לדלג לתוכן

פרמושיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרמושיר
נתונים גאוגרפיים
מיקום ים אוחוצק, מיצר לוזהין, Second Kuril Strait, האוקיינוס השקט, Fourth Kuril Strait עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 50°23′00″N 155°41′00″E / 50.383333333333°N 155.68333333333°E / 50.383333333333; 155.68333333333
שטח 2,471 קילומטר רבוע
גובה מרבי Chikurachki
נתונים מדיניים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 2,470 (2006)
אזור זמן UTC+12
עיר ראשית סוורו-קורליסק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פָּרָמוּשִיר (ברוסית: Парамушир; ביפנית: 幌筵島, פָּרָמוּשִירוּ-טוֹ; באיינו:パラムシㇼ, פרא-מו-שיר) הוא אי געשי בחלק הצפוני של שרשרת האיים הקוריליים בים אוחוצק בצפון מערב האוקיינוס השקט. האי מופרד מהאי שומשו (אנ') במיצר ים ברוחב 2.5 קילומטרים, מהאי אנטסיפרוב (אנ'), בדרום-מערב, על ידי מיצר לוזהין (אנ') שרוחבו כ-15 קילומטרים, מהאי אלטאסוב (אנ'), בצפון-מערב, במרחק 20 קילומטרים ומהאי אונקטן (אנ') בדרום, על ידי מיצר ים ברוחב 40 קילומטרים. קצהו הצפוני של האי נמצא במרחק 39 קילומטרים מקייפ לופאטקה (אנ') (הנקודה הדרומית ביותר בחצי האי קמצ'טקה.

גאוגרפיה וגאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של האי פרמושיר הוא 2,031 קילומטרים רבועים והוא השני בגודלו באיים הקוריליים.[1] אורך החופים של האי 389 קילומטרים.[1]

באי יש יישוב אחד בלבד סוורו-קורליסק (אנ') בצפון מזרח האי[2] ובו (נתון מ-2017) כ-2,400 תושבים.[3]

מבחינה גאולוגית, פרמושיר הוא שרשרת רציפה של 23 הרי געש, שלפחות חמישה מהם פעילים, ומתנשאים לגובה מעל 1,000 מטרים:[4][5]

  1. צ'יקורצ'קי, ההתפרצות ב-2003 (תצ"א)
    ברוסית: צ'יקורצ'קי (רו'), ביפנית: 千倉岳; צ'יקורה-דקה. פסגת ההר בגובה 1,816 מ' וזו הפסגה הגבוהה ביותר בפרמושיר והשלישית בגובהה באיי קוריל. ההר התפרץ בשנים 1690, 1853, 1859, 1933 ומספר פעמים בין 1957 ל-2008. במהלך ההתפרצות האחרונה באוגוסט 2008, אפר הגעש הגיע לעיירה סֶוְורוֹ-קוּרְלִיסק, הממוקמת כ-60 קילומטרים מצפון-מזרח.[6]
  2. שיריאג'ירי-דקה
    ברוסית: וולקן פוסה (רו'), ביפנית:後鏃岳 ; שיריאג'ירי-דקה) שפסגתו בגובה של 1,772 מטרים. הר געש שהתפרץ בשנים 1742, 1854 ו-1934.
  3. ברוסית: וולקן לומונוסובה (רו') הר בגובה 1,681 מטרים.
  4. ברוסית: וולקן קרפינסקי (רו') (ביפנית: 千島硫黄山; צ'ישימה איואו-יאמה) הר בגובה 1,345 מטרים. התפרץ בשנת 1957.
  5. אגם הלוע בהר אבקו
    ברוסית: אבקו (רו') הר בגובה 1,345 מטרים. התפרץ פעמים רבות, ההתפרצות האחרונה בשנת 1990. המכתש המרכזי של אבקו מלא באגם לוע בעומק של כ-20 מטרים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מופיע על מפה רשמית המציגה את האן (יחידה אדמיניסטרטיבית / תחום פיאודלי) של יפן בתקופת אדו משנת 1644. ידוע שסוחרי פרוות רוסים ביקרו באי בשנים 1711 ו-1713, ומיסיונרים רוסים אורתודוקסים הקימו כנסייה בשנת 1747 כדי להמיר את דתם של התושבים המקומיים. תביעת הריבונות של רוסיה הקיסרית על האי אושרה בתחילה במסגרת חוזה שימודה בשנת 1855, אך הועברה לאימפריה היפנית במסגרת חוזה סנקט פטרסבורג משנת 1875, יחד עם שאר האיים הקוריליים.

