
מחוות והוקרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאודין זכה בפרס טידמן של אגודת זנקנברג למדעי הטבע (אנ') בשנת 1903. בשנת 1905 הוא עוטר בצלב הקצין של מסדר פרנץ יוזף. הוא היה חבר מקביל או חבר כבוד בכמה אגודות מדעיות.
קברו בבית הקברות Luisenfriedhof II בברלין-וסטנד הוקדש כקבר כבוד של העיר ברלין (גר') מ-1962 עד 2012.
הארכיון של פריץ שאודין הוענק לספרייה של אוניברסיטת טיבינגן (אנ').[3]
כתב העת Archiv für Protistenkunde ("ארכיון למחקרי פרוטוזואות"), שנוסד על ידי שאודין בשנת 1902, מתפרסם עד היום, כיום תחת השם Protist (אנ') בהוצאת אלסוויר. לציון מאה שנה להולדתו, נוסד בשנת 2002 פרס פריץ שאודין בשווי 2,000 דולר אמריקאי, עבור היצירה המקורית הטובה ביותר שפורסמה ב-Protist בשנים 2002 ו-2003 והוענק פעם אחת לשני צוותים מיפן וגרמניה.[4] מאז 1955, האגודה הגרמנית לדרמטולוגיה העניקה את לוח שאודין-הופמן לרופאים ומדענים מצטיינים שתרמו תרומה מיוחדת למחקר, לטיפול ובקרה של מחלות זיהומיות של העור והריריות הסמוכות, במיוחד מחלות המועברות במגע מיני.[5]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Untersuchungen an Foraminiferen. I. Calcituba polymorpha. Roboz, Diss. Universität Berlin 1894.
- Über den Dimorphismus der Foraminiferen. In: Sitzungsberichte der Gesellschaft Naturforschender Freunde zu Berlin. Band 5, 1895, S. 87–97.
- mit Fritz Römer (Hrsg.): Fauna Arctica. Eine Zusammenstellung der arktischen Tierformen mit besonderer Berücksichtigung des Spitzbergen-Gebietes auf Grund der Ergebnisse der Deutschen Expedition in das nördliche Eismeer im Jahre 1898. Gustav Fischer, Jena 1900.
- Untersuchungen über den Generationswechsel von Trichosphaerium Sieboldi Schn., Reimer, Berlin 1900.
- mit Erich Hoffmann: Vorläufiger Bericht über das Vorkommen von Spirochaeten in syphilitischen Krankheitsprodukten und bei Papillomen. Springer, Berlin 1905.
- Fritz Schaudinns Arbeiten. Hrsg. mit Unterstützung der Hamburgischen Wissenschaftlichen Gesellschaft, Voss, Hamburg 1911.
- Tagebuch einer Eismeerfahrt / geschrieben von Fritz Schaudinn 1898. Gedruckt von seinen Enkeln anläßl. seines 100. Geburtstages 1971, Selbstverlag o. O. 1971.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Peter G. Hesse, Joachim S. Hohmann: Friedrich Schaudinn (1871–1906). Sein Leben und Wirken als Mikrobiologe; eine Biographie. Lang, Frankfurt am Main 1995, ISBN 3-631-48140-3.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פריץ שאודין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פריץ שאודין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)