פרנסואה זולא
 | |
| לידה |
7 באוגוסט 1796 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
27 במרץ 1847 (בגיל 50) מרסיי, צרפת |
| שם לידה |
Francesco Antonio Giuseppe Maria Zolla |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות סן-פייר |
| השכלה |
אוניברסיטת פדובה (1818) |
| בן או בת זוג |
kylianmaffé (16 במרץ 1839–ערך בלתי־ידוע) |
| פרסים והוקרה |
Gold medal of the Royal proof of gratitude (13 בספטמבר 1820) |
  | |
פרנסואה זולא (בצרפתית: François Zola, 7 באוגוסט 1796 - 27 במרץ 1847), שנולד בשם Francesco Antonio Giuseppe Maria Zolla (פרנצ'סקו אנטוניו ג'וספה מריה זולא) בוונציה היה איש צבא ומהנדס צרפתי, בונה סכר זולא ואבי אמיל זולא.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת זולא הייתה משפחת אנשי צבא שמוצאה בעיר זאדאר שבדלמטיה ומכאן השם זולא. סבא של פרנסואה, אנטוניו זולא, היה קפטן של יחידת חיילים איטלקיים בשירות הרפובליקה של ונציה. אבא של פרנסואה, שארל זולא, למד במכללה הצבאית של ורונה, היה קפטן בחיל ההנדסה ומ-1801 היה המפקח הכללי של מבני הציבור של ונציה. הוא נישא פעמיים, פעם שנייה, ב-1782, לאימו של פרנסואה, צעירה יווניה מקורפו. פרנסואה היה הילד השלישי, שנולד לזוג.
מאוקטובר 1810 למד זולא בבית הספר הצבאי המלכותי של פאביה. באפריל 1812 סיים את לימודיו והוצב כסגן משנה ברגימנט הרגלים הקלים. ביולי הועלה לדרגת סגן והועבר לרגימנט הארטילריה המלכותית האיטלקית. לאחר נפילת נפוליאון ב-1815 שירת זולא בגדוד אוסטרי של ממלכת לומברדיה-ונטו עד 1821. בשנים 1817 - 1818 הרשה לו הצבא ללמוד באוניברסיטת פאדובה, שם קיבל הסמכה כמהנדס ודוקטורט במתמטיקה.
ב-1821 עזב את הצבא ונסע לאוסטריה, שם עבד במדידות הקדסטר באוסטריה עילית. זולא פיקח על בניית המסילה עבור הרכבת הרתומה לסוסים בין צ'סקה בודיוביצה ובין לינץ, מסילת הרכבת הראשונה באירופה היבשתית.
ב-1830 עזב את אוסטריה, עבר לזמן מה להולנד ולאחר מכן לאנגליה ולבסוף השתקע בצרפת וגם שינה את שמו הפרטי מ"פרנצ'סקו" ל"פרנסואה". הוא התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, שזה עתה הוקם, בדרגת סגן. באוקטובר 1832 יצא אל אלג'יריה, התפטר ועבר למרסיי, מקום בו עבד כמהנדס של עבודות ציבוריות. בהמשך הגיע לפריז, שם, ב-16 במרץ 1839 נשא לאישה את אמילי אובר, הצעירה ממנו ב-23 שנים. כעבור שנה, ב-2 באפריל 1840, נולד בנם, אמיל זולא.
המעבר לפרובנס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סכר זולא
מגפת כולירה, שהתחילה בהודו והתפשטה על פני כל אירופה, הגיעה לצרפת במחצית הראשונה של שנות השלושים של המאה ה-19 וגרמה ליותר ממאה אלף מיתות. התפרצות נוספת של הכולירה באקס-אן-פרובאנס, ב-1837, שכנעה את הרשויות שחייבים לפתור את בעיית מי השתייה[1]. פרנסואה זולא הציע תוכנית להובלת מים מהר סנט-ויקטואר, באמצעות סכר ותעלה - התוכנית התקבלה על ידי מועצת העיר ב-18 באפריל 1843 ובעקבות זאת עברו זולא ובני ביתו לאקס-אן-פרובאנס. הזיכיון נחתם בשנת 1844 ולאחר זאת יצר זולא, עם שותפים פיננסיים, את חברת "תעלת זולא". בעל המניות הגדול ביותר בחברה היה ז'ול מיגון. העבודה החלה בשנת 1847 וזולא מת מדלקת ריאות ב-27 במרץ 1847 לאחר שניהל את בניית סכר זולא באקס-אן-פרובאנס. לאחר מות האב הוגשו תביעות משפטיות נגד חברת תעלת זולא[2] על ידי ספקים ושותפים פיננסיים ובראשם פול מיג'ו, רוזן רומי, פוליטיקאי ואיש עסקים. ב-1852 הוכרזה החברה כפושטת רגל, ובמאי 1853 נמכרה במכירה פומבית ונרכשה על ידי הנושים, שהחליפו את שמה ל-Migeon et Compagnie[3].
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של זולא השתלטו אחרים על המפעל שיזם והם העבירו אותו על שמם, אולם כעבור זמן השלטונות המקומיים קראו לסכר, לאגם המלאכותי שהוא יצר וגם לתעלה על שמו של זולא.
לפי בקשה של בנו, הסופר אמיל זולא, נקראה שדרה בעיר אקס-דה-פרובאנס על שם אביו ומאוחר יותר, לאחר מות הסופר שונה השם לשדרה על שם פרנסואה ואמיל זולא.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Barrage François-Zola (בצרפתית)
- ^ Barrage François-Zola (בצרפתית)
- ^ PROMENEZ-VOUS (בצרפתית)