פרנסיסקו ברו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרנסיסקו ברו
פרנסיסקו ברו
ברו, 1901
מידע אישי
לידה 12 באפריל 1885
מדריד שבספרד
פטירה 10 ביוני 1962 (בגיל 77)
מאלגה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא פרנסיסקו ברו סאנס
עמדה חלוץ, בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן
1901 - 1906
1906 - 1911
1911 - 1915
1915 - 1916
אינטרנסיונל
ברצלונה
אספניול
ברצלונה
נבחרת לאומית כשחקן
1904 - 1915 קטלוניה
קבוצות כמאמן
1920
1924 - 1926
1927 - 1928
1930
1934 - 1936
1937 - 1939
1939 - 1941
1941 - 1943
1943 - 1944
1948 - 1949
ספרד
אספניול
חובנטוד אסטוריאנה
פרו
ריאל מדריד
ז'ירונה
ריאל מדריד
גרנדה
מאלגה
ריאל סרגוסה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנסיסקו "פאקו" ברו סאנסספרדית: Francisco "Paco" Bru Sanz, לעיתים נודע בשם הקטלאני "פרנססק" (Francesc); נולד ב-12 באפריל 1885 במדריד שבספרד, נפטר ב-10 ביוני 1962 במאלגה שבספרד) היה כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלאני. ברו שיחק כבלם בראשית המאה ה-20 בקבוצות הקטלאניות אינטרנסיונל, ברצלונה ואספניול וכן בנבחרת קטלוניה. לאחר שפרש ממשחק ב-1916 הפך לשופט והוא היה השופט של שני משחקי גמר הגביע הספרדי ב-1916 וב-1917. ב-1920 החל בקריירת אימון, והוא היה מאמנה הראשון של נבחרת ספרד, עת זכתה במדליית כסף באולימפיאדת אנטוורפן. בהמשך אימן את נבחרת פרו במונדיאל 1930 ומאוחר יותר את קבוצות הליגה הספרדית ריאל מדריד וגרנדה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברו אמנם נולד במדריד ב-1885, אך כעבור מספר שנים היגרו משפחתו והוא לברצלונה, שם החל לשחק כדורגל. ב-1901, בגיל 16 בלבד, עשה את צעדיו הראשונים בקריירת המשחק, כשהצטרף לקבוצה הברצלונאית אינטרנסיונל, שם גם שיחק אחיו פרדריק כשוער. בפברואר-מרץ 1902 הוא השתתף עם הקבוצה בטורניר הידידות "מדליית התאחדות ההתעמלות הספרדית", בו שיחק בתור חלוץ ב-10 מתוך 12 משחקים והבקיע 3 שערים. אינטרנסיונל סיימה במקום השישי מתוך שבע קבוצות. ב-30 בנובמבר אותה שנה ערך את הופעתו הרשמית הראשונה, בהפסד 0–6 לאספניול באליפות קטלוניה.

ב-1904 זכה ברו עם אינטרנסיונל בטורניר "קופה טורינו", טורניר משני בחשיבותו. ב-1906 הצטרף לברצלונה מועדון הכדורגל הבכיר בעיר, שם עבר באופן קבוע לעמדת הבלם. יחד עם שחקנים כרומה פורנס, עזר לברצלונה לזכות 3 פעמים ברציפות באליפות קטלוניה בין 1909 ו-1911. ב-1910 היה שותף לזכייתה הראשונה בתולדותיה בגביע המלך הספרדי, והוא פתח במשחק הגמר בו ניצחה ברצלונה את אספניול מדריד 3-2. באותה שנה התפצלת תחרות הגביע ונערכו שני טורנירים במקביל, כששניהם מוכרים היום על ידי התאחדות הכדורגל הספרדית. ב-1911 עזב את ברצלונה ליריבתה העירונית, אספניול, שם זכה פעמיים נוספות באליפות קטלוניה. ב-1915 הגיע גם עם אספניול לגמר הגביע, אך הפעם לקח חלק בתבוסה 0–5 לאתלטיק בילבאו. בהמשך השנה שב לברצלונה, ולצד שחקנים כפאולינו אלקנטרה וג'ק גרינוול, זכה פעם נוספת באליפות קטלוניה. ב-1916 פרש מכדורגל.

