פרי רוזנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרי רוזנפלד
רוזנפלד בראיון ל-BBC, 1960
רוזנפלד בראיון ל-BBC, 1960
לידה ספטמבר 1912
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באוגוסט 1991 (בגיל 78)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, קריקטורה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף (1948)
פרס נורדאו (1966) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דיוקן עצמי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
דיוקן עצמי

פרנץ (פֶּרי) רוזנפלד (ספטמבר 1912 - 11 באוגוסט 1991) היה צייר וקריקטוריסט ישראלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנפלד נולד בבודפשט בספטמבר 1912, למשפחה אמידה בעלת בית חרושת לנורות. כשהיה בן שנתיים, נהרג אביו במלחמת העולם הראשונה, והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. כשהיה בן ארבע מסרה אותו אמו לבית היתומים היהודי, ושם גדל.

הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בודפשט, אך הלימודים לא עניינו אותו, והוא עבר לאקדמיה לאומנויות יפות. כדי לממן את לימודיו, עבד בין היתר כמאייר בבתי משפט עבור צהובון יומי הונגרי. לאחר שהוענק לו תואר דוקטור באמנות פלסטית, שימש כדוצנט בבית הספר לאומנויות בו פעלו גם הציירים הנודעים בהונגריה באותה תקופה, בהם וילמוש אבא-נובאק. בשלב זה החל בציור קריקטורות, שעוררו את זעמם של הפשיסטים בהונגריה. כשנקרא להתגייס לצבא, העדיף לעזוב את הונגריה.

ב-1939, לאחר תקופת נדודים באירופה, הצליח לעלות על ספינה יוונית שהפליגה בין נמלי הים התיכון. כשעגנה הספינה בארץ ישראל, לא התירו שלטונות הבריטים לנוסעים יהודים לרדת ממנה, אך רוזנפלד קפץ ממנה ושחה לחוף. עם הגיעו, איתרו אותו אנשי ההגנה, שהסתירו אותו בגבעת עדה. עד 1941 עבד בסלילת כבישים וכפועל בניין. במקביל, התקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים. ב-1941 נתפס על ידי הבריטים, ונכלא בכלא עכו, אך שוחרר תוך זמן קצר ואף גויס בעצמו לצבא הבריטי, שנלחם במדבר המערבי. במהלך שירותו עסק בקישוט מועדוני הקצינים בציוריו.

עם הקמת מדינת ישראל התגייס רוזנפלד לחיל ההנדסה. בהמשך נמנה עם מייסדי במחנה במתכונתו כעיתון לחיילי צה"ל, ושימש כעורך הגרפי שלו עד 1968. במקביל לשירותו ב"במחנה" צייר קריקטורות גם עבור בטאון חיל האוויר. הקריקטורות עסקו בעיקר בהווי הצה"לי ובאורח החיים של החיילים. בספרם איפה היינו ומה עשינו כתבו על רוזנפלד אמנון דנקנר ודוד טרטקובר: "...אבל בעיקר אהבנו את הקריקטורות של פרי על סיטואציות מחיי הצבא, עם הרס"ר שיש לו שפם ומקל והטירון המבולבל והמקומט, והרגשנו שמישהו לא ממש צוחק עלינו אלא צוחק ובוכה איתנו"[1].

לאחר שחרורו מצה"ל צייר קריקטורות פוליטיות עבור דבר, העולם הזה והשבועון לאשה, בו היה גם חבר מערכת, קריקטורה שבועית במדור הספורט של ידיעות אחרונות, וכן פרסם סיפור מאויר בהמשכים בשבועון דבר לילדים. כן אייר כרזות בחירות וכן סדרת כרזות עבור חברת אל על.

בנוסף לעבודתו כקריקטוריסט, יצא למספר שליחויות מחוץ לישראל, באחת מהן הביא אלבומים מגטו לודז' שהכילו צילומים של הנאצים. האלבומים שימשו כראיות במשפט אייכמן ומוצגים כיום ביד ושם.

כגמלאי, עסק פרי בהוראת ציור במתנ"סים ובסיוע לעולים חדשים, ובנוסף רשם וצייר בצבעי מים, בשמנים בפורמטים שונים, וכן על קירות. ציוריו זכו לשבחים והוא זכה בפרסים לציור. ב-1991 הלך לעולמו. הקריקטורה האחרונה שצייר פורסמה בשבועון לאשה.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, הוצגו עבודותיו דרך קבע בגלריה לאמנות מודרנית בציריך בין 1967 ל-1991.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דורית קדר, "ד"ר פרי ומיסטר צייר" בתוך צוות: ביטאון גמלאי שירות הקבע בצה"ל גיליון 42, ינואר-פברואר 1999, עמ' 38–42.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון דנקנר ודוד טרטקובר, איפה היינו ומה עשינו, עמ' 160.