פרנסואה פינו
 | |
| לידה |
21 באוגוסט 1936 (בן 89) Les Champs-Géraux, צרפת  |
|---|---|
| שם לידה |
François Henri Joseph Pinault |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
Lycée Saint-Martin |
| בת זוג | מריבון קמפבל |
| ילדים | פרנסואה-אנרי, דומיניק ולורנס פינו |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פרנסואה פינו (בצרפתית: François Pinault; נולד ב-21 באוגוסט 1936) הוא איש עסקים ומיליארדר צרפתי, מייסד שותף של קבוצת היוקרה קרינג וחברת ההשקעות ארטמיס .
פינו התחיל את עסקיו בתעשיית העץ בתחילת שנות ה-60. בשנת 1988, החברה שלו הונפקה לציבור. הוא השקיע ברשתות של חנויות בגדים ושינה את שמן לפינאולט-פרינטמפס-רדוט (PPR). עד סוף 1999, PPR עברה לכיוון אביזרי יוקרה ואופנה. בשנת 2003, הוא העביר את ניהול החברות לבנו הבכור פרנסואה-אנרי, כדי שהוא יוכל להתפנות לעסוק באמנות עכשווית.[1]
פרנסואה פינו נולד ב-21 באוגוסט 1936 בלה שאן-ז'רו, בצפון בריטני במערב צרפת. אביו היה סוחר עצים. הוא גדל באזור הכפרי של צרפת והחל בעבודה בעסקי העץ של המשפחה. הוא נשר מבית הספר במכללת סן-מרטין ברן, בגיל 16.[2] בשנת 1956 הוא התגייס לצבא במהלך מלחמת אלג'יריה. לאחר מכן חזר לעסק המשפחתי, אותו מכר לאחר מות אביו.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנסואה פינו פתח את עסקו הראשון בשנת 1963 כחברת סחר בעץ. Pinault SA צמחה מאוד תוך גיוון תיק ההשקעות שלה על ידי רכישת מספר חברות העומדות בפני פשיטת רגל.[3][4] ב-25 באוקטובר 1988 החברה הונפקה לציבור בבורסת לניירות הערך של פריז והתחילה להשקיע בקמעונאות וברשתות. הוא רכש את רוב המניות של CFAO-חברת הפצה שמתמחה באפריקה, קונפורמה-קמעונאית רהיטים, פרינטמפ-חנות כלבו, לה רדוט-הזמנות בדואר ואחר כך הזמנות מקוונות, Fnac-קמעונאית ספרים ואלקטרוניקה. Pinault SA שינתה את שמה ל-Pinault-Printemps-Redoute (PPR) בשנת 1993.[5]
משנת 1992, פינו ניהל את השקעות משפחת פינו. ארטמיס, הנשלטת ב-100% על ידי פינו ומשפחתו, שולטת בכרמים שאטו לאטור בבורדו, קלו דה טארט בבורגון), דומיין ד'אוג'יני בווסן רומנה, שאטו גרילה בעמק הרון, כרם אייזל בעמק נאפה ושמפניה ז'אקסון. חברת ההשקעות ארטמיס רכשה את מגזין החדשות לה פוינט בשנת 1997, את בית המכירות הפומביות כריסטי'ס בשנת 1998,[4]ואת חברת שייט היוקרה פוננט Ponant, בשנת 2015.[6] פינו הוא הבעלים של מועדון הכדורגל רן מאז 1998.[7] בספטמבר 2023, ארטמיס רכשה 53% מ־Creative Artists Agency תמורת 7 מיליארד דולר.[8][9][10]
אוסף האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הציור המשמעותי הראשון, "Cour de ferme" מאת פול סרוזייר, פינו קנה בשנת 1980.[2] הוא התחיל לאסוף עבודות אמנות של המאה ה-20 כמו מונדריאן, פיקאסו, מאן ריי. לאחר מכן המשיך לרכוש עבודות של אמנים בני זמננו כמו דייוויד האמונס, רודולף סטינגל, דמיאן הירסט, ג'ף קונס, סובודה גופטה, פול מקארתי, ברוס נאומן, דונלד ג'אד ורוברט ריימן. בשנת 2023, אוסף האמנות שלו הכיל כ-10,000 יצירות.[11]