במקביל לכך ששיחק בקבוצות בעיר ברצלונה, שותף ברו גם במשחקיה של נבחרת קטלוניה, שקיימה את משחקיה הראשונים באותה תקופה. מכיוון שהנתונים מתקופה זו חלקיים מאוד, ידוע כי לקח חלק בשישה משחקים לפחות, בין 1904 ל-1915.

כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר פרישתו עבר ברו לעבוד כשופט כדורגל. לפי הסיפורים מאותה תקופה, לפני משחקו הראשון כשופט, הוא נכנס לחדר ההלבשה, הניח אקדח קולט על שולחן בחדר, בו נכחו השחקנים ואנשי הצוות של הקבוצות, והחל להתלבש מבלי לומר מילה. לאחר שסיים להתלבש, הכניס את האקדח למכנסיו. הוא נשאל על ידי אחד השחקנים מה העניין, ובתגובה הסביר שרצה שיהיה משחק שקט ורגוע, מפני שזהו משחקו הראשון בתפקיד. האקדח היה למעשה אקדח דמה, אך השחקנים לא ידעו זאת, והמשחק התנהל בשלווה. ברו היה השופט בשני משחקי גמר הגביע הספרדי. הראשון היה ב-1916, משחק בו הביסה אתלטיק בילבאו את ריאל מדריד בתוצאה 0–4. הגמר השני היה ב-1917, אז מדריד הצליחה לגבור על ארנס גצ'ו. בנוסף גם שפט משחק ידידות בין נבחרת קטלוניה לבין נבחרת קסטיליה.

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920 החליטה התאחדות הכדורגל הספרדית להקים את נבחרת ספרדית שתשתתף באולימפיאדת אנטוורפן. לצורך כך נקראו שלושה מאמנים - ברו, חוסה בראונדו וחוליאן רואטה. השלושה זומנו למחנה אימונים שנערך בעיר ויגו לקראת האולימפיאדה, אך בראונדו ורואטה סירבו מסיבות אישיות. בשל כך, נותר ברו בודד כמאמן הנבחרת. לאימון הראשון לא הגיע אף שחקן בסקי מהקבוצות אתלטיק בילבאו, ארנס גצ'ו, ריאל סוסיאדד וריאל אוניון אירון, שמבחינתו של ברו היו צריכים להיות הבסיס לנבחרת ספרד הראשונה בהיסטוריה. הוא התעקש על זימונם, וכבר באימון השני והשלישי הייתה הנבחרת מוכנה, עם ציוד מתאים ושחקנים שתאמו לתוכניתו של ברו, כגון ריקרדו זאמורה, פליקס ססומאגה, פיצ'יצ'י, חוסה מריה בלאוסטה וז'וזפ סמיטייר.

באולימפיאדה עצמה, ניצחה ספרד בשמינית הגמר את דנמרק משער של פטריסיו אראבולסה. ברבע הגמר היא הפסידה 1–3 לבלגיה, כשהכובש היחיד לזכותה היה מריאנו אראטה. מנקודה זו קרו מספר אירועים מעוררי מחלוקת. את משחק הגמר עזבה צ'כוסלובקיה בזעם במחצית הראשונה, כמחאה להחלטתו של השופט להרחיק את אחד משחקניה, ונבחרת בלגיה קיבלה את מדליית הזהב באופן אוטומטי. כתוצאה מכך, נערך טורניר שמטרתו קביעת הזוכה במדליית הכסף של האולימפיאדה. בנוסף לאירוע בגמר, צרפת, שהפסידה בחצי הגמר, כבר שבה לביתה, כך שהקבוצות שהפסידו ברבע הגמר התחרו על ההזדמנות לשחק נגד הנבחרת הנוספת שהפסידה בחצי הגמר, הולנד. ספרד ניצחה את שוודיה 2-1 משערים של בלאוסטה ושל דומינגו אסדו ואת איטליה 2-0 מצמד של ססומאגה. במשחק על מדליית הכסף ניצחה ספרד את הולנד 1–3 הודות לצמד נוסף של ססומאגה ושער אחד של פיצ'יצ'י, וכך זכתה נבחרת ספרד במדליית הכסף.

