פרנסיס בומונט
 | |
| דיוקן דמיוני של פרנסיס בומונט סביב 1740 | |
| לידה |
1584 לסטרשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1616 (בגיל 32 בערך) לונדון, ממלכת אנגליה |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| השכלה |
קולג' פמברוק |
| בת זוג |
Ursula Isley |
| ילדים |
Elizabeth Beaumont, Frances Beaumont |
  | |
פְרַנְסִיס בּוֹמוֹנְט (באנגלית: Francis Beaumont; 1584 – 6 במרץ 1616) היה מחזאי בתיאטרון הרנסאנס האנגלי (אנ'), המפורסם בזכות שיתופי הפעולה שלו עם ג'ון פלטשר.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בומונט היה בנו של סר פרנסיס בומונט (אנ') מגרייס-דיו (אנ'), ליד תרינגסטון (אנ') בלסטרשייר, שופט בבית המשפט לתביעות אזרחיות (אנ'). אימו הייתה אן, בתו של סר ג'ורג' פיירפונט (נפטר ב-1564), מהולם פיירפונט (אנ'), ואשתו ויניפרד טווייטס. בומונט נולד באחוזת המשפחה, ובגיל שלוש-עשרה החל את לימודיו בברודגייטס הול (כיום פמברוק קולג' (אנ'), אוניברסיטת אוקספורד). לאחר מות אביו בשנת 1598, הוא עזב את האוניברסיטה ללא תואר והלך בעקבות אביו כאשר נרשם ללימודים באינר טמפל בלונדון בשנת 1600.
עדויות מרמזות שבומונט לא עבד זמן רב כעורך דין. הוא הפך לתלמידו של המשורר והמחזאי בן ג'ונסון; הוא הכיר גם את מייקל דרייטון ומשוררים ומחזאים אחרים, והחליט ששם נמצאת תשוקתו. יצירתו הראשונה, "Salmacis and Hermaphroditus" (סלמקיס והרמפרודיטוס), הופיעה בשנת 1602. המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה מתארת את היצירה כ-"לא מבישה כלל וכלל עבור נער בן שמונה-עשרה, שזה עתה קרא את שירי האהבה הפופולריים של מרלו ושייקספיר, שעליהם היא עולה באופן טבעי בגודש ארכני ופנטסטי של אפיזודות ודימויים מליציים". בשנת 1605, כתב בומונט שיר הלל (אנ') ליצירתו של ג'ונסון "וולפונה" (אנ').
שיתוף הפעולה של בומונט עם פלטשר החל כנראה כבר בשנת 1605. שניהם נתקלו במכשול בתחילת הקריירה הדרמטית שלהם עם כישלונות בולטים; המחזה של בומונט "The Knight of the Burning Pestle" (אביר העלי הבוער), שהוצג לראשונה על ידי ילדי הקפלה (אנ') בשנת 1607, נחל כישלון בקרב הקהל אשר, כפי שטוענת איגרת המוציא לאור למהדורת הקוורטו (אנ') משנת 1613, כשל בהבחנת "סימן ההיכר הסמוי של האירוניה שבו"; כלומר, הם קיבלו את הסאטירה של בומונט על דרמה מיושנת כדרמה מיושנת. המחזה זכה לקבלת פנים צוננת. בשנה שלאחר מכן, מחזהו של פלטשר "Faithful Shepherdess" (הרועה הנאמנה) נכשל על אותה במה. עם זאת, בשנת 1609, השניים שיתפו פעולה במחזה "Philaster" (פילסטר), שהוצג על ידי אנשי המלך (אנ') בתיאטרון הגלוב ובתיאטרון בלקפריירס (אנ').
המחזה זכה להצלחה עממית, ולא רק שהזניק את הקריירה של שני המחזאים אלא גם עורר טעם חדש לטרגיקומדיה (אנ'). על פי אנקדוטה מאמצע המאה שסיפר ג'ון אוברי, הם חיו באותו בית בבנקסייד (אנ') בסאד'ק (אנ'), ו"חלקו הכל באינטימיות הקרובה ביותר". בסביבות שנת 1613 נשא בומונט לאישה את אורסולה איסלי, בתו ויורשת-במשותף של הנרי איסלי מסאנדרידג' (אנ') בקנט, וממנה נולדו לו שתי בנות; אליזבת ופרנסס (ילדה שנולדה לאחר מותו). הוא עבר שבץ מוחי בין פברואר לאוקטובר 1613, לאחריו לא כתב יותר מחזות, אך הצליח לכתוב קינה לליידי פנלופי קליפטון, שהלכה לעולמה ב-26 באוקטובר 1613.[1] בומונט מת בשנת 1616 ונקבר במנזר וסטמינסטר.
אף על פי שכיום בומונט זכור כמחזאי, במהלך חייו הוא זכה להכרה גם כמשורר.
מחזותיו של בומונט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר נכתב על בומונט ופלטשר כי "במחזותיהם המשותפים כישרונותיהם כל כך... ממוזגים לחלוטין לאחד, עד שלא ניתן להבחין בבירור בין ידו של בומונט לזו של פלטשר". עם זאת, תפיסה רומנטית זו לא עמדה בבחינה ביקורתית.
