פרל ביילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרל ביילי
Pearl Bailey
Pearlbailey.jpg
לידה 29 במרץ 1918
ניופורט ניוז, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוגוסט 1990 (בגיל 72)
פילדלפיה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת ג'ורג'טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע זמרת, מוזיקאית, שחקנית תיאטרון, שחקנית קולנוע, מדבבת, שחקנית טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג לואי בלסון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרל מיי בייליאנגלית: Pearl Mae Bailey; ‏29 במרץ 191817 באוגוסט 1990) הייתה שחקנית וזמרת אפריקאית-אמריקאית. לאחר הופעות בוודוויל, היא הופיעה לראשונה בברודוויי במחזמר St. Louis Woman בשנת 1946.[1] היא זכתה בפרס הטוני על תפקיד הכותרת בהפקה הכולה-שחורה של Hello, Dolly! ב-1968. ב-1986, היא זכתה בפרס אמי על תפקידה בתור הפיה הסנדקית, בספיישל ABC Cindy Eller: A Modern Fairy Tale.

הביצוע שלה לשיר "Takes Two to Tango" היה להיט בעשירייה הפותחת במצעדים בשנת 1952. היא קיבלה את פרס מפעל החיים של גילדת שחקני המסך ב-1976, ואת מדליית החירות הנשיאותית ב-17 באוקטובר 1988.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביילי נולדה בניופורט ניוז שבווירג'יניה, לאיש הדת ג'וזף ג'יימס ואלה מיי ריקס ביילי. היא סיימה את לימודי התיכון בבית הספר על שם בוקר טי וושינגטון בנורפוק, וירג'יניה, העיר הראשונה באזור להציע חינוך גבוה עבור תלמידים שחורים.

היא שרה לראשונה על במה כשהייתה בת 15. אחיה ביל ביילי היה בתחילת הקריירה שלו בתור רקדן סטפס, והציע לה להשתתף בתחרות חובבנית בתיאטרון פרל בפילדלפיה. ביילי זכתה בתחרות, ונחתמה להופיע בתיאטרון בשכר של 35$ לשבוע, למשך שבועיים. עם זאת, התיאטרון נסגר במהלך השבועיים, ולא שילמו לה את שכרה.[2] מאוחר יותר היא זכתה בתחרות דומה בתיאטרון אפולו שבהארלם, והחליטה להמשיך לפתח קריירה בתחום הבידור.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביילי, מאחורי הקלעים, מקשיבה למחיאות הכפיים בעקבות הופעתה עם השיר "It's A Woman's Prerogative", ב-5 ביולי 1946. בשל מחיאות הכפיים הסוערות היא נדרשה לצאת לקידה נוספת.

ביילי התחילה את הקריירה שלה בשירה וריקודים במועדונים השחורים של פילדלפיה בשנות ה-1930, ועד מהרה החלה להופיע גם באזורים אחרים של החוף המזרחי. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, ביילי תיירה ברחבי ארצות הברית עם מופע של האגודה למען החייל. לאחר סיבוב ההופעות, היא התיישבה בניו יורק. ההצלחות שלה כמופע סולו במועדונים הובילו לשיתופי פעולה עם גדולי הבדרנים של התקופה, כגון קאב קלוואיי ודיוק אלינגטון. בשנת 1946, ביילי הופיעה בבכורתה בברודוויי במחזמר St. Louis Woman. עבור הופעתה זו, היא זכתה בפרס דונלדסון לכוכבת ברודוויי החדשה. בין הופעותיה על הבמה והמסך הגדול, ביילי המשיכה להקליט תקליטים ולצאת לסיבובי הופעות. בימים המוקדמים של הטלוויזיה, ביילי התארחה בתוכנית של רשת CBS, Faye Emerson's Wonderful Town. מאוחר יותר, היא ארחה מופע בידור משלה ברשת ABC, The Pearl Bailey Show (ינואר–מאי 1971).[3]

ביילי בתוכנית "למופע של אד סאליבן", מבצעת את "Before the Parade Passes By" במחזמר "הלו, דולי!" בברודוויי (1968)

ב-1967, ביילי וקאב קאלוויי כיכבו בהפקה הכולה-שחורה של "הלו, דולי!". סיבוב ההופעות של ההפקה היה כל כך מוצלח, שהמפיק דייוויד מריק העלה את המופע בברודוויי, שם הוא היה ללהיט ענק. ביילי זכתה בפרס טוני מיוחד על תפקידה ו-RCA ויקטור הוציאה אלבום פסקול של המופע. 