ברו שב לספרד והמשיך לעסוק כמאמן. בין 1924 ל-1926 אימן את אספניול ובין 1927 ל-1928 את חובנטוד אסטוריאנה. ב-1930 היה מאמנה של נבחרת פרו, עת השתתפה בטורניר הגביע העולם הראשון אי פעם, מונדיאל 1930, שנערך באורוגוואי. נבחרת פרו הפסידה בשני משחקיה בבית ג', לנבחרות רומניה ואורוגוואי, והודחה כבר בשלב הבתים. ב-1934 התמנה למאמנה של ריאל מדריד, ששיחקה בליגה הספרדית שהוקמה מספר שנים לפני כן. כבר עם הגיעו הדריך את הקבוצה, שכללה שחקנים כסמיטייר, זאמורה וחסינטו קינקוסס, לזכייה בגביע הספרדי, כשהיא מנצחת בגמר את ולנסיה בתוצאה 1–2. בעונת 1934/1935 הגיעה הקבוצה למקום השני בליגה, והיא הודחה מהגביע על ידי סביליה כבר בשמינית הגמר. גם בעונת 1935/1936 הגיעה למקום השני בליגה, וב-1936 הדריך ברו את הקבוצה לזכייה בגביע, הודות לניצחון 1–2 על ברצלונה בגמר, שזכור בשל הדיפתו של זאמורה ברגעים האחרונים של המשחק.

עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית ב-1936, שב ברו לקטלוניה, והוא אימן את ז'ירונה עת השתתפה בליגה הים-תיכונית, טורניר שכלל קבוצות מהרפובליקה הספרדית השנייה, עת זו נלחמה בכוחות הלאומניים של פרנסיסקו פרנקו. תחת הדרכתו סיימה ז'ירונה במקום השלישי מתוך 8 קבוצות, אחרי ברצלונה ואספניול. ב-1939 שב לקדנציה שנייה בריאל מדריד. בעונה הראשונה שלו במדריד, העונה הראשונה לאחר מלחמת האזרחים, הגיעה הקבוצה למקום הרביעי. בעונה הבאה הידרדרה מדריד למקום השישי, וברו סיים את תפקידו במועדון. כבר בקיץ החל לאמן את גרנדה, שעלתה בעונה שלפני כן לליגה הראשונה. בעונתה הראשונה אי פעם בליגה הראשונה בספרד, סיימה תחת ברו במקום ה-10. בעונה הבאה, עונת 1942/1943, סיימה במקום ה-12, מקום אחד מעל המקום שמוביל לירידה לליגה השנייה, וברו עזב את הקבוצה.

בעונת 1943/1944 אימן ברו את מאלגה, שהייתה אז בליגה השלישית, אך לא הצליח לעזור לה לעלות חזרה לליגה השנייה. בעונת 1948/1949 אימן את ריאל סרגוסה, שגם היא הייתה בליגה השלישית, לאחר שהייתה בתחילת העשור בליגה הראשונה, והוא הדריך אותה בחזרה לליגה השנייה.

ברו נפטר ב-10 ביוני 1962 במאלגה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרנסיונל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קופה טורינו 1904

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספניול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסיסקו ברו בוויקישיתוף


‏נבחרת ספרד‏ - אולימפיאדת אנטוורפן 1920 - מדליית כסף

 אסדו |  אראטה |  ארטולה |  בלאוסטה |  קרסקו |  אגיסאבל |  אייסגירה |  גונסאלס |  חיל |  אוטרו |  פגאסה |  פטריסיו |  פיצ'יצ'י |  סבינו |  סמיטייר |  סאנצ'ו |  ססומאגה |  סילבריו |  ואיאנה |  חואקין ואסקס |  זאמורה | מאמן: ברו

ספרדספרד