פרנסואה דה נוויל, דוכס וילרואה
 | |
| לידה |
7 באפריל 1644 ליון, ממלכת צרפת   |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 1730 (בגיל 86) פריז, ממלכת צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| בן או בת זוג |
Marie Marguerite de Cossé-Brissac |
| צאצאים |
Louis Nicolas de Neufville de Villeroy, François Paul de Neufville de Villeroy |
| תקופת הפעילות |
מ-1693 |
| דרגה |
מרשל צרפת |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה האוסטרית-טורקית | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פרנסואה דה נוויל, דוכס וילרואה השני (בצרפתית: François de Neufville, 2ème duc de Villeroy; 7 באפריל 1644, ליון - 18 ביולי 1730, פריז) היה אציל ואיש צבא צרפתי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של פרנסואה היה ניקולא דה נוויל, מרקיז וילרואה, שהיה מרשל של צרפת והאפוטרופוס של המלך הצעיר לואי ה-14, שמאוחר יותר העניק לו תואר דוכס. פרנסואה נהנה ממערכת יחסים הדוקה עם לואי, והיה לאחד מאנשי המעגל הפנימי שלו. וילרואה סומן כבעל פוטנציאל לקריירה צבאית מבטיחה, שהייתה מועדפת עליו, בין השאר בגלל קרבתו למלך, היותו אחד מהאנשים הבולטים בחצר המלוכה בכלל, כישוריו כמנהיג חברתי והתנהגותו בהתאם לכללי הנימוס. ב-1693, ללא ניסיון ממשי בפיקוד בעל חשיבות, הוא מונה למרשל של צרפת. ב-1695, לאחר מותו של דוכס לוקסמבורג, הוא קיבל את הפיקוד על צבא צרפת שבפלנדריה תוך כדי מלחמת תשע השנים; ויליאם השלישי ראה בו יריב נחות בהשוואה לדוכס לוקסמבורג. וילרואה היה אחראי להפצצה הנרחבת של בריסל ב-1695, שבגללה שופצה העיר במאה ה-18 וקיבלה את המראה הנוכחי שלה מבחינה אדריכלית (אם כי היא נפגעה גם במלחמות העולם).
ב-1701 נשלח וילרואה לאיטליה כמחליפו של ניקולא קאטינא, וזמן קצר לאחר מכן הובס על ידי צבאו של הנסיך אויגן מסבויה בקרב קיארי שהיה חלק ממלחמת הירושה הספרדית. בפברואר 1702 הוא הובס ונשבה לאחר שהופתע בקרב קרמונה, והוחלף על ידי הדוכס מוונדום.
בשנה שלאחר מכן התמודד וילרואה מול הדוכס ממרלבורו בארצות השפלה. בעיותיו של מרלבורו עם ההולנדים והנציגים האחרים של הברית הגדולה מנעו את האסון מבחינת וילרואה במשך זמן מה, אך ב-1706 תקף מרלבורו והביס את וילרואה ללא תנאי בקרב ראמיאי. לואי ניחם את ידידו הוותיק, אך בכל זאת החליף אותו בפיקוד על הצבא, ומאותה עת וילרואה חי חיים של איש חצר ושמר על ידידותו עם לואי אף על פי שנחשד במספר מזימות פוליטיות.
בתקופת העוצרות היה וילרואה האפוטרופוס של לואי ה-15, ובין 1717 ל-1722 כיהן במספר תפקידים ציבוריים בכירים. אולם, לאחר שניסה לפעול נגד העוצר פיליפ השני מאורליאן הוא נשלח לכהן כמושל ליון, ולמעשה לגלות. משפחתו של וילרואה ספגה חרפה נוספת לאחר ששניים מחבריה הצעירים, דוכס רץ והמרקיז ד'אלינקור, הוגלו לאחר שנתפסו מקיימים יחסי מין בגני ורסאי[1]. לואי ה-15 החזיר את וילרואה לעמדת כוח כשהגיע לבגרות מבחינת החוק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסואה דה נוויל, דוכס וילרואה במהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- פרנסואה דה נוויל, דוכס וילרואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Man Who Would Be King: The Life of Philippe d'Orleans, Regent of France by Christine Pevitt. Published by Weidenfeld & Nicolson in Great Britain, 1997. Page 301