היפנים הקימו יישוב, קאשיוואברה (Kashiwabara), שהפך לנמל העיקרי באי ולמרכז לתעשיית הדיג המסחרי. האי נוהל מהמרכז בהוקאידו .

במהלך מלחמת העולם השנייה האי היה מוגן היטב הן על ידי הצבא היפני הקיסרי וכן על ידי הצי הקיסרי היפני. בנוסף לעמדות ארטילריה חופיות רבות ובונקרים מבוצרים, בנה הצבא היפני הקיסרי ארבעה שדות תעופה באי.

בסיסים אלו היו נתונים לתקיפות אוויריות ספורדיות מצד חילות האוויר של צבא ארצות הברית וצי ארצות הברית שבסיסם באיי האלאוטיים משנת 1943 ועד סוף המלחמה.[7]

ב-18 באוגוסט 1945נחתו כוחות סובייטים בפרמושיר, במהלך הפלישה לאיים הקוריליים, ופעולות הלחימה שנמשכו עד 23 באוגוסט, הסתיימו בכניעתם של אנשי חיל המצב היפני ששרדו. הסובייטים גירשו בכוח את האזרחים היפנים שנותרו ושלחו את שבויי המלחמה לגולאגים. שם היישוב קאשיוואברה שונה ל"סוורו-קורילסק" והאי סופח לברית המועצות בשנת 1946. יפן ויתרה רשמית על הריבונות על האי במסגרת הסכם השלום של סן פרנסיסקו משנת 1951.

בנובמבר 1952, סוורו-קורילסק נהרסה על ידי גל צונאמי בעקבות רעידת האדמה בסוורו-קורליסק, 1952 (אנ') והיישוב נבנה מחדש במקום אחר. לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1990, ועקב קריסת דיג ההרינג, שהיה בעבר רווחי, וקשיים כלכליים כלליים, פחתה האוכלוסייה באי.

האי מנוהל כחלק ממחוז סחלין של הפדרציה הרוסית .

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרמושיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Paramushir, World Islands, ‏2023-12-10 (באנגלית)
  2. ^ Klokan Technologies GmbH (https://www.klokantech.com/), Old maps of Paramushir, api.oldmapsonline.org (באנגלית)
  3. ^ Mindat.org, www.mindat.org
  4. ^ Ivan Koulakov, Viktoria Komzeleva, Irina Medved, Tatyana Stupina, Angelika Novgorodova, Seismic structure beneath Ebeko Volcano and surrounding areas of Paramushir Island (Kuril Arc) inferred from local earthquake tomography, Journal of Volcanology and Geothermal Research 455, 2024-11-01
  5. ^ Mitsuhiro Yoshimoto,Mitsuhiro Nakagawa, Takeshi Hasegawa, Tephrostratigraphy and petrological study of Chikurachki and Fuss volcanoes, western Paramushir Island, northern Kurile Islands: Evaluation of Holocene eruptive activity and temporal change of magma system, researchgate.net
  6. ^ "The ashes of the volcano in the Kuril Islands Chikurachki lasted a long train and ended up in city water". 7 באוגוסט 2008. נבדק ב-14 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ PacificWrecks.com, Pacific Wrecks, pacificwrecks.com (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרמושיר&oldid=41048912"