בשנת 2005, פרנסואה פינו רכש את חברת Palazzo Grassi SpA, אשר הפעילה את פאלאצו גראסי בוונציה. האדריכל היפני טדאו אנדו שיפץ את הבניין ההיסטורי בו הוצגה התערוכה הראשונה של אוסף פינו, בשנת 2006. שנה לאחר מכן, מועצת העיר ונציה העניקה את המכרז ל שיפוץ פונטה דלה דוגאנה Punta della Dogana, שעמד נטוש במשך 30 שנה, לאוסף פינו. העירייה הוסיפה 5,000 מ"ר לשטח חלל הפאלאצו גראסי בוונציה. היה זה טדאו אנדו ששיפץ גם את האתר ההיסטורי הזה, אשר נפתח מחדש לציבור ביוני 2009. בשנת 2013, פינו השלים את הפרק השלישי בפרויקט התרבותי שלו בוונציה עם שיפוץ ושינוי של חורבות התיאטרון הפתוח בוונציה. התיאטרון החדש, תוכנן גם הוא על ידי טדאו אנדו והוא מכיל אולם בן 225 מושבים.[11]
בשנת 2016, הודיעו פינו וראש עיריית פריז על תוכניתם להפוך את בורסת המסחר ברובע הראשון במרכז פריז, למוזיאון לאמנות עכשווית חדש, תחת המותג של אוסף פינו. האדריכל היפני טדאו אנדו מונה לאחראי על שיפוץ הבניין ההיסטורי. המוזיאון נפתח במאי 2021.[12] בשנת 2014 השיק פינו תוכנית שהות לאמנים-רזידנסי בלנס שבצפון צרפת. בשנת 2015, השיק פינו את פרס פייר דאיקס לזכרו של חברו הסופר שהיה גם הביוגרף של פיקאסו, שנפטר בשנת 2014. הפרס נועד לכתיבת ספר חדש מדי שנה, על אמנות מודרנית ועכשווית.[13]
מחויבויות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למען הסביבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990, לאחר שריפה ביער פאימפונט שבברטאן, מימן פינו את פרויקט הייעור מחדש באזור. בשנת 2000,
הוא סיפק סיוע כספי משמעותי כדי לסייע לאיים בבריטאני שנפגעו מדליפת הנפט בעקבות טביעת האריקה Erika.
בשנת 2022 תרם 500,000 יורו לשיקום קפלת סן-מישל של ברספרט במונט ד'ארה Brasparts in Monts d'Arrée, והגבעה עליה היא עומדת, לאחר שנשרפו.[12]
מבנים היסטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000, רכש פינו את תיאטרון מריני Théâtre Marigny, אשר שופץ במלואו בין השנים 2013 ל-2018.
בשנת 2012, רכש את וילה גרייסטון Greystones בדינאר, צרפת, שעוצבה על ידי מישל רו-שפיץ והוכרזה כאתר מורשת, בשנת 2019[14] ונחשבת לאחת מיצירות המופת של הארכיטקטורה המודרניית בצרפת. ואת הווילה בל-אסבט הממוקמת כמה מאות מטרים מווילה גרייסטון בדינאר.[14]
בשנת 2018, תרם פינו תרומה משמעותית לשיקום ביתו של ויקטור הוגו, בהוטוויל, בגרנזי Guernsey .
לאחר השריפה בנוטרדאם דה פריז ב-15 באפריל 2019, משפחת פינו התחייבה לתרום 100 מיליון יורו לעבודות השיקום והתיקונים של הקתדרלה.
בשנת 2021 הוא רכש את מלון פרטיקוליר Hôtel de Cavoye ברובע השביעי של פריז תמורת 80 מיליון יורו.
הוא גם הבעלים של טירת מורמר château de la Mormaire ב-Yvelines, של מלון קלרמון-טונרHôtel de Clermont-Tonnerre ומלון שואסול-פראסלין Choiseul-Praslin בפריז.
