פרנסיסקו דה גויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסיסקו דה גויה, 1826
"שלושה במאי 1808", אחד מציוריו שהוקדשו לתיאור אימי המלחמה. הציור נמצא במוזיאון הפראדו במדריד.
"שנת ההיגיון מולידה מפלצות" (El sueño de la razon produce monstrous). בין המפלצות המקיפות את האיש הישן מצויר שונר איברי הרובץ לימינו של החולם.

פרנסיסקו חוסה דה גויה אי לוסיאנטס (30 במרץ 1746 - 16 באפריל 1828) היה צייר וחרט ספרדי. הוא נולד בפואנדטודוס (Fuendetodos) שליד סרגוסה וחי את רוב חייו במדריד. בגיל 14 היה שולייתו של אחד מחבריו האמנים של אביו. לאחר זמן נעשה עוזרו של פרנסיסקו באיו, צייר החצר במדריד. ב-1771 נסע גויה להשתלם באיטליה ובאותה שנה החל ליצור פרסקות בקתדרלה. ב-1773 נשא לאישה את אחותו של באיו, יוזפה.

בשנת 1775 החל גויה לתכנן שורה של שטיחי קיר עבור משפחת המלוכה הספרדית, ובמשך 17 השנים הבאות יצר למעלה מ-50 יצירות כאלה. שטיחי הקיר עסקו בחיי האצולה והעם ונטו לריאליזם. ב-1780 נבחר לאקדמיה המלכותית, והפך לצייר החצר של המלך קרלוס השלישי. לאחר מותו של קרלוס ובזמן שלטונו של קרלוס הרביעי היה גויה לצייר החצר הראשי ולמפורסם ביותר מכל ציירי ספרד. ציוריו של גויה התאפיינו בביקורת כלפי משפחת המלוכה. בתמונת פורטרט של משפחת המלוכה הוא צייר את קרלוס הרביעי ואת אשתו מריה לואיזה באופן לא מחמיא ולא ניסה לעדן את דמותה הגסה של המלכה. מבקר אמנות צרפתי מאותה תקופה העיר שהמלך והמלכה נראים בתמונה של גויה כמו "האופה מפינת הרחוב ואשתו לאחר שזכו בלוטו".

ב-1792 לקה בחירשות (כיום סבורים שהסיבה לכך נעוצה בהרעלת עופרת מהצבעים שבהם השתמש). בתקופת החלמתו הממושכת פנה לסדרת ציורים קטנים וביקורתיים, ברישום ובתחריטי נחושת. ב-1799 הוציא לאור 80 תחריטים בשם "לוס קאפריצ'וס", שבהם תיאר "את מעשי האיוולת והטיפשות הרבים מספור, ומעשי המרמה והשקר שההרגל, הבורות והאינטרס האישי הפכו לדבר שבשגרה". התחריטים הוחרמו לאחר כמה ימים מפאת חשש השלטונות מביקורתו של גויה, והוא חי כמה שנים תחת איום האינקוויזיציה עד שלבסוף מסר את התחריטים לידי המלך.

לאחר שהחלים ממחלתו פרשה עליו את חסותה הדוכסית מאלבה. שניים מהפורטרטים המוצלחים ביותר שצייר גויה ב- 1795 וב-1797 מתארים את הדוכסית היפה שכפי הנראה הייתה עבור האמן לא רק פטרונית אלא גם מאהבת. הדוכסית מאלבה לבושה בשמלת תחרה לבנה בפורטרט הראשון ובשמלה שחורה בפורטרט השני, לאות אבל על מות הדוכס, כאשר גויה הוזמן לבלות כמה חדשים באחוזתה שבדרום ספרד. באותו ציור הדוכסית עונדת שתי טבעות: באחת רשום "אלבה" ובשנייה "גויה" והיא מצביעה בידה למטה על החול היכן שרשום "solo Goya" ( "רק גויה").

בשנת 1800 צייר גויה שתיים מיצירותיו המפורסמות ביותר: "המאיה הלבושה" ו"המאיה העירומה". בניגוד לדיעה הרווחת, אין זו דמותה של הדוכסית מאלבה אלא אחת מפילגשות ארמון המלוכה. עירום בוטה וחצוף כפי שנראה ב"מאיה העירומה" היה נדיר ולא מקובל באמנות הספרדית בתקופה שבה צויר, והאמן אף נחקר בשל כך על ידי האינקויזיציה (אך לא נענש).

ב-1808 פלשו לספרד הכוחות הצרפתיים בראשות נפוליאון בונפרטה והדיחו את קרלוס הרביעי מכס המלכות. גויה נשאר צייר החצר, ותיאר את זוועות "מלחמת חצי האי" בתחריטים וביצירות "שניים במאי" ו"שלושה במאי". ב-1814 חזרו הספרדים לשלטון ופרננדו השביעי הניח לגויה לשמור על מקומו בחצר המלוכה.

בתקופת שלטון הדיכוי של פרננדו צייר גויה ציורים דתיים מאוד, ומצד שני תחריטים המגלים ציניות, פסימיות וייאוש. בעקבות התנגדותו לשלטון נאלץ לגלות מספרד ב-1824 ועקר לבורדו שבצרפת.

גויה קידם את התפתחות הציור לוויתור על פרטים וקווי מתאר לשם הדגשת צורה ואופי בעזרת אור וצל, מתוך שימוש מועט בצבעים. הוא הקדים בכך את האימפרסיוניסטים. לציוריו הייתה השפעה רבה על כמה מהתנועות החדשות בציור שבאו אחריו, ובמיוחד על מאנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנסיסקו גויה 1746-1828, מאת: רוז-מרי הגן, הוצאת ספרי טאשן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]