במאה השבע-עשרה, סר אסטון קוקיין (אנ'), חבר של פלטשר, ציין כי היו מחזות רבים במהדורת הפוליו של בומונט ופלטשר מ-1647 (אנ') שלא הכילו דבר מיצירתו של בומונט, אלא הציגו את כתיבתו של פיליפ מסינגר (אנ'). מבקרים מן המאה התשע-עשרה והמאה העשרים, כמו א. ה. ק. אוליפנט, העבירו את המחזות קריאה ספרותית מודעת לעצמה, ולעיתים קרובות סובייקטיבית ואימפרסיוניסטית – אך עם זאת החלו להבחין בין ידיהם של משתפי הפעולה. מחקר זה קודם הרבה יותר, ועל בסיס אובייקטיבי יותר, על ידי חוקרים מן המאה העשרים, במיוחד סיירוס הוי (אנ'). ללא ודאות מוחלטת, התפתחה הסכמה ביקורתית לגבי מחזות רבים בקאנון של פלטשר ושותפיו; באשר לבומונט, המתווה שלהלן הוא בין הפחות שנויים במחלוקת ששורטטו.
מאת בומונט לבדו:
- The Knight of the Burning Pestle (אביר העלי הבוער), קומדיה (הוצג ב-1607; הודפס ב-1613)
- The Masque of the Inner Temple and Gray's Inn (המסכה של האינר טמפל וגרייז אין) (הוצג ב-20 בפברואר 1613; הודפס ב-1613?)
יחד עם פלטשר:
- The Woman Hater (שונא הנשים), קומדיה (1606; 1607)
- Cupid's Revenge (נקמתו של קופידון), טרגדיה (סביבות 1607–1612; 1615)
- Philaster, or Love Lies a-Bleeding (פילסטר, או אהבה שותתת דם), טרגיקומדיה (סביבות 1609; 1620)
- The Maid's Tragedy (טרגדית המשרתת), טרגדיה (סביבות 1609; 1619)
- A King and No King (מלך ולא מלך), טרגיקומדיה (1611; 1619)
- The Captain (הקפטן), קומדיה (סביבות 1609–1612; 1647)
- The Scornful Lady (הגבירה הלעגנית), קומדיה (סביבות 1613; 1616)
- Love's Pilgrimage (עלייה לרגל של אהבה), טרגיקומדיה (סביבות 1615–1616; 1647)
- The Noble Gentleman (הג'נטלמן האציל), קומדיה (אושר ב-3 בפברואר 1626; 1647)
מחזות מאת בומונט/פלטשר, שנערכו מאוחר יותר על ידי מסינגר:
- Thierry and Theodoret (תיירי ותאודורט), טרגדיה (סביבות 1607?; 1621)
- The Coxcomb (הגנדרן), קומדיה (סביבות 1608–1610; 1647)
- Beggars' Bush (שיח הקבצנים), קומדיה (סביבות 1612–1613?; נערך ב-1622?; 1647)
- Love's Cure (תרופת האהבה), קומדיה (סביבות 1612–1613?; נערך ב-1625?; 1647)
בשל הדפוס האישי והייחודי מאוד של פלטשר להעדפות לשוניות וצורות קיצור (ye במקום you, 'em במקום them וכו'), ניתן להבחין בידו די בקלות מזו של בומונט בשיתופי הפעולה שלהם. במחזה "A King and No King" (מלך ולא מלך), לדוגמה, בומונט כתב את כל התוכן של המערכות הראשונה, השנייה והשלישית, וכן את התמונות הרביעית במערכה הרביעית, והשנייה והרביעית במערכה החמישית; פלטשר כתב רק את שלוש התמונות הראשונות במערכה הרביעית (IV, i–iii) ואת התמונות הראשונה והשלישית במערכה החמישית (V, i & iii) – כך שהמחזה שייך יותר לבומונט מאשר לפלטשר. הדבר נכון גם לגבי "The Woman Hater" (שונא הנשים), "The Maid's Tragedy" (טרגדית המשרתת), "The Noble Gentleman" (הג'נטלמן האציל) ו-"Philaster" (פילסטר).
מאידך גיסא, המחזות "Cupid's Revenge" (נקמתו של קופידון), "The Coxcomb" (הגנדרן), "The Scornful Lady" (הגבירה הלעגנית), "Beggars' Bush" (שיח הקבצנים) ו-"The Captain" (הקפטן) שייכים יותר לפלטשר מאשר לבומונט. במחזות "Love's Cure" (תרופת האהבה) ו-"Thierry and Theodoret" (תיירי ותאודורט), השפעת העריכה של מסינגר מסבכת את העניינים; אך גם במחזות אלו, נראה כי פלטשר הוא התורם המרכזי, ובומונט הוא התורם המשני.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Fletcher, Ian. Beaumont and Fletcher. London: Longmans, Green, 1967.
- Hoy, Cyrus. "The Shares of Fletcher and His Collaborators in the Beaumont and Fletcher Canon." Studies in Bibliography. Seven parts: vols. 8, 9, 11–15 (1956–62).
- Oliphant, Ernest Henry Clark. The Plays of Beaumont and Fletcher: An Attempt to Determine Their Respective Shares and the Shares of Others. New Haven: Yale University Press, 1927.
- Smith, Denzell S. "Francis Beaumont and John Fletcher." In: Terence P. Logan and Denzell S. Smith, eds., The Later Jacobean and Caroline Dramatists: A Survey and Bibliography of Recent Studies in English Renaissance Drama, Lincoln: University of Nebraska Press, 1978.
- Sanna, Laura, Sweet Deceiving. Le strategie della finzione in una commedia di Francis Beaumont, Giardini Pisa 1983.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסיס בומונט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פרנסיס בומונט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- כתבי פרנסיס בומונט בפרויקט בן-יהודה
- פרנסיס בומונט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Works by Francis Beaumont at Faded Page (Canada)
- Works by or about Francis Beaumont at the Internet Archive
- Works by Francis Beaumont at LibriVox (public domain audiobooks)
- Poems by Francis Beaumont at English Poetry
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Finkelpearl, Philip J. Court and Country Politics in the Plays of Beaumont and Fletcher. Princeton: Princeton UP, 1990, pp. 41–42, 255–58.
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|