נתונים פיננסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מדד המיליארדרים העולמיים של בלומברג, נכון לספטמבר 2023 הונו של פינו הוערך ב-39.1 מיליארד דולר, מה שהופך אותו לאדם ה-32 בעושרו בעולם.[15]
בשנת 2024, העריך מגזין פורבס את הונו של פינו ב-31.6 מיליארד דולר, ודירג אותו כאדם ה-54 בעושרו בעולם.[16]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1958: צלב ההוקרה הצבאי על המלחמה באלגיריה Cross for Military Valour
- 2006: ברטון השנה על ידי מגזין ארמור מאזור ברטיין
- 2006, 2007: הדמות המשפיעה ביותר בעולם האמנות על ידי ArtReview[12]
- 2011: עיטור לגיון הכבוד[12]
- 2016: עיטור מסדר איטליה Ordine della Stella d'Italia[17]
- 2017: הצלב הגדול של לגיון הכבוד Grand Croix de la Legion d'honneur[18]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962 נישא פינו ללואיז גוטייה. נולדו להם שלושה ילדים: פרנסואה-אנרי, דומיניק ולורנס פינו. הזוג התגרש חמש שנים לאחר מכן, ובשנת 1970 פינו נישא למריבון קמפבל שהיא סוחרת עתיקות, שהכירה לו את עולם האמנות. רכישות האמנות הראשונות שלו מתוארכות לתקופה זו.[2]
הוא חותנה של השחקנית והמפיקה סלמה האייק, הנשואה לבנו פרנסואה-אנרי .[12]
פאלאצו גראסי, ונציה.
פונטה דלה דוגאנה, ונציה.
בורסת המסחר, פריז.
_-_2021-06-05_-_1.jpg)
בית הוטוויל (נוף לגינה)
מלון דה קלרמון-טונר
מלון שויסול-פרסלין
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Britannica Money, www.britannica.com (באנגלית)
- 1 2 3 "Lunch with the FT: François Pinault". www.ft.com. 8 באפריל 2011.
- ↑ Randall, Colin (13 באוקטובר 2015). "The stylish approach to empire building". The National (באנגלית).
- 1 2 Kamm, Thomas (7 במאי 1998). "Pinault's Empire Grows, Adding Stake in Christie's". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660.
- ↑ "Kering - Evolution Of A Global Luxury Brand Company". Martin Roll (באנגלית אמריקאית). 27 בנובמבר 2020.
- ↑ Roberts, Andrew (27 ביולי 2015). "French Billionaire Pinault Family to Buy Ponant Cruise Ships". www.bloomberg.com.
- ↑ Lyttleton, Ben (15 בינואר 2008). "Rennes come out on top in battle of the bank balances". the Guardian (באנגלית).
- ↑ Roeloffs, Mary Whitfill. "Billionaire Francois Pinault Now Majority Stakeholder In Hollywood Agency Of Tom Hanks, Steven Spielberg". Forbes (באנגלית).
- ↑ François-Henri Pinault | Chairman of the Board of Directors | Kering, www.kering.com (באנגלית)
- ↑ Avery Hartmans, Marissa Perino, How billionaire François Pinault built a luxury empire that owns Gucci and Balenciaga, battled Bernard Arnault and won, and became one of France's richest people in the process, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 Pinault Collection, www.pinaultcollection.com
- 1 2 3 4 5 From timber merchant to corporate axeman, Theguardian.com, 3 April 1990
- ↑ arielhauter, François Pinault, ARTnews.com, 2017-09-10 (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 "François Pinault s'offre la maison d'Edmond Rostand (Cyrano de Bergerac)". Boursorama (בצרפתית). 26 ביוני 2022.
- ↑ "Bloomberg Billionaires Index: Francois Pinault". Bloomberg News.
- ↑ "François Pinault & family". Forbes.
- ↑ Farrant, Theo (5 בינואר 2023). "French billionaire François Pinault takes over Champagne Jacquesson". euronews (באנגלית).
- ↑ Tharp, Paul (27 בפברואר 2000). "Iron-fisted Frenchman Pinault is fighting Arnault to rule the auction-house world". New York Post (באנגלית אמריקאית).