פרננדו בלאונדה טרי
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
 | |||||||||
| לידה |
7 באוקטובר 1912 לימה, פרו  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 2002 (בגיל 89) לימה, פרו | ||||||||
| שם לידה |
Fernando Sergio Marcelo Marcos Belaúnde Terry | ||||||||
| מדינה |
פרו | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
Popular Action, Democratic Youth Front, החזית הדמוקרטית הלאומית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Violeta Correa (1970–?) | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
.JPG) | ||||||||
  | |||||||||
פרננדו בלאונדה טרי (בספרדית: Fernando Belaúnde Terry; 7 באוקטובר 1912 - 4 ביוני 2002) היה נשיא פרו במשך שתי קדנציות לא רצופות (1963–1968 ו-1980–1985). הודח בהפיכה צבאית בשנת 1968 הוא נבחר מחדש בשנת 1980 לאחר 11 שנות שלטון צבאי. הוא היה מוכר ביושר האישי שלו ומחויבותו לתהליך הדמוקרטי.
תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
השני מארבעה ילדים, בלאונדה נולד בלימה למשפחה מהמעמד העליון של בעלת שורשים ספרדיים. אביו, רפאל באלונדה דיאז קנסקו, מורה, כיהן כראש ממשלה; סבו היה שר אוצר, ואחד מסביו היה נשיא הרפובליקה.
במהלך הדיקטטורה של אוגוסטו בי. לאגווייה, הרדיפה בעקבות פעילותו הפוליטית של אביו, רפאל, ודודו ויקטור אנדרס בלאונדה אילצה את המשפחה להגר לצרפת בשנת 1924, בה פרננדו למד בתיכון ואחר כך קיבל את ההכשרה אוניברסיטאית הראשונית שלו בהנדסה.
מ-1930 עד 1935 למד בלאונדה טרי אדריכלות בארצות הברית, שם הוא למד בתחילה באוניברסיטת מיאמי (שבה לימד גם אביו), ובשנת 1935 עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין, בה קיבל את התואר אדריכל. לאחר מכן הוא עבר למקסיקו ועבד במקצוע זה לזמן קצר. חזר לפרו בשנת 1936 ועבד בה כאדריכל לתכנון בתים פרטיים. בשנת 1937, הוא פתח מגזין בשם El Arquitecto Peruano ("האדריכל הפרואני"), שעסק בעיצוב פנים, תכנון ערים כללי ובסוגיות בינוי שהיו בוערות במדינה. בלאונדה טרי פעל לדיקום אגודת האדריכלים של פרו והמכון לתכנון ערים במדינה זו.
בלאונדה הפך ליועץ ממשלתי לדיור ציבורי בפרו ובחוץ לארץ. בשנת 1943, החל ללמד אדריכלות ובינוי ערים בבית הספר למהנדסים-Escuela Nacional de Ingenieros של לימה, ומאוחר יותר הפך לדיקן הפקולטה להנדסה אזרחית ולאדריכלות. בלאונדה גם תכנן את הבנייה, יחד עם מרצים וסטודנטים אחרים, מהפקולטה לארכיטקטורה של האוניברסיטה הלאומית להנדסה בשנת 1955.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריירה הפוליטית של בלאונדה החלה בשנת 1944 כאחד ממקימי מפלגת החזית הדמוקרטית הלאומית, שבוחר בחוסה בוסטמנטה כנשיא בשנת 1945, הוא כיהן בקונגרס הפרואני עד ההפיכה הצבאית של הגנרל מנואל אודריה בשנת 1948.
בלאונדה חזר לזירה הפוליטית בשנת 1956, כאשר אודריה קרא לבחירות, הוא תמך ב"חזית הלאומית של נוער דמוקרטי", ארגון שהוקם על ידי סטודנטים בעלי חשיבה רפורמטיבית, שחלקם למד אצלו; תמיכתו העקרונית בעיתון "לה פרנסה", שנסגר על ידי הדיקטטורה בתחילת 1956, הניעה את הנהגת החזית הלאומית לבקש ממנו להוביל את המפלגה.
בבחירות ביוני 1962 נבחר בלאונדה לנשיא[1][2]. בתחילת אוקטובר 1968 הודח בלאונדה על ידי הצבא. בלאונדה הוגלה לארגנטינה, בה קיבל מקלט מדיני[3]. בלאונדה ניסה לשוב מיד לפרו, אולם הורד מהמטוס על ידי שלטונות ארגנטינה[4]. ביולי 1980 שב בלאונדה והושבע לנשיא פרו[5]. בשנת 1984 הוא נבחר לכהונה שנייה[6].
"El Manguerazo"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא התפרסם, כאשר ב-1 ביוני של אותה שנה ועדת הבחירות הלאומית סירבה לקבל את מועמדותו. הוא הוביל מאחה שכונתה לאחר מכן "El Manguerazo" (בספרדית: צינורות למטה), על שם צינורות המים שבהם השתמשה המשטרה כדי לפזר את המפגינים. בלואנדה הרגיע את המפגינים ואת כוחות המשטרה, ובצעד סמלי, כשהוא מחזיק בדגל פרו הוא חצה את המרווח שבין כוחות המשטרה לבין המפגינים בשביל להעביר את האולטימטום למפקד המשטרה שמועמדותו תאושר.
הממשלה נכנעה, והתמונה המדהימה של בלאונדה צועד לבד עם הדגל הוצגה על ידי העיתון Caretas למחרת, במאמר שכותרתו "Así Nacen Los Lideres" ("כך נוצרים מנהיגים").
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרננדו בלאונדה טרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרננדו בלאונדה טרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השמרנים מתכוננים לנצחון בפרו, מעריב, 12 ביוני 1962
- ^ בלאונדה טרי נבחר לנשיא פרו, הצופה, 25 ביוני 1962
- ^ "ממשלת הפיכה" של גנראלים - בפרו, מעריב, 4 באוקטובר 1968
- ^ בלאונדה הורד מהמטוס, מעריב, 9 באוקטובר 1968
- ^ בלאונדה הושבע לנשיא פרו, מעריב, 29 ביולי 1980
- ^ טבח באנדים: לקול שירת הנשים והילדים הוצאו להורג הגברים, מעריב, 29 באוגוסט 1984