בעקבות סדרת הבידור שלה בטלוויזיה בשנת 1971, היא סיפקה קולות עבור אנימציות כגון Tubby the Tuba ‏(1976) ו"השועל והכלבלב" של דיסני (1981). היא חזרה על תפקידה בתור "דולי" בברודוויי בשנת 1975. הלו, דולי! בשנת 1985, בגיל 67, היא השלימה את התואר שלה בתאולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה.

ביילי כתבה מספר ספרים: The Raw Pearl ‏(1968), Talking to Myself ‏(1971), Pearl's Kitchen ‏(1973), ו-Hurry Up America and Spit ‏(1976). בשנת 1975 היא מונתה כשגרירה מיוחדת לאו"ם על ידי הנשיא ג'רלד פורד. הספר האחרון שלה, Between You and Me (1989), מספר על חוויותיה במסגרת ההשכלה הגבוהה. ב-19 בינואר 1985, היא הופיעה בשידור טלוויזיוני בינלאומי של חגיגות הגאלה ה-50 להשבעת נשיא ארצות הברית, לכבוד מינויו השני של רונלד רייגן. ב-1988 העניק רייגן לביילי את מדליית החירות הנשיאותית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בנובמבר 1952, נישאה ביילי למתופף הג'אז לואי בלסון בלונדון.

מאוחר יותר, באמצע שנות ה-1950, הם אימצו בן, טוני. באפריל 1960 נולדה בתם, די די ג'יי בלסון. טוני בלסון נפטר בשנת 2004. דידי בלסון נפטרה ב-4 ביולי 2009, בגיל 49, חמישה חודשים לאחר שנפטר אביה.

ביילי, שהייתה רפובליקנית, מונתה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון כ"שגרירת האהבה" של ארצות הברית ב-1970. מאוחר יותר, היא הופיעה בקמפיין הבחירות של הנשיא ג'רלד פורד ב 1976 הבחירות.[4]

היא קיבלה את מדליית הארד ב-1968, אות הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים על ידי העיר ניו יורק.

ביילי הייתה חברה טוב של השחקנית ג'ואן קרופורד.[5] ב-1969, קרופורד וביילי הצטרפו לעמיתתן ג'יפסי רוז לי בקבלת פרס מטעם USO (ארגון התמיכה בחיילים). באותה השנה, ביילי הוכרה בתור "אשת השנה" של ה-USO.[6][7] כשנפטרה קרופורד במאי 1977, ביילי הספידה אותה ושרה בלוויה שלה.[8]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרל ביילי נפטרה בבית החולים האוניברסיטאי על שם תומאס ג'פרסון בפילדלפיה ב-17 באוגוסט 1990, בעקבות סתימת עורקים. ביילי נקברה בפארק הזיכרון רולינג גרין בווסט צ'סטר, פנסילבניה.

הופעות בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרל ביילי ו נאנט פאבריי במחזמר הברודוויי Arms and the Girl ‏(1950)
פרי קומו ופרל ביילי (1971)
שנה מופע הערות
1946 St. Louis Woman ברודוויי
1950 Arms and the Girl ברודוויי
1950 Bless You All ברודוויי
1954 House of Flowers ברודוויי
1962 Les Poupées de Paris אוף-ברודוויי, קול בלבד
1966 Call Me Madam Melodyland Christian Center
1967 הלו, דולי! ברודוויי וסיבוב הופעות ארצי
1975 הלו, דולי! ברודוויי

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קרול צ'נינג בספיישל הטלוויזיה One More Time (1974)
קולנוע
שנה סרט תפקיד
1947 Variety Girl זמרת
1948 Isn't It Romantic? Addie
1954 Carmen Jones Frankie
1956 That Certain Feeling Augusta aka Gussie
1958 St. Louis Blues Aunt Hagar
1959 Porgy and Bess Maria
1960 All the Fine Young Cannibals Ruby
1970 The Landlord Marge
1975 Tubby the Tuba Mrs. Elephant (דיבוב)
1976 Norman... Is That You? Beatrice Chambers
1970 השועל והכלבלב Big Mama – Owl (דיבוב)
טלוויזיה
שנה תוכנית תפקיד
? Faye Emerson's Wonderful Town
1949 The Ed Sullivan Show עצמה
?-195 The Pat Boone Chevy Showroom עצמה
1961 The Ed Sullivan Show עצמה
1966 ABC Stage 67
1968 Mike and Pearl עצמה
1969 Carol Channing and Pearl Bailey: On Broadway עצמה
1971 The Pearl Bailey Show עצמה (מארחת)
1972 The Carol Burnett Show עצמה (כוכבת אורחת)
1973 Love, American Style
1974 One More Time עצמה (ספיישל קומדיה מוזיקלית)
1977 The Love Boat Millie Washington
1979 All-Star Salute to Pearl Bailey עצמה
1979 החבובות עצמה
1982 The Member of the Wedding Bernice Sadie Brown
1982 As the World Turns עצמה, כחברת הקאסט
1984-1985 Silver Spoons Lulu Baker
1985 Cindy Eller: A Modern Fairy Tale Martha Dermody
1988 In Performance at the White House: A Salute to Broadway עצמה
1989 Peter Gunn Mother

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pearl Bailey Entertains (1950)
  • Birth of the Blues (1952)
  • Cultured Pearl (1952)
  • I'm with You (1953)
  • Say Si Si (1953)
  • Around the World with Me (1954)
  • Carmelina (1955)
  • The Intoxicating Pearl Bailey (1956)
  • The One and Only Pearl Bailey Sings (1956)
  • Gems by Pearl Bailey (1958)
  • Porgy & Bess, original motion picture soundtrack (1959) (Grammy Award winner)
  • Pearl Bailey A-Broad (1959)
  • Pearl Bailey Sings for Adults Only (1959)
  • Pearl Bailey Plus Margie Anderson Singing the Blues (1960?)
  • More Songs for Adults Only (1960)
  • For Adult Listening (1960)
  • Naughty but Nice (1960)
  • Songs of the Bad Old Days (1960)
  • Pearl Bailey Sings the Songs of Harold Arlen (1961)
  • Come On, Let's Play with Pearlie Mae (1962)
  • Happy Sounds (1962)
  • All About Good Little Girls and Bad Little Boys (1963)
  • C'est La Vie (1963)
  • Les Poupées de Paris (1964)
  • Songs By James Van Heusen (1964)
  • The Risque World of Pearl Bailey (1964)
  • For Women Only (1965)
  • The Jazz Singer (1965)
  • Hello, Dolly! (1967 Broadway cast)
  • After Hours (1969)
  • Pearl's Pearls (1971)

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Raw Pearl (1968) (autobiography)
  • Talking to Myself (1971) (autobiography)
  • Pearl's Kitchen: An Extraordinary Cookbook (1973)
  • Duey's Tale (1975) (Photos and Design by Arnold Skolnick)
  • Hurry Up America and Spit (1976)
  • Between You and Me: A Heartfelt Memoir on Learning, Loving, and Living (1989)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרל ביילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kenrick, John. Musicals 101.com Who's Who in Musicals:Sa-Sm.. Retrieved March 18, 2007.
  2. ^ Pennsylvania Biographical Dictionary. North American Book Dist LLC. 1 בינואר 1999. עמ' 56. ISBN 978-0-403-09950-4. 
  3. ^ "Lynne Carter, Impersonator," New York Times (January 14, 1985), p. A16.
  4. ^ Ford campaign ad
  5. ^ "The Evening News – Google News Archive Search". news.google.com. 
  6. ^ "USO Award". Spoke Daily Chronicle. 25 באוקטובר 1969. 
  7. ^ "The Afro American - Google News Archive Search". news.google.com. 
  8. ^ Bret, David (1 באפריל 2009). Joan Crawford: Hollywood Martyr (באנגלית). Da Capo Press. ISBN 0